חומר נפץ בתורכיה, לבוש האישה והשעונים של אתאתורכ

צרות של אחרים? לא, אלה גם הצרות שלנו

מאת ד”ר גיא בכור

אם תביטו טוב בשעונים שבמוזיאונים של איסטנבול, גם אלה של תקופת הח’ליפות, וגם במאוזולאום הגדול של אנקרה, כמו גם בהמון בתים ומקומות הקשורים במייסדה של תורכיה המודרנית, השעה שנעצרה בשעונים הללו היא השעה 9:05 בבוקר. כל השעונים במקומות הללו מורים רק את השעה הזו. זו השעה שבה מת מוסטפא כמאל בתאריך 10 בנובמבר 1938. “אתאתורכ” (אבי התורכים”) הפך למעין נביא של דת חדשה במדינה, היא הדת החילונית, אנטי תיזה לכל מה שקדם לה במדינה.

מוסטפא כמאל (1881-1938) ביטל את מוסד הח’ליפות, את האימפריה העות’מאנית, ציוויליזציה של מאות שנים, והפריד בין הדת לבין המדינה. שום מדינה באיזור שלנו לא העזה מעולם לצעוד כך – מאחדות בין דת לבין מדינה, להפרדה מלאה, וכזו היא תורכיה היום, מדינה חילונית. כאשר ביטל אתאתורכ את מוסד החליפות באופן רשמי, ב- 3 במרץ 1924 אמר: “כבודה של דת האסלאם במסגדים פנימה. היא רק תתרומם ותתעלה אם תפסיק להיות כלי פוליטי”. וכך היה בתורכיה מאז ועד היום.

אתאתורכ, אבי התורכים, שהחוקה התורכית מכנה אותו בפתיחתה: “המנהיג הנצחי, והגיבור הנמצא מעל כולם”, הפך את החילון למנוף הארכימדי של משטרו החדש, זכות הקיום של תורכיה החדשה. או כפי שקובעת החוקה התורכית, עד היום:

As required by the principle of secularism, there shall be no interference whatsoever

by sacred religious feelings in state affairs and politics;

כאמור, הפרדה מוחלטת בין ענייני המדינה לבין הדת, או אפילו עם סנטימנטים דתיים.

מאז עלתה לשלטון בתורכיה המפלגה האסלאמית, “הצדק והפיתוח”, מפלגת הנשיא כיום, ראש הממשלה ומרבית הפרלמנט, אתאתורכ ההיסטורי והחילוןן שלו עלו גם הם לכותרות. בחודש שעבר הפגינו עשרות אלפי בני-אדם נגד כוונת ממשלת תורכיה לבטל חוק האוסר על סטודנטיות לעטות כיסוי ראש אסלאמי בתוך האוניברסיטאות, כשהם רואים בכך איום על חילוניותה של המדינה. ההפגנה נערכה מול המאוזולאום הגדול של אתאתורכ באנקרה, ולא במקרה.

הטענה היא שהחוק הזה יפעיל לחץ על נשים לעטות לבוש אסלאמי, כצו הרחוב. “כיסוי הראש לא נועד לתת לאשה עוד זכויות. זו כפייה על הנשים ללבוש דבר המסמל כי הן נחותות מהגברים. יש לשמור על כיסוי הראש במקומות פרטיים, לא באוניברסיטאות. תורכיה היא דמוקרטיה, אתאתורכ הוציא את הדת מהחיים הציבוריים ועכשיו הממשלה רוצה להחזיר את הדת בחזרה”, קראו המפגינים החילוניים.

בכלי התקשורת בארץ נכתב כי מדובר ב”רעלה”, אך אין מדובר בכך. מדובר בכיסוי ראש (חיג’אב”), המכסה את השיער כולו ואת הצוואר, ומותיר את הפנים, כפי שאנו רואים זאת בסקטור הערבי בישראל. רעלה (ניקאב) היא משהו אחר, ואינה כה מקובלת בתורכיה או בארץ.

אך האם כיסוי הראש הנשי נאסר בכלל על ידי אתאתורכ?

אכן, אתאתורכ הרבה להתעסק בסוגיית הלבוש האסלאמי, אותו אסר. החל משנת 1923 העביר כמאל אתאתורכ שורה של חוקים שנגעו לאיסור הלבוש האסלאמי, למשל חוק המגבעת (1925), שביטל את התרבוש (פֶס) וחייב את עובדי המדינה והסטודנטים לחבוש מגבעות אירופאיות וחליפות. אתאתורכ ראה בתרבוש סמל של פיגור. בשנת 1934 נאסר הלבוש האסלאמי לגברים, עבאייה, כפתאן, טורבאן וייתר כיסוי הגוף, שהיו מקובלים באיזור שלנו במשך מאות שנים.

גברים עות’מאניים. האם זה הלבוש שכבר בוטל, או שעוד יוחזר?


מדוע הוא עשה זאת? צריך לזכור כי אתאתאורכ ביטל עולם שלם של ח’ליפות אסלאמית, שולטנים, וזירים, אחשדרפנים, סריסים, יועצי חרש, הרמונות וציביליזציה אסלאמית שלימה. הלבוש נתפס אצלו כהצהרה של הישן, שיש להעלימו. כהתגלמות העבר, שיש לשנותו.

עד כמה שאני יודע, אתאתאורכ לא התמקד בלבוש האישה, שאותו כיבד, כסמל של צניעות. הוא אסר את הלבוש הקדום של הגבר, בו ראה את השחקן הראשי במהפכה שלו, ובחיים הפוליטיים במדינה. אשתו של אתאתורכ, לטיפה, נהגה לכסות את ראשה, כך זה לפחות בתמונות כשהיא לצידו.

היום היוצרות התחלפו במזרח התיכון. לבוש הגבר הפך לפחות מרכזי אצל האסלאם הפוליטי, בעוד לבוש האישה הפך לעדות ולמדד למידת אדיקותה שלה ושל הסביבה בה היא נמצאת. וכך, בעוד הלבוש הגברי העסיק את ראשית ימי המהפכה בתורכיה, היום הויכוח הוא דווקא על הלבוש הנשי, ויכוח שכבר הוכרע, שכן בוטל האיסור על כיסוי ראש אסלאמי לנשים באוניברסיטאות, אך לכולם ברור שהויכוח גדול הרבה יותר מכך.

הדרמה סביב כיסוי הראש הנשי הביאה בסוף השבוע להתפתחות מפתיעה, כשתורכיה כולה עוצרת את נשמתה: התובע הכללי במדינה הגיש תביעה לבית המשפט החוקתי העליון, לפרק את מפלגת השלטון האסלאמית, ולהוציאה אל מחוץ לחוק. לפי הדיווח, התובע הגיש בקשה לבית המשפט החוקתי במדינה לפירוק מפלגת “הצדק והפיתוח” של ראש הממשלה ארדואן בטענה שהיא מהווה מוקד לפעילות אנטי-חילונית. המפלגה זכתה ב-46 אחוזים מקולות הבוחרים, בבחירות שנערכו אך בשנה שעברה, היא מפלגת השלטון, הנשיאות, ורוב הפרלמנט. כתב התביעה הוא ספר בן 162 עמודים, שאין להקל בו ראש, כפי שנראה.

בית המשפט החוקתי כבר החל לשבת על המדוכה, האם לפרק את מפלגת השלטון, ולהכריז עליה כעל לא חוקתית. 11 החברים בבית המשפט החוקתי העליון צריכים להחליט האם יטלו על עצמם את העתירה, שהגיש התובע הכללי של בית המשפט לערעורים, ואם התשובה חיובית, הם יטלו לעצמם כמה חודשים עד לפסק הדין הסופי. “מפלגת השלטון מעוניינת להפוך את המדינה למדינה אסלאמית, והדבר מנוגד ניגוד מוחלט להוראות החוקה העליונה של הרפובליקה”, נכתב בתביעה.

התובע גם דורש מבית המשפט להורות על הרחקה מן הפוליטיקה למשך חמש שנים של 71 אישים הקשורים למפלגה האסלאמית, ביניהם הנשיא, ראש הממשלה ומרבית הצירים בפרלמנט.

מפלגת השלטון נלחצת מן התביעה הזו מאוד, וראש הממשלה, הנשיא לשעבר, טייפ ארדואן, כבר כינס ישיבה סגורה עם יועציו המשפטיים. כרגיל, מי שמתייצב בעיוורון מלא לצד האסלאם הפוליטי בתורכיה ובכל מקום, הוא האיחוד האירופי, שכבר קרא לשופטים בתורכיה “שלא להתערב” בפוליטיקה. גרמניה, למשל, קראה לבית המשפט שלא לדון בכלל בתביעה הזו, וכי אם היא תידון, ישפיע הדבר לרעה על המשא ומתן של תורכיה עם האיחוד האירופי. עד כדי כך.

כולם זוכרים את התקדים האחרון שהתרחש בעשור הקודם, והמזכיר מאוד את מה שמתרחש עכשיו.

אז התערב הצבא בשנת 1997, פיזר את הממשלה, שנשלטה על ידי ראש ממשלה אסלאמיסט, נג’מטין (בתורכית: “כוכב הדת”) ארבקאן, ואותו בית המשפט החוקתי העליון הוציא את המפלגה האסלאמית של אז , “מפלגת הרווחה”, אל מחוץ לחוק, שנה אחר כך. זהו התקדים ממנו פוחדים בכירי המפלגה האסלאמית של היום, מפלגת “הצדק והפיתוח”, שבמובנים רבים נולדה מתוך המפלגה שבוטלה אז.

דרך אגב, גורלו של ראש הממשלה האסלאמי הקודם, ארבקאן, לא שפר עליו, והמערכת באה איתו חשבון עד הסוף.

בשנת 2002 הרשיע אותו בית המשפט במדינה בעוון שוחד, זיוף מסמכים והעלמת כספים, וגזר עליו שנתיים מאסר וארבעה חודשים בפועל. ארבקאן הורשע בזיוף מסמכים של מפלגתו, כדי להעלים מיליוני דולרים.  על פי כתב האישום, העלמת הכספים נעשתה כבר לאחר שהמפלגה הוצאה מחוץ לחוק ב-1998. מסמכים של המפלגה הראו כי 3.5 מיליון דולר הועברו לסניפים מקומיים של המפלגה, אך התביעה טענה כי הכסף מעולם לא הגיע לסניפים, אלא “נעלם”.  

אנא, סייעו לאתר, ושלחו את המאמר הזה לחבר. עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, כאן למטה. 

למצטרפים החדשים לאתר: ניתן להירשם ולקבל את המאמרים ישירות למייל שלכם. המאמרים ישארו אצלכם לתמיד. נרשמים – כאן.   



 שש-בש עם אתאתורכ

האסלאם הפוליטי במזרח התיכון: לחשוב אחרת