“מוות לדיקטטור אחמדינג’אד”, השואה, נאצים, ואיראן שלא הכרתם
מאת ד”ר גיא בכור
מראה אירופי אכן עוזר, אך עד גבול מסויים.
עלי ארדשיר לריג’אני, (בסך הכל בן 48), ראש המועצה לבטחון לאומי של איראן, האיש המכיר את כל הסודות של המדינה, התפטר משבת מכל תפקידיו במועצה, ובעיקר בניהול המשא ומתן על הגרעין. מדובר באחד התפקידים הקריטיים במערכת הביטחון האיראנית: הוא אחראי על היחסים עם סוריה, על הנושא הגרעיני, על שיתופי הפעולה המודיעיניים, והוא מתפטר. מה משמעות הדבר, ולאן ההתפטרות לוקחת את איראן, ההולכת ומסתבכת בתאווה הגרעינית שלה? האם ההתפטרות טובה לישראל? בכל מיקרה, זה אדם, שאם היה מסגיר עצמו למערב, כל סודותיה של איראן היו נחשפים.
לריג’אני נחשב כפנים היפות של איראן מול מוסדות האו”ם, מול הועדה לאנרגיה גרעינית ומול האיחוד האירופי. הוא קשר קשרים מצוינים עם האישים במערב, דבר שיכול להיות נכס אמיתי לאיראן. מראהו הבלתי מתלהם, האירופי (הוא בכלל דומה לח’וויאר סולאנה, מי שעומד מולו מטעם האיחוד האירופי), הלא-מהפכני, היקנה לאיראנים סוג של מכובדות, של השתייכות לקהילה העולמית. בהיר עור ועינים, תמיד בבגדים אירופיים, ולא מהפכניים (אם כי עדיין ללא עניבה). לריג’אני נראה כאנטי תיזה לאחמדינג’אד: הראשון שקול, ענייני ומכובד, דובר שפות ורגוע. השני מתלהם, מוקיוני, יודע פרסית בלבד, שאינו מבחין במהמורות המכשילות אותו ושוב ושוב בדרכו. הרבה פעמים שאלתי את עצמי איך שני אנשים כאלה משתפים פעולה. התשובה היא שלריג’אני לא ראה עצמו כפוף לאחמדינג’אד, אלא יותר למנהיג הרוחני עלי ח’מנאי.
כל זה אובד עכשיו לאיראן, ומצבה הופך קשה יותר. מדוע?
ההתפטרות מעידה על מחלוקת עמוקה בצמרת המדינה המהפכנית, בנוגע לגרעין, או במילים אחרות, מתי להפסיק את המירוץ המטורף נגד העולם כולו.
ומה הערכנו בנוגע למגבלות הכוח האיראניות כבר בחודש שעבר?
גישת אחמדינג’אד: ממשיכים, בלי שום קשר לסנקציות או לאיומים.
גישת לריג’אני: פרגמטית יותר: ממשיכים, אך בתנאי. כבר באוגוסט אמר כי ארצו תהיה מוכנה “להשעות את ייצור האורניום”, במקביל לפתיחת משא ומתן “אחר” עם המערב, דהיינו נכונות איראנית לשמוע הצעות “חיוביות”, על הפסקת הסנקציות, שיפור הכלכלה האיראנית, מענקי סיוע ועוד. אחמדינג’אד דוחה לגמרי את הגישה הזו, ולכן מזה חודשיים היחסים בינו לבין לריג’אני אינם תקינים. ואכן, האחרון לא הופיע איתו בניו יורק בביקורו שם.
המחלוקת כנראה התפוצצה בעת ביקורו של נשיא רוסיה פוטין באיראן, בשבוע שעבר. לריג’אני גילה לתקשורת העולמית כי פוטין הביא עימו “הצעה מיוחדת” לישוב משבר הגרעין, דהיינו הצעת פשרה כלשהי. למחרת העליב אחמדינג’אד את ראש המועצה לביטחון לאומי שלו, כאשר קבע כי פוטין לא הביא שום הצעה, והוא אך ביקש להביע סולידריות עם איראן, דבר שכנראה ממש אינו נכון.
מודע לנזק שייגרם לאיראן עם התפטרות לריג’אני, דחה המנהיג הרוחני עלי חמנאי את ההתפטרות לפחות ארבע פעמים בחודשים האחרונים, עד שעכשיו קיבל אותה, שכן אין טעם להמשיך כאשר ללריג’אני לא נותר אימון לא באחדינג’אד ולא בכיוון ההרסני חסר הפשרות, אליו הוא דוחף את איראן, וההיפך.
מה המשמעות לישראל? ההתפטרות היא טובה לישראל, שכן היא מחדדת את הקו האיראני, וממש מחייבת את העולם להחריף את הסנקציות על איראן בחודש הבא. עדיף לנו איראן שנתפסת כקיצונית ואשר אינה מוכנה לשום רעיון פשרה או דיאלוג אמיתי, מאשר איראן שמצליחה לדחות את הגזירה ולהערים על העולם. עוד נראה מה משמעות הדחייה האיראנית את הצעת פוטין, בנוגע לעמדת רוסיה בנוגע לסנקציות. הערכתי: היא מקרבת את רוסיה לתמוך בסנקציות.
ועוד מילה. באשר לקביעת “משמרות המהפכה” כי הם מסוגלים לשגר 11 אלף טילים בדקה לעבר אוייבי איראן, אם זו תותקף, ובכן, הדבר מעיד על הלחץ ההולך וגובר שמשמרות המהפכה, ארגון טרור לכל דבר, נמצאים בו. ומה עמדת הצבא האיראני, המובדל ממשמרות המהפכה? האם איראן תהיה מוכנה להשמדת מנהיגותה והמהפכה שלה, אם כך תפעל כנגד ארצות הברית והעולם? התפטרות לריג’אני מעידה, כי הסדקים לעמדת הטירוף של אחמדינג’אד בתוך המשטר הולכים וגוברים. זה טוב, יש להמשיך ולעודד זאת, הדבר מעיד כי סנקציות חריפות בהחלט יכולות להשפיע.
הערה אינפורמטיבית: בזכות המודעות – האתר שלנו מתקיים
קבלו את המאמרים על בסיס יומי, לאימייל הפרטי שלכם. מעל 2,000 איש כבר רשומים. הרישום בחינם, מאובטח ופשוט
מאמרים קשורים:
מהי נקודת השבירה של האיראנים, ואיך מגיעים אליה? אין צורך בפעולה צבאית
הרמטכ”ל הרוסי: ארה”ב יכולה להכות באיראן, אך לא לנצח אותה
חידת אחמדינג’אד
