מאת ד”ר גיא בכור
משרתו של אחד מסוחרי בגדאד הגדולים הלך ערב אחד ברחוב, ולפתע ראה את מלאך המוות ניצב מולו, ומנפנף כלפיו בחרמש המוות שלו. המשרת מוכה האימה נחרד, רץ אל אדונו, סיפר לו מה ראה, וביקש ממנו את סוסיו המהירים ביותר, כדי שיוכל להימלט ממלאך המוות, רחוק ככל האפשר.
דהר המשרת כל הלילה במהירות רבה, ועם שחר הגיע לעיר סמארה הרחוקה.
האדון ניגש בעצמו אל השוק, כדי לנזוף במלאך המוות. “מדוע באת להפתיע ולהטיל אימה על הטוב במשרתיי”? שאל אותו האדון. “ההיפך הוא הנכון”, ענה מלאך המוות, “אני הוא זה שהופתע לראות את משרתך ברחובות בגדאד, ואף נפנפתי אליו בידיי, ושאלתי אותו, הכיצד זה הוא נמצא בבגדאד, כאשר רשום לי ביומני, שנקבעה לי פגישה איתו מחר עם שחר,
בסמארה הרחוקה”.
במשך 65 שנים הקפיאו המשטרים הערביים את “בעיית הפליטים הפלסטינים”, והפכו אותה לכלי בידיהם, כדי לתת להם עילת איבה נגד ישראל. הגדילו מכולם לעשות שליטי סוריה ועיראק, שאיכסנו את “הפליטים” במחנות סגורים, מבלי שנתנו להם אזרחות. הגרועים מכולם היו הלבנונים, שלא נתנו להם דבר: לא אזרחות, לא זכות לקנות רכוש או לשכור בתים ואף לא זכות לעבודה. כמה גדולה היתה אכזריותם, וזה המצב עד היום. בעיראק ובסוריה לפחות הם יכלו לעבוד, ולקנות רכוש ומקרקעין.
לאחר נפילת סדאם חוסין ב- 2003, גורשו מרבית הפלסטינים מעיראק בידי השיעים, ומדובר על עשרות אלפים, שלמעשה היגרו מן האיזור, רובם למדינות המערב (יחד עם הנוצרים שגורשו משם, מעל למליון וחצי נוצרים). ועכשיו, עם מלחמת האזרחים בסוריה, גורל דומה ממתין לכחצי מליון פלסטינים במדינה. הם נמוגים, ואיתם נמוגה לאט-לאט בעיית “הפליטים” שהפכה עם השנים ל”מקודשת”.
1 שקר המשטר הסורי – זה שהתיימר “לתת חסות” לאחיו הפלסטינים – מגרש עכשיו את הפלסטינים גירוש שיטתי, אכזרי ורע לב, ובעיקר ממחנה הפליטים “אלירמוכ” שבדרום מערב דמשק. כיצד? מאז חודש דצמבר 2012 הוא מפציץ מן האוויר את המחנה, ובכך פתח בבריחה המבוהלת. רמקולים מן המסגדים קראו הדצמבר לתושבים לברוח “תוך שעתיים”, והם ברחו. מתוך 180,000 פלסטינים במחנה (אגב, זה לא מחנה אלא שכונה של ממש בדמשק), ברחו כ- 90%. צבא סוריה צר עכשיו על המחנה מבחוץ, והמורדים הסלפים השתלטו על חלקים ממנו מבפנים. הפלסטינים, או מה שנשאר מהם, תקועים באמצע, שנואים על ידי שני הצדדים הנלחמים.
קוראים להם לברוח? עם רמקולים ממסגדים? לא מוכר לכם מסיפור אחר בשנת 1948? שם, כמו פה, הם ברחו. אז קראו לזה “נכבה” והפכו זאת לפסטיבל שנתי עולמי של שנאת ישראל, כאילו זה אירוע ייחודי ומכונן, אך גם היום זה קורה.
זהו שקר המשטר הסורי, שהעמיד פני ידיד של הפלסטינים, של חמאס, החזיתות ומה לא, ועכשיו הוא מפציץ אותם מן האוויר ללא רחם; אך למישהו אכפת בעולם? כמה רוע, וכמה צביעות. הפלסטינים שהאמינו שמצאו את נחלתם בדמשק, התברר להם שהם דווקא גרים בסמארה. עכשיו כל שברצונם הוא לנטוש את סוריה, ולא לחזור. כך התנהג אליהם גם המשטר בכווית, שגרש 250,000 פלסטינים מן הנסיכות לאחר מלחמת המפרץ הראשונה ב- 1991.
המשטרים הערביים היו צריכים את הפלסטינים ב”סכסוך” המומצא נגד ישראל. עכשיו כאשר הסכסוך הזה בלתי רלבנטי לקיום הבוער שלהם, המשטרים בועטים את הפלסטינים החוצה. אין בהם תועלת עוד.
2 לאן בורחים הפלסטינים? להיכן שרק ניתן, עם עדיפות לאירופה או למערב. חלק נשארים בסוריה, באיזורי בריחה, בכפרים, במחנות פליטים, מתוך כוונה להימלט מן המדינה בהזדמנות הראשונה. כבר כיום יש 400,000 פליטים סורים בטורקיה, 400,000 סורים בירדן, ומספר דומה בלבנון. ההערכה היא שעשרות אלפים מהם הם פלסטינים מסוריה, והזרם רק גובר.
לא קל להם לברוח למדינות השכנות,משום שהן מטילות מגבלות על כניסתם. בעוד כניסת אזרחים סורים לטורקיה, לבנון וירדן היא חופשית, על הפלסטינים מוטלות מגבלות. לבנון, למשל, עושה מהם כסף, כדי לדלל את כניסתם: היא דורשת ויזת מעבר של 17$ מכל פלסטיני, לכניסה למדינה למשך שבועיים, אותה ניתן להאריך לעוד חודש במחיר 33$. חלק לא מסוגלים לשלם אפילו את הסכומים האלה. הפלסטינים גם אינם מורשים לעבוד בלבנון. הפליטים הסורים לעומת זאת נכנסים בויזת שהייה )”אִקאמה”) למשך חצי שנה, ובחינם. הסורים המהגרים אף מורשים לעבוד ולקנות רכוש בלבנון. זו הפלייה ברורה, שנועדה לדלל את הפלסטינים, בהם רואים הלבנונים “מתיישבים“.
אלא שמספרי הפליטים והבורחים רק הולכים ועולים, הגבול בין סוריה ללבנון פרוץ, כך שאין הרבה אפשרות לשלוט בתופעה. המספר הכולל של הפליטים מסוריה עומד כיום בלבנון (מרץ 2013) על כעשרה אחוזים מן האוכלוסיה (4.4 מליון איש), וחלק גדול מהם בכלל לא טורח להירשם עם הכניסה.
כיוון שאין הם יכולים להישאר בלבנון לאורך זמן, חלק מן הפלסטינים מהגרים החוצה לתמיד, כלומר מי שיכול. חלק מנסים לרכוש כרטיס לאירופה או למדינות ערביות, אחרים עותרים למעמד פליט במערב, ואחרים מסתננים לטורקיה עם מסמכים מזוייפים, מתוך כוונה להמשיך לאירופה. הם עזבו את ירמוכ ללא רכוש, חוץ מבגדיהם וכסף. עשרות אלפי פלסטינים כבר בטורקיה, עשרות אלפים בירדן, וכך בלבנון. ההערכה שיש כיום בלבנון כ-50,000 פלסטינים מסוריה, אך אף אחד אינו יודע מה המספרים האמיתיים; אולי יותר ואולי פחות, אך המגמה חשובה.
ירדן שמאפשרת לסורים להיכנס, אך לא לפלסטינים מסוריה, “אינה מעוניינת לפתור את הבעיות של ישראל“, כדברי ראש הממשלה שלה, החושש שקליטת עוד פלסטינים רק תחזק את הטיעון שירדן היא מולדת הפלסטינים. ולמרות זאת פלסטינים רבים מבריחים את הגבול מסוריה לירדן, עד כי הם הפכו לסיוט של ירדן, וחשש מהתקוממות. אך גם מירדן פלסטינים רבים מהגרים למערב. המצב הכלכלי, היאוש הפוליטי ועכשיו גם המהומות באיזור, דוחקים צעירים רבים לעזוב. עדיף לחיות בירדן מאשר בסוריה, אך גם ירדן היא לא מציאה בשביל צעירים פלסטינים רבים. ההגירה מירדן החוצה היא גדולה.
3 קללת אונרוו”א – אנו תמיד התלוננו, ובצדק, שהאו”ם הקים בצביעותו סוכנות לטיפול בפליטים הפלסטינים בלבד, וזו סוכנות אונרוו”א, כדי לייחד ולהנציח אותם, כפי שביקשו המשטרים הערביים. אלא שכאן התהפכו היוצרות: בעוד הסוכנות הכללית לטיפול בפליטים, UNHCR, היא בעלת משאבים כספיים, והיא מסוגלת להגיש סיוע לסורים בלבנון, למשל, אונרוו”א חסרת אונים וחסרת אמצעים, וכיוון שרק היא מורשית לטפל בפלסטינים, הם אינם נהנים מן הסיוע הכללי לפליטים. מה שנתפס כברכה, הפך בעצם לקללה. הגיע המצב שפלסטינים קיימו הפגנות נגד אונרוו”א בסניפיה בביירות ובדרום לבנון. אונרוו”א גם הפסיקה לתפקד בסוריה עצמה.
וכך, מי שרצה לעזור לפלסטינים עם הקמת סוכנות סיוע עצמאית – פוגע בהם עכשיו; ומי שרצה לשמר את הבעייה בדרך זו – מפזר אותה עכשיו. זו קללת סמארה.
4 אין עוד ייחוד של הפלסטינים, כאשר המזרח התיכון מתמלא בכ-2-3 מליון פליטים חדשים. רובם מסוריה, אך גם מעיראק, מסודאן, מלוב, מתימן וממדינות צפון אפריקאיות. למי יש זמן לפליטים המקצועיים שלא שיקמו את עצמם כ-70 שנים? כך טובעת לה “בעיית הפליטים” בסופה המזרח תיכונית, לחרדתם של המנהיגים. ההיסטוריה הפלסטינית שוקעת, בלי שישראל צריכה לנקוף אצבע.
הם בורחים מקללת ההקפאה והנידוי שהוטלה עליהם, ומסתבכים בקללה חדשה, של הגירה חדשה, גלות ובריחה. זו גם זו היא זהות איומה. שום שיבה אין כאן, אלא היעלמות. שום התקבצות אלא פיזור. שום יד מכוונת ושום מנהיגות, אלא כמו בעבר, בריחה חפוזה, עירומה, ענייה ועלובה.
ה”נכבה” שגורמים אינטרסנטיים שימרו בבקבוק שבעים שנים, טבעה באוקינוס של “נכבות” אמיתיות, רעות ואכזריות פי כמה.
(תמונה: אימג’בנק, Getty Images)
הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים.
5 אגב מנהיגות, אבוי למנהיגות. בכירי פתח וחמאס קוראים לפלסטינים הסורים להישאר במדינה, “עד שיחזרו במסגרת השיבה לפלסטין”, ובמילים אחרות: כרגיל, “הבעיה” חשובה יותר מן האנשים. שייהרגו, אך העיקר שיישארו לנצח כ”בעיה”; כמו פחמים, המעניקים חום ואור לאחרים, תוך שהם מכלים את עצמם. החרדה של המנהיגים הפלסטינים פן עניינם “הנצחי” ייעלם, היא גדולה, וזו הסיבה מדוע ביקש אבו מאזן לקלוט ברשות ביו”ש 180,000 פלסטינים מסוריה. לא רק לשנות את הדמוגרפיה אצלנו הוא מבקש (וגם ינסה, אם ניתן לו מדינה) אלא גם לשמר את אותם פלסטינים כ”בעיה”, אחרת יתמוססו וייעלמו כמו רבים אחרים. לא עליהם הוא חשב, אלא על עצמו.
ואצלנו היו שהישלו את עצמם במשך שנים ללמד את המזרח התיכון מהי דמוקרטיה, להמציא “מזרח תיכון חדש”, ולפתור להם את בעיות המים והפליטים. עכשיו אנחנו מבינים שאותם מנהיגים שלנו עשו מעצמם צחוק. איזה מזל ששום דבר מכל זה לא הצליח. אם היה מצליח, היינו היום מביאים על עצמנו צרות איומות, למשל אם היינו מביאים לכאן את אותם “פליטים”. הנה לנו, המזרח התיכון מתקן את עצמו בעצמו, כאשר הפלסטינים משתחררים מן “הבעיה הפלסטינית”, ולראשונה דואגים לעצמם, למרות הנסיבות האיומות. כן, אלה שהתרגלו שמתייחסים אליהם כאל מוצגים במוזיאון הלאומיות והמאבק בישראל (המוזיקה המהפנטת, בעיקר 2:37-0:53: מתוך “משחקי ריגול”, Spy Game, על ביירות של מלחמת האזרחים, בה חזיתי במו עיני, 4:42-3:37).
אז פגישה בסמארה? אלה הישראלים, שחשבו ש”האביב הערבי” הוא אסון, והנה מתברר להם שהוא דווקא פועל באופן היסטורי לטובתם.
פגישה בסמארה? הישראלים שחשבו “לאלף” את המזרח התיכון נדהמים עכשיו לגלות איזה יצרים וכוחות אדירים ואפלים היו טמונים בו, כמו הר געש שמתפרץ פתאום.
פגישה בסמארה? אלה המנהיגים הערביים, שחשבו שיוכלו לסגור את הפלסטינים בבקבוק נצחי, ועכשיו נאלצים לראות אותם פורצים החוצה, ונמלטים מן הגורל שייעדו להם.
פגישה בסמארה? אלמלא הניירות הנפרדים שנכפו עליהם כל השנים, אז מה ההבדל בין “הפלסטינים” לבין ייתר הפליטים “הסונים”?
פגישה בסמארה? היו שניסו לצייר את ישראל כמפלצת, במיוחד על רקע 1948. עכשיו מתברר שאנחנו דווקא מלאך רחום, לעומת מעשי הזוועה המתגלים סביב.
פגישה בסמארה? עכשיו מתברר לנו מה היו מעוללים לנו, אם חלילה היינו חלשים.
פגישה בסמארה? תגידו תודה שאלה מדינות אוייב, ולנו אין חלק ונחלה בתסבוכת הזו. זה השלום הטוב ביותר שיכולתם לקבל.
6 ואם כבר פתח וחמאס, היריבות ביניהם נמשכת גם על גבי הפליטים. מי ידבר בשמם? נציג חמאס בלבנון מנסה להשתלט עליהם, בעוד שמקבילו בפתח חושב שהם צריכים לציית לו. הקרע נמשך, על גבם של הפליטים האומללים האלה, שזו רמת המנהיגות שלהם, לדורי דורות. “הבעייה הפלסטינית” חשובה להם יותר מה”פלסטינים”.
אגב, פלסטינים, הלאומיות בכל המזרח התיכון נובלת, וההגדרה “פלסטינים” היא לאומית, כך שגם היא הולכת מתמוססת. בעצם הם חלק מן הפליטים הסונים הנמלטים מסוריה, ורק הדוקומנטים שבידיהם שונים; אחרת מי היה מבחין ביניהם עוד? ההבחנה היא פוליטית, ופועלת בניגוד לאינטרס שלהם. כיוון שכך, רבים מזייפים את המסמכים, והופכים ל”סורים”.
7 הפלסטינים שזורמים ללבנון מסוריה נדהמים לראות שהפלסטינים במדינה זו לא מורשים לעבוד, לקנות או לשכור בתים, והם מסיתים את הפלסטינים בלבנון לדרוש זכויות. ההתמרמרות הולכת וגואה, והיא עלולה להתפרץ. זו הסיבה מדוע הלבנונים אחוזי חרדה מן המספרים העולים, שאותם אינם מסוגלים לעצור. לפיכך, הם מנסים לעודד את הפלסטינים להגר. חסר להם שגם אצלם תתחיל התקוממות.
מן הסיבה הזו חיזבאללה והשיעים אינם מאפשרים להם לרדת לדרום לבנון. רק באיזור מחנות הפליטים הפלסטיניים, הצמודים לים.
8 ובינתים, מי השתלט על השכונות הפלסטיניות בדמשק, ולא יתיר להם עוד לחזור? הסלפים המזוקנים,”ג’בהת אלנוסרה”, “בעלי מבטא זר”, בפי הפלסטינים, כלומר כאלה שהגיעו מלוב, מסודאן, מסעודיה, מפקיסטן, ועוד. העידן הפלסטיני בסוריה הולך ונמוג, והוא יביא לתוצאה דומה גם בלבנון. כשם שגרשו ומחקו את היהודים בסוריה, כך קורה גם עם הפלסטינים.
9 זוכרים את ימי ה”נכבה” וה”נכסה” של 2011, כאשר “המוני פליטים פלסטינים” “התדפקו על הגבול” ברמת הגולן, לכאורה ברצותם לחזור ל”ארצם”, כפי שסיפרה לנו התקשורת בישראל? גילינו כאן במאמר מדהים, כיצד היה זה המודיעין הסורי של בשאר, שיזם את כל הפרובוקציה, להפנות את תשומת הלב לעבר ישראל. זה נכשל כמובן, אך סיבך את הפלסטינים במלחמת האזרחים, ובשאלה של נאמנות כפולה. אחמד ג’יבריל גייס אותם לטובת המשטר, וכך הם הפכו לאוייבי המורדים והמשטר גם יחד. הם יודעים שאין להם עוד מה לחפש בסוריה, מה גם שמלחמת העדות והאזרחים צפוייה להימשך עוד שנים רבות, גם אחרי שבשאר ילך, כאשר ילך. פעם העולם הערבי הוצג כמקום מפלט מן הסכסוך עם ישראל; היום זה להיפך.
הרצאה של ד”ר גיא בכור באירוע העסקי שלך? מי כבר הזמין?
10 מי היה מאמין: אותם פלסטינים שחשבו שהנה הגיע הזמן שלהם, אולי עם איזו “מדינה”, קיבלו דווקא פגישה בסמארה, כאשר הם הולכים ומתפרקים, הולכים ומתפוררים, ואם עד לפני שנתיים-שלוש כולם דיברו עליהם, ושכחו את האחרים, הכל מדברים עכשיו על האחרים, ושוכחים אותם. אם עד עכשיו העמידו הערבים פנים שהם אוהדים אותם, עכשיו מתבררת מידת השנאה כלפיהם; הם בלתי רצויים במזרח התיכון הערבי.
כשם שמשטחי הרשות הפלסטינית מהגרים כ- 17,000 צעירים בשנה, כך החלו הפלסטינים להגר החוצה גם מסוריה ומלבנון במספרים גדולים. עד לפני שנתיים הם לא היו מורשים לעשות זאת, כאשר המשטרים הערביים הקפיאו אותם במחנות הפליטים שלהם (לא נתנו להם, למשל, דרכונים). עכשיו הם נוטשים, משום שאין מי שיבלום אותם עוד. לרשות הפלסטינית של אבו מאזן הם ממש אינם רוצים “לחזור”, למרות רצונו של זה, משום שבעידן הפייסבוק והאינטרנט הם כבר יודעים מה זו אירופה, ומה טוב להם.
עוד מפירות “אפקט פרח הצבעוני“: הבעיה שהיו שטענו שאין לה פתרון, בעיית הפליטים הפלסטינים”, הולכת ומוצאת את פתרונה לבד. הולכת ונמוגה, והתהליך הזה צפוי להימשך עוד שנים. האביב הערבי דואג לכך בעצמו, לדאבון ליבה של הפוליטיקה הפלסטינית והערבית.
תהה מלאך המוות: הכיצד זה העמידו הפלסטינים פנים שהם נמצאים בבגדאד, כאשר רשום לי ביומני, שנקבעה לי פגישה איתם, מחר עם שחר, בסמארה הרחוקה?
◄כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן.
◄אני מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש אותו. כדי לחדש את המינוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”,
או – כ א ן.
◄למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת – כ א ן
