מאת ד”ר גיא בכור, פאריז
1
“ממה האנגלים מתרגשים?” שואל אדון שארל, “הרי פה בשכונות האלה של פאריז ובפרברים זה קורה כל לילה, רק לא מדווחים על כך. שוברים חנויות, שורפים מכוניות, שודדים, מרביצים”.. וכשהוא מדבר איתי הוא מציץ שוב ושוב לעבר הדלת, שלא ישמעו אותו בחוץ, חלילה. איזור שוק הפשפשים Marché aux Puces de St. Ouen , שבצפון פאריז הוא כבר מדינה שחורה-מוסלמית בפני עצמה.
“לפחות אצל האנגלים המשטרה נכנסה לכל האיזורים ועושה סדר, אצלנו יש שכונות שהמשטרה כבר לא נכנסת לשם יותר”. החנות של שארל בתוך הלבירינט של שוק הפשפשים הזה מיוחדת: הוא מוכר מסגרות מיוחדות לתמונות, אך במחירים מטורפים. אלו מסגרות ברונזה שולחניות, מן המאה ה- 19, מצופות זהב. “השאה הפרסי היה שולח לקנות אצלי, תראה את החשבוניות – מוסקו, מוסקו”. ובכן, עיקר הלקוחות שלו הם כיום אוליגרכים ממוסקווה, רק הם יכולים לעמוד במחירים שהוא דורש.
“אבל למה אתה ממוקם בשוק הפשפשים? זה אמור להיות זול פה”, אנחנו מקשים. אה, הוא עונה בגאווה צרפתית, “זה שוק הפשפשים והעתיקות!” במרחק של מאה מטר מן החנות שלו זו כבר אפריקה, עם דלות ועוני, אבל אצל מסיו שארל מוכרים מסגרות מצופות זהב טהור, שהיה קונה השאה המודח.
זהב הממוסגר בתוך שכונות העוני, הממוסגרות בעצמן בערי הבירה מוזהבות, לונדון ופאריז. אז מי ממסגר את מי – העושר או העוני? ובכן, החיכוך החשוף הזה – הוא מתכון למהפכות.
2
השאלה מתי פורצות מהפכות הטרידה אותי כבר בעבר באתר, והנה, היא שוב רלבנטית, בעולם הערבי, בישראל, ובערי אנגליה ואירופה. ניקולו מקיאוולי (1469-1527) מציע תשובה משלו: “השאפתנות האנושית”, כלומר היחס הנוצר בין היכולת שלי לקנות ליכולת של האחרים. אם לי אין יכולת לקנות, אך גם לאחרים אין – לא תיוולד מהפכה, אך אם לי אין יכולת לקנות ולאחרים יש – ובאופן מופגן – זהו מצב מסוכן. “כיוון שהתשוקה תמיד גדולה מן היכולת לרכוש, התוצאה היא חוסר סיפוק”. אך אם האחרים רוכשים – כך נולדות מהומות.
היום אולי היינו קוראים לכך קיטוב חברתי. ככל שהוא גדול יותר – הסכנה לאלימות או למחאה גדולה יותר. לפיכך יש הוגים רבים שמציעים לשמור את היחסיות בין העושר לעוני, כתרופה נגד אלימות ומהפכות.
3
עניים ועשירים – וכי אנחנו המצאנו את הויכוח כיצד לתקן את העולם? זו שאלה של מדיניות והשקפת עולם.
הקפיטליזם קובע: התייחס תמיד לעשירים ולחזקים. אם יהיה להם טוב – הם ייצרו מקומות עבודה, ישקיעו מן היזמות שלהם, וכך יהיה טוב לכולם. הסוציאליזם קובע: התייחס תמיד לעניים ולחלשים. אם להם יהיה טוב – לכולם יהיה טוב. הקפיטליזם אומר לכן – הפחת במיסים ישירים, ופצה את הכנסת המדינה דרך מיסים עקיפים, כדי לעודד ולהמריץ את העשירים. הסוציאליזם אומר: הגדל את המיסים הישירים, כדי להכות בעשירים, והפחת את המיסים העקיפים – כדי לסייע לחלשים.
כך זה, מאז ראשית העולם, אנחנו לא המצאנו דבר, לא צריך ועדת טרכטנברג או דומותיה, זו שאלה של מדיניות, והאמת תמיד נמצאת אי-שם באמצע. אני עצמי חושד גם באלה וגם באלה. כאשר מדברים איתי על “תיקון עולם”, או על “צדק חברתי” אני נדרך. מדוע? משום שאידיאולוגיית הקצוות היא תמיד מסוכנת.
4
שואל מקיאוולי: מה עדיף – רפובליקה עשירה שיש לה עם עני, או עם עשיר עם רפובליקה ענייה (היום אולי היינו אומרים מדינת רווחה)? כדי שהרפובליקה תשרוד לאורך זמן – התשובה הראשונה היא הנכונה, הוא אומר, אך כדי שתשמור על הלכידות הפנימית שלה, רצוי שהיא תדע לתת גם לאזרחים שלה תחושה של
חלוקת משאבים. שוב, איזון.
5
נותן מקיאוולי עוד עצה לנסיך: תן את ההטבות לאזרחים מטעם עצמך, משום שכאשר ידרשו אותן, זה יהיה כבר מאוחר מידי. הם כבר לא יסתפקו בהטבות, שקודם לכן היו לוקחים בשמחה. “נסיך שמאמין שישוב ויזכה באהדת האנשים באמצעות הטבות כשמגיעה הסכנה, מוליך את עצמו שולל. לא רק שהוא לא מבטיח את עצמו, אלא שהוא מאיץ את חורבנו“.
מסגרות של זהב: מדוע המהפכות, כל מהפכה, מסוכנות? משום שהן בדרך כלל מסתיימות במפח נפש, ובסוג מסוכן של דכדוך לאומי. בוידאו: שיפוץ אחד מחדריו של לואי ה- 14 בארמון ורסאי. השיפוץ נעשה עם עלים דקיקים של זהב, בניגוד לשיפוץ הישן, משנות השבעים, שנעשה עם צבע.
6
מהפכות גדולות והיסטוריות תמיד נולדות עם מילים יפות ומפתות, אך תמיד הן נגמרות באסון נורא. מדוע? אובידיוס כבר הזהיר שככל שהמטרה נאצלת יותר, כך התוצאה עלולה להיות נוראה יותר, שכן המטרה הטהורה מקדשת את כל האמצעים, Exitus acta probat. שאלו כל עולה מברית המועצות, והוא יספר לכם מיידע אישי, כיצד הסתיים הסוציאליזם הנאצל. זו הסיבה שהסקטור הזה מביט אל ההפגנות בחשדנות רבה. הוא כבר היה שם.
לאחר ההתלהבות הראשונית מן המהפכה הצרפתית – החל הטרור, בשם המהפכה הנאצלת, כמובן. בסך הכל הוצאו להורג בשם “רעיונות הדמוקרטיה, הצדק והחירות” 17,000 איש, ומאות אלפים נאסרו. רובספייר, מאבות המהפכה, קרא לכך “העריצות של החופש”.
מה שנעלם במהפכות הוא הספק, ואם אין ספק, אין חירות. המהפכה הסוציאליסטית ברוסיה כבר עלתה בחייהם של מיליונים.
7
כאשר הוצבה לפרק זמן גיליוטינה בשדרות רוטשילד בתל אביב, חייכה אלת ההיסטוריה לעצמה במרירות. דור אנושי אחר דור אנושי, ושום דבר לא נלמד. הד”ר Guillotin (הצרפתים מבטאים זאת גיוטין), שהיה ציר באסיפה הלאומית המכוננת, הציע בשנת המהפכה הצרפתית, 1789 אמצעי “הומאני” להתזת הראש, בשם ההומאניות של המהפכה והשוויון שלה. למה שוויון? משום שהראש נערף בדיוק אותו דבר אצל כולם. אותו פרק זמן, אותה מכה, אותה עוצמה. זה השוויון. ועוד דבר:
הגיליוטינה נועדה לעשירים ולאצילים בלבד, משום שבניגוד לתלייה, לא היתה בהמתה באמצעותה פגיעה ב”כבוד”. הגיליוטינה הוצבה בדרך כלל בכיכר קונקורד של פאריז, והיא עבדה יום אחר יום, ראש אחר ראש, עשיר אחר עשיר, עד לאנרכיה המוחלטת ולחורבן החברה. לא רק את ראשיהם של העשירים והאצילים היא ערפה, אלא את ראשה של החברה כולה.
בסוג המוזיקה המכונה “סרבאנד” הדגש הוא על הביט השני. לא על הצליל הראשון, המהפנט, המבטיח, אלא על זה שבא אחריו, והוא נסתר אך עוצמתי. מהפכות בהיסטוריה הסתיימו עם מנהיגים ותוצאות אחרות לגמרי ממה שמייסדיהן רצו או חזו. לפניכם אחד הסרבאנדים האהובים עלי, של גאורג פרידריך הנדל (George Frideric Handel, 1685-1759) בעיבוד תזמורתי מתוך סרטו של סטנלי קובריק “בארי לינדון” (1975).
מי שמדבר איתכם על “מהפכות”, ולא משנה איזה מהפכה, “מהפכה חברתית”, “מהפיכת העם”, “מהפכה חוקתית”, “מהפכה בשוק ההון”, “מהפכה בחינוך” – חישדו בו מייד. אל תסתכלו על הצליל הראשון. חפשו את הצליל השני, הנחבא, שתמיד מגיע.
8
מהפכות פורצות היכן שאין דמוקרטיה. ג’ון פיצ’ג’רלד קנדי אמר פעם: “מי שאינו מאפשר מהפכות שקטות, הופך את המהפכה האלימה לבלתי נמנעת”. הדמוקרטיה מתירה הפגנות, מחאה, כעס ציבורי, הרי המהפכה הצרפתית פרצה בשל קינאת הצרפתים בדמוקרטיה החוקתית הבריטית, ובבריטניה לא היה צורך במהפכה. וזה מה שבולט ושונה אצלנו, בניגוד לכל ייתר מדינות המזרח התיכון: אנחנו דמוקרטיה. מי שרוצה שינוי, יצביע בשבילו בבחירות הבאות. ואם אין לו אמון במפלגות הקיימות, ילך ויכונן מפלגות חדשות, עם מועמדים חדשים. ישנה טענה שהפוליטיקאים שלנו מנותקים? ובכן, שאנשי המחאה ייכנסו לפוליטיקה, ויציגו אלטרנטיבה חדשה. אז נראה מי יצביע בשבילם, ומי לא. אצלנו לא טובחים במפגינים, כמקובל באיזור שלנו, אצלנו נותנים להם להיכנס למערכת הפוליטית, ולהפרות אותה מבפנים. האם יעשו זאת? וכמה מנדטים שווה המהפכה?
9
מקיאוולי נתן סימנים למידת מסוכנות המהפכה: ביחס הנוצר בינה לבין מידת עריצות השלטון. הוא כותב: במקום שהשלטון בו אינו עריץ, המהומות ושאר הפרות הסדר אינן מזיקות. אך במקום שהוא עריץ, הן מסוכנות מאוד, משום שבסופו של דבר אי אפשר יהיה לדכא אותן, אפילו ב”כוח קיצוני מאוד”. וזה ההבדל בין ישראל לבין סוריה או איראן. כן, הכלל ההיסטורי הזה יחול בסופו של דבר גם על איראן, וזה לא ייקח עוד הרבה שנים. מהפכת ח’ומייני תחוסל במהפכה אחרת, ומי כמו אחמדינג’אד מבין זאת, וירא מפני כך.
10
ולבסוף, מדוע המהפכות, כל המהפכות, מסוכנות? משום שהן בדרך כלל מסתיימות במפח נפש, ובסוג מסוכן של דכדוך. אין אפשרות לממש את יעדי המהפכות הנאצלים והמוחלטים, והתוצאה, קובע מקיאוולי, היא יאוש גדול שפושה אחר כך, עם תחושה של חידלון לאומי, לאחר רגעי התרוממות הרוח. מהפכה, כל מהפכה, כמוה כסם נרקוטי: היא מעניקה תחושה של שכרון חושים, עד שבבוקר מחכה החידלון.
אמנם מסגרת של זהב, אבל היא עלולה להיות ריקה.
להרחבה: ניקולו מקיאוולי, “דיונים על עשרת הספרים הראשונים של טיטוס ליוויוס”, הוצאת שלם, ספריית לויתן, עורך הלי זמורה, תרגום מרים שוסטרמן-פדובאנו, ירושלים, התשע”א.
