מאת ד”ר גיא בכור
החברים הוותיקים באתר זוכרים את הצעתי למתג את ישראל (2008), את כתב החידה הקטן, ואת פתרונו, בהמשך לו. זה היה לפני 11 שנים, ותוכלו לקרוא את שני המאמרים המשורשרים כאן:
כתבתי זאת גם בהשראת אימרתו של גיתה על היהודים: Energie der Grund von Allem, כלומר: “האנרגיה היא הבסיס (אצלם) לכל”.
אני הרי לא מרפה, עד שהדברים נעשים, ולכן שמחתי, כאשר האוניברסיטה העברית הודיעה, שהיא תפתח את “ארכיון אינשטיין”, המצוי אצלה (בפקולטה למדעים), לכמה שעות.
נסעתי במיוחד לכך לירושלים, והתייצבתי, כמעט למשימת בילוש.
אך האכזבה היתה רבה: הם הציגו חלק מספרייתו, עותק של מדליית הנובל (המקור נסע לתצוגה בסין, נאמר לי), העתקי תמונות והעתקים של מכתבים מפורסמים, וזהו. ואיפה מוצגי המקור? מאופסנים. יכולתי לראות שם צילום של הצעת דוד בן גוריון לאינשטיין, לכהן כנשיא המדינה (דרך אבא אבן), ואת הסירוב המנומק, כיוון שאין לאינשטיין ניסיון ויכולת בתחום המדינאות והממלכתיות.
ומתוך צילום המכתב אני קורא את המשך דבריו של אינשטיין:
This situation is indeed extremely sad for me, because my relation to the Jewish people has become my strongest human attachment ever since I reached complete awareness of our precarious position among the nations.
תרגום שלי:
“מצב זה (הסירוב) עצוב מאוד עבורי, בשל יחסי אל העם היהודי, שהפך להיות החיבור האנושי החזק ביותר שלי, מאז הגעתי להבנה עמוקה על מצבנו הרופף בקרב אומות העולם”.
איך יכול להיות שמשפטי הנצח האלה אינם פתוחים לציבור?
לידיעה: אלברט אינשטיין (1879-1955) הוריש במודעות היסטורית את כל רכושו, מכתביו, חפציו והזכויות עליהם לאוניברסיטה העברית בירושלים. הוא עשה זאת כדי לחזק את מדינת ישראל לנצח.
אך האוניברסיטה העברית מתעקשת לאפסן את הכל במחסן, שחלילה עין לא תשזוף את מה ששייך לאנושות; ובוודאי שאיינשטיין לא התכוון שהכל יעלה עובש באיזה מחסן.
ועוד לידיעה: האוניברסיטה העברית שומרת גם את כתביו המקוריים של הפיזיקאי אייזק ניוטון, מגלה חוקי הכבידה והמשיכה, שכתב וקרא עברית, ונמצאים אצלה שרטוטיו המקוריים והבלעדיים בעולם כולו, של המשכן, למשל. הוא הוקסם מספר ויקרא.
זה שנים אני מנסה ללחוץ, שהאוניברסיטה הזו תקים את ‘מוזיאון הגאונים’, ותציג בו בצורה מכובדת ומלהיבה את נכסי איינשטיין וניוטון, ותחבר לכך גם את הגאונות הישראלית בכל כך הרבה תחומים. חיבור מעורר השתאות.
זה ממתג את האניברסיטה, את ישראל, ואת כל מי שרוצה ליצוק השראה לעצמו, ומכל העולם. זו גם היתה כוונת אינשטיין.
אם המוזיאון ייבנה נכון, כתרומה לאנושות, זו יכולה להיות אחת האטרקציות החשובות בישראל, ומכל העולם יבואו לבקר בו. מובן שיהיו הכנסות עתק לאוניברסיטה.
אך הם לא רוצים. האם זה עניין של כסף? לא צריכה להיות בעייה לגייס כסף עבור מטרה כזו, כאשר שמו של התורם יהיה צמוד לשמות גדולי האנושות, וגם הממשלה תתמוך.
כמו שאתם יודעים, אנחנו לא עוזבים, עד שזה לא קורה, וזה עוד יקרה.
העתק מדליית פרס הנובל של אינשטיין, שצילמתי שם.
ספריו הלא מדעיים של אינשטיין מכסים את הקירות מאחורי ארונות זכוכית, בחדר התצוגה, אליו ניתן היה להכנס לזמן קצר, ונדיר. האחרים, מאופסנים.
