מאת ד”ר גיא בכור
לידה: נקודה טובה. ג’וזאן, למה שלא תבעיר את הקורים באמצעות הלפיד שלך?
שליט המבוך: הקורים בוערים במהירות. בעת שזה קורה, גופות בוערות של עכבישים קטנים יותר נופלות מן התקרה. אף אחד מהם לא מתקרב לגודל של היצור שתקף אתכם.
טורדק: (בעמדת תצפית): מה אני רואה במורד הפרוזדור?
שליט המבוך: המעבר הדרומי ממשיך ישר עד לקצה גבול הראייה שלך. המעבר המערבי מסתיים בדלת, לאחר כ-6 מטר.
טורדק: אני אפתח את הדלת בזמן שהאלפית רצה אחורה.
שליט המבוך: בצע בדיקת כוח.
טורדק (מגלגל קוביה): יצא לי 10. אם זה לא מספיק טוב אני יכול לנסות שוב?
שליט המבוך: התוצאה לא מספיק טובה, אבל אם אתה מוכן להוציא על זה זמן, אתה יכול להמשיך ולנסות.
בשקט בשקט ובאין רואה מתקבצות קבוצות של בני נוער וצעירים במקומות שונים בארץ, ובעצם בעולם כולו, כשהם משחקים משחק מוזר ומחוכם בו זמנית, שנקרא בעברית “מבוכים ודרקונים” (באנגלית:Dungeons & Dragons, ובקיצור: D&D).
זהו משחק קבוצתי, שמתרחש כולו בדמיון, כאשר “שליט המבוך” בונה עלילה דמיונית, ומעביר בתוכה את ייתר השותפים למשחק. הוא מחליט אם יהיה זה קרב עם חידות, קרבות או היתקלויות עם יצורים, ודרכי ההתמודדות איתם. זהו משחק חשיבה, בניית אסטרטגיה, והנאה. והכל בדמיון.
כל מתמודד בונה לעצמו “דמות“, שהאופי שלה נכתב מראש, כולל כוחות הדמות, המראה שלה, טכניקות הפעולה שלה. למשל: טורדק שהוא לוחם גמדי, מיאלי, אשפית אלפית, ג’וזאן, כוהן בן אנוש, או לידה הנוכלת. יש דמויות שליליות, יש חיוביות, וכל שחקן מחזיק לפניו קר את דף הדמות שלו, עם תכונותיה. השחקנים נעזרים בכמה קוביות בצורות משולשות, מתומנות ועוד, כדי לקבוע למשל האם הצליחו במהלך מסויים, ניקוד שיקבלו ועוד. והכל בדמיון!
לכל שחקן יש את ספר הכללים של המשחק, ול”שליט המבוך”, שמנהל את המשחק, יש את ספר “המדריך לשליט המבוך”*, הנמצא כאן מולי. 314 עמודים של כתב צפוף צפוף ובו אלפי כללים של ניהול המשחק. למרות שזה נשמע מסובך, יש בכך הנאה רבה.
פרק 1: ניהול המשחק
פרק 2: שימוש בחוקים
פרק 3: הרפתקאות (תוואי המבוך, התקלות מותאמת או התקלות בועה, חיבור בין הרפתקאות, תוואי המבוך, קירות, דלתות, חדרים, מלכודות, רכיבי מלכודת, ללכת לאיבוד, קרב תת-ימי ועוד ועוד).
פרק 4: דמויות בלא שחקן
פרק 5: מערכות
פרק 6: דמויות (אביר מאגי, מגונן גמדי, מתנקש, אמן הידע הנסתר, יצירי סוד ועוד)
פרק 7: חפצי קסם (טיפול בחפצי קסם, טבעות, מגילות, מטות, חפצים מקוללים ועוד)
ומיהו שליט המבוך? “כל הידע שלנו על אודות משחק מבוכים ודרקונים מצוי בספר זה. כל מה שצריך כדי לבנות הרפתקה, מערכה או עולם שלם מצוי בדפים אלה, ועומד לרשותך. הצטרפת לקבוצה מיוחסת מאוד, שכן לא לכל אחד יש את היצירתיות או את המסירות הנדרשים להיות שה”מ. עבודת שה”מ היא מאתגרת, אך היא אינה מעיקה. טוב להיות שליט המבוך! שה”מ מגדיר את המשחק. שה”מ טוב משמעו משחק טוב. היות ואתם שולטים בקצב, בסוג ההרפתקה ובסוג ההיתקלויות, אתם למעשה מגדירים את אופי המשחק כולו… הכוח לברוא עולמות, לשלוט באלוהויות ודרקונים ולהנחות אומות שלמות נמצא בידיכם. אתם אדוני המשחק, החוקים, עולם הפעולה ולבסוף גם ההנאה. בכך יש כוח רב ועליכם להשתמש בו בתבונה. ספר זה מראה לכם כיצד”.
מדוע לדעתי המשחק הזה תורם רבות למשחקים אותו? כי הם לומדים להפעיל את הדמיון שלהם, להיות יצרתיים במיוחד במצבי משבר, לא לפחד מעימותים, הזיכרון מתפתח, והמשחקים נהנים הנאה מרובה מן ההרפתקה שבה הם נמצאים. והכל על סמך ספר של כללים כתובים. שליט המבוך יוצר הרפתקה, שבה שאר השחקנים יכולים לגלם את דמויותיהם.
**
ומה עם ספר שליט המבוך שלנו?
למה אנו בישראל צריכים בכל פעם להמציא את הגלגל מחדש? תארו לעצמכם שהיה לנו ספר שהולך לאורך ממשלות, ובו הוראות מחייבות ומוכרות (גם לאויבינו) למשל: מה עושים כאשר נחטף לנו חייל. מה המחירים שאנו מוכנים לשלם? מה עושים עם אויב המתחפר בתוך אוכלוסיה אזרחית? מה המחירים שאנו מוכנים לשלם כאן? מהם העונשים הראויים? התגמולים הנכונים? כיצד מתמודדים עם לוחמה פסיכולוגית של הצד השני? עם התקשורת של הצד השני? שלנו?
אנו זקוקים לספר הפעלה מחייב! האם כל ראש ממשלה צריך להתלבט מחדש, ולהמציא את הגלגל מחדש בכל פעם? מדוע המועצה לביטחון לאומי, למשל, אינה מכינה ספר כללים שכזה? מי שיכתוב את הספר, על סמך מקרי העבר יתרום תרומה עצומה ליציבות שלנו, לקונצנזוס שניתן להשיג. תנו לי שנתיים, והייתי מכין את הספר הזה, לשימושו של שליט המבוך הבא, ראש הממשלה הבא, כל מנהיג ישראלי.
מי שמתרגל למשחקD&D מבין ששליט המבוך יכול לעצב כמעט כראות נפשו. הוא לומד ל”חלק את הקלפים” (למרות שפה אין קלפים), ליצור תהליכים חדשים, ולהנחות קיימים. לדמיון היוצר יש כאן חשיבות עצומה, ולעיתים נדמה במציאות שרק הצד השני מעיז ויוצר, בעוד שאנו תמיד מגיבים. אנו שואפים לשמור על הסטטוס קוו בכל מחיר, הצד השני מעוניין לשנות אותו, לאתגר אותו כל הזמן. המשחק מלמד אותנו לאתגר גם כן, להעיז.
פעם היו לנו מצביאים, מנהגים צבאיים, שיזמו ואילתרו. היום לא נראה שהמונח “מצביא” מתאים למי ממנהיגינו או ממפקדי הצבא שלנו. המערכת הביטחונית אינה מקום עבודה, ואסור לה להיות סטטית. היא חייבת להיות מאתגרת ומשתנה כל יום מחדש. עליה להמציא את עצמה, ולחשוב תמיד צעד קדימה. לחפש תכסיסים ודרכי הסחה.
**
היה זה האייתאללה חומייני שהשווה את הקרב שניהל לכבוש את איראן לרכיבה על אופניים. כל עצירה – תגרום לנפילה ולהתרסקות. מכאן שאין לעצור אלא יש לשעוט כל הזמן קדימה. אין להביט ימינה שמאלה, ואין להביט למטה, לסיכונים. אלמלא הנחישות שלו ושל חבריו, ספק אם המערכה להפלת השאה היתה מתרחשת. אך כיוון שניהלו זאת בעוצמה ובלי לעצור, הכל השתכנעו שהם ינצחו, וכך היה. במילים אחרות, וזאת יודע כל שחקן דרקונים ומבוכים, לנחישות יש מקום חשוב להצלחה ולניצחון.
למרבית הצער אנו משדרים הססנות ומבוכה בדרך הטיפול שלנו בעזה. הכלל צריך להיות כלל האופנים: כל עצירה תגרום לנפילה ולהתרסקות!
אנו מכריזים על סגירת הגבול עם עזה, חוטפים גינויים וביקורת בעולם כולו, ובפועל ממשיכים להזין את רצועת עזה כמו תמיד. האסטרטגיה של ההתנתקות היא נכונה, והעולם חייב להבין אותה, שכן פינינו אפילו את יישובינו, אך מדוע אנו עצמנו פועלים ההיפך? זכרו את כלל האופניים!
אנו מעונינים שמצרים תיטול את האחריות שלה בעזה, אך בפועל מתרפסים בפני המצרים, כמעט מתחננים, מפחדים להפעיל כל לחץ על המצרים. לדוגמה: ראש אמ”ן אומר בכנסת: מצרים מגלה נחישות בסגירת המעבר שלה עם עזה, ולכן עלינו להיזהר שהלחץ לא ייפול עלינו. ובכן, הייתי אומר לו: תגלה אתה נחישות. אנו כה חוששים מעימות.
אנו מודעים, או צריכים להיות מודעים, לכלל “משולש הזהב”, המוכר כבר לפחות לגולשים שלנו, ובכל זאת אנו ממשיכים ופוגעים באזרחים בטעות. זה הרי ברור שהצד השני הופך זאת להישג נוסף שלו, כאשר אנו סופגים גינויים ופגיעה בינלאומית בלגיטימציית הפעולה שלנו. כל אזרח פלסטיני שנהרג הוא נזק ישיר לישראל. עכשיו אתם מבינים למה המלצתי על בית השבלול, פתרון מבוכים דרקונים קלאסי. כך מפעילים לחץ עצום על האזרחים הפלסטיים, אך בלי להרוג איש. זו היתה דרכי לפצח את משולש הזהב. ולמרות זאת, איש לא חשב לאמץ את החשיבה היוצרת החדשה. מה אנחנו יודעים? להרוג ולהיהרג. הכל בכוח, להפציץ, ולספוג. מה עם חשיבה אחרת? שוברת מוסכמות? מנצחת?
ולאחר שאנו הורגים אזרחים פלסטינים בטעות, אנו מתחילים לגמגם, לתרץ ולהתנצל. מביך ומעורר רחמים. נזק על נזק.
אנו מחסלים מחבלים מן האוויר במאות, מתוך תקווה שהכמות תיהפך לאיכות, והאויב ירים ידיים. דבר זה לא יקרה! אנו משליכים על האויב את צורת החשיבה שלנו, דהיינו ריבוי נפגעים אצלנו מעיד על כשלון ומעורר ביקורת פנימית, בעוד שהצד השני חושב לגמרי אחרת. וכבר אמרו מנהיגי חמאס שיש להם 200 אלף פצצות חיות. יצירת מרטירולוגיה רק מדרבנת אותם להתעצם עוד יותר, מרחיבה את הלגיטימציה שלהם ואת השימוש בישראל. ואנו תורמים לכך.
ולמרות זאת, אנו ממשיכים באותן דרכים חסרות דמיון, חסרות מעוף, שבלוניות וריקניות. כך בוודאי לא מנצחים. לחשוב, לחשוב, לחשוב. לתכנן ולהעיז.
**
שנשלח את המטכ”ל שלנו למרתון מבוכים ודרקונים מרוכז? הם בוודאי יחשבו שירדתי מהפסים.
מדריך לצייד דרקונים: ישראל ומלחמתה במפלצות המזרח התיכון
אללי, הפתעות מתוקות כלענה
החיים במטריקס
האם אתם זוכרים לעזור לאתר ולהמליץ על המאמר? עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, כאן למטה, או פשוט ממליצים במייל רגיל על כתובת האתר.
למצטרפים החדשים: ניתן להירשם כאן, ולקבל את המאמרים ישירות למייל שלכם.
*מדריך לשליט המבוך, מבוכים ודרקונים, ספר חוקים בסיסי II, גרסה 3.5, כוכבי הכסף הוצאה לאור, גבעתיים.
