מאת ד”ר גיא בכור
אין לי ספק שהסיקור האינטנסיבי של פרשיות כמו קצב, רמון והאחרים בתקשורת העברית, והמודעות הפמיניסטית המתעוררת אצלנו, משפיעים גם על הלך הרוח הערבי, שכן בגלל מעמדם של שרים ובכירים אלה אצלנו, מדווחת על כך התקשורת הערבית בהרחבה, ולכן הנושא עולה לסדר היום גם שם. בגלל בכירות המעורבים אצלנו, הידיעות מתפרסמות בכותרות הראשיות של התקשורת הערבית, ולא רק בשולי השוליים, כמו דווח על מקרים מקומיים.
קל להם להגיד שזו ישראל המושחתת, הרקובה, אך בטוקבקים הערביים נעשית כבר ההשלכה וההקבלה גם על החברה הערבית. כתבתי כבר בשיא פרשת קצב כי הדבר מפחיד את מקבלי ההחלטות בעולם הערבי, ולכן ניסו להוריד את הנושא מסדר היום, לשווא.
השבוע נודע כי השחקנית המצריה המפורסמת מאוד יוסרה (יצא לי להצטלם איתה בטכס החזרת טאבה, שם פגשתי אותה) מצלמת סידרה דרמטית חדשה לטלוויזיה הערבית על נושא ההטרדות המיניות והאונס בחברה המצרית והערבית. הנושא שב ועולה גם בגלל שהתקשורת הערבית מדווחת על מקרים שמתרחשים, בניגוד למצב אך לפני כמה שנים, שלא דווחו על הנושא הזה בכלל.
זו עליית מדרגה, אך עדיין לא מעיזים לדווח על בכירים. כאן נעצרים לפי שעה הביקורת והפרסום, אם כי גם בנושא הזה התקשורת הערבית מתקרבת לפתיחת חזית חדשה. כששם שנושא חם אצלנו, כך הוא חם גם בעולם הערבי, וישראל היא, שוב, משמשת כסוכן השינוי החשוב ביותר במזרח התיכון, שלא מרצונה. בגלל עידון הערוצים הפתוחים והעניין העצום במה שמתרחש אצלנו, ההשפעות הולכות ומתרחבות גם לאיזור כולו.
עלילת התוכנית: רופאה, ראש מחלקת הילדים בבית החולים הקאהירי קסר עיני, יוצאת עם עמיתה שלה לביקור רפואי דחוף, שם שתיהן עוברות אונס, מה שגורם לה למשברים נפשיים עמוקים. הסיבה המרכזית: בחברה הערבית האישה הנאנסת נתפסת כמופקרת וכאשמה. הדילמה היא האם להגיש תלונה במשטרה. אם תגיש חייה יהרסו והיא תוצג כזונה וכאשמה לשאירית חייה. אם לא תגיש – התוקף ימשיך לחיות את חייו כרגיל, ואולי להמשיך ולאנוס נשים נוספות. אין זו דילמה פשוטה, שכן זו יציאה כנגד נורמה שקיימת כבר מאות בשנים.
“אנו כמזרחיים מלבישים את הבושה על האישה הנאנסת, ולא על האנסים” אמרה יוסרה, “וכך קורה שכל יום אנו שומעים על מעשי אונס והטרדות מיניות בוטות, לעיתים לאור היום או במשרד, מבלי שקורה הרבה בעניין”. היא ומומחים אחרים בעולם הערבי מוסיפים כי האנטרנט, שבו קל להגיע לתוכן מיני, מלבה דור שלם של צעירים, אשר הקווים בין המותר לאסור נחצו אצלם. לא מזמן היה מקרה שבו קבוצת צעירים אנסה בחורה צעירה ברחוב ראשי בקאהיר, רחוב אלהרם, הפירמידות, לאור היום.
עד לשנים האחרונות ממש היה במצרים חוק, שאם צעיר חוטף ואונס בחורה, הוא פוטר מעונש אם נישא לה. ואכן זה הפתרון המקובל בחברה העממית למקרי אונס. אלא שבשנים האחרונות החוק שונה בעקבות לחץ של קבוצות נשים. אך בשטח בדרך כלל יכפו על הצעירה להינשא לאונס שלה, כדי למנוע את הבושה המשפחתית, וכך לסיים את הפרשה המביכה.
כאן מתלקח ויכוח עז מאוד בחברה המצרית: האם כללי הצניעות האסלאמיים שומרים על האישה או חושפים אותה עוד יותר להטרדות ולאונס?
זהו ויכוח עצום באינטרנט הערבי. חוגי האסלאם אומרים: הרעלה (ח’ג’אב וניקאב) מכסים על האישה, וכך שומרים על כבודה. מגיבים אחרים באינטרנט ערבי אומרים: ההיפך, בחסות הדת נעשים המעשים הגרועים ביותר כנגד נשים. אחר כותב: “הנה אנחנו מדינת החג’אב והנקאב, מסגדים בכל פינה, שמסתירים טוב טוב את הסודות האפלים ביותר כנגד נשים. אם בעבר אישה יכולה היתה להתלונן או לפנות למי שיעזור לה, במדינת החג’אב גם האופציה הזו כבר לא קיימת וגברים רבים מנצלים זאת”.
