מאת ד”ר גיא בכור
To read this Article in English
עם דיכוי המרד היהודי הגדול בארץ ישראל, במהלכו הוחרב בית המקדש, נחרבו חלקי הארץ השונים, ומאות אלפי יהודים נהרגו, הוגלו או נמכרו לעבדות – כבר אז החלה הממלכה הרומית להכריז על ניצחונה התודעתי. סידרה שלימה של מטבעות טבעו הרומאים, והם נפוצו בכל רחבי האימפריה, תחת השם “יהודה השבויה” (IVDAEA CAPTA, או Judaea Capta). המטבעות נוצקו מברונזה, כסף וזהב, והם הוכנו בין השנים 70-80. המרד עצמו גווע בשנת 74.
מצד אחד של רוב המטבעות נראה חייל רומי חמוש, בדרך כלל משמאל, ומימין לו, תחת עץ תמר, יושבת דמות נשית כנועה ונכנעת, היא ממלכת היהודים המובסת, ידיה קשורות לעץ תמר.
מדוע היה חשוב כל כך לאספסיאנוס ולבנו טיטוס להדגיש את הניצחון על היהודים, ולהפיץ אותו לכל העולם? כדי שיראו וייראו. אין כמו מטבע, להגיע לכל יד בעולם העתיק של אז, וכל יד תראה מה קרה למי שהעז למרוד באימפריה הרומית האדירה: הוא מוכנע ומושמד. הרומאים נלחמו ביהודים, קודם כל כדי לשמור על האימפריה מפני התפרקות, והיהודים העקשנים (אך הלא חזקים במיוחד) היו הדוגמה. לו היו חזקים, לא היתה רומי מתעסקת דווקא איתם.
הדמות הנשית הכנועה הזו ליוותה את גורלו של העם היהודי במשך כאלפיים שנים מאז: שבורים וכנועים, כמו נבואה המגשימה את עצמה לדיראון עולם.
אלא שקמה מדינת ישראל, וביום העצמאות ה- 65 של המדינה, אנחנו יכולים להביט אחורה אל אספסיאנוס וטיטוס, ולומר שהלאומיות היהודית, היא הציונות, דווקא ניצחה, כך שאין זו עוד “יודיאה השבויה”, שידיה קשורות והיא נתונה לחסדי אחרים, אלא זו כבר “ישראל המשוחררת” (Israel liberata).
הכיצד זה שהתנועה הלאומית שלנו, הציונות, ניצחה?
1 בראשית המאה העשרים הציונות היתה מזוהה עם תימהונים, שכן איזה יהודי היה יכול להרשות לעצמו לחיות בציון, מן מדבר של מוות וציה? כיום, כאשר 6.3 מליון יהודים חיים בישראל (0.3 מליון אינם מוכרים בידי הרבנות כיהודים, אך מזמן הם עברו מה שמכונה ‘גיור סוציולוגי’. הממשלה הזו תפתור את הבעיה, עם אישור בתי דין פרטיים לגיור); עם קצב ריבוי עצום לגבי מדינה מערבית. זו כבר המדינה עם מספר היהודים הגדול בעולם, ובאופן משמעותי יותר מארצות הברית. הציונות תמיד האמינה בקיבוץ היהודים לארצם, והיעד הזה הולך ומתממש לנגד העיניים. עם ריבוי של כ- 3 ילדים למשפחה, מספר היהודים הכולל בישראל יגיע ל- 7 מליון בתוך כחמש שנים. באופן ודאי ניתן לומר שמי שאינו חי בישראל, והוא אינו חרדי, סיכוייו לנכד יהודי שואפים כמעט לאפס. במילים אחרות, ישראל היא המקום היחיד בעולם, אם רוצים להישאר יהודים.
לראשונה מאז השואה חזר העם היהודי לצמוח. ברחבי העולם הוא יורד בשל התבוללות, אך בישראל עולה, והסך הכל עדיין נמצא בעלייה בזכות ישראל, 13.5 מליון יהודים. בזכות האפקט הדמוגרפי החזק שלה, ישראל דואגת כיום לעם היהודי, כשפעם זה היה הפוך. בניו יורק רבתי יש כשני מליון יהודים; בתל אביב רבתי מעל 3 מליון.
גורלה של מדינת אררט, והנפילה של יהודי ארצות הברית
2 הציונות האמינה שישראל צריכה להיות בית אוטומאטי לכל יהודי שמרגיש נרדף בעולם, והיעד הזה אכן מתרחש כל יום מחדש. יהודים באירופה מתחילים את האקסודוס שלהם החוצה, מן היבשת החולה, וישראל היא אופציה, ותמיד היא תהיה אופציה. עם כ- 20 אלף עולים בשנה, ישראל היא בהחלט בסיס אטרקטיבי לכל יהודי באשר הוא בעולם. העלייה הזו, כמו כל הגירה, מזריקה לנו כל הזמן דם חדש, נלהב ודינאמי בעצמו.
לאורך ההיסטוריה היתה בריחה מן היהדות, מן צרה שהביאה רק צרות, גירוש ומוות, ולכן יהודים רבים התנצרו והתאסלמו (לכ-20% מתושבי האי האיברי יש שורשים יהודיים). אך כיום, לאור הצלחת הלאומיות היהודית וזקיפות קומתה, רבים רוצים דווקא למצוא את השורשים היהודיים שלהם. ראו למשל את דף “שבי ישראל” בפייסבוק על היהודים הנסתרים, השבים וחוזרים למקורם, וזה מרגש.
(צילום: אימג’בנק Getty Images)
3 בעוד הלאומיות היהודית משגשגת, הלאומיות הערבית מסביב כבר התפרקה, ועכשיו אנחנו יכולים להבין שהיא היתה מלאכותית; יציר אימפריאליסטי, שהקים כאן מדינות “לאום”, ששום לאום לא עמד מאחוריהן. ממש השבוע מתחברות עיראק-סוריה ולבנון לישות סלפית ההולכת וגדלה; מדינות בצפון אפריקה כמו לוב, אלג’יריה, תוניסיה, אך גם מאלי ועוד, מתחברות לישויות אסלאמיות-סלפיות חדשות, והשבטיות חזרה לנהל מדינות ערביות מרכזיות. “פן-ערביות”? נאצריזם? מפלגת הבעת’ של האחדות הערבית? קריקטורות של העבר.
בכירים כאבו-מאזן מתעקשים עד היום שאין דבר כזה, “לאומיות יהודית”, בעוד שבאו השנתיים האחרונות והוכיחו שאין דבר כזה לאומיות סורית, לאומיות עיראקית, או בחריינית. המגדירים העדתיים והשבטיים ניצחו שם, בעוד הלאומיות היהודית, היא הציונות, ממשיכה להגיע להישגים. שימו לב שכיום שלוש מדינות מובילות את המזרח התיכון, ושלושתן אינן ערביות: איראן, טורקיה וישראל, בקרב על הגמוניה, ושלושתן יריבות זו לזו. האם דבר כזה היה עולה על דעתו של הרצל, אשר היה עפר לרגלי השולטאן הטורקי? שום חזון לא הגיע אפילו לעשירית ממה שישראל כבר הגיעה אליו.
למדור הקריקטורות של מושיק גולסט בג’יפלאנט
4 במשך 2000 שנים, העשירו היהודים את המדינות והמשטרים בהם חיו. כיום הישראלים מעשירים את עצמם, וישראל כבר הגיעה לרף של 30-32 אלף דולרים לנפש, טווח מערב אירופי. בארבע השנים הקרובות, בסיוע הגז, תחצה ישראל את התוצר המערב אירופי לנפש, כלומר תעבור את גרמניה, צרפת ובריטניה. לבריטניה אנחנו כבר די קרובים. על פי ה”אקונומיסט” הבריטי מלפני חצי שנה עדיף כבר להיוולד בישראל מאשר בלונדון או בפאריז.
כמה מגוחכת ועלובה יוזמת ספרד ופורטוגל עכשיו, לאפשר דרכון שלהן לצאצאי היהודים מגורשי האי האיברי. הן, שאנסו, רצחו, בזזו וגרשו, רוצות עכשיו את היהודים בחזרה, שכן יהודים מביאים פרוספריטי. היש גישה חשוכה מזו? אל דאגה, אף ישראלי לא יעבור למדינות אלה, ההולכות ומתפרקות, בצל עברן, שאנחנו לא שכחנו. היהודים מעשירים רק את עצמם; זו הציונות.
ישראל כיום היא גורם כלכלי תוסס; פעם מקום להפסיד כספים (בפילנטרופיה) היום להרוויח, בעסקים.
5 ישראל הפכה למקום התוסס ביותר בעולם, שני בעולם במידת חדשנותו על פי ה”וול סטריט ג’ורנל” מהשנה, ואפילו לפני ניו יורק. פיתוח, בינוי, תרבות, יצירה, מטבח, אמנות, טלוויזיה, המצאות, רעיונות, היי-טק, רפואה, חקלאות, ואין רגע דל. העם היהודי בישראל חזר להיות שחקן, ולא עוד צופה באחרים. הוא אקטיבי, ולא עוד פסיבי, אחוז תזזית המוזנת בפחדיו, מה שמשאיר אותו תמיד בכוננות. אם את בירות העולם מאפיינת הסטטיות, אותנו הדינאמיות; תמיד אנחנו לפני איזה פרוייקט או אחריו, יהא זה מוצלח או כושל, בווכחנות תמידית. אין פלא שישראל היא מרכז תעשיית האפליקציות בעולם; מה שמאוד מתאים למדינת הסטארט אפ, שהכל בה זורם ומשתנה. כמה זה רחוק מהכניעות המתוארת במטבע הרומי.
ברגע שיש בסיס ישראלי – הכל טס קדימה, בלתי ניתן עוד לעצירה; טור הנדסי של יוזמה.
ולא במקרה הפסל אברהם מלניקוב הפך אותנו מאישה כנועה – לגבר המתעורר לתחייה:
בשנת 1925 העז הפסל היהודי הנשכח אברהם מלניקוב (1892-1960) לפסל את פסלו “יהודה המתעורר (לתחייה(“, The Awakening Judah, כאשר מספר היהודים בארץ ישראל היה שולי לחלוטין, בערך 50,000. מלניקוב הוא זה שפיסל כמה שנים אחר כך את אנדרטת “הארי השואג” בתל חי (1934). לא יכול להיות ספק שאת “יהודה המתעורר” הוא חצב כאנטי-תיזה ל”יהודה השבויה”; שם זו אישה כנועה ופסימית, וכאן גבר צעיר ובריא–גוף, המתעורר אופטימי מתרדמה של 2,000 שנים. אני לא מכיר פסל בישראל בעל חשיבות תודעתית כה גדולה כ”יהודה המתעורר”. כמו בארי השואג, גם כאן נמצא השפעות אשוריות-בבליות-מסופוטמיות בפיסול, כאנטי-תיזה לפיסול היווני-רומאי, שנתפס כמדכא בעיני מלניקוב.
זהו פסל חשוב מבחינת התנועה הציונית לדורותיה, אך בניגוד לארי השואג, מוצב “יהודה המתעורר” בפארק הלאומי ברמת גן (שיש לי אליו הרבה כבוד) אך אין זה מקומו בין הבר-בי-קיו למנגל.
פסל השיש הזה יושב על כן אבנים מעליב, וטוב תעשה עיריית רמת גן אם תציב אותו בגאון על כן חדש משיש כהה, ובמרכז העיר, כיאה לחשיבותו. הוא קריאת תיגר של כולנו על הפסיביות, הכניעות וההתרפסות. הוא-הוא הציונות.
6 מה שכונה התנועה הלאומית הערבית בארץ ישראל – מתפקע ונפרם, כיוון שאין לו בסיס אמיתי. חמאס והתנועות הסלפיות משתלטות על כל פינה שם, ומעלימות את הלאומיות ה”פלשתינאית”. אלמלא נוכחות צה”ל, התהליך הזה היה מתרחש גם במעוז האחרון של הלאומיות הזו, ביו”ש. רעיון “הפלסטינים” קודם שנים ארוכות בידי משטרים ערביים ואסלאמיים כדי לנגח את ישראל (עכשיו עושה בזה שימוש ארדואן הטורקי), כדי שלעולם לא תהיה השלמה עם לאומיות יהודית זרה. אך המאבק הזה התיש את השליטים הערביים, שעכשיו שוקעים בצרות הקיומיות שלהם, מה שהותיר את שרידי הלאומיות הפלשתינאית (שאנחנו הקמנו ויזמנו) תלויים באוויר. האביב הערבי היה רגע גילוי המסכות במזרח התיכון, ורגע ניצחונה האיזורי של הציונות.
מכלום, לאחת המדינות המתקדמות והמובילות את העולם, איזו מהפיכה ציונית מדהימה.
אבל לעולם אין לנוח על זרי הדפנה: כאשר אתם רואים את השנאה העדתית בסוריה, אתם יכולים להבין את גודל השנאה העדתית ליהודים, שהעזו להקים מדינה, ועוד מצליחה. ככל שתצליח יותר, כך היא תעורר עוד יותר התנגדות. אין זה צריך להרתיע אותנו, אך חובה לזכור זאת תמיד, וזהו ציווי הדורות: ליהודה המתעורר אסור להירדם עוד.
לעולם לא נהיה עוד עבדים.
7 הציונות והקמת ישראל היו הדבק בין הקהילות היהודיות שהיו פזורות בכל העולם. הרבה קיתונות של בוז השליכו ממורמרים למיניהם על רעיון “כור ההיתוך” שעמד במרכז ההוויה הלאומית הישראלית בראשית דרכה, אך בלי היתוך הזה עדיין היינו קהילות שונות, רחוקות ומפורדות. קשה עוד לדבר על עדות שונות כיום, משום שאין כבר כאלה במובהק; הכל מתערבב, ותשאלו צעירים ממוצא רוסי, ותראו שרצונם העז ביותר הוא פשוט להיות ישראלים. הציונות, הרעיון הלאומי, הוא זה שיוצר כאן עם מגובש, אם כי לא מונוליטי. ההיפך, יש בו הרבה גוונים וריחות, מסורות וקישוטים, מה שהופך אותו למרתק.
ומה מחבר עוד בין הקהילות השונות? השפה העברית, המתנה הגדולה ביותר שהגישה לנו הציונות. מעולם לא היה מספר דוברי השפה העברית כה גדול, כפי שהוא היום, כעשרה מליון.
8 מדינה של מעל 8 מליון תושבים חווה כעת גל בנייה עצום, הכולל פרויקטים תחבורתיים אדירים שמעטים בכלל יודעים עליהם (ראו למשל כאן וידאו על מנהרות הרכבת המהירה, הנחצבות ממש עכשיו לירושלים; 37 ק”מ מנהרות, עם גשרים באורך כולל של ששה ק”מ. גמר: 2017), עשרות אלפי יחידות דיור, שעדיין לא מספיקות, בשל הריבוי הטבעי הגבוה והעלייה; אוטוסטראדות, גשרים, שדה תעופה בינלאומי חדש בנגב, ומחלפים. כיוון שהישראלים אוהבים לגור בערים במרכז, יש צורך שכל אחת מערי המרכז אריאל (כיום 18,000 תושבים) ואלפי-מנשה (כיום 7,500) תהיה בת 100 אלף תושבים, כמו מודיעין (כיום 82,000 תושבים). כיוון שבעוד 15 שנים יהיו בישראל בסה”כ 10 מליון תושבים, חייבים כבר עכשיו להתחיל ולתכנן כמה ערים חדשות בנגב, ביו”ש ובגולן. איפה נשים את כל המליונים החדשים? אין מקום. יש לזכור שבישראל קצב הריבוי הוא מליון תושבים כל שבע שנים, כך שהמדינה צמחה במיליון תושבים מאז החל ג’יפלאנט לפעול ב- 2006.
במשך 2000 שנים חלמו היהודים על ירושלים, אז מי יעצור אותם עכשיו? מדובר באנשים המוכשרים והחרוצים בעולם, והישראלים האלה מפעימים אותי. מידי פעם אני משוחח עם קוראים של ג’יפלאנט, ונהנה מכל שיחה.
ירושלים? לכו לבקר במוזיאון ישראל בירושלים, לאחר ששופץ שנים רבות.
הופעה של ד”ר גיא בכור באירוע העסקי שלך?
9 רק בשנים האחרונות הבינו הישראלים שהם בעצם מתנהגים כמו מיעוט בארצם, בעוד שהמיעוטים מתנהגים כרוב. אפשר להבין זאת; גנטיקת מיעוט מפוחד של מאות שנים, אך רק בבחירות האחרונות הגיע לשלטון דור של צעירים שאינם מפחדים לממש את הלאומיות שלהם. לא עוד “יודיאה” הכפופה הפוחדת מן הגויים, אלא יהודה המתעורר, שדורש שיכירו במקומו במשפחת העמים ובריבונותו. אין זו התייחסות סימבולית בלבד, משום שמי שעומד זקוף, מכבדים אותו, ומי שמתקפל, בזים לו. זו שאלה של הגדרה עצמית, של זהות.
אל תקלו בזה ראש. מי שנוהג כך מראה לאחרים שהוא בטוח בעצמו; כן, ביטחון עצמי חשוב לא רק להצלחת אנשים, אלא גם לזו של מדינות.
10 ולבסוף, בשנים האחרונות השתנה מראה פניו של העם היהודי: ישראל הפכה באופן מוחלט למרכז העם היהודי, והשאר זו אלטרנטיבה. עד לעשור האחרון ישראל היתה בבחינת אלטרנטיבה לארצות הברית ולמערב אירופה, אך כיום באופן סופי ישראל היא האמצע המכונן. היא הנקודה ממנה יוצא הכל, ולכן אין היא עוד התינוק שיש לדאוג לו, אלא היא יהודה המתעורר, שצריך לדאוג להוריו הקשישים בחו”ל. היום אפשר לומר באופן בלתי מסתייג: ישראל חזרה להיות, כמו לפני 2000 שנים, מרכז העם היהודי. המרכז הלאומי, התרבותי, הדתי והרוחני.
כן, תוך המראה מופלאה בזמן, חזרה ישראל להיות השמש היהודית, והשאר לוויינים; עד לעשור האחרון ארצות הברית היתה השמש, ואנחנו בין לווייניה.
הציונות ניצחה; יהודה התעורר.
To read this Article in English
