ב- 9 במרץ שיגר בית הדין הפלילי בהאג למשרד החוץ בירושלים הצעה, שישראל תנהל את החקירה בעצמה. זהו הליך רגיל, שמעניק עדיפות למערכת המשפט של כל מדינה. זו הסיבה שמדינות הצטרפו לאמנת רומא, שכן הן יודעות, שביכולתן להעביר את החקירה לעצמן, אם יצטרכו.
כך נהגה גם “עיראק”, למשל, שאינה חברה באותו בין דין, ובלי להכיר בו: היא ביצעה חקירה, הגיעה למסקנה שאין בסיס לחקירה, ובית הדין חייב לקבל את המסקנות, ולסגור את התיק. כך נהגו גם בריטניה וסין. רק אם המדינה מסרבת לנהל את החקירה, או שמערכת המשפט שלה אינה ראויה, הסמכות חוזרת לבית הדין בהאג, וזה נקרא סמכות שיורית.
בית הדין קצב לאותה הצעה חודש, כלומר ההצעה תסתיים בעוד כשבוע. האם מישהו אצלנו מתייחס לכך? את ההזדמנות הזו יש חובה לנצל, גם בלי להכיר באותו מוסד מפוקפק, ויש לדרוש את ניהול החקירה בישראל. בכך נעלם הצד הבינלאומי, כולל ארגוני אוייב שמשתתפים, ויימחק החיוך לרשות הטרור ברמאללה. אדרבא, אם נעשו פשעי מלחמה, אנחנו רוצים לדעת על כך, ממקור מהימן ואמין, ומערכת המשפט בישראל היא בעלת מוניטין בינלאומי רב.
באשר לחקירת “חוקיות” ההתנחלויות, גם זה חייב לעבור לידינו. קיים דו”ח בינלאומי מוכן, שטובי המשפטנים בעולם כבר סמכו את ידם עליו, ואף השתתפו בכתיבתו, והוא דו”ח השופט אדמונד לוי; ולפיו שטחי יו”ש שייכים לישראל על פי הדין הבינלאומי. זו תהיה הזדמנות להכניס את הדו”ח הזה למשפט הבינלאומי, ובכך נציג, סוף סוף, גירסה משלנו. מעז ייצא מתוק.
יש למהר ולפעול עכשיו, ואם זה לא ייעשה, בשל האנרכיה של גדודי העסקנים אצלנו, תדעו מי אשם בכך. יש לראות את המאמר הקצר הזה כראייה לועדת החקירה, שתקום אחר כך, אם יהיה מחדל. הוא נכתב לפני תום המועד.
על זכותנו הבינלאומית, על פי הדין הבינלאומי. תפסיקו כבר לפחד, ותציבו גירסה על השולחן: