מאת ד”ר גיא בכור
כמה זמן לקח להקים את הבזיליקה הגדולה של הוותיקאן ברומא, פטרוס הקדוש? הכנת השטח החלה בשנת 1452, והתכנון בשנת 1506, תחת האפיפיור יוליוס השני. דורות של בני רומא חזו בעבודות ההקמה שנמשכה ונמשכה, וכאשר הבזיליקה הזו נחנכה ברוב הדר, בשנת 1626, בידי האפיפיור אורבנוס השמיני, עדיין נותרה במבנה עבודה רבה במבנה.
אגב, המימון של ההקמה נעשה במכירת שטרי מחילה (אינדולגנציות, עליהם כתבנו כאן), מה שהוביל את הנזיר מרטין לותר ליזום את המהפכה הפרוטסטנטית, שקרעה עד היום את הנצרות, על רקע קביעתו שהכנסיה לא יכולה למכור שטחי מחילה.
גם הרחבה שמול המבנה החשוב, עדיין לא היתה מוכנה, והתכנון הוטל על ג’יאנלורנצו ברניני הנודע. העבודה על הרחבה הסתיימה בשנת 1667.
סך הכל – להקים את כנסיית פטרוס הקדוש שבקריית הוותיקאן לקח 215 שנים. וכמה זמן לוקח להרוס? טוב, בסרטוני יוטיוב (שלהלן)? כמה דקות.
בבנייה היתה חריטת זהות, וכך גם בהריסה.
1 ב- 24 ביולי השנה נחרבה עוד קתדרלה בצרפת, הקתדרלה של סן-מרטין, בעיר סאבלה סור סארט, ליד נאנט, מערב צרפת. זו לא עוד כנסיה, אלא קתדרלה ענקית ומרשימה, שנבנתה בשנים 1880-1886, ושופצה בשנת 2015. בולדוזר החריב אותה, מבלי לעורר עניין ציבורי גדול מידי. השנים הללו של סוף המאה ה- 19, היו שנות זינוק בהקמת מוסדות דת ברחבי צרפת, עם שגשוג כלכלי ורוחני של מסדרים, ועדות לכך אנו מוצאים גם בארץ, עם הקמת מבני נצרות מרשימים בירושלים, כמו המינזר המרשים “סן ונסן דה פול” (במדרחוב ממילא), מינזר “אחיות ציון”, אכסניית “נוטרדם”, בית החולים הצרפתי סן-לואי, ועוד. אנו רואים במוסדות האלה סוג של מורשת תרבותית כללית, עוד שיכבה היסטורית, בחייה הארוכים של בירתנו.
אצלנו הם עומדים בגאון ומוגנים, אך בצרפת הם מאוימים, והווידאו הזה מזכיר את החרבת הכנסיות בידי דאעש והארגונים הג’יהאדיסטים בעיראק ובסוריה, תוך קריעת הצלב והחרבה ללא רחם. ימים אחדים אחר כך, באיזור רון, השלטונות הורו להרוס את כנסיית סן-ניקולס, “מסיבות בטיחות”.
ומה יש עכשיו במקום הקתדרלה סן-מרטין, שנחרבה עד היסוד? מגרש חנייה.
סן-מרטין: גשמיות שמחריבה רוחניות, ואשר בעצמה נחרבת בידי רוחניות אחרת, מוסלמית. שימו לב לחוסר העניין הציבורי: אין הפגנות או מחאות. תארו לעצמכם מה היה קורה אם צרפת היתה מעזה להרוס מיסגד.
דרך טובה לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להוריד את אפליקציית האתר לאנדרואיד, או להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים בשני המקרים – קוראים ראשונים.
2 הקתדרלה של סנטה אנה, ברובע ה- 15 (המוסלמי) של פריז, חוותה תהליך דומה. המשטרה פינתה לפני שנה את הכנסייה לפני הריסה, אך הכמרים ערכו שם תפילת מחאה. המשטרה פרצה פנימה, פינתה את הנוכחים וגררה את הכמרים ברגליים החוצה. הכנסיה נחרבה, וגם במקומה יש היום מגרש חנייה. ההריסה לוותה אז בכעס גדול, משום שכמה שבועות לפני כן פרצו מוסלמים קיצונים אל קתדרלה בעיירה סן אטיין דה רוברי, הורידו את הנזיר הראשי על ברכיו, למרגלות המזבח, ושחטו אותו בטכסיות, לעיני הנזירים המבועתים האחרים. רצח הנזיר הקשיש הזה, ז’אק האמל שמו, בידי קיצונים אסלאמיים זעזע את צרפת, אך לא יותר מידי, והוא כמעט ונשכח. זו היתה ההתקפה החמורה ביותר על סמל נוצרי באירופה מאז מלחמת העולם השנייה. אך בצרפת של היום מעדיפים זיכרון קצר ומעורפל ככל האפשר.
המשטרה הצרפתית גוררת את הכמרים ברגליהם החוצה, כיוון שלא נענו להוראת הפינוי.
ובהמשך גוררים החוצה גם את האחרים, לקראת ה”דה-קונסטרוקציה”
3 מיספרים: 27 קתדרלות וכנסיות נהרסו ברחבי צרפת בשנים 2015-16, וההריסה תופסת תאוצה. בנוסף, 26 אחרות הועמדו למכירה בשנת 2016, ו- 12 נמכרו שנה קודם לכן. הכנסיות הנמכרות מוסבות למשרדים, דירות מגורים, מרכזי בידור, מכוני כושר או גלריות. המחירים נעים בין 100-400 אלף אירו לכנסיה, וזה מחיר משתלם, הקורץ ליזמי נדל”ן.
על פי הכנסיה הקתולית, אלף כנסיות ייהרסו או יימכרו בשנים הקרובות, בכל רחבי צרפת. על פי דו”ח “המצפה למורשת דתית” בצרפת, שהוגש לסינאט, צרפת תאבד 5,000-10,000 מבנים דתיים נוצריים עד שנת 2030, ואובדן כזה של כנסיות לא נראה מאז מלחמת העולם השנייה. אלה נתונים מדהימים.
מעניינת גם הקרירות שבה מתייחסים אל מוסדות רוחניים, כאילו הם מוסדות נדל”ן רגילים, ללא שום חשיבות דתית או תרבותית מיוחדת. קירות.
4 למה זה קורה? כמו שאצלנו חוק סוציאליסטי גרר אסון אורבני (“חוק הגנת הדייר”), שאותותיו השליליים נראים בערים הגדולות עד היום, וזה היה חוק הנובע ממניעים פוליטיים, כך קרה גם בצרפת. בשנת 1907 השתלטה המדינה הצרפתית על כל נכסי הכנסייה, במסגרת החילוניות של הרפובליקה, כך שכיום הרשויות המקומיות הן הבעלים, האחראיות על תחזוקת המבנים והשמשתם, לאורך השנים.
אלא שלרשויות מקומיות רבות הכנסיות האלה הן בור ללא תחתית, עלות שיפוץ של קתדרלה נעה סביב מיליון אירו, ולרשויות אין כסף. צרפת שקועה במשבר כלכלי נמשך זה עשור, ומיליונים לחלוקה פשוט אין. אם היה מדובר על מוסדות קהילתיים פורחים, בעלי קהילות תומכות, התמונה היתה נראית אחרת, אך רוב הכנסיות ננטשו, ללא קהילה פעילה, וכך הן עומדות כאבן שאין לה הופכין. הכנסיות גם לא משלמות ארנונה, כך שלרשות המקומית אין מהן שום רווח.
בהריסה, הרשות חוסכת כסף רב לתחזוקה, ויוצרת לעצמה מקור הכנסה, למשל מגרשי חנייה. הכנסיות יושבות במקומות מרכזיים, שבהם יש ביקוש רב לחנייה. יש מקרים שבהם בנתה העירייה אולם הרצאות ותאטרון במקום הכנסייה, כך שהציבור היה מרוצה.
אין גם לחץ משמעותי מן החברה הצרפתית שלא להרוס, אז למה לא, אם זה מאוד משתלם לרשויות המוניציפליות ולמדינה?
החרבת כנסיית סן-פייר, בעיר ז’סטה, ליד נאנט, מערב צרפת, 3 בספטמבר 2013. צריחים, ויטראז’ים, היסטוריה – הכל לגריסה, לצלילי מוזיקה קלילה.
כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום (מאז שנת 2008), וממשיכים קדימה לתקופה הנוספת. חשבונית מס נשלחת לכל נרשם. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן
5 יש כמובן נוספת וחשובה: החילון. ה”לאיסיטה” בצרפתית, שהיא למעשה הדת החדשה והפופולארית במדינה. זו לא רק הפרדה בין דת לבין מדינה, שהיא ערך מקודש בצרפת, אלא אנטי-דתיות ממש שהתרחבה בעשרות השנים האחרונות במסגרת התרבות הפרוגרסיביות וה”פוליטיקלי קורקט”. להגיד כיום בצרפת שאתה נוצרי קתולי מאמין משמעו שאתה מיושן, לא רלבנטי לחיים המודרניים, ואפילו מוזר. רוב הצרפתים מגדירים את עצמם חילוניים, והאחוזים אף גדלים בדור הצעיר. זו התרסה נגד כנסיות ניאו-גותיות שקמו בסוף המאה ה- 19, זו התרסה נגד העבר ונגד המסורת המקומית. זו גם הצהרה על גלובליזם, ברוחו של הנשיא החדש, עמנואל מקרון. ברצותה לשמש חברה רב תרבותית, החילוניות הצרפתית רואה בכנסיות אפילו איום כלפי לא-נוצרים.
אפילו המועמדת של הימין העמוק, מארין לה פן, גילתה ריחוק וביקורת כלפי הדת הקתולית: היא בעד הפלות, היא זכתה בתמיכת הקהילה הלהטבית, יש לה ספקות לגבי האפיפיור הנוכחי, ובמסגרת הסיבוב הראשון של הבחירות היא מתחה ביקורת על המתחרה הקתולי האדוק, פרנסואה פיון, על “העירוב האופורטוניסטי של אמונה בפוליטיקה”. “זה מנוגד לחילוניות, ולערכים העמוקים שלנו”.
מה שנשאר אלה זיכרונות תרבותיים מרוחקים של פטריוטיות נוצרית. מפלגתה של לה פן רואה בז’אן דארק את הגיבורה שלהם, דמות דתית, העומדת בסתירה למאריאן, הדמות החילונית של המהפכה, סמל החירות וההיגיון. לה פן עצמה פתרה את הדילמה כשקבעה ש”החילוניות שלנו נובעת משורשים נוצריים”. שורשים. עבר. זיכרונות.
ולכן מכנים בצרפת את הרס הכנסיות בשם המכובס “דה-קונסטרוקציה” (אנטי – בנייה), מונח הלקוח מן התאוריות של הפילוסוף הצרפתי (היהודי אלג’יראי) ז’ק דרידה (1930-2004), שכיוון שאף אחד לא ממש הבין מה הוא רצה, הם הפכו לשם נרדף לערפול. הוא טען שהתיאוריה שלו מפזרת ערפל, בעוד שבפועל היא רק הגבירה אותו. ערפל קונסטרוקטיבי. יש שטענו שכל התיאוריה היא תרמית אינטלקטואלית. דרידה עצמו שאב את המונח מרעיונות המהפכה הצרפתית לפירוק קתדרלות: “דה-כריסטיאניזסיון” (אנטי – נצרות, Déchristianisation).
הקתדרלות מופלות למטה, והקתדרלות החדשות, של האסלאם, נפתחות לכלל הציבור הצרפתי. מבנים כאלה מחייבים מימון עצום. אגב, כלפי מיסגדים, הטיעון הכלכלי נעלם פתאום, ויש רשויות המחכירות את הקרקע למסגדים תמורת אירו אחד לשנה.
מצרפת נוצרית לצרפת מוסלמית. השינוי מתרחש עכשיו, לנגד עיניכם. כגשר ביניהן היתה “החילוניות”.
למי שקורא את המאמר בסלולארי: יש למעלה אפשרות שיתוף פשוטה לווטסאפ, לפייסבוק או למייל של החברים. למי שקורא את האתר במחשב נייח: האתר מותאם בצורה המיטבית לדפדפן כרום, ברזולוציית 125 אחוזים
6 אז נבצע “דה-קונסטרוקציה” להחרבת הכנסיות, ונגיע למסגדים. בעוד כפרים ועיירות קטנות (במיוחד שם) משנים את קו הרקיע שלהם, לעיתים בן מאות שנים, עם צללית הכנסיה שפתאום נעלמה, קו הרקיע משתנה גם בשל הקמת המסגדים במקומן. בעוד הביקוש לכנסיות צונח למינימום, הביקוש למיסגדים מזנק, עבור כעשרה מיליון מוסלמים בצרפת, ואולי יותר, אין מספרים מדוייקים. בעוד שלכנסיות אין כסף, למיסגדים יש כסף רב, גם של תורמים מקומיים (במסגרת מיצוות ה”זכאת”) וגם של מדינות כמו קטר וסעודיה, שהקיעו מאות מליוני אירו בבניית מסגדים מפוארים ברחבי צרפת, וזה הולך ומתקדם.
בשנת 2003 נמנו בצרפת 1500 מיסגדים, ובשנת 2014 המספר זינק ל- 2,400. סביר להניח שכיום המספר מתקרב כבר ל- 3,000 מיסגדים, עם הזינוק בהגירה. וכך, אלה נחרבים או משנים ייעוד, ואלה מוקמים, חלקם בולטים בנוף, ובעצם קובעים אותו. וכך החילוניות מפוררת את המרקם הדתי, הלאומי והמשפחתי של הצרפתים המקומיים, בעוד שדת האסלאם מחשלת את המרקמים האלה עבור המוסלמים. זו דה קונסטרוקציה של הצרפתיות והחילוניות, וקונסטרוקציה של הדת החדשה והמשגשגת. ומי שעושה זאת הם הצרפתים עצמם.
מריאן ביטלה את ז’אן דארק, והאסלאם מבטל את מריאן.
הריסת הקתדרלות גם משנה את קו הרקיע של הערים והישובים: סן ז’אק באבוויל, צפון צרפת. זהו שינוי לתמיד.
7 זוהי מלחמת תרבויות אדירה, שאחת רוצה להשתלט ולהכניע את רעותה: החילוניות הממלכתית של הרפובליקה רוצה להשתלט על המוסלמים המגיעים, ולהפוך אותם לחילוניים ולפרוגרסיבים. לאירופים.
האסלאם, לעומת זאת, מבקש להשריש את עצמו באירופה באופן בלתי הפיך, ואז להתחיל ולהשתלט גם על האירופים הנותרים. ההוראה הזו, של כיבוש והשתלטות היא חלק חשוב מן האסלאם. אלא שהחילוניות הזו הופכת לטרף קל בידי קולקטיב כה מלוכד כמו המוסלמים, שההגדרה מוסלמים הפכה מבחינתם לא רק להגדרה דתית אלא גם תרבותית, וככל שמספרם עולה, וזה המצב, כך גם כוחם.
מלחמה על המורשת התרבותית האבודה של צרפת, שננטשת בידי החילוניות, ומותקפת באופן קיומי על ידי האסלאם. אך בעוד שהמוסלמים נחושים ולוחמים, הצרפתים המקוריים חלשים, מפולגים ולא איכפתיים.
ולמי שאין עבר, אין עתיד; ומי שמזלזל בעברו, עתידו יזלזל בו.
החרבת הכנסייה “סנטה תרזה”, על הצריח המרשים שלה, מנדור, מזרח המדינה, ליד הגבול עם שוויץ. הפלת הצריח מתקבלת במחיאות כפיים.
8 יש כנסיה שהאסלאמיסטים היו מאוד רוצים להחריב, וזו כנסיית הנוטר דאם בפריז, בית התפילה המפורסם ביותר בצרפת. בחודש יולי השנה המשטרה ירתה במוסלמי, לאחר שניסה לתקוף שוטרים בכניסה לכנסיה עם פטיש. לאחר ההתקפה על הכנסיה ועל האב האמר סיכלה המשטרה הצרפתית מזימות רבות לפגוע בנוטרדאם, והגיוני שהמערכה הזו לא תמה, אולי רק התחילה.
כמו במקרים אחרים, האסלאמיסטים נאחזים בסמל בולט וייצוגי, גם כדי להכריז על כוונותיהם, גם כדי לגייס עוד תומכים וגם כדי להבהיל את הצד המותקף. דה-קונסטרוקציה. וזו בדיוק אותה שיטה של האיסלאמיסטים במזרח התיכון, בהתקפותיהם על הנוצרים ומוסדותיהם. פעם חשבנו שלאירופה זה לעולם לא יגיע, והנה, זה קורה.
עוד מראות מדהימים מהחרבת סן-ז’אק באבוויל. ברגע שראש העיר הוא מן המפלגה הסוציאליסטית, קצב ההחרבה מתגבר. המראות ממש מזכירים את סוריה ועיראק.
9 גם בתי כנסת נמכרים בצרפת לאסלאם, כיוון שהקהילות היהודיות מתחסלות ומהגרות, חלקן לישראל, חלקן לקנדה ולארצות הברית. בית הכנסת “אור תורה” נמכר באפריל אשתקד לארגון אל-באדר המוסלמי בעיר מארסיי, והוא יהפוך למסגד. הבניין נמכר בסכום של 400 אלף דולר. אנו נחלשים וזקוקים לכסף, הסבירו פרנסי הקהילה היהודית השוקעת שם, “וכולנו מתפללים לאותו אל”, וזו כמובן אי הבנה מוחלטת, ועצימת עיניים מסוכנת.
השם “באדר” לא נבחר באופן מקרי בידי המוסלמים. קרב באדר (שנת 624, המאה השביעית) הוא הקרב בו ניצחו המוסלמים הראשונים את צבא העיר מכה (כלומר העיר פריז), שהתנגדה להם. בעקבות הניצחון הזה גירשו אותם מוסלמים את היהודים משבט קינוקאע מן העיר יתריב (כלומר מארסיי). בהמשך גם שחטו אותם. השם הוא הכרזת הכוונות הראשונה.
וכך בעוד הנצרות מעוקרת מן ההקשרים ההיסטוריים שלה, האסלאם חודר עם ההקשרים ההיסטוריים שלו, נחושים מתמיד, והנוצרים מסכימים בשתיקה.
אבל אנחנו לא יהודים בצרפת, אנחנו יהודים בארצם, וסימפטיה לקתדרלת הקתוליות אין לנו, זכר לאיבת הנצרות הקתולית כלפי יהודי אירופה, גם לא למיסגדים המוסלמיים. נצפה מרחוק בהתנגשות הטיטאנים הזו, ולא נתערב. זו ממש לא המלחמה שלנו, כמו הסונים נגד השיעים.
סוף בשמונה דקות, כנסיית “גבירתנו של הצער”, גבול צרפת לוקסמבורג. החלק השני תוכנן להיהרס מאוחר יותר. נדל”ן יקר יותר מערכים, מההיסטוריה, ומזהות עצמית, 19 בדצמבר 2012.
יש הרואים ביהדות (שהיא גם דת וגם לאום) משום מכשול, ולכן מבקשים הפרדה בין דת למדינה. אך בישראל שלנו אין אחדות בין דת לבין מדינה אלא שילוב, שהוא דבר נפלא. כאשר רואים כיצד בצרפת הלאום נלחם בדת, בבחינת הרס הדדי של זהות, וביטול הדדי, מבינים שבשילוב הישראלי הזה של היהדות יש עוצמה, שדווקא שומרת עלינו כנגד אויבינו. בישראל יש כ- 11,000 בתי כנסת, שיא כל הזמנים בארץ ישראל.
ההפרדה בין דת לבין מדינה מביאה להתרחקות; לחורבן הדת, ולחורבן המדינה;
אך השילוב בין דת לבין מדינה יוצר קירבה; ושומר על הדת ועל המדינה.
במקרה הראשון זהו סוף,
בשני – התחלה.
מדינת ישראל מחזקת את היהדות, כפי שלא היה מעולם; והיהדות מחזקת את מדינת ישראל, כפי שלא היה מעולם, בקשר מתגבר. שוב, זו לא אחדות בין דת לבין מדינה, ולכן זו לא מדינת הלכה, אך זו זיקה, שורשים, תרבות, מורשת, לאומיות, זהות ודת.
אנחנו לא צרפת. הם קוברים את העבר שלהם עמוק באדמה; אנחנו מחלצים אותו – מתוכה. הם הורסים, אנחנו משקמים (בית הכנסת “החורבה”, בית הכנסת “תפארת ישראל” ברובע היהודי, בית הכנסת בעין הקשתות בגולן, ועוד מאות, הקמים מן האפר).
וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם, הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה, כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָה.
“מי שאלוהים רוצה להרוס, קודם הוא גורם לו להשתגע” (Deus quem punire vult dementat). תרבות אחת הרסה את “אלוהים”, ודרכו את עצמה; השנייה מחייה את “אלוהים”, ודרכו את עצמה. ושתיהן השתגעו. אך האם זה הפיך, או שזה הסוף?
זה לא הסוף,
זו ההתחלה,
ואסור לך להסס עכשיו.
ואם אתה לא סומך על שום דבר אחר,
סמוך על זה.
(מילות המוזיקה, מתוך “שר הטבעות”, “שני המגדלים”. שהופלו)
10 שינוי הנוף הוא ההתממשות הפיזית של שינוי התרבויות ונדידת העמים, בבחינת תהליך שהוא לא יאומן, שגם בעוד אלף שנים יילמד, כיצד קרה הדבר, ולאילו תוצאות הרסניות הוא הוליך. אחד מתארי המונרכים הקתולים באירופה היה “מגן האמונה” (defensor fidei), או “מגן האל והכנסיה” (Defensor Dei). בצרפת אסור לפגוע בעצים, אך מותר להחריב קתדרלות, שנותרו בלי מגן.
שנה טובה!
🟧 לקרוא ברצף את מאמרי האתר לאורך 11 שנים, על היבשת השוקעת
🟧עמודים מרחפים וויטראז’ים של אשליות: כך לועגת “המדינה האסלאמית” למערב
