לישראל אין סיבה לשמחה מן ההסכמה הפלסטינית להפסיק את שיגור הקסאמים לעברה, שכן בכך מנסים הפלסטינים להרגיל אותה למאזן אימה חדש שיכפו עליה, כדוגמת חיזבאללה. הפלסטינים נמצאים אמנם בלחץ ישראלי כבד, אך במאזן אימה מעין זה הם רואים הישג. בכך הם גם מקווים להעניק חיסיון למנהרות שהם חופרים מתחת לרפיח.
בכל “הפרה” ישראלית, ואין מדובר רק בחיסול מבוקשים, דהיינו חדירה לרצועת עזה, מעצר, פיצוץ מינהרות או כל פעולה צבאית שהיא, הם אמורים לחדש את הירי.
זהו בכל מקרה מאזן שברירי, שלא יחזיק מעמד זמן רב, קודם כל בשל המחלוקות העצומות בין הפלגים הפלשתיניים עצמם. מנהיגי החמאס הנמצאים בחו”ל אף דורשים שתמורת הפסקת שיגור הקסאמים על ישראל יוסר המצור הבינלאומי מעל הרשות הפלסטינית.
יש מקום להעריך כי לא רק שאין התקדמות בשיחות להרכבת ממשלת האחדות הפלסטינית, אלא שישנן מחלוקות מהותיות קשות.
ראשית, החמאס דורש לעצמו רוב מוצק בממשלה כזו, על חשבונו של הפתח, ולכך מתנגדים כמובן חברי פתח התנגדות נחרצת. שנית, חמאס דוחה כל תנאי להקמתה של ממשלה כזו, כולל כמובן את שלוש דרישות הקהילה העולמית להכיר בישראל, לאשר את ההסכמים שנחתמו עם ישראל, ולהפסיק את הטרור. ראש המשרד המדיני בחמאס, ח’אלד משעל, המתארח במצרים, אף איים לחדש את האנתיפאדה תוך חצי שנה אם לא ייענו תביעותיו להסרת המצור העולמי מעל הפלסטינים.
גם בנושא החייל החטוף גלעד שליט נראה שאין הסכמות חדשות, כאשר הפלסטינים רק מעלים כל העת את דרישותיהם: הן בכמות האסירים הפלסטיניים שהם דורשים והן בבכירותם. בין חמאס לפתח שוררת אי הסכמה קשה בנושא זה, שכן כל צד חושש ששחרור מאות אסירים של הארגון האחר יחזק את מתחרהו בשטח, ויזרים לו מאות לוחמים חדשים, שיגיעו הישר מן הכלא הישראלי.
בתמונה: ח’אלד משעל עם מנהיגה הרוחני של איראן, עלי ח’מנאי – ארכיון