הדרמה בלבנון מתפתחת במהירות, והיא כוללת הפתעות רבות. השיא עוד לפנינו. ראשית נבחן את האירועים, ואז ננתח את המסתתר מאחורי הקלעים.
הלילה הזהירה המיליציה הפלסטינית “פתח אלאסלאם”, כי אם ימשיך צבא לבנון להפציץ את מחנה הפליטים הפלסטיני “נאהר אלבארד” (“הנהר הקר”) שבצפון לבנון עוד יומיים – בכוונתה להעביר את הלחימה לאיזורים נוספים בלבנון ומחוצה לה. המפקד הצבאי של הארגון הפלסטיני, שאהין שאהין, הזהיר בהודעתו כי “בתוך יומיים בכוונתנו לעבור אל השלב השני של המערכה. נראה להם את יכולות פתח אלאסלאם. נתחיל בלבנון ואחר כך נמשיך אל בילאד אל-שאם” (‘בילאד א-שאם’ זהו כינויו של הלבנט, דהיינו לבנון, סוריה, ירדן וארץ ישראל).
אתמול דווח בביירות כי קרוב מאוד לגבול עם סוריה נעצרו שלושה טרוריסטים של “אלקאעדה”, וברשותם כמויות גדולות של רובים, מכונות יריה מתקדמות, וכן חומרי נפץ, תעודות מזויפות, מחשבים ניידים ומפות של לבנון. השלושה הגיעו מסוריה, תוך הברחה לא חוקית של הגבול, בעיירה בר אליאס, עוד קשר לסוריה.
ולבסוף, בפעם הראשונה אנו שומעים על מטען חומר נפץ נגד חיילי יוניפי”ל בדרום לבנון. הלילה דווח על מיטען שנתגלה כיוון שבטעות לא התפוצץ, ואשר כוון נגד חיילי האו”ם בעיר צור שבדרום לבנון. הפצצה במשקל שני ק”ג הוטמנה בקופסת חלב עמיד, במקום בילוי של חיילי יוניפי”ל. הפצצה הופעלה על ידי שעון, והוא כוון לשעה 6 בבוקר, אלא שבשל תקלה טכנית המטען לא התפוצץ והוא נוטרל על ידי צבא לבנון. זו אינדיקציה לבאות.
ועכשיו הניתוח: בעוד שלושה ימים יכריז האו”ם על הקמת בית הדין הבינלאומי לחקירת רצח רפיק אלחרירי, אשר אמור למצוא את המשטר בסוריה ואולי אפילו את הנשיא בשאר עצמו כאשמים. הרי החוקר הבלגי סרז’ ברמנץ יותר מרמז כי סוריה והעומדים בראשה אחראים לרצח. כזכור נשיא סוריה, בשאר אלאסד אף נאלץ לתת עדות בפני ברמנץ. זוהי התפתחות חמורה מאוד מבחינת המשטר בדמשק, שכן ההחלטה הושתתה על סעיף 7 באמנת האו”ם, העוסק במדינות שמהוות איום על שלום העולם והדרכים לנטרל את האיום – גם באמצעות שימוש בכוח צבאי.
סוריה בלחץ. מסיבה זו מנסה סוריה להחזיר בכל מחיר את מלחמת המיליציות ללבנון, כנקמה וכהסחה. יש לה עניין לפתוח “התנגדות” כנגד חיילי האו”ם ולחמם את גזרת דרום לבנון, ואכן מימד הזמן צמוד ממש למועד פתיחת בית הדין.
עכשיו לא נותר לסורים אלא להצטער על “התאבדותו” של ראש המודיעין שלהם בלבנון, ראזי כנעאן, אשר מצא את מותו באוקטובר 2005. כנעאן היה המומחה הגדול ביותר שלהם בפוליטיקה הלבנונית ובהפעלת הטרור במדינה זו. היעדרותו מורגשת.
ואכן, סוריה נתקלת בכמה קשיים. חיזבאללה עדיין מלקק את פצעיו מן המלחמה והוא אינו שש לפתוח עכשיו מערכה חדשה. יש כרגע ניגוד בין עמדותיו לבין אילו של סוריה. הסורים גם מופתעים מן ההתמדה של צבא לבנון נגד הפלסטינים המופעלים על ידיהם במחנה נאהר אלבארד. הם העריכו שצבא לבנון בשלב הזה כבר ירים ידיים. שוב מדאיגה אותם התמדתו של ראש הממשלה העויין להם, פואד סניורה, הנעזר באמריקנים. סוריה חוששת ממצב בו יימצא צבא אמריקני בשני עברי הגבולות שלה: מעיראק ומלבנון.
ועוד נקודה מדאיגה מבחינת הסורים: הפעלת הפלסטינים מאחדת את הלבנונים כנגד סוריה, ויוצרת תדמית בינלאומית שלילית מאוד לדמשק. די לקרוא את הזעם העצום בטוקבקים הערביים כנגד סוריה, וזהו זעם מן העולם הערבי כולו, ונגד הפלסטינים. קוראים ערביים מעלים הודעות שיטנה-ממש נגד הפלסטינים, וטוענים שהם מקור הצרות במזרח התיכון.
לפי שעה ישראל מחוץ למשחק, וטוב שכך, ושוב בשאר הפזיז עלול להסתבך, כפי שכבר הסתבך פעמיים בלבנון, בעיקר בחיסול חרירי. אך אם החבל יתהדק סביב צוארה של דמשק, כל האופציות פתוחות, ובמיוחד האופציה הישראלית, כפי שכתבנו כבר במאמר קודם, שכן במקרה כזה פשוט אין למשטר מה להפסיד.