דברי הסבר: המדד הינו מ- 1 עד 10. 1 - האיום הנמוך ביותר, 10 - המקסימלי, לפי הדירוג הכללי הבא: איום נמוך 1-4איום בינוני 4-7 איום גבוה 7-10מאת ד"ר גיא בכור מבוא: אין להתרשם יותר מידי מהצגות התעמולה בסגנון "קול הרע"ם מקאהיר" של חמאס, ואין לחשוש מהן, למרות שהתקשורת שלנו, כדרכה, מנפחת אותן ומביאה אותן לכל בית בישראל. פסאדות אלה מעידות יותר מכל על הבור העמוק אליו נקלע הארגון הזה, מבלי יכולת להיחלץ ממנו. אם יפסיק את "הרגיעה", ישאר נאמן לאמנה שלו מאוגוסט 1988 שבו מצוטטת הסורה שלפיה כל אבן ועץ יקראו לנביא : יש יהודי מאחורי בוא והרגהו", אלא שאז מסתכן הארגון החזה בחיסולו הצבאי ברצועה בידי צה"ל. ואם ימשיך את הרגיעה, ייהפך ללעג במזרח התיכון, וימשיך ויירקב בעזה. אילו שתי אופציות גרועות, ומכאן תלוי את מי שואלים. מנהיגות בעלי החליפות בגלות, כלומר בדמשק (שכרגיל מכחישה שהם שם) קוראת בסיפוק להפסיק את הרגיעה ולחזור להילחם. מה אכפת לה, מרחוק תמיד קל להיות טהור עקרונות ורדיקלי. אלא שהמנהיגות בפנים יודעת שהמשמעות יכולה להיות גם מחיר חייה, אם ישראל תחדש את החיסולים ברצועה, כאשר מדינות רבות רואות בחמאס ארגון טרור לכל דבר. עבור הנייה וא-זהאר מדובר גם בחיים שלהם. יש כאן עניין רגיש נוסף: כל מנהיגי הפנים בעזה יושבים על משרות מכובדות, משכורות טובות, זה ראש ממשלה, ההוא שר, זה מיניסטר וזה חבר פרלמנט, הכל במשכורות חדשיות יפות, בעוד שהמנהיגות בחוץ - ליבה נחמץ. יותר מכך: משעל חושש מאוד פן הוא עצמו ישכח, כיוון שכל תשומת הלב הערבית והפלסטינית מופנית אל עמיתיו/יריביו בפנים. מכאן שיש לו במידה מקייווליסטית עניין שאלה יתעסקו בלוחמה, אולי אפילו יירדו למחתרת, ויורידו פרופיל מנהיגותי ותקשורתי. ניתן לראות, אם כן, שתי עמדות הפוכות ומתנגשות בחמאס. זו הסיבה שמשעל מיהר לסנדל את ראשי הארגון הזה ברצועה, כאשר הזדרז להכריז שהארגון יסיים את הרגיעה. איך ייצאו נגדו חזיתית עכשיו? משעל יודע שבעימות בין ויכוח פנימי לבין ההכרזות בחוץ תמיד ההכרזות גוברות, דבר שאנחנו מעולם לא הבנו, בדיונים הסגורים שלנו עם הפלסטינים. עכשיו נראה איך חמאס בפנים יתגבר על המכשול. כיוון שיש לו אינטרס להמשיך את המאבק בפרמטרים של היום, דהיינו טפטוף קסאמים שישראל כבר מוכנה לקבל, הוא חייב להיות יצירתי. למשל, להכריז על דחיית ההחלטה, או פשוט לקבוע שאין מועד ברור לסיום הרגיעה, בדיוק כפי שהמתאם במשרד הביטחון, עמוס גלעד, כבר אמר. כנראה שהמצרים לימדו אותו את הטכניקה הזו, שכן זו שיטה מצרית מקובלת. להיתלות תמיד בפרוטוקול, בפרוצדורה. ** לקח קטן: בשנות התשעים שהיתי רבות בקאהיר, ויום אחד החלטתי לקפוץ ולראיין את שר החוץ דאז, עמר מוסא, אותו הכרתי אישית, עבור עיתון "הארץ". נסעתי ערב אחד לבניין הקודם של משרד החוץ, ארמון ישן על כיכר תחריר, זמן קצר לפני שהמשרד עבר למשכנו החדש, מגדל רב קומות על הנילוס. הצלחתי להיכנס פנימה באמצעות תעודת עיתונאי שהיתה בידי, והגעתי הישר אל מזכירו של השר מוסא. ראיתי את השר יושב במשרדו, שכן הדלתות הענקיות והקולוניאליסטיות היו עשויות מזכוכית. סברתי, שכמו בארץ, היכרות אישית, תעשה את העניין. אמרתי למזכיר שכבר בשגרירות המצרית בארץ הזכרתי את כוונתי לראיין את השר, מה שנכון, והוספתי שהתכוונתי לתאם את הראיון מקאהיר. הביט המזכיר ביומן שלפניו ואמר: לא רשום לי כאן שום ראיון! נכון, אמרתי, באתי עכשיו לתאם, וכיוון שהשר מכיר אותי היטב, אחכה כאן על בסיס זמן פנוי. רק תאמר לשר שאני כאן, ואכנס לכמה דקות בין פגישה לפגישה, הוא מכיר אותי. טוב, אמר המזכיר, תמתין, ובינתים ניהלנו שיחה עירנית. לימים המזכיר הזה התקדם מאוד במערכת הדיפלומטית המצרית. המתנתי רבע שעה, חצי שעה, שעה, שעתיים, ובינתים ראיתי אורחים מגיעים לשר, ויוצאים, והשר נותר לבדו. הנה, אמרתי, תן לי להיכנס לחמש דקות, השר פנוי! השר באמת פנוי, הוסיף המזכיר בחיוך... אבל זה לא כתוב בפרוטוקול. תמתין עוד. הבנתי, שוב, שבמצרים אין קיצורי דרך. הדרך היחידה היא דרך הפרוטוקול והסדר. ישראלי שנסה לקצר, רק יאריך את הדרך. ואני יודע, שלמרות שהשר היה שמח לראות אותי (בפעם השניה כבר תיאמתי מראש את הראיון), המזכיר שלו לא היה מכניס אותי לעולם. קמתי, הודיתי למזכיר, והלכתי. אגב, במצרים לעולם לא יגידו לך לא, כדי לא להעליב אותך. תמתין עוד. ** אם חמאס יפסיק את הרגיעה הוא עלול להיות מחוסל. משעל אומר: ישראל מבולבלת כרגע, אין לה מנהיגות, היא בכל מקרה לא תפתח במלחמה. אז למה לתת לה מתנה חינם? אם יהיו לנו אבידות רבות בעזה, זה רק ישרת את המטרה העליונה שלנו. אם חמאס ימשיך את הרגיעה הוא ימשיך להירקב בעזה. הנייה אומר: האנשים עייפים, נשלם מחירים כבדים, ישראל עלולה לחסל את כל המנהיגות הפוליטית ברצועה, ולהחזיר את שנוא נפשנו אבו מאזן. מה יעשה חמאס? להערכתי, מה שהמלצתי לנו לעשות, יפנה לדרך שלישית, משהו בין רגיעה לעימות. את המינון קובעים עכשיו בדמשק ובעזה. ובנוגע אלינו: מה כתבנו בחודש מאי השנה על ההיערכות שלנו בעזה: קללת וינוגרד התגשמה במלואה, את זה אפשר לראות עכשיו בבירור. מאז הקמת האתר שלנו הזהרנו כמה וכמה פעמים, התרענו שוב ושוב, כי ועדת חקירה סופה סירוס של דרך קבלת ההחלטות גם בצה"ל וגם בממשלה, וכך אכן קרה. מי יסתכן עכשיו במלחמה חדשה? במבצע צבאי? מי ילכלך את הידיים, כאשר הוא יודע שמייד בסוף העבודה, ולא משנה מה תהיה התוצאה, תצפה לו וועדת חקירה, משפטנים צוננים שאין להם מושג על השטח, עיתונאים ציניים ושמחים לאד, אימהות נזעמות וטוקבקיסטים צווחנים, שירצו לערוף את ראשו? כאשר עיתונאית, תהיה בכירה ככל שתהיה, ואולי דווקא בשל כך היא בכירה, שתשאל רמטכ"ל בעיצומה של המלחמה האם אינו חושש מועדת חקירה?! העורף התברר לו כמסוכן יותר מחיזבאללה. האויב מפרש את הסירוס העצמי שלנו, ובצדק, כחולשה גדולה. איום פלסטיני, טרור קונוונציונלי, אנתיפאדה חדשה - 8.5חמאס יודע שהפתח של אבו מאזן והג'יהאד האסלאמי פועלים להפליל אותו אצל ישראל, וגם מן הסיבה הזו אין הוא שש לסיים את הרגיעה, שכן אם הוא יחוסל, או יפגע מאוד, עלולה מבחינתו ישראל להחזיר לשם את אבו מאזן. פעילות סיכול מוצלחת מאוד של צה"ל בחודשים האחרונים גם בולמת אותו מלממש את תוכניתו הגדולה, להשתלט על יו"ש כולה. ביו"ש השיגה ישראל אחיזה בטחונית ומודיעינית מצויינת. ובכל זאת, חודש ינואר מגיע, סיום הקדנציה של אבו מאזן, ואין שום כוונה לערוך שם בחירות. חמאס כבר הודיע אתמול כי מי שישמש נשיא הרשות במקום אבו מאזן החל מ-10 בינואר הוא עזיז דוויק, בכיר חמאס ויו"ר הפרלמנט, היושב כרגע בכלא בישראל. כבר כתבתי רבות ב- Gplanet Prime על כך שמשמעות הדבר יכולה להיות גל אלימות חדש ביו"ש, אולי אפילו אנתיפאדה חדשה שתופנה אלינו במקום פנימה. ויחד עם זאת, גל אלימות שבו פתחו המתנחלים נגד כפרים פלסטיניים מבהיר להם שאם יפתחו במלחמה עלולים המתנחלים להיות צד במערכה נגדם, צד בלתי מרוסן, וזה מדאיג מאוד את המנהיגות הפלסטינית, החוששת מן המתנחלים. החודש הקרוב מאלץ את המנהיגות הפלסטינית לקבל הכרעות קשות: האם יקבלו או לא יקבלו את המשך הסטאטוס קוו עם ישראל בעזה, האם יפתחו באנתפיאדה חדשה ביו"ש. האם ימשיך אבו מאזן, או שיוצג במקומו מחבל אסיר. כל הכרעה כזו קשה מבחינת הפלסטינית, ופוגעת עוד במעמדם, המצוי בשפל הגרוע ביותר מאז שנת 1948. זו אינה חברה של קבלת החלטות, מה גם שיש בה כל כך הרבה קודקודי מנהיגות, העויינים זה לזה. חיזבאללה, מגה טרור, אלקאעדה - 6.6 חיזבאללה, פצוע מן הפיאסקו שלו בכיבוש הכושל של ביירות במאי השנה, כאשר לא הבין עד כמה הוא מקומם בכך את כל גורמי הכוח בלבנון, עבר למצב של בונקר. הוא לא תוקף, הוא לא יוצא יותר מידי לשטח, הוא מיקסם כבר את יכולותיו, הוא רק חושש פן יתקפו אותו. נסראללה כבוי. ממעיט ביציאה מהבונקר, אינו נראה בשטח, אינו מופיע בציבור. האם באמת ניסו לחסלו, וברגע האחרון ניצל? אני מאמין שכן. במצב של בונקר יש בעיה: ראינו כבר במדדים קודמים כי בלי העימות עם ישראל אין זכות קיום לארגון, החי מידיה של ישראל. וכרגע אין לארגון שום עילת ויכוח מעניקת לגיטימציה, כאשר בנושא חוות שבעא אפילו בלבנון אין מקבלים הכל את עמדתו. מה יעשה? הוא הפך את הנקמה על חיסול עימאד מורנייה לעילת קיום, כאשר בכיריו מכריזים השקם והערב כי ינקמו את מותו, "בזמן המתאים", למרות שחיזבאללה מעריך שלא ישראל חיסלה אותו, אלא סוריה. עובדה שעד היום לא נסתיימה החקירה הסורית בנושא החיסול. מלל ומלל, כמו בזמן מלחמת לבנון ואחריה. איש לא קונה את זה במזרח התיכון, רק אנחנו. זה לא אומר שאין להיות ערוכים, חלילה. אך צריך להבין את המימד הרטורי המשמעותי. בסך הכל בדרום לבנון ממשיך להתקיים ניהול של הסכסוך, כאשר חיזבאללה מקפיד לא לרדת דרומה לנהר הליטאני ככוח מזוין, ובשטח הזה, על גבול ישראל, פרוסים 15,000 חיילים של צבא לבנון, דבר שאליו שאפנו תמיד, ועוד 13,000 חיילים של יוניפי"ל מעשרות מדינות. חיזבאללה יכול לחטוף חיילים שלנו, או לירות פה ושם, אך הוא אינו מעוניין להיתפס בעיני עשרות מדינות כטרוריסט. למרות הדיבורים, ואולי דווקא בגללם, איני רואה כרגע כוונה של חיזבאללה להפר את המערכת הרגישה, אך היציבה בשטח. זיכרו, ככל שרמת המלל וההתרסה עולה, משמעות הדבר עלייה ברמת הדאגה של המשמיע. סוריה , איראן - 6 אפילו מזכ"ל הסוכנות לאנרגיה גרעינית, מוחמד אלבראדעי הודה החודש שהסנקציות נכשלו בבלימת תוכנית הגרעין של איראן. חסימה מלאה במועצת הביטחון, של סין ורוסיה, העושות הרבה עסקים עם איראן, כאשר סין זקוקה לנפט שלה ורוסיה לכסף האיראני; אפטיה אמריקנית; וחוסר התלהבות של המזכ"ל בראדעי, הביאו את הסנקציות למבוי סתום. נכון הוא שגרמניה עוד נזכרת להעלות באוב את הסנקציות, אך אין באו"ם איזו התלהבות לעסוק דווקא בזה, כאשר כל הפרצופים נפולים בשל המשבר הכלכלי. דווקא ירידת מחירי הנפט החדה היתה יכולה לאפשר לעולם לחנוק את איראן בסנקציות על הנפט שלה, שכן המחירים בסביבות 40 דולר מאפשרים זאת, דבר שהיה בלתי הגיוני כאשר המחירים היו מעל 100 דולר לחבית. אך כאמור אין התלהבות, הנושא ירד מסדר היום המרכזי. הסנקציות בלמו את הכלכלה האיראנית, שהיתה יכולה לזנק בשל מחירי הנפט העצומים, הטילו קשיים על הבנקים של המדינה, ושכבת הסוחרים, אך לא היה בהן כדי להרתיע את הממשלה מהמשך הפיתוח הגרעיני, שהיא טוענת שהוא אזרחי בלבד. ארצות הברית לא תתקוף צבאית את איראן, הדבר היה ברור לנו באתר כבר לפני שנה, וכך תעשה גם ישראל. איראן יודעת היום ששום גורם בעולם לא יעז לתקוף אותה, קודם כל בשל מדיניות לוחמה פסיכולוגית מוצלחת, כאילו תקיפה על איראן תגרום למלחמת עולם חדשה. כמו בעבר, המנהיגות השיעית ידעה לחולל מצגי שווא לעולם כולו. ראו למשל את הספין של אחמדינג'אד, בנושא ישראל שתיעלם. הוא סבור שאם יחזור על הבדיה הזו שוב ושוב בסוף העולם יקבל ויתרגל אליה, ואולי הוא צודק. חלק מן הציבור הישראלי כבר היסטרי בגללה. אלא שזו היתה תמיד דרכו של העולם הערבי: להאמין שהאילוזיה שהוציא מפיו אכן תקרה, בעוד ישראל התקדמה בעקשנות, עוד עז ועוד דונם. המהלך הבא יצטרך להיות של הנשיא האמריקני החדש ברק אובאמה: האם יצליח למצוא נוסחה, שתפסיק את ההעשרה, או תטיל עליה פיקוח מאוד הדוק, תוך שמירת כבודה ל טהראן. אם יושג מהלך כזה, ולדבר יש סבירות לא נמוכה, יתפוגג המשבר. אם לא יצליח, קל יהיה וגם צודק להציג סנקציות נוקשות חדשות במועצת הביטחון על המדינה, למשל את הפסקת הטיסות ממנה ואליה. סנקציות כאלה יעשו מהר מאוד את המלאכה. ובאשר לסוריה, אותה מעניין עכשיו רק דבר אחד: האם יתחיל בית הדין הבינלאומי לרצח רפיק אלחרירי לעבוד החודש או בפברואר, או לא. האם יצליחו שוב לדחות את כינוסו לנצח, אם לאו. זו שאלה קיומית עבור המשטר, שממילא הצליח להיחלץ משורה של תקריות ושקרים מביכים, לרוב בזכות משא ומתן רפאים שניהל עם ישראל, באמצעות מתווכים תורכיים. מערכת היחסים בין ישראל לבין סוריה היא של יותר מאי-לוחמה, דרגה אחת פחות ממערכת אי-הלוחמה שיש לנו עם מצרים. יש יציבות בשטח, הרתעה צבאית, גבול שקט, שיחות עקיפות וטלפון אדום, יצור סחורות ישראלי במידה לסוריה דרך רמת הגולן, והבנה ששני הצדדים אינם מעוניינים במלחמה. איני רואה אינטרס סורי להפר את המערכת הזו בחדשים הקרובים. עם מערכת יציבה בצפון, אך מועמדת לערעור בהקשר הפלסטיני, חודש ינואר צפוי להיות חודש הכרעות. מדד דצמבר 2008 עומד על סף גבוה של 6.6, קודם כל בשל האיום המוחשי הגבוה בהקשר הפלסטיני, שם עומד המדד על 8.5, וזהו כבר מצב נפיץ. מנויים יקרים: החל חידוש המנוי לחצי שנה של ראשוני הנרשמים לאתר. גם הפעם, מי שמחדש לחצי שנה נוספת, יקבל ספר אחר של גיא בכור, עם הקדשה אישית. תודה רבה.למבקשים לחדש את המינוי, קיימת אפשרות פשוטה לעשות זאת, מבלי להכניס את הפרטים האישיים מחדש. איפה? בכפתור שבפתח כל מאמר סגור: "לחידוש מינוי קיים לחץ כאן". אפשר לחדש את המנוי - גם כאן.
