הפילוסוף של אלכסנדר מוקדון: מאחורי הקלעים של חצר טראמפ

מאת ד”ר גיא בכור, וושינגטון

לאלכסנדר הגדול, כובש המזרח עד להודו, היה את אריסטו הגדול כמחנך וכמנטור, והוא ליווה אותו בכל חייו הקצרים. יום אחד התלונן אלכסנדר בפני אריסטו, שבנסיעותיו הארוכות אין לו עם מי להתדיין בשאלות פילוסופיות. אריסטו הציע לו לקחת את תלמידו, קליסטנס, שכבר היה פילוסוף מבטיח בזכות עצמו.

בטרם נסע, לימד אותו אריסטו כיצד לשרוד בחצר של מלך, אך הפילוסוף הצעיר לגלג על כך בחשאי. הוא האמין בפילוסופיה טהורה, במילים לא מצועצעות, ובאמת המלאה והישירה. אם אלכסנדר הגדול כל כך אוהב פילוסופיה, הוא לא יתנגד למישהו, שמדבר ישר ולעניין, חשב קליסטנס.

במהלך אחד המסעות הארוכים של אלכסנדר, אותו קליסטנס התבטא באופן חופשי יותר מידי פעמים, ואלכסנדר הורה להוציא אותו להורג.

Quod licet iovi non licet bovi (“מה שמותר ליופיטר, אינו מותר לפר”): זהו כלל בסיסי בכל חצר מלכות, או בחברה מעמדית: השליט לא אוהב שנתיניו יהיו חברים שלו, ולכן אנשי חצר, וזה יכול להיות גם בחברה עסקית גדולה, פיתחו את אמנות חצר המלכות: איך לבצע מניפולציות, שהשליט ירגיש מלכותי יותר, וכל האחרים יפחדו מכוחם של אותם אנשי חצר. איך להשתמש בקסמי המראה החיצוני, הרי הם יודעים שבחצר מלכות חשוב איך הדברים נראים, לא איך הם באמת. זה מחייב לשלוט במילה – לא לומר יותר מידי, לא להיות ראוותניים מידי, מה שמעורר קינאה, להשתמש בחנופה במידה, ויחד עם זאת יש למשוך תשומת לב, כדי שהשליט יבחין בהם.

כך בכל חצר חדשה שקמה, והכללים הם נצחיים. מי שיודע לשחק בהם ישרוד, אחרים – יוצאו להורג.

איך נאפיין את חצר המלכות של הנשיא דונלד טראמפ, ששליטי העולם לא יודעים איך לפענח, ולכן רועדים מפחד מפניו? כמעט כל המינויים לא שגרתיים, כאשר בכל פעם שלף הנשיא טראמפ מועמד חדש, כמו ששולפים ארנב מכובע של קוסם. עוד לפני שנבחן את החצר, כבר אפשר לדעת מה “אין” ומה “אאוט” בממשל המהפכני הזה.

OUT – גלובליזציה, רב-תרבותיות, הסכמי סחר רב-לאומיים, מערכת המודיעין האמריקנית, הסכם הגרעין עם איראן, האיחוד האירופי, יחסים מיוחדים עם אירופה, האקלים, מחויבות מוחלטת לנאט”ו, מדיניות ההתרחקות מרוסיה, ה”פלסטינים”, ו”פתרון שתי המדינות”.

IN – חד צדדיות, ידידות עם רוסיה, הסכמי סחר דו-צדדיים, בריטניה, הגבלות כניסה לארה”ב, ותמיכה חזקה יותר, לא מותנית, בישראל.

את כל זה ניתן ללמוד מן הכוורת, שאותה בחר טראמפ. אפשר להתייחס אל עשרות השמות בפרמטרים שונים, אך אנו נבחן אותם לאור שניים כאלה: היחס לישראל, ומידת הקירבה אל הנשיא.

באופן כללי אפשר לומר שמעולם בתולדות מדינת ישראל, לא היה צוות כל כך ימני ופרו-ישראלי כפי שזה היום. גם אם הייתי אומר לכם לבחור את צוות החלומות עבורנו – הצוות הזה טוב אף יותר.

קודם כל – הנשיא הוא הקובע, ובמיוחד נשיא כה צנטרליסטי ודעתני כמו טראמפ, שכבר החל בשינויים רבים בעיצוב הבית הלבן, דקורציה וצוות. אך לכוורת סביבו השפעה רבה, שכן הוא אוהב להקשיב ליועציו. טראמפ תמיד האמין שיש לקחת את אנשי המקצוע הטובים ביותר, וללכת איתם.

דרך טובה לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להוריד את אפליקציית האתר לאנדרואיד, או להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים בשני המקרים – קוראים ראשונים.
 

המעגל הראשון – בני המשפחה

האיש החזק ביותר והמשפיע ביותר על הנשיא טראמפ הוא חתנו, ג’ראד קושנר, בעלה של בתו האהובה איוונקה. קושנר הוא יהודי אורתודוקסי, שבא ממשפחה עשירה ובעלת קשרים (אם כי לא בליגה של טראמפ). יהודי חם, איש ימין מובהק, שהוא ואשתו קיימו תפילה על קברו של הרבי מלובביץ’, כדי שטראמפ יזכה בנשיאות. משפחתו היא תורמת ותיקה של הישוב “בית אל” ביו”ש, הוא ידיד אישי של ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, ומהתומכים החזקים של העברת השגרירות האמריקנית לירושלים.

קושנר מונה בידי טראמפ כשליח בכיר לסחר ולמזרח התיכון, וראייתו את ישראל היא דתית, שמרנית, מסורתית ואוהבת מאוד. הוא לא איש של “שתי מדינות”, וסיסמאות נבובות מעין אלה. טראמפ מעריך אותו מאוד, והוא סייע רבות לבחירתו.

האישה המשפיעה הבאה על הנשיא טראמפ היא בתו, איוונקה, שהתגיירה גיור אורתודוקסי מלא, ושמה בישראל יעל. היא אשתו של ג’ראד ובתו של טראמפ מאשתו הראשונה, ממוצא צ’כי, איוונה. היא ובעלה התבקשו, והסכימו, להתנתק לחלוטין מעסקי המשפחות, ולעמוד בלעדית לזכות הנשיא. הם עברו לבית בוושינגטון, בטרייסי פלייס, צפון מזרח וושינגטון, לא רחוק מן הבית בו תגור משפחת אובמה. לאיוונקה ידידים רבים בארץ, היא מבקרת על רקע עסקי, ומתפללת בכותל. תפקידה לשמור על אביה.

למלניה, אשתו השלישית, ולשני בניו הבוגרים של טראמפ, דונלד ג’וניור ואריק טראמפ צפויה הרבה פחות מעורבות בכוורת הפוליטית.

המעגל השני – שרי הקבינט

שר החוץ, רקס טיילרסון, לא עסק בפוליטיקה בעבר, אלא שימש כמנכ”ל ענק האנרגיה האמריקני אקסון מובייל, רמז לכוונתו של טראמפ להחזיר לארה”ב את מעמדה העולמי בתחום האנרגיה. טיילרסון מבין היטב את “רוח המפקד”. הוא כבר גינה את נאומו של המזכיר היוצא, ג’ון קרי, נגד ישראל וקרא לו “מטריד”; הוא הגדיר את ישראל כבעלת הברית החשובה ביותר במזרח התיכון; והוא לא מוכן להתעסק בנושא ההתנחלויות, אלא אם כן הפלסטינים “יגלו רצינות”, ויחזרו לשולחן המשא ומתן. ולכן, כל עוד זה לא קורה – הוא לא אמור להתעסק בכלל בנושא ההתיישבות. טיילרסון בעד פתיחת הסכם הגרעין, והוא בעד מדיניות התקפית כנגד כל מי שיחרים את ישראל. בייתר נושאי המזה”ת הוא לא רוצה מעורבות אמריקנית גדולה מידי.

תוספת לאחר כתיבת המאמר: טיילרסון דיבר יותר מידי, לא הקשיב ללקח של אלכסנדר מוקדון וקליסטנס, ושילם בראשו. 

שר השיכון והבינוי ד”ר בן קרסון – המנתח הנוירוכירורג אולי המפורסם בארה”ב, שהתמודד בעצמו על הנשיאות, פרש, ואז תמך בטראמפ, כנגד כל המפלגה הרפובליקנית וייתר המועמדים. טראמפ גומל לו עכשיו. זהו תפקיד חשוב מאוד בממשל טראמפ, שרוצה לבצע מהפכת תשתיות אזרחית: בניית שדות תעופה, כבישים, רכבות, ערים חדשות והרבה דירות. הוא האפרו-אמריקני היחיד בקבינט.

קרסון נחשב ידיד קרוב שלנו, וכאשר התמודד לנשיאות הצהיר בקיץ ש”אם אהיה הנשיא, לישראל יהיה חבר מאוד מאוד חזק. הוא טען שארה”ב הוקמה על יסודות יהודיים נוצריים, והביע הסתייגות מן האסלאם. לטענתו ממשל אובמה מכר את ישראל. את הפלס’ הוא לא נוהג לאזכר כלל.

סגן הנשיא מייק פֶנס – היה מושל אינדיאנה, ומראשוני המחוקקים של החוק ההולך ומתרחב במדינות ארה”ב, נגד חרם על ישראל. פנס הוא איש הקשר עם הקהילה האוונגליסטית העצומה בארה”ב, ידידותו אלינו היא עצומה, ואין צורך להוסיף. הוא זה שיעביר את השגרירות האמריקנית לירושלים.

שר ההגנה הגנראל ג’יימס מטיס – הוא איש השמאל היחיד בכל נבחרת טראמפ, ולכן גם הדמוקרטים אישרו את מועמדותו במהירות. הוא לא מאוד אוהב אותנו, או כך זה היה עד עכשיו, אך הקשר שלו איתנו לא צפוי להיות מדיני, כפי שלא היה עם קודמיו. יש לקוות שרוח המפקד תגיע גם אליו, אחרת, יעוף. לא כדאי לו להיות “הפילוסוף”, ואכן, הוא ציין בפני טראמפ, כאשר הציג את עצמו, שהוא נוהג לקחת עמו את ספרו של הפילוסוף הרומי מרקוס אורליוס לשדה הקרב, כדי להרחיק את עצמו מהמולת המלחמה, ולהישאר קר רוח. גם כך מחוקקים רפובליקנים לא התלהבו לאשר אותו.

זה המינוי המצער היחיד. נקווה שיבין.

השגרירה לאו”ם – ניקי היילי – היא סיפור מעניין. היא ממוצא הודי סיקי, שנולדה כבת למהגרים הודים, ואכן לאחר שהתמנתה לשגרירה, משפחתה, זו שנותרה בהודו, התפללה עבורה במקדש הזהב באמריצר. שמה המקורי הוא נימרטה רנדווה, היא שימשה כמושלת דרום קרוליינה, והיא כוכבת עולה במפלגה הרפובליקנית. יש המזכירים אותה כמתמודדת בעתיד לנשיאות.

היא רואה את המינוי באו”ם כאמצעי ולא כמטרה, ולכן היא תוקפת את הארגון, ברוח טראמפ. לדעתה, היחס המחפיר לישראל הוא הכישלון הגדול ביותר של האו”ם, ו”לעם האמריקני נמאס מהיחס העוין באו”ם כלפי ישראל“. לדבריה, ארה”ב תורמת 22 אחוזים מתקציב האו”ם כל שנה, “ומה יוצא לנו מזה”? היה וטראמפ יחליט לקצץ או לחתוך את התקציב הזה, היא תבצע. המינוי שלה אחרי סמנתה פאוארס, הוא בכל מקרה משב רוח מרענן מבחינתנו.

שר האנרגיה ריק פרי – חשוב לנו משתי בחינות: התפקיד שלו הוא להחזיר את תעשיית האנרגיה העצומה של ארה”ב שהחלידה בתקופת אובמה, ולכן לרסן את הרעים, יצרני הנפט; ושנית, לבחון את הסכם הגרעין עם איראן, במקום שר האנרגיה הקודם, ארנסט מוניז (זה עם השיער המוזר, שתמיד נראה ליד קרי), שנבחר כדי לקדם את עסקת הגרעין.

פרי הוא מעריץ של ישראל. כבר כששימש כמושל טקסס הצהיר שהוא נגד מדינה פלס’, וכי הוא גם נגד עסקת הגרעין עם איראן. הוא תמך בנאומו של נתניהו בקונגרס, ומפליא שטראמפ מינה אותו, למרות שקרא לו “סרטן בקרב השמרנים” בטרם נבחר כמועמד המפלגה.

שר הסחר רוברט ליגטהיצר – הוא זה שכבר ביטל את הסכם הסחר הטרנס פסיפי (למרות ששניהם עדיין לא אושרו בקונגרס), והוא נגד כוחה הכלכלי של סין, ברוח משנת טראמפ. דווקא איתנו הוא מציע הסכם סחר חופשי, ללא שום מגבלות, מיסים או מכסים.

שר האוצר סטיב מנוצ’ין (מנוחין) – כיהן כבכיר בחברת גולדמן סאקס, והיה שותף של המליארדר ג’יימס פאקר, המקורב לנתניהו, בהפקת סרטים בהוליווד. אביו הוא חבר פעיל באגודת הידידים של מוזיאון ישראל בירושלים, ולאחרונה תרם תמונה יקרת ערך למוזיאון.

שר הפנים, ריאן זינק – הוא דמות מעניינת. שימש כמפקד נערץ ב”אריות הים” של חיל הים האמריקני בתחום הלוחמה בטרור, ולפי דבריו נלחם יחד עם ישראלים בעבר. הוא נחשב ידיד גדול של ישראל, ותמך באופן נלהב בנאום נתניהו בקונגרס האמריקני.

הוא צפוי לשתף פעולה עם מערכת הביטחון שלנו בנושא הטרור, ויש לקוות שהוא והנשיא יכניסו סוף-סוף את הדרכון הישראלי לרשימת המדינות הפטורות מויזה. זה יכול לקרות, אגב, רק אם הדרכונים הישראליים יהיו ביומטריים, כמו אלה של מדינות האיחוד האירופי וארה”ב עצמה.

טכס החתימה על המינויים שאתם קוראים כאן, בגבעת הקפיטול, בנוכחות הנשיא היושב, בני משפחתו (וילדיהם הרבים) וכן ראשי הקונגרס והסנט משתי המפלגות. ועל מה הם מתקוטטים? טראמפ משתמש בכמות של עטים כדי לחתום על הצווים, והוא מחלק את העטים לנוכחים, שרוצים גם. אלה עטים נובע יקרים. זה נחשב מתנה? שימו לב לחתימתו הארוכה של טראמפ. בעבר מישהו אמר לו שהוא מכניס אותיות נוספות לחתימה, שנראית כמו סייסמוגרף, ועל כך השיב: “אותיות נוספות, ככה קשה יותר לזייף את החתימה”.

השבעת הנשיא טראמפ וחג ההודיה: על עשר מתנות מהפכניות

המעגל השלישי – המושכים בחוטים 

ריינס פריבס, ראש צוות הבית הלבן – תפקיד חשוב מאוד, ולא משנה מי, זה כבר יהיה שינוי מרענן וחשוב לאחר זה של אובמה, דניס מקדאנה.

מקדאנה היה אנטי-ישראלי, הופיע בכנסים של ג’יי סטריט, האשים אותנו ב”כיבוש”, ויחד עם בן רודס הוביל את הקו האובססיבי נגדנו. הליכת שני אלה היא ברכה עצומה עבורנו.

לא ידוע הרבה על עמדות פריבס לגבי ישראל, כאשר הוא מודע לעמדות הנשיא ומקורביו. לגבי עסקת הגרעין עם איראן אמר לאחרונה שלא ברור “אם נמשיך אותה”, עכשיו היא “מונשמת”. הוא זכה בתפקיד, כאשר תמך בטראמפ למן ההתחלה, וסייע לו עם המנגנון המפלגתי הרפובליקני. טראמפ מעריך אותו מאוד, והוא סייע לבחירתו.

תוספת מאוחרת למאמר: גם פריבס לא הקשיב ללקחו של אלכסנדר מוקדון. 

היועצת הבכירה קליאן קונוואי – לקונוואי תפקיד עצום בבחירת טראמפ לנשיא. היא נכנסה לתפקיד כאשר היה נדמה שהוא מחוסל, ובשורה של עצות חכמות “שמרה” עליו מפני עצמו. הוא החל להשתמש בטלפרומטר בהופעותיו, והפך לממושמע יותר. טראמפ מעריך אותה מאוד, לאחר שהוכיחה את עצמה. הוא הציע לה שורת תפקידים, והיא סירבה. היא תשמש כמושכת בחוטים בבית הלבן, והיא זו שהצהירה שמבחינת טראמפ העברת השגרירות האמריקנית לירושלים היא “בעדיפות עליונה”.

האסטרטג הראשי סטיב באנון – זה האיש שטראמפ אמר שדעותיו ודעות באנון – “זהות”. בארץ תואר באנון כסוג של אנטישמי, ואין טעות גדולה מזו. כבעל השליטה באתר ברייטברד, אתר חדשות ימני עמוק, יש אצלו לא מעט ביקורת על אותם “אינטלקטואלים יהודים” שאחראים לסדר היום הפרוגרסיבי של משטר החושך של אובמה. אך הוא מעריץ גדול של ישראל, תומך נלהב ביהודה שומרון, הוא נגד הפלסטינים, בהם הוא רואה אסלאם טרוריסטי, ונגד איראן. הוא מגדיר את עצמו כאיש “הכי פרו ישראלי”.

באנון מגיע מעולם הכספים והקולנוע. הוא מילא שורה של תפקידים בגולדמן סאקס, ויש לו חלק בבעלות על הסידרה “סיינפלד”. השפעתו על טראמפ גדולה, ואם נדע להגיע אליו, הוא גם ימליץ על ירדן כ”מדינה הפלסטינית”.

תוספת מאוחרת למאמר: גם באנון לא הקשיב ללקחו של אלכסנדר מוקדון, ושכח מי המצביא הדגול, ומי הפילוסוף.

היועץ הבכיר ג’ייסון דב גרינבלט – שמונה רשמית כמנהל המו”מ של טראמפ בעניינים בינלאומיים, סחר, קובה, ישראל והאיחוד האירופי. עד לבחירות שימש כיועצו של טראמפ לענייני ישראל, והוא עיצב את המדיניות הפרו ישראלית של הנשיא. עליו אמר טראמפ ש”אני מקבל עצות לגבי ישראל רק ממי שגם אוהב את ישראל”. גרינבלט משמש כעו”ד של קונצרן טראמפ לענייני נדל”ן כעשרים שנים.

הוא בוגר ישבת הר עציון שבאלון שבות, תומך בהתנחלויות, וחובש כיפה שחורה. הוא זה ששב והצהיר שמבחינת הנשיא ההתנחלויות אינן מפריעות. אך לגרינבלט (ולדיויד פרידמן, להלן) יש חשיבות אדירה בנושא נוסף וחשוב מאוד: מצע המפלגה הרפובליקנית.

זה שנים פועלים חברי קונגרס רפובליקנים לשנות את מצע המפלגה בנושא ישראל, שעוצב בימי הנשיא ג’ורג’ בוש הבן, והקורא לפתרון “שתי מדינות”. אך בעבר היה זה דווקא אייפא”ק שבלם את השינוי, כדי לשמור, לכאורה, על אותו פתרון בקרב הדמוקרטים והרפבליקנים. כך היה בשנת 2014.

אלא שלקראת הבחירות האלה חלה תפנית היסטורית, שלא זכתה, כמעט, להתייחסות אצלנו. חבר הקונגרס אלן קלמנס, נציג מדינת דרום קרולאינה, חבר אל גרינבלט ואל פרידמן, וביחד הם שינו את המצע באופן היסטורי. זה לא היה קורה, אלמלא זכה טראמפ ביולי במועמדות המפלגה. “זה המצע הפרו-ישראלי מעולם”, צייץ טראמפ בעצמו, לאחר השינוי, שזכה לתמיכת ועדת הניסוח פה אחד.

אלה השינויים שהוכנסו, בין הייתר: ירושלים היא בירת ישראל הנצחית והבלתי ניתנת חלוקה; רעיון “שתי המדינות” סולק לגמרי; “הפלסטינים” סולקו, וישראל אינה “כובש”.

להלן הנוסח שאומץ רשמית, שאת נוסחו המלא תוכלו לקרוא במקור, במצע הרשמי, בעמוד 47.

תחת הכותרת: “התמיכה הבלתי מסויגת שלנו בישראל” (Our Unequivocal Support for Israel) נכתב: 

“כמו ארה”ב, מדינת ישראל בת ימינו היא מדינה שנולדה משאיפה של חירות, והיא ניצבת בין המדינות כלפיד של דמוקרטיה והומניזם. מעבר לאינטרסים האסטרטגיים המשותפים, ישראל היא מדינה יוצאת דופן, השותפה לערכים הקיומיים ביותר שלנו. היא המדינה היחידה במזרח התיכון שבה קיימים חופש דיבור וחופש דת. ולכן, תמיכה בישראל היא הבעה של אמריקניזם.

אנו מכירים בירושלים כבירה הנצחית והבלתי ניתנת לחלוקה של המדינה היהודית, וקוראים להעביר את השגרירות האמריקנים לשם, על פי החוק האמריקני.

(לאחר תמיכה ביטחונית ללא סייג בישראל) אנו דוחים את הרעיון השקרי שישראל היא כובש, ורואים בתנועת החרם נגדה כאנטישמית באופייה, השואפת להשמיד את ישראל. (לפיכך אנחנו קוראים לחקיקה יעילה נגד כל סוגי החרם נגד ישראל וישראלים).

(והחשוב): ארה”ב שואפת לסייע בהשגת שלום כולל ובר קיימא במזרח התיכון, שיושג באמצעות משא ומתן בין אלה שגרים באיזור. אנו מתנגדים לכל כפייה של הסכם, הכתבת גבולות או כל אמצעי (כפוי) אחר, ואנו קוראים להפסקה מיידית של מימון לכל ישות ששואפת לעשות כן. מפלגתנו גאה להתייצב לצד ישראל, עכשיו ולתמיד”.

אין כיום אף אחד בממשל החדש שמקדם את רעיון “שתי המדינות”, כך שאם ראש הממשלה נתניהו ימשיך ברעיון הזה, הממשל האמריקני ימצא עצמו מימינו. במקרה כזה, הוא יישר קו עם ממשלת ישראל.