דו-שיח של שיגורים? ואולי דיאלוג לאומי של קסאמים?
מאת ד”ר גיא בכור
1. העולם הערבי, חיזבאללה, חמאס ואיראן, עומדים משתאים לנוכח מחזה ההתפוררות הפנימי בפוליטיקה בישראל, לנוכח קרב הכל-בכל בנוגע לשבויים, בנוגע לקפריזיות ההחלטות הסותרות. אפילו הם מביטים כבר בסוג של תימהון מהול בבוז בדרך קבלת ההחלטות שלנו, בקריעת האיברים ההדדית ובאנדרלמוסיה. זה כבר לא הבוז, זה חשש שמא התהליכים הכאוטיים שישראל חווה יבואו בצורה זו או אחרת על חשבונם, למשל תקיפה צבאית בלתי צפויה. האנדרלמוסיה שלנו מעוררת דאגה אצל הצד השני, ומתח.
כך יש קו אחיד לארגוני הטרור, בוודאי בסוגיה כה מרכזית כמו השבויים שלנו, ואינסוף עמדות ישראליות מבלבלות. אפילו את חמאס וחיזבאללה כבר הצלחנו לבלבל. נסראללה מגרד בראש, יש עיסקה? אין עיסקה? הולכים לניהול דרום לבנון או לעימות מחודש? וואללה, היהודים האלה הצליחו לשגע אותו.
2. שאלת מפתח: האם חיזבאללה יבצע את העיסקה לחילופי שבויים “בכל מחיר”? גם אם השבויים יוכרזו, נניח, כמתים? להערכתי, התשובה בזמן הקרוב היא חיובית. בכל מקרה אין “בכל מקרה” במזרח התיכון, אך הארגון השיעי אינו זקוק כרגע לשבויים, ולכן המגמה שלו היא לסיים את העניין, אפילו אם המחירים יורדים מבחינתו. והם אכן יַרדו. אִבחנו בזמן אמת את המגמות בחיזבאללה בחודשים האחרונים, הניתוח היה לחלוטין לא מקובל בציבור הישראלי, ואתם חייבים להודות שלא הטעיתי אתכם. עולה בדעתי המחשבה שראש הממשלה מבין את הכיוון הזה, ולכן מעוניין לבצע את העיסקה תוך תשלום מחיר נמוך יותר. יכול להיות. האם העיסקה תוכל להתבצע ללא סמיר קונטאר? לא. הסברתי כבר שמבחינת נסראללה להחזיר דרוזי זה גם סוג של מינחה שהוא ישלם לדרוזים, לסיים את החיכוך שנוצר ביניהם בחודשיים האחרונים באיזורי השליטה בשוף ובג’ייה.
3. באשר לגלעד שליט, כאן העניינים מסתבכים, ובמידה לא מעטה – באשמתנו. השבוע, בפגישה בשארם א-שייח’ ביקש ראש הממשלה אולמרט מהנשיא מובארק שלא לפתוח את מעבר רפיח עד שלא ישוחרר שליט. אנו כבר יודעים שזהו אינטרס מצרי ראשון במעלה, שלא לפתוח את מעבר רפיח, כדי שעזה תיפול אצל היהודים ולאחריותם לעשרות השנים הקרובות. מכאן, שכל עוד גלעד שליט אינו משוחרר, רפיח לא תפתח, ומצרים לא תצטרך לדאוג לפלסטינים של עזה. עכשיו חברו אחד ועוד אחד. מה קיבלתם לגבי גורלו של שליט? הבנתם. למצרים, אבוי, אין עכשיו אינטרס ממשי שישוחרר.
4. ראינו כבר באתר בחדשים האחרונים כיצד עניין החטיפות הפך להיות פוליטי. כבר לא חוטפים לשחרור אלא כדי להשיג הישגים פוליטיים, ואנו נותנים יד לכיוון הזה. שליט כבר כרוך בנושא המעברים, ושני החטופים אצל חיזבאללה כבר נכרכים בנושאי חוות שבעא. זה אינו טוב. אנו מכריחים את הצד השני להמשיך ולחטוף, כדי להגיע להישגים פוליטיים. אם נסראללה יבין, וזה מתקרב, שהוא יוכל להשיג את הקלת הלחץ עליו להתפרק מנישקו, בעזרת החטופים, הנכונות העכשווית שלו להגיע לעיסקה, תשתנה. “מחירם” מבחינתו יאמיר ויעלה מחדש.
5. בצד הטרוריסטי יש גורם אחד שמטפל ומקבל החלטות. נסראללה או ח’אלד משעל, וזהו. אצלנו יש ריבוי עצום של שחקנים, כאשר כל תהליך קבלת החלטות והלחצים השונים גלוי עד כאב: לשכת ראש הממשלה, הצבא, חברי הכנסת, התקשורת, המשפחות, דעת הקהל, הפרשנים, ומי לא. ולכל גורם יש אינטרסים משלו. כך אנו משחקים פוקר עם האויב כאשר הקלפים שלו מוסתרים, ואילו שלנו גלויים לחלוטין. אז איך ננצח?
6. הטיפול שלנו בו זמנית גם בחטופי חיזבאללה וגם בחטוף חמאס אינו מועיל לעניין שלנו, שכן הוא יוצר תחרות בין חמאס לחיזבאללה. כל צד אינו יכול להרשות לעצמו להיראות כמי שקיבל פחות מהשני. רף הציפיות והמחירים של ארגוני הטרור האלה עולה הדדית. אם חמאס יקבל, נניח, מאות אסירים, נסראללה יוצא טיפש בציבור הערבי, אם יקבל ארבעה אסירים. ולהיפך.
7. יש הבדל מהותי בין העסקה עם חיזבאללה לבין העסקה עם חמאס, ואסור להתבלבל כאן. חילופים עם חיזבאללה מסיימים תהליך היסטורי, כאשר הארגון הזה יעבור לפאזת התנהלות אחרת בלבנון, ומולנו. למעשה אין לנו עוד חיכוך מיידי איתו. מכאן שספק אם ימשיך במדיניות של חטיפות. לעומת זאת החיכוך בינינו לבין חמאס נמצא בעיצומו ובשיאו, יש לפלסטינים מעל 11,000 אסירים בבתי כלא בישראל, והכל עוד פתוח. התמריץ הפלסטיני להמשך מדיניות החטיפות גדול מאוד. יש לקחת זאת בחשבון בשאלת המחירים.
8. הטיפול המצרי בפרשת שליט ובנושאי עזה לאה, עייף וחסר התלהבות. המצרים עושים את המינימום, גם בנושאי ההברחות, וגם אחרי “הרגיעה”. הדבר מצטרף למדיניות בת היענה של מובארק בכל מה שמתרחש במצרים, ואינו מפתיע. לא מאיבה לישראל מתנהלים כך המצרים, השלטון פשוט משדר עייפות וחוסר אכפתיות. חוסני מובארק ממשיך להסתתר בשארם א-שייח’, ובורח מקאהיר הפוליטית והצעקנית. להתראיין לערוץ 1 שלנו, הכנוע עד מבוכה, הוא בוודאי מוכן. אך יסנן ראיונות לתקשורת הערבית הדעתנית והביקורתית. הידד! התחלפנו בתפקידים.
9. גורל הרגיעה על בלימה. במאמר קרוב באתר נבין מדוע, אך די אם נציין שהג’יהאד האסלאמי מתכוון להגיב ברקטות על פעולות משמעותיות של צה”ל ביו”ש. במילים אחרות, הוא דורש לבלום את צה”ל גם ביו”ש. כיוון שצה”ל פועל בגדה המערבית לילה לילה, יהיו לכך השלכות גם ברצועת עזה. ישראל בחרה עד כה שלא להגיב צבאית, אך כבר היו שתי הפרות צבאיות של הרגיעה.
10. ולבסוף, כבר הבנו באתר כי “תפסת מרובה, לא תפסת“. למרבית הצער, מתעקש ראש הממשלה לפתור עכשיו את כל הבעיות על סדר היום ההיסטורי שלנו, ובו זמנית. להגיע להסדר שלום (מה אתם יודעים) עם אבו מאזן; להגיע לרגיעה בעזה; להחזיר את גלעד שליט; לבלום את חיזבאללה בצפון; להחזיר את חטופינו בלבנון; לקיים משא ומתן ם סוריה; לגבש קואליציה עולמית נגד איראן; ואולי אף לתקוף באיראן. ולבטח שכחתי משהו.
למה הדבר דומה? לעודף המטרות במלחמת לבנון האחרונה. ומה עלול לקרות, אבוי, לג’אגלר שמזניק לאוויר יותר מידי צלחות, המעופפות מעל ראשו? וִיש-וִיש, טְרָאח.
תפסת מרובה, לא תפסת
פחות הוא יותר
אנא, הרשמו ל-Gplanet Prime, תיהנו מן המאמרים הסגורים, וסייעו לאתר.
למאמר הקודם: ארוחת חינם מחיזבאללה? עשרה דובדבנים מתוקים כלענה. מתנה מלבנון.
