במאמץ מינימלי, אך עם גאונות אסטרטגית, יוצא הנשיא טראמפ מהסיפור הנוכחי עם שורה של הישגים היסטוריים.
לאחר שחיסל את קאסם סולימאני, וגרם לנזק מהותי וסימלי ליצוא המהפיכה השיעית, חברי כת ה- PC (הפוליטיקלי קורקט) בצבא האמריקני, במימסד הבטחוני אצלנו, ובתקשורת – כמעט עשו במכנסיים מרוב תדהמה ובהלה.
זהו האיש מספר 2 באיראן, ובמימסדים האמינו לשקרים של איראן, ולאלפי איומי “נקמה”, שהם שיגרו לאחר מכן. “התקשורת” בישראל התמכרה בהתענגות לאיומים האלה, והעצימה אותם. אך הנשיא טראמפ חשף את איראן במערומיה, וזהו הישג עצום, גם להבא. ועל איומי הסרק הרומאים כבר אמרו: “יש תעוזה, המסתירה פחד גדול” (audendo magnus tegiturtimor).
וכך, גם חיסל את הארכי מחבל המסוכן, האחראי למות מאות אלפי אנשים, שרשת הקשרים שטווה לא תסולא בפז, וגם חשף את המשטר החלול.
מעכשיו איראן מורתעת, ורשימת 52 יעדי ההפצצה – נשארת על השולחן. היא תיזהר הרבה יותר. ארצות הברית הפגינה מנהיגות, ורבים יותר יילכו איתה מעכשיו, והאחרים יחששו, וישקלו את צעדיהם.
הנשיא דיבר (Roma locuta).
הדמוקרטים העלובים, וב”תקשורת”, התפללו לתגובה איראנית “איומה”, ולהסתבכות צבאית, כדי שיוכלו לטעון שהנשיא פזיז, אלים ואחראי ל”פשעי מלחמה”. זה לא קרה, לאכזבתם המרה; הוא חכם מידי. לכן “התקשורת” ממהרת להוריד את הנושא מסדר היום, כי זה משחק עכשיו לטובת הנשיא. הוא גם מציע לאיראנים מו”מ (שאני בעדו), וזה בכלל מוטט את קו ה- PC.
לא רק איראן, גם הנציגים הדמוקרטים נחשפו עכשיו כחלשים, מבוהלים, כנועים ושקריים. חסרי הבנה, ומתרפסים בפני כל דיקטטור. ראו את פוקהונטס, כמעט רועדת מרוב פחד. הם הסכנה האמיתית לשלום העולם. הדיקטטורים והרעים מצביעים לדמוקרטים, זה ברור.
אחד מכוהני הכת, אחד בשם מייקל מור, שלח התנצלות לאייתאללה ח’מנאי על חיסול סולימאני, וביקש שלא יגיבו “באלימות, אלא באומץ לב” נגד האמריקנים, ואז “אנחנו נעיף בעצמנו את טראמפ מהבית הלבן, או בהדחה, או בנובמבר”. אנשי הכת הם אלה הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב, וְלַטּוֹב רָע, שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר, וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ, שָׂמִים מַר לְמָתוֹק, וּמָתוֹק לְמָר.
אותו מור העז לעשות סרט תעמולה פשיסטי, המשווה את טראמפ להיטלר:
ועוד מאותה כת: ומה ממליץ “המכון למחקרי בטחון לאומי”? (שצריך לעשות תמיד את ההיפך מהמלצותיו, להפוך את החֹשֶׁךְ לְאוֹר), קיראו על “המכון” הזה בהרחבה – כ א ן
וקיראו לעומת זאת את המאמר שלנו, שרמז על ההזיות האיראניות כבר בכותרתו, ותחזיותיו מתממשות, בהבנה של הזירה, והשחקנים: