מאת ד”ר גיא בכור
אין ספק שחסן נסראללה עצבני בימים האחרונים: חמאס הורס לו את תיאוריית קורי העכביש, לפיה ישראל היא מדינה חלשה, החברה שלה מפונקת, ולכן היא גם לא תעז לפגוע יותר מידי באויבייה. הטילים ישברו את החברה האזרחית שלהם, נאם השבוע, והתבדה. הם לא יעיזו להיכנס לעזה, צרח השבוע בנאומיו הקולניים, והתבדה. יהיו להם אבידות צבאיות רבות, זו הדרך להכות בהם, הטיף, והתבדה.
כיום לא יכול להיות עוד ספק לאיש: ישראל הוכיחה למי שזקוק לכך במזרח התיכון שקורי העכביש של נסראללה אינם קיימים עוד, לכל היותר – אצלו עצמו. ישראל התמודדה עם “משולש הזהב” של המלחמה האחרונה ויכלה לו:
* העורף אינו זועק על שיגור הרקטות, אלא מגלה חוסן מעורר התפעלות.
*האבידות האזרחיות שנגרמות לאויב מעוררות את התקשורת העולמית, זה נכון, אך לא סוגרות על המבצע, ולא בולמות את מקבלי ההחלטות בישראל. ההיפך, מנהיגי העולם החופשי עומדים מאחורי ישראל במבצעה הצודק.
* ולבסוף, נראה שנגמלנו מן הצורך המזוכיסטי לועדות חקירה חסרות יעילות, ומן הצורך לקרוע איש את בשר אחיו לאחר תום המלחמה. משולש הזהב ותיאוריית קורי העכביש – שייכים לעבר, אם בכלל התקיימו אי פעם להוציא במוחו ההוזה של הטרוריסט נסראללה.
כאן שוכן פרדוקס מפליא, שכיום אנו יכולים לראות אותו בבהירות: כאשר ישראל מתחזקת בעולם, דהיינו מוותרת – היא נתפסת כנחלשת במזרח התיכון, למשל בעקבות נסיגות. ולהיפך, כאשר ישראל סופגת ביקורת נוראה בעולם, כמו עכשיו, בשל ברוטליות צבאית, היא רק מתחזקת במזרח התיכון. חולשה באיזור היא עוצמה בעולם, בעוד שעוצמה בעולם נתפסת כחולשה באיזור. ככה זה. ולכן קיים כאן מעגל קסמים נוסף:
עשור של תהליכי שלום יוביל בהכרח לעשור של מלחמה, ועשור של מלחמה מוצלחת יוביל בהכרח לעשור של תהליכי שלום. זה נובע מחוסר הכרה אמיתית של העולם הערבי בישראל וחוסר הבנה מהו תהליך שלום אמיתי. ולכן מי שמעודד מלחמה יוביל בסופו של דבר לשלום, וההיפך, יותר מידי דיבורים על שלום יובילו בסופו של דבר למלחמה.
מספיק! הלקח נלמד. לא יהיה עוד איש בעולם הערבי שיוכל עכשיו לטעון שישראל היא חלשה ומתחננת על חייה, כמו בהצגת חמאס עם דמותו של גלעד שליט. מראות השבועיים האחרונים נצרבו לשנים, הרברבנות והיהירות של חמאס, ירדו למנהרות יחד עם מנהיגיהם המפוחדים, והארגון למד את הלקח והבין את ממדיו: זבוב לעומת פיל. הלקח נלמד, ועכשיו הגיע תור המאבק המדיני, שיהיה קשה לא פחות מן הצבאי.
צה”ל חייב להיערך על גבול הערים ברצועה, להדק את הלחץ, כולל אי אספקת דלק, להמשיך בהפצצות האוויריות כל העת, ולהימנע מהתקרבות של אזרחים, שכן האויב ינסה עכשיו לגבות נפגעים מצידנו בדרכי טרור, ולהטות בכך את מאזני הניצחון הישראלי.
ישראל ניצחה במאבק הזה, אך רגע הניצחון עלול להיות הרגע המסוכן ביותר במערכה כולה, שכן בלהט ההצלחה אפשר לנוע קדימה עוד ועוד, לרצות יותר, ובכך להפסיד את הכל. ישראל לא ידעה מתי לעצור במלחמת לבנון הראשונה, ונאלצה בסופו של דבר להתקפל לגמרי. תפסת מרובה – לא תפסת. הרגע בו עוצרים, הוא הרגע שנשאר בתודעה, וזה הרגע הזה.
כאשר המינוטאור הנורא לכד את דֶדָלוס ואת בנו איקארוס בתוך הלבירינת, הצליח האב לבנות לשניהם כנפיים משעווה. השנים עטו את הכנפים, והחלו לעוף אל מחוץ למלכודת. האב המריא, ומהר מאוד נחת מחוץ ללבירינת, וניצל.
אלא שבנו איקארוס התלהב מהמצאת הכנפים והיכולת לעוף. הוא המריא למעלה למעלה, בעוד אביו קורא לו לרדת מייד. ‘אני כמו הציפורים! אני שליט העולם!’ צעק אליו איקארוס מלמעלה, תוך שהוא דואה ומתרומם עוד ועוד, מעלה מעלה. עד שהשמש החלה להמיס את כנפי השעוה שלו, והוא צלל למטה – אל מותו.
סצינת “תעופה” אחרת, רומנטית מאוד, שגם היא נגמרה, אבוי, רע מאוד. מתוך הסרט “טיטאניק”.
*
ניצחנו, צה”ל לא חשש להתעמת ולהעז, הוכחנו לאיזור הזה שישראל חזרה, לאוייב נגרמו מעל 1,000 הרוגים (אזרחים ועוד לוחמים שהסתיר את דבר הריגתם) ועשרות אלפי נפגעים, מצודת חמאס קרסה, והמדינה שהקים אינה קיימת עוד. עכשיו יש להוון את פירות ההצלחה. כיצד?
ראשית, יש להיזהר מ”מתווכים” מסוכנים, למשל המצרים והתורכים. בימים האחרונים הודו בלשכת ראש הממשלה כי להיעזר בטייפ ארדואן האסלאמיסט, בתיווך עם סוריה היתה “טעות”, דבר שהאתר שלנו טען מלתחילה, חבל. סיכנו אינטרסים חשובים מאוד עם תורכיה תמורת כלום, שכן עם מתווך רגיש כזה, כל אי הסכמה ישראלית פוגעת בו מייד. לא הייתי נעזר במצרים בנושא עזה בשום מקרה, שכן גם הם בעלי עניין. יש להם אינטרס ברור שעזה תישאר שלנו לאחר המבצע, ולכך אין להסכים בשום צורה. לפיכך רק האפיק של מועצת הביטחון והחלטה דרכה יכולים להיות קבילים על ישראל, כמו במלחמת לבנון. הצרפתים והאמריקנים יכולים להתחיל לגלגל החלטה.
זה יהיה מאבק, ויש להיערך לכך. לצורך כך נמשיך ללחוץ על העיר עזה בכל הכוח, אך מבלי לסכן יותר מידי את חיילנו.
מהם תנאי המינימום של ישראל, מהם אסור לחרוג, ועכשיו זו הזדמנות היסטורית:
1. המעברים בין ישראל לרצועה ייהפכו להיות גבול, ולא יפתחו עוד, שכן חמאס המוחלש ימשיך להיות שליט הרצועה, וחמאס הוא אוייבה של ישראל. לא היה בתולדות העולם, שמדינה הזינה את אוייביה.
2. מעבר רפיח והקשר הערבי-ערבי שלו יהיו מעכשיו הקשר של עזה לעולם, וישראל תשאיר את הפיקוח למצרים. הם ממילא הבינו עד כמה גדול הנזק שעזה יכולה לגרום גם להם.
3. כוח דמוי יוניפי”ל ישוגר לרצועת עזה, בן לפחות 15,000 חיילים, והוא יתפרס ברצועה כולה, כמו בדרום לבנון. כיוון שאי אפשר לסמוך על חמאס, זו תהא דרכו של העולם לפקח על הנעשה באיזור מסוכן זה. ברור שהכוח יפקח גם על המעברים ועל חזרת המינהרות לרצועה.
4. לכוח האו”ם יהא מנדט לפרז בשלבים את הרצועה, ולפקח על התחמשות עתידית של חמאס. מדוע חמאס יסכים לכך? משום שמשאירים אותו כשליט רצועת עזה, אבל מוחלש.
5. דרישה בינלאומית להחזרת החייל גלעד שליט ללא תנאי, כדי לשלול לגיטימציה לחטיפות נוספות בעתיד.
כמו שנסראללה הבין את הלקח, והסכים לתנאים הבינלאומיים לפני שנתיים וחצי, כך עשוי לקרות גם עם חמאס, שמצבו הרבה יותר גרוע מזה של מורהו, הצופה מגבול הצפון, מאוכזב על ביצועי תלמידו.
◄האם תצרפו עוד קוראים לאתר שלנו? את החברים שלכם? אנא, ספרו להם על האתר. עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר“, כאן למטה.
◄למבקשים להירשם לקבלת התראות על מאמרים חדשים – עושים זאת בלחיצה – כ א ן.
◄כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, יש להירשם לשירות המאמרים בתשלום, Gplanet Prime. קוראים את כל המאמרים בתשלום שכבר פורסמו, וממשיכים לחודש או לחצי שנה. ניתן להירשם בלחיצה – כ א ן.
◄כדי לחדש את המנוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”, או –
כ א ן.
◄תפסת מרובה – לא תפסת
◄מובארק טעה בעזה, והוא מבין זאת. הולמים ומכים ב”אחים המוסלמים“
◄איקארוס הלבנוני והמשיחיות השיעית
