מאת ד”ר גיא בכור
מעשי זוועה ואכזריות היו חלק מרכזי במלחמות ימי הבינים, בעיקר במלחמות הצלב באיזור שלנו. האזרחים היו חלק מן המערכה הצבאית לכל דבר, ולעיתים הם שילמו מחירים נוראיים.
הטבח בעיר עכו, 1191
במסגרת מסע הצלב השלישי, המלך האנגלי ריצ’רד לב הארי כרת את ראשם של 2,500 אסירים מוסלמים, שנלכדו בניצחון שלו על העיר עכו.
אויבו, המצביא המוסלמי צלאח א-דין, הסכים לשלם כופר תמורת האסירים ולפתוח במשא ומתן, בתקווה שהמו”מ הזה ישהה את הצלבנים בעכו (נשמע מוכר בהקשר האיראני). ריצ’רד כינס את המפקדים שלו, והם החליטו שמשא ומתן כזה יפגע במומנטום הכיבוש. הצורך להמשיך בדרך, האספקה לצבא הצלב הגדול, וכן האספקה והצורה בשמירה על השבויים, זאת בנוסף לחוסר האימון בטקטיקות של צלאח א-דין, הביאו אותם לקבל את ההחלטה. יש לחסל את כולם. התוצאה: ראשם של 2,500 לוחמים ואזרחים מוסלמים נכרת, ונערם בערימה גדולה, תוך שהם צווחים לפני מותם, והכל לנגד עיני הצבא המוסלמי הצופה מרחוק.
המטרה היתה גם הרתעתית ושבירת המורל המוסלמי. הלקח לחיילים המוסלמים היה: אם לא תיכנעו, גם ראשכם יצטרף לערימה.
השמדת המוסלמים בידי ריצ’רד לב הארי, חלק ממורשת מסעי הצלב
ההשלטות על העיר לימוז’, 1370
כאשר העיר העשירה לימוז’ החליטה להשתייך לצרפת, שליט האיזור, הנסיך אדוארד “השחור”, החליט ללמד אותה לקח, ולהשתלט עליה מחדש. תחת הוראותיו נגררו כ-3,000 אזרחים, נשים גברים וילדים, וצווארם שוסף במרכז העיר. הזוועה היתה איומה, הדם זרם כמים, הלקח נלמד.
המלך גו’הן מתגמל את חייליו, 1215-1216
במסגרת מלחמת האזרחים של המלך ג’והן באנגליה, המלך נקט מדיניות יד קשה נגד אויביו בצפון אנגליה. במסגרת זו חייליו פגעו פגיעה נוראה באוכלוסיית האיזור האזרחית. אלפי אזרחים הושמו באזיקים, הוכו, איברי המין שלהם נכרתו, והם ניצלו חיים על גחלים. הסיבה: כל אזרח יכול היה להיפדות בכסף על ידי בני משפחתו, ומי שהיה לו כסף, אכן ניפדה. זו היתה דרכו של המלך ג’והן לתגמל כספית את חייליו.
מחקרים מראים שמעשי הזוועה נעשו באופן מודע על ידי השליטים של ימי הביינים: קודם כל ליצירת הרתעה ואימה. זריעת הפאניקה בקרב האוכלוסיה האזרחלית הביאה לעיתים לקריסת האויב, ולקיצור המלחמה. האזרחים היו תמיד הבטן הרכה, ובעצם המפלט הטוב ביותר, להגיע להכרעה ולניצחון מהירים.
חוקי המלחמה המודרניים ניסו להוציא את האזרחים מן המערכה, וברוב המקרים גם הצליחו. רצח היהודים לפני השואה ובוודאי במהלכה היה שונה, עכשיו אנו מבינים, כי כאן לא היה צריך להרתיע מישהו. זה אחד המקרים היחידים בהיסטוריה, שמעשי הזוועה נעשו כמטרה בפני עצמה, ולא כאמצעי להשיג מטרה צבאית או מדינית. ליהודים לא היתה מדינה או כוח, הם היו חסרי אונים. טרף קל לברוטאליות, סאדיזם ורשעות.
אלא שחוקי המלחמה המודרניים הגיעו באיחור אל האזור שלנו, אם הגיעו בכלל.
טבח “ספטמבר השחור”, 1970
המלך חוסין, בממלכה הנתפסת כשפויה ביותר בעולם הערבי, נתן את ההוראה האכזרית ביותר, ובמסגרתה טבחו הבדואים אדומי הכאפיה שלו במעל 20,000 פלסטינים, נשים גברים וילדים, במחנות הפליטים של הבירה רבת עמון. אפילו הפלסטינים אינם מאזכרים את הטבח הזה, כדי לא להסתכסך עם הירדנים.
טבח אלחמה, סוריה 1982
לאחר שעיר חשובה בסוריה מרדה בנשיא העלווי חאפז אלאסד, ועוד במרידה אסלאמית-סונית, הוא נתן את ההוראה, ואחיו הצעיר יותר, רפעת, החי עד היום, עלה על העיר עם “פלוגות ההגנה” שלו, וטבח כעשרים אלף איש, נשים גברים וילדים. העיר, כמובן, נרגעה.
וכאן אנחנו מגיעים אלינו. מהם פיגועי הטרור שאנחנו חווים כבר ארבעים שנה? מהם פיגועי ההתאבדות הנוראים? מהם טילי הקטיושות מלבנון או הרקטות מרצועת עזה, אם לא אותם מעשי זוועה ואכזריות, כחלק מן המלחמה הערבית נגד ישראל.
מטרתם של האוייבים היתה ברורה: הטלת אימה, פאניקה וקריסה מדינית ולאומית. אולי היהודים יברחו מכאן עם מזוודותיהם חזרה למדינות מהם באו. התפיסה הזו היא מרכזית בתורת המלחמה נגד האוכלוסיה האזרחית בישראל, ומי שכתב עליה רבות היה “המומחה לענייני ישראל והיהודים ” באש”ף, אחד בשם מחמוד עבאס (אבו מאזן).
זה כמובן לא קרה, וגם לא יקרה, ואנחנו התגברנו על כל האיומים כנגד החברה האזרחית שלנו, למרות המחירים הכבדים ששילמנו בנפש. מספר היהודים במדינת היהודים הוכפל מאז החלו פיגועי הטרור ועד היום.
אלא שעלינו להפיק כמה לקחים חשובים מן המלחמה שעדיין המתנהלת כנגד האזרחים שלנו:
1. עלינו להבין שזהו כלי צבאי המופעל כנגדנו, חלק ממערכה צבאית, ומטרתו חמורה וקשה: לגרום לקריסה המוראלית והלאומית שלנו. זה הלקח שאנחנו נלמד מן המערכה הימי ביניימית, שמתנהלת גם באיזור שלנו, אלף שנים אחרי. מדובר במלחמה.
2. בכל פעם שנראה פגיעה באזרחים שלנו, אסור להקל בכך ראש. תם עידן הנאיביות. עבור המנהיגים שלנו זה צריך להיות הסימן לתחילתה של מערכה חדשה כנגדנו. יש לעצור מייד את הכל, ולהתעמת עם המערכה הנוראה מכל – זו כנגד האזרחים. אסור להמשיך ולהתעלם כמו פעם, כאשר נטען שיש להילחם בטרור כאילו אין תהליך שלום, ולהמשיך בתהליך השלום כאילו אין טרור. בשום אופן.
3. עלינו להפוך את הבטן הרכה לבטן קשיחה, רצוי לאגרוף: זה הזמן להוציא את מעשי הזוועה כנגד האזרחים שלנו אל מחוץ ללגיטימיות בעולם. תביעות בינלאומיות, הוכחה על פשעי מלחמה, ארגונים שיעסקו רק בזה מול המוסדות הבינלאומיים, אסור להסכים שזה יהיה מובן מאליו. ואכן, לעיתים המאבק מצליח, נגד כל הסיכויים, ורק לאחרונה “העיז” ארגון בינלאומי חשוב להאשים את חמאס בפשעי מלחמה, כאשר זה שיגר רקטות על אזרחים בישראל. היכן המינוף של ההחלטה הזו בדעת הקהל בעולם? באתרי האינטרנט? הלאה: ישנם בנקים לבנונים המעבירים כספים לחיזבאללה: ניתן לתבוע אותם בארצות הברית על סיוע לטרור. בנקים מסייעים לחמאס? תביעות של מאות מליוני דולרים יופנו כנגדם. בטן רכה? דווקא בצד השני. בעולם המשפטי של היום הוא חשוף הרבה יותר מאשר נדמה לנו. יש לו אינטרסים, כספים, והרבה מה להפסיד.
4. בכך נראה לעולם שכאן מתנהלת מלחמת השמדה בסגנון ימי הביניים. לכאן חוקי המלחמה לא הגיעו, ואם הגיעו, הם נדרשים מישראל בלבד. יהיה גם ברור הרבה יותר, מי יוזם ומי מגיב. כאילו עד היום היתה כאן ציביליזציה אחת, שלה רק חובות, והיא אנחנו; ואחרת, שלה רק זכויות.
5. כללי המלחמה השתנו, אנחנו מבינים זאת, וגם אויבינו יבינו זאת: בעבר טבח נגד אוכלוסיה אזרחית היטה את הכף, אך כיום ניזקו עצום לצד המבצע דווקא. העולם לא מוכן לקבל זאת עוד, ומי שמבצע זאת נענש קשות. הפלסטינים למשל איבדו חלק גדול מאהדת העולם, בפיגועי ההתאבדות שלהם. העובדה שאין להם עדיין מדינה נובעת קודם כל מהתנהגותם הברברית כנגדנו. לכל דבר יש מחיר.
6. האם לנו מותר לבצע מעשי אכזריות? על פי הנקודה הקודמת בשום פנים ואופן, אותם כללים חלים גם עלינו. אלא שאוייבינו מנצלים זאת כנגדנו, ומסתתרים בתוך האוכלוסיה האזרחית שלהם. ובכן, חלק מארגוני העולם מתחילים להבין שדווקא חמאס ביצע מעשי זוועה באוכלוסיה שלו, כאשר הסתתר בתוכה, אך מצאנו פתרון לכך בעיקר במלחמה האחרונה: אנו מזהירים, מאפשרים לאזרחים להתפנות, ואז פוגעים במחבלים המסתתרים, או בתשתיות החבלה. הנזק האזרחי לרכוש כבר עושה את שלו ביצירת הרתעה עצומה הן לאזרחים והן למחבלים ולאוייב, מפני ידה הקשה של ישראל. ביום שנסראללה ראה איזה חורבן המיטה ישראל על דרום ביירות וכפרי הדרום, הוא הבין.
7. זה הזמן לעשות את חשבון העשור האחרון שהיה נורא כלפי האוכלוסיה האזרחית שלנו, בפיגועי ההתאבדות, באינתיפאדה במלחמת לבנון ובמלחמות עזה, ולהודיע: החברה שלנו מסיימת את העשור הזה חזקה, איתנה, והיא לעולם לא תירתע. יותר מזה, דווקא פיגועי הטרור מאחדים אותנו ומחזקים אותנו כקולקטיב. הם מסייעים לנו להתגבר על המחלוקות הפנימיות בתוכנו. מעשי אכזריות נגד האוכלוסיה שלנו מבחוץ, מחזקים אותנו מבפנים. גם בכך יש כדי לבלום את הצד השני מלחזור על הניסיון הזה, הוא הרי רוצה לפורר אותנו, לא לחזק.
8. ולבסוף, זה הזמן לעשות בפומבי את חשבון ההשתלמות לאויב, אם יפגע באוכלוסיה האזרחית שלנו. ראו מה קרה לרשות הפלסטינית שקרסה, מה קרה לחמאס שהוכה, ולחיזבאללה שחטף על הראש. הפלסטינים ביו”ש קרסו, בעזה הפכו אומללים ובלבנון עדיין מלקקים את הפצעים. מי שחשב שיפגע באוכלוסיה האזרחית בישראל וינצח – התבדה. ישראל שילמה מחירים, אך הצד השני שילם מחירים הרבה יותר קשים ונוראים. ישראל היא מראה: האכזריות כלפיה מתהפכת וחוזרת אל השולח.
האוייב צריך להבין שאין לנו עוד בטן רכה. בניגוד לימי הביניים האזרחים אצלנו אינם עומדים עוד לבד, חשופים מול האוייב, לגחמותיו. בסופו של דבר, צה”ל יגיע אל כולם, ואיש לא יינקה. בעשור הקודם זה, לצערנו, לא היה כך כל כך, וההרתעה אבדה. אך כיום, שלוש שנים לאחר מלחמת לבנון וחצי שנה לאחר מלחמת עזה, צה”ל חזר להיות צבא ההגנה לישראל. למי ששוקל לחזור על הלקח ולפגוע מחדש באוכלוסי ישראל, הלקח כבר ברור: לחלוטין – לא משתלם.
◄למבקשים להירשם לקבלת התראות על מאמרים חדשים – עושים זאת בלחיצה – כ א ן.
◄אני מבקש באופן אישי, ממי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לא לשכוח, ולחדש אותו. כדי לחדש את המנוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”, או – כ א ן.
האופרה הצלבנית של ורדי: לומברדי (I Lombardi alla prima crociata):
דת, תהילה ופחד המוות
◄כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, יש להירשם לשירות המאמרים בתשלום, Gplanet Prime. קוראים את כל המאמרים בתשלום שכבר פורסמו, וממשיכים לחודש או לחצי שנה. ניתן להירשם – כ א ן.
◄האם תצרפו עוד קוראים לאתר שלנו? את החברים שלכם? אנא, ספרו להם על האתר, שמחו אותם. עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, כאן למטה.
