על מוסר עבדים ומוסר של אדונים: רוסיה כובשת את קרים, ומשנה גם את מצבנו

מאת ד”ר גיא בכור

‘יש מוסר של אדונים, שקיים באדם האצילי, ויש מוסר של עבדים’, טען בזמנו הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה (1844-1900). האדם האצילי מגדיר את המוסר שלו בעצמו, ולא נזקק לשום אישור מבחוץ. ההיפך, הוא בז לאישורים מבחוץ על הזכות שלו, מתוך ידיעה שהמוסר שהוא ממציא, יתקבל לבסוף על ידי החוץ. לעומת זאת המוסר של העבדים הוא תגובתי. הוא מגיב לכללים ולהוראות שאחרים קבעו. המוסר של האדונים הוא חיובי ואקטיבי. המוסר של העבדים הוא שלילי ופסיבי, כלומר בעיקר להגיד “לא”. האדונים מתמקדים בעצמם, העבדים באלה שסביבם, אותם הם צריכים לנתח כל הזמן. האדם האצילי ממציא את המוסר של עצמו, העבד רק מגיב לזה. האדם האצילי בז לרוע (ובכך מחליש אותו). העבד פוחד ממנו (ובכך מחזק אותו).

המסקנה של ניטשה (בספרו “על הגנאולוגיה של המוסר”, Zur Genealogie der Moral: Eine Streitschrift) היתה שבעולמנו יש יותר מוסר של עבדים ממוסר של אדונים, אך חברה שתאמץ לעצמה מוסר של עבדים, לא תחזיק מעמד ולא תשרוד. כלקח מן התפיסה הזו הגיע ניטשה למסקנה שבעולמנו החזק תמיד יטרוף את החלש, שאך מגיב למעשיו של החזק.

נזכרתי בתפיסה הידועה הזו בהצטלבות בין ישראל לערבים, בין פוטין לאובמה, על רקע כיבוש קרים והמצור על אוקראינה. אז למי יש מוסר של אדונים, לישראל או ל”פלסטינים”? מי מגיב ומי כפוף? אובמה או פוטין? מה שברור הוא שהחלש תמיד ייטרף, ואוקראינה נטרפת עכשיו על ידי החזק. תמים, אמר ניטשה, מי שסומך על אחרים, ומי שסומך על “החוק הבינלאומי”, שכן את החוק כתבו חזקים, כדי שיישארו חזקים.

עם השנים יישמתי לגבי עצמי את גישת ניטשה: מי שתופס את עצמו חזק, בסופו של דבר יתקבל שהוא חזק. ומי שתופס את עצמו כחלש, יתקבע כחלש. מדובר כאן על תפיסה סובייקטיבית-עצמית, איך אדם תופס את עצמו; לא אובייקטיבית. כלומר יכול להיות אדם שהוא בפועל חזק, אך תופס את עצמו דווקא כחלש, ולהיפך. והלקח: ישראל הרשמית היא חזקה מאוד, אך משום מה תופסת את עצמה כחלשה. ה”פלסטינים” הם חלשים מאוד, אך תופסים את עצמם כחזקים. עוד נחזור לזה בהמשך המאמר.

1 לכיבוש חצי האי קרים בידי הצבא הרוסי בלי ירייה אחת, והמשך המצור על פנים אוקראינה, עד להתפוררותה, יש מסקנה אחת ברורה: מי שסומך על האמריקנים של אובמה, על נאט”ו או על האירופים, יישאר תמיד לבד, טרף קל לטורפים. את המסקנה הזו הבין קרזאי באפגניסטן, הבין השלטון החדש בעיראק, הבינו המצרים, הבינה הרשות הפלסטינית, ומבינים גם אנחנו. האירועים המדהימים של אוקראינה שטפו באחת את כל “הסדרי הביטחון” שג’והן קרי לא התבייש להגיש לנו, שאחרים בעצם ישמרו עלינו. לא ארצות הברית, לא אירופה ולא נאט”ו מעוניינים לסכן חייל אחד שלהם. אז לעשות זאת עבור היהודים? אוקראינה האומללה סמכה בהפיכה שלה על המערב (לאחר שקיבלה ערבויות בטחוניות מהמערב, “הסכם בודפשט” משנת 1994, תמורת ויתור על הנשק הגרעיני שהיה אצלה), ועכשיו היא זועקת עד לשמיים “הצילו”, אך מי יטרח להציל אותה? תחת “הסדרי הביטחון” שהאמריקנים הציעו לישראל אין שום יכולת הגנה עצמית, טרף קל לסלפים שיגיעו מכל רחבי העולם, לאיראן, ולמי לא.

את הגברים המעולים נזווג עם הנשים המעולות: על האוטופיה האמריקנית, שקרסה 

2 מכל האנשים בעולם בחרה ההיסטוריה להציב בראש ארצות הברית רביעייה מעוררת רחמים, ואני לא מתכוון ללעוג לה, אלא זה באמת המצב: אובמה-קרי-הייגל-רייס. אין להם מושג קלוש מה לעשות מול תיאבון הזלילה של פוטין. איש לא הכין אותם לזה, והם לא התביישו להודות שאפילו תוכנית מגירה אין להם. זה לא מופיע בספר ההפעלה שלהם. “כל האופציות מונחות על השולחן” אמר אתמול באופן מיכני שר החוץ, ג’והן קרי, ואיש בארצות הברית כבר לא מאמין לו. אלה האנשים שההיסטוריה שמה להגן על הציביליזציה המערבית. שיחת הטלפון של אובמה לפוטין, בה הזהיר אותו מ”סנקציות” עוררה גיחוך במוסקווה. אז הבינו הרוסים שאין להם ממה לדאוג, ומי שנובח אינו נושך.

הבעיה עם הרביעייה הזו שהם שבויים לחלוטין בעולם הדמיוני שהם המציאו, שבו “דמוקרטיה”, “זכויות אדם”, “שוויון” ועוד מילים חלולות, שולטות, ולכן מה רבה תדהמתם בכל פעם מחדש. סוריה קרסה? איך זה יכול להיות? עיראק קרסה, איך זה יכול להיות? לוב קרסה, איך זה יכול להיות? ישראל דווקא מתעצמת דמוגרפית, איך זה יכול להיות? ישראל היא לא לב הסכסוכים בעולם, איך זה יכול להיות? פוטין כובש את חצי האי קרים, ומאיים לכבוש את מחצית אוקראינה, איך זה יכול להיות? תסריטים כאלה לא מופיעים בעולם המדומיין שבו הם חיים. הרי פרס הנובל “לשלום” שקיבל אובמה כבר עם תחילת כהונתו, נעל אותו מראש.

ובמה הזהרנו אותם: “האם הם יבטלו את אפקט פרח הצבעוני, או שהוא יבטל אותם”. “אנחנו לא במאה ה- 19”, רטן אתמול קרי על אוקראינה, אז זהו, שם אנחנו בדיוק, ומי שמתנער מהיסטוריה, מהביטחון ומהאינטרסים, ההיסטוריה תתנער ממנו.

הרצאה של ד”ר גיא בכור באירוע העסקי שלך 

3 גם במאה ה- 19 וגם היום, במאה ה- 21, נמל הבית של הצי הרוסי הוא נמל סבסטופול בחצי האי קרים, שהרוסים רואים כשייך להם, למרות שרשמית הוא שייך לאוקראינה. זהו מרחב, שהרוסים רואים כקריטי להם, ביטחונית, היסטורית, תרבותית ומדינית. הם לא יסכימו לעולם לשום התערבות זרה באיזור הזה, כשם שארצות הברית, כך הם יטענו, לא תסכים שרוסיה תתחיל להשתלט על איזורים במערב ארצות הברית או בקנדה. מלחמת קרים ההיסטורית פרצה בדיוק על הרקע הזה, ניסיון של “בעלות ברית”, בריטניה, צרפת והאימפריה העו’תמאנית הגוססת, להשתלט על חצי האי קרים, ועל נמל סבסטופול.

המלחמה הנוראה הזו פרצה ב- 20 בספטמבר 1854 בקרב אלמה, והסתיימה צבאית בקרב מלקוף (Malakoff) ב- 7 בספטמבר 1855, במהלכה נהרגו 128,000 חיילים של בעלות הברית, ו – 100,000 חיילים רוסים, וכל זאת תוך שנה מיותרת וטיפשית. החיילים הזרים מתו בקרב אך גם ממחלות, מרעב ומקור. המלחמה נגמרה בתבוסה רוסית צורבת, הם הפסידו את הצי שלהם, אותו שרפו במו ידיהם, כדי שלא ייפול בידי האויב, ונסוגו לגמרי מסבסטופול, וזיכרון התבוסה הזו צורב לרוסים עד היום. פוטין מנסה עכשיו לתקן גם את ההיסטוריה. הניצחון של בעלות הברית היה אז במסגרת הכוונה לחלק את העולם מחדש, עם קריסת האימפריה העות’מאנית, אך הם הבינו בעקבות קרים, שלא יוכלו להמשיך לעומק מה שהוא היום אוקראינה או רוסיה. הנזקים היו גדולים מידי, והמגן הטוב ביותר של רוסיה היה תמיד גנראל חורף.

אז שפוטין ייתן עכשיו למערב לכבוש מחדש את סבסטופול? הפעם לא מדובר בנמל טרטוס, הפעם מדובר בבית. הרי שלטון פרו-מערבי באוקראינה הוא לא רק בלתי נסבל ברוסיה, אלא בלתי אפשרי, לפי תפיסתם. התפיסה של פוטין היא בבירור תפיסת החזק והחלש, שבה החזק מחוייב לטרוף את החלש, אם הוא רוצה להישאר חזק.

איך שולחים את המאמר הזה לחברים? יש כפתור “המלץ לחבר”, בתחתית המאמר. הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים.
 

4 פוטין תופס את אובמה-קרי-הייגל כחלשים (הוא אישית בז לאובמה), והוא קורא נכון. הוא ראה אותם מול סוריה, מול איראן, והסיק את המסקנות. בעוד קרי חשב ששר החוץ הרוסי לברוב הוא חבר שלו, למד לברוב מקרוב את כל נקודות החולשה האמריקניות, והן רבות. ואת כל מה שלמד העביר לפוטין. זו היתה דרך “הלימוד” המבריקה ביותר מבחינת הרוסים: בשביל מה לשלוח מרגלים או לשים האזנות, אם אפשר ללמוד ממקור ראשון את החולשות של האמריקנים, את המניעים הכמוסים שלהם, ואת האובססיות שלהם. כך שימש קרי האומלל כמקור הטוב ביותר של הרוסים מול משטר אובמה. זה היה תכסיס מבריק, שבו האמריקנים חשבו בטעות שהרוסים הם בעלי ברית שלהם, בלי שהבינו שהם בעצם משרתים את פוטין. אז מי היו האדונים ומי היו העבדים בסיפור הזה?

אך פוטין לא רואה באמריקנים רק חלשים, אלא גם מסוכנים מאוד, עם עולמם המדומיין המושלם. הוא מאשים אותם בהצתת האביב הערבי, שהביא חורבן עם כרבע מליון הרוגים עד כה בסוריה, עיראק, מצרים, לוב, תימן וזה רק הולך ומתגבר. על פי תפיסתו הם רוצים להצית עכשיו “אביב סלאבי” (זהו ביטוי שלי), וכך למוטט גם אותו, כמו שעשו למובארק. ולכן השילוב של איום מצד האמריקנים יחד עם החולשה שלהם, שילוב פרדוקסאלי אך נכון, מניעים אותו להקים עכשיו חומת ברזל סביבו.

מבחני האומץ של נפוליאון ביפו, את ההססנים לא מעריכים

5 את קרים הוא כבר כבש, ועם הזמן היא גם תסופח חזרה לרוסיה, ובלי ירייה אחת. ההימור שלו שהמערב לא יעשה בפועל דבר, הוא נכון. אז יהיו סנקציות, זה לא מפחיד, משום שכאן מדובר על הקיום. ובאשר לייתר אוקראינה? כל האופציות אפשריות: פלישה והשתלטות על החבלים המזרחיים דרומיים, כולל אודסה, או הפעלת מיליציות פרו-רוסיות מבפנים, גם זה אפשרי. פוטין מפעיל עכשיו מצור על אוקראינה, שבעצמה קורסת כלכלית, וזו טכניקת “בורג הפרפר”. ירצה, יסובב ויגביר את הלחץ, לא ירצה, ישאיר אותו כמות שהוא. צריך להבין שאוקראינה בכל מקרה מתפרקת: המדינה כה נואשת, עד שתושביה בורחים ממנה. מספר תושבי אוקראינה צנח בעשרה מליון בין 1991 ועד היום: מ- 52 מליון ל- 42 מליון. אז ה”איחוד האירופי” ייתן להם כסף? לעצמו אין לו.