קשישי רשות רמאללה פגועים עד עמקי נשמתם. בכיר תנועת פתח, ג’יבריל רג’וב, אמר לסוכנות הידיעות הפל-תינית “מען” (במימון גרמני): “אפילו מנהיג ערבי אחד לא התקשר לעבאס בזמן המשבר.. מהתנהגות המשטרים הערביים הרגשנו שהם מתואמים עם נתניהו.. כדי להנציח את הפילוג הפל-תיני”.
ובשביל מה יתקשרו? עבאס הצית את התבערה הזו בהכרזת הבחירות הטיפשית שלו, שאותה כמובן ביטל אחר כך, ולא היתה לו שום השפעה: לא על עזה, ולא על ערביי ישראל, כולל מזרח ירושלים (שרואים בחמאס את מנהיגם). כיום עבאס לא שולט אפילו ברמאללה, והאג’נדה “הלאומית” שלו נזרקה לפח.
על תמונת המצב לאחר הכרזת הפסקת האש, במאמר הרחב החדש שלנו:
המאמר עם לקחי סיום הלחימה: האם שוב הוכח שחמאס הוא נטל טקטי קשה עבורנו, אך נכס אסטרטגי? למה לא הפלנו את שלטון חמאס? האם חמאס כלא עכשיו את כל ה”פלשתינאים” באי המתים, ולכן הפרוגרסיבים ביאוש אובדני? האם חמאס ניצח את ה”בחירות” בלי בחירות? האם ערביי ישראל כלאו את עצמם, ומה יעשו? על פעולתם המפתיעה של המשטרים הערביים ואירופה, על גורל יהודי אמריקה, חיזבאללה, ועל הסרת כל המסיכות. לחברי מועדון הפריים, אל תחמיצו.
הידעתם שהנהגת “המשותפת” מחרימה את שגריר האמירויות בישראל? זו ההוכחה איזה “שלום” הם רצו. “שלום” שהוא אך ורק חיסול ישראל. גם בסעודיה ובמפרץ כבר קלטו מי הם:
סרטון שאני מחבב במיוחד, כי צביעות “מחנה השלום” (שהביא רק אוטובוסים מתפוצצים) נחשפת בו. כנהוג אצל משטרים ערביים, הם מזמינים מתנגדים פוליטיים ממדינה אחרת, כדי להסית ולתכך דרכם. והם מזמינים לרמאללה, לאולם היחיד שם, את “מחנה השלום” הישראלי, ואת נטורי קרתא. מבחינת הרשות – שני אלה זהים, אך ראו את העלבון בעיני “מחנה השלום” הנאור והלבן, כאשר משווים אותם לנטורי קרתא.
אין גבול לצביעות ולניתוק שלהם מהמציאות, אלה גם אלה. כמו גם אלה.
