כוונת חמאס להשתלט על יו"ש הערבית, ושיטת הפעולה של לורנצו המפואר

[face-book-like]
מאת ד”ר גיא בכור

משפחת מדיצ’י בפירנצה של הרנסאנס בנתה את עושרה האדיר על בנקאות, אך בפירנצה של תקופה, הרעיון שכסף יביא כוח היה מנוגד לערכים הדמוקרטיים של העיר.  קוזימו דה מדיצ’י, הראשון במשפחה שזכה לעושר גדול, שמר על פרופיל פוליטי-חברתי נמוך, אך כאשר הנכד שלו, לורנצו הגיע לפרקו בשנות השבעים של המאה ה- 15, העושר היה בולט מידי והשפעת המשפחה היתה ניכרת מידי מכדי להסתיר אותה. לורנצו (1449-1492) פתר את הבעיה בדרך ייחודית. הוא פיתח הסחה (שמשרתת עשירים, התומכים לכן בצדקה, עד היום): הוא הפך לפטרון החשוב ביותר של האמנויות שההיסטוריה הכירה מאז. הוא טיפח את מיכלאנג’לו הצעיר, שהוזמן לגור בביתו של לורנצו, כך עשה עם לאונרדו דה וינצ’י, המשורר בוקאצ’יו, רַפאל, עוד רבים ודגולים אחרים.

בכל פעם שלורנצו עמד בפני אויב או יריב, הוא השתמש בנשק הפטרונות. כאשר העיר פיזה, יריבתה המסורתית של פירנצה איימה למרוד בה בשנת 1472, לורנצו הדהים את אנשי פיזה כאשר שפך כסף לאוניברסיטה שלה, שהיתה בשקיעה. לאנשי פיזה לא היתה יכולת הגנה כלפי הצעד המפתיע, שגם השכיח את הרצון שלהם למרוד ולהילחם.

בפירנצה עשיית כסף באמצעות בנקאות נחשבה נחותה, וכך, באמצעות נדיבות ורוחב לב היה לורנצו פוגע בערנות יריביו, אפילו החשדניים ביותר, וכך הוא השתלט על החברה כולה. הנתינה מקשה על האדם להבחין בלקיחה ממנו. מאז ומתמיד מחווה שנראתה כאצילית היתה דרך מצוינת לפרוק את נשקו של היריב.

לאחר שהצליח להעביר את המקסימום שיש ביכולתו לספק, הכרה על הנייר במדינה פלסטינית באו”ם; לאחר עליית “האחים המוסלמים” במצרים; ולאחר מה שתואר על ידו כניצחון ב”עמוד ענן”, החליט חמאס שהגיע הזמן לסיים את השתלטותו על הגדה המערבית, כלומר על יו”ש הערבית. הוא הרי כבר ניצח בבחירות של ינואר 2006, ונצחונו בוטל למעשה בידי תנועת פתח ואבו מאזן בראשה, כך שחמאס רואה במהלך הזה בבחינת החזרת זכות שלו.

אלא שכאן הוא נתקל בעוינות של “הרשות הפלסטינית” ושל בכיריה, אנשי תנועת פתח, החוששים מהשתלטות כזו, וזו סיבת העוינות בין יו”ש ועזה מאז 2007, אז כבש חמאס בכוח את רצועת עזה. כמו כן הוא יודע שכוחה של ישראל חזק ביהודה ושומרון, המודיעין שלה מצוין, צה”ל נמצא בשטח, וכך גם הישובים היהודיים החזקים.

בכוח צבאי ספק אם יוכל להכניע את הרשות הפלסטינית, כפי שקרה בעזה, משום שישראל עשויה לעזור לאבו מאזן, מה גם שלא בטוח שניצחונו הצבאי יהיה קל כמו בעזה. וכאן בא לעזרתו “האביב הערבי”.

חמאס מעוניין בבחירות “דמוקרטיות”, שבהן הוא בטוח שינצח, ואז ישליך ללא קרב את אנשי הזרם הלאומי של אבו מאזן. זו בדיוק היתה הטקטיקה של תנועת “האחים המוסלמים” בטוניסיה וכמובן אצל פטרוניתו, מצרים. כך גם העולם ייאלץ לקבל את המהלך “הדמוקרטי”, כלומר “זהו רצון העם”, גם ישראל לא תוכל להתערב במהלך דמוקרטי, וארצות הברית תהייה חייבת לתמוך, שכן מה ההבדל, לכאורה, בין תנועת האחים המוסלמים במצרים לבין תנועת הבת שלה חמאס? מובן שחמאס היא תנועה אלימה, אך חמאס ינגן על הדמיון למצרים.

בבחירות הללו יציג חמאס את אבו מאזן כממשיכם של מובארק וקדאפי, ואת עצמו כפרי “מהפיכות” האביב הערבי. את הרשות כעבר, ואת עצמו כעתיד. במילים אחרות, חמאס זקוק להכרזת בחירות, מכאן כבר ישנה את עורו כלפי עבאס.

אלא שאבו מאזן בורח מבחירות כאלה, משום שהוא יודע שזה עלול להיות סופו. חמאס טוען שהוא הבטיח בחירות כלליות לפרלמנט ולנשיאות לאחר שתהיה “מדינה”, אך דווקא אבו מאזן מבהיר להם שזו לא ממש מדינה. מוזר: כלפי ישראל והמערב הוא טוען שזו מדינה, בעוד שכלפי חמאס הוא טוען שזו לא ממש מדינה. כל קהל והטיעונים שלו.

וכאן נראה שחמאס מאמץ את טכניקת לורנצו: הוא מחבק את הרשות חיבוק דב, במטרה להרדים אותה. לפרוק את נשקה בלי שתשים לב.

חמאס אינו מתקומם נגד הרשות הפלסטינית, ולא פועל להפילה; הפגנה גדולה של חמאס ביו”ש התנהלה למופת;

חמאס אישר לבכירי פתח לקיים עצרת המונים בעזה, לרגל יום יסוד תנועת פתח, דבר נדיר;

חמאס גייס את נשיא מצרים מוחמד מורסי, הפטרון שלו, כדי לקבל את אבו מאזן ולהפגין כלפיו קירבה (מזוייפת);

חמאס תמך בהליכת אבו מאזן לאו”ם, למרות שעקרונית התנגד למהלך כזה;

חמאס מוכן לכאורה להשתלב בתוך שורות אש”ף (למרות שאין לו שום כוונה אמיתית לעשות זאת);

וסביר להניח ש”צעדי התקרבות” שכאלה ימשיכו בשבועות האחרונים. כמו אצל לורנצו, חמאס נותן קצת, כדי לקבל אחר כך הרבה, וכך הוא מוציא את העוקץ בנדיבות מעושה, בסוג של כנות או קירבה. מעטים האנשים שמסוגלים לסרב לקבל מתנה, הכרה או נדיבות, גם מאויבים. מתנה הרי מוציאה מאיתנו את הילד המתלהב, והשוכח אגב כך את הסכנות סביב. מתנה, תואר כבוד או הכרה היא דרך מצוינת להסוות הונאה, ומי מאיתנו לא קיבל בעבר מכתבים בסגנון “זכית”, ואז מתברר שהזכייה הזו עולה לנו הרבה כסף.

לא פיוס לפנינו אלא פיתוי;

לא השלמה אלא מלכודת;

לא לחבק אלא להשתלט.

הרצאה של ד”ר גיא בכור באירוע העסקי שלך?

חמאס נוקט בצעד ערמומי נוסף: הוא מטביע את אבו מאזן במילים גדולות, מתוקות ובלתי ניתנות להתנגדות כמו “פיוס לאומי”, “אחווה”, “האחדות היא כוח”, בדיוק כמו שאבו מאזן מנסה להטביע את ישראל במילים כמו “שלום”, “שתי מדינות”, ו”הכרה הדדית”, מילים שהעולם כל כך משתוקק לשמוע. בשני המקרים מדובר במילים כהסוואה להונאה, וכך מחמוד עבאס נופל קורבן לאותה טקטיקה בה הוא נוהג כלפי ישראל, כמה אירוני.

גם מכאן אנחנו גם מבינים שספק אם אינתיפאדה חדשה עומדת על הפרק, שכן אין זה תואם את טקטיקת חמאס להרדים את אבו מאזן ולחתור לבחירות בצעדי עורמה והסחה. אם תהיה אלימות, לא יהיו בחירות.

בחירות “דמוקרטיות” הן ההפיכה הצבאית של פעם.

.

ללא ספק לורנצו “המפואר” כפי שכונה (Lorenzo il Magnifico), אהב אמנויות, ותרומתו לקידום תופעת הרנסאנס היתה כבירה. זו היתה לטעמי, ובוודאי כבר הבחנתם בזה במאמרים קודמים רבים, התקופה המרתקת בתולדות האנושות. אך לפטרונות שלו על אמנים היתה מטרה פרקטית מאוד: להסתיר את המקור הנחות של כספי משפחתו, ולטבול את עצמו בזוהר, באמנות ובדת שהיתה קשורה אז באמנות. לורנצו נתן, כדי לקבל הרבה יותר. הפגין סולידריות אצילית, שבפועל הסתירה אנוכיות גדולה. שתי משפחות חזקות ועשירות פעלו אז: משפחת בורג’ה, של שליטה באמצעות איום; ומשפחת מדיצ’י, של שליטה באמצעות פיתוי, אך בשני המקרים מדובר בשליטה (מוזיקה: Hans Zimmer).

ואכן, היו כאלה ש”עלו” על שיטת העבודה שלו, למשל הנזיר סאבונרולה, שראה בעין לא יפה את השימוש של לורנצו בדת ובאמנות כדי להסוות את העושר שלו. לאחר מותו של לורנצו התנערה הכנסיה ממשפחת מדיצ’י, ותוך שנתיים מיום מותו של לורנצו בשנת 1492 (שנה חשובה מאוד: כיבוש גרנדה, גירוש היהודים מספרד, גילוי אמריקה ומות לורנצו) המלך שארל VIII מלך צרפת פלש לפירנצה, ובזז את ארמון מדיצ’י. לאחר מותו של לורנצו, מדינות איטליה הידרדרו ל- 50 שנות זעזועים.

האם זה יעבוד? זו שאלה שאת תוצאותיה נראה כבר בחודשים הבאים. בסביבתו של מחמוד עבאס יש הסתייגות גדולה מחמאס, ורבים זוכרים את האכזריות בה הטילו אנשי חמאס לוחמים של פתח מן הקומות העליונות בבתי המגורים של עזה בשנת 2007, אך אבו מאזן נהנה להיות מחוזר לפתע. ח’אלד משעל מחייך אליו, הנשיא מורסי מזמין אותו בכבוד רב, והמילים הגדולות של “אחדות” עולות לראשו. השיח שלו הוא כבר עם ההיסטוריה. הראש מזהיר את עבאס מפני מלכודת הדבש, אך הלב נהנה מכל רגע. מי יגבר?

לפני שתמשיכו בקריאת המאמר: תגובות, ומאמרים מקוריים נוספים של ד”ר גיא בכור – במועדון קוראי ג’יפלאנט בפייסבוק. איך מצטרפים? למי שהמילה “אהבתי” או “Like” מודגשת אצלו, מוזמן ללחוץ עליה, ולהצטרף בכך אל המועדון הפייסבוקי המרשים הזה.

גיליון מיוחד לסיכום השנה: ישראל עברה את בריטניה, צרפת ויפן. אתם מוזמנים להצטרף אל מועדון ג’יפלאנט פריים, ולקרוא. מה הנתונים הכלכליים שלנו יחסית לעשר השנים האחרונות, ולאן צועדת החברה שלנו בעידן של גז ומשאבי טבע חדשים? להצטרפות למועדון ג’יפלאנט פריים

ועם זאת, חמאס משחק כאן משחק מסוכן: היה וייחשף המניע שלו באופן פומבי, עלולה תחושת הקרבה והחום להיהפך לשנאה ולאי-אימון קיצוני. מפיוס יהפוך הדבר למלחמת חורמה, שכן בסך הכל מניפולציות לפנינו, שום קרבה של ממש. מי שמקבל מתנות בחינם בסופו של דבר עלול להידרש לתמורה הרבה יותר כבדה מן המתנה שקיבל, וספר משלי שלנו כבר הזהיר: “שונא מתנות יחיה”.

ומה המצב בזירות האחרות של המזרח התיכון? לפנינו שיחה כוללת, בין צוות התוכנית המצוינת “אפקט הפרפר” לבין ד”ר גיא בכור. הראיון עצמו מתחיל בתזמון 7:54.