מאת ד”ר גיא בכור
“אל תתערבו אצלנו, אנחנו לא נתערב אצלכם” – זו היתה הסיסמה של ג’יימס מונרו (James Monroe), הנשיא החמישי של ארצות הברית, בין 1817-25. אירופה בזמנו היתה קרועה בין מלחמות איומות, עם מליוני הרוגים, כאשר נפוליון בונפרטה עדיין היה בתמונה, עם צבאות, אימפריות ואינטריגות. ב- 2 בדצמבר 1823 בישר מונרו את אסטרטגיית הבדלנות (Isolationism) האמריקנית, שבמידת-מה קיימת עד היום. האסטרטגיה שכונתה “דוקטרינת מונרו” קבעה בפשטות שאמריקה לא תתערב בענייניה הפנימיים של אירופה, והיא מצפה שאירופה לא תתערב בענייניה הפנימיים של אמריקה. היה זה גם כאשר מדינות דרום אמריקה החלו להיות עצמאיות. כך נולדה הבדלנות האמריקנית (“אמריקה לאמריקאים”), שהביאה שגשוג כלכלי עצום למדינה החדשה, שכן אמריקה אכן השתדלה מאוד שלא להתערב בסכסוכים האינסופיים של היבשת הישנה, וכך חסכה כסף, אנרגיה וזמן. תקופת הבדלנות נקראה שם באופטימיות: “העידן של ההרגשה הטובה” (“Era of good feeling).
אנחנו לא אמריקה, ואין אוקיינוס שמפריד בינינו לבין המדינות המוסלמיות, אך יש אוקיינוס אחר החוצץ בינינו לבינם, והוא עצום לא פחות מן האוקינוס הימי: אנחנו לא מוסלמים. לא סונים ולא שיעים, וזהו היתרון העצום שיש לנו כיום במזרח התיכון, איזור שנכנס למערבולת סונית-שיעית של שנים ארוכות.
כיוון שהמלחמה הפנים-אסלאמית הזו אכן תימשך עשרות שנים, ובצורות שונות, אנחנו חייבים להגדיר דוקטרינה חדשה לישראל, שתנחה אותנו בזעזועים הרבים מסביב: דוקטרינה של בדלנות. אנחנו לא נתערב בעניינים שלכם, ואנחנו מצפים שלא תתערבו בעניינים שלנו. דוקטרינת מונרו לישראל, במזרח תיכון מתפורר.
הדוקטרינה הדו-צדדית הזו תשמש אותנו במובנים רבים: היא תבדיל בינינו לבין הטריטוריות המוסלמיות המתפוררות (ממילא יש לנו גדר כבר עם רובן, ובעתיד עם כולן), ותדגיש את החיוניות והיציבות שלנו; תמנע התערבות ערבית או מערבית בענייני יו”ש; ותעניק לנו צידוק להתרחקות שלנו מן המערבולת האיזורית. חשוב מכל, זה יעזור לנו להגדיר ולהנחות את עצמנו: אנחנו לא עם הסונים ולא עם השיעים. למזלנו, מן הבחינה האיזורית, אנחנו יהודים. קל יהיה גם למכור במערב את הדוקטרינה הזו: היא באה משם. לא סונים ולא שיעים. לא אחים מוסלמים ולא סלפים. לא פתח ולא חמאס. אז במי נתמוך? הרומאים קבעו את הכלל הפשוט, הנכון גם לנו: In dubio abstine כלומר, כשיש ספק, אז התשובה היא אף אחד.
לא שלום, שהוא בלתי אפשרי לערבים, ולא מלחמה, שגם היא כבר אינה אפשרית, אלא בדלנות. הערבים סביבנו יברכו על כך גם הם, משום שהדבר אינו מאיים עליהם, אלא מקבל אותם. כל אחד והאביב שלו.
יתרוננו בהתבדלות, לא בהתחברות ובסיסמאות ה”דו-קיום”. בעבר חיפשנו דוקטרינה שבירה למצב ערבי יציב; היום אנחנו מחפשים דוקטרינה יציבה למצב ערבי שביר.
פעם חשבנו שאנחנו במצב “זמני”, בעוד שהערבים במצב “קבוע”. עכשיו התברר שאנחנו במצב קבוע והם בזמני.
1 לא יכול להיות ספק: ההפצצה הישראלית בדמשק היתה חדשנית, נועזת ומדהימה, כמו תמיד, ברמת הביצוע, המודיעין והמידע. איך ישראל יודעת? באמת פלא. הצד השני כבר מייחס למודיעין הצבאי שלנו סגולות על-טבעיות, וזה כמובן טוב. כמו במבצעים האחרונים ברצועת עזה ההפתעה בצד השני היתה רבה, תדהמה מן הנועזות, בעידן של נרפות מערבית. ישראל מצטיירת כגורם מדויק, שקול ונועז. לא עוד חיילים רודפים אחר זורקי אבנים, אלא הצבא החדשני בעולם.
2 ההפצצה הזו, מעבר להשמדת טילים מסוכנים מבחינתנו, היא הוכחת המעורבות הישירה של איראן ושל חיזבאללה במלחמה בסוריה, ושני אלה ממולכדים: אם יודו שני אלה שנפגעו להם לוחמים וציוד, הרי שהם מאשרים שהם נלחמים לכל דבר בסוריה. כך הם מנועים מלהודות בגודל החורבן שנפל עליהם. לא צריך להיות ספק בעולם ששני אלה כבר נלחמים עבור בשאר אלאסד בתוך סוריה, וראינו זאת במאמרים קודמים. סוריה היא זירה בינלאומית, שעכשיו גם ישראל הצטרפה אליה.
3 אלא שהעברות טילים מכל הסוגים מסוריה ללבנון נערכות זה שנים ארוכות, עד שחיזבאללה צבר עשרות אלפי רקטות וטילים. כל אלה הגיעו ללבנון מסוריה, ולכן בהשמדה הזו, תהיה מבריקה ככל שתהיה, אין תועלת לזמן ארוך, והיא לכן שרטוט נחוש של קווים אדומים לאוייבים שלנו, שלא יתעסקו איתנו.
4 הבעיה עם “קווים אדומים” שהם אמורים לחייב, אחרת מי שהשמיע אותם אינו נתפס כאמין, כך שכל חצייה שלהם מחייבת אותנו לפעול כמעט כמו אוטומט. ההיסטוריה מלמדת שבשרטוט קווים אדומים אנחנו עלולים להפוך לעבדי הקווים שלנו. הם מחייבים אותנו, במקום שזה יהיה ההפך, ולכן התנגדתי לקווים אדומים. גם האויב יכול לשלוט בנו, בחצייה יזומה ומודעת של קוים כאלה, כדי להפיל אותנו בפח, ולסבך אותנו.
5 וכך, לרוע המזל, במקום לאמץ מדיניות מוצהרת של בדלנות והתבדלות, ישראל נשאבת אל תוך המערבולת הסורית, וזה הזמן לעצור אותה, רגע לפני שהיא נכנסת לסחרור. המאמר הזה הוא קריאה של הרגע האחרון, והדבר דומה מאוד להסתבכות העבר שלנו בלבנון.
כמו בלבנון, גם כיום, יש ארבעה צירי התערבות/הסתבכות שלנו בסוריה:
הראשון, הומניטארי, כאשר אנו כבר קולטים פצועים מסוריה בבתי חולים ישראליים (מי משלם על זה?), וישראל שולחת ציוד רפואי ועוד לפליטים סורים בירדן, ובמקומות אחרים. יש אף ההוזים אצלנו לקלוט אלפי פליטים סורים בצפון הארץ. כך התחילה ההסתבכות שלנו גם בלבנון בשנת 1976, עם “הגדר הטובה”, קשר אישי עם הכפריים הנוצרים, העברת מזון ותרופות, ועוד.
השני, הצבאי, וישראל כבר תוקפת צבאית ובאופן גלוי. ההתקפות האלה יימשכו, בגלל מדיניות הקווים האדומים. וכך היה גם בלבנון, עם “מבצע ליטאני” (1978) ואחר כך “מלחמת שלום הגליל” (1982).
השלישי, המילולי, בכירים בהווה ובעבר אינם מפסיקים לקרוא למעורבות בסוריה. האחד קורא לנו להפיל את אסד, השני לסייע למורדים, והשלישי משרטט עוד קווים אדומים. כך היה גם בלבנון, כאשר שרטטנו “קווים אדומים” להכנסת טילים סורים לבקעת הלבנון, כוחות סוריים ופלסטיניים. וכל מה שלא תאמרו – מישהו כבר ינצל את זה לרעה כנגדנו. השיעים, העלווים, הסונים, הכורדים, הנוצרים, הדרוזים, הטורקים, ומי לא. אז לא לדבר יותר מידי.
הרביעי, נקיטת צד, ישראל כבר נוטלת צד בסכסוך הנמשך כבר 1300 שנים בין הסונים לשיעים (ויימשך עוד 1300 שנים). בפועל היא לטובת הציר הסוני במזרח התיכון. לכך יש להוסיף את הטעות החמורה בחבירה המחודשת לארדואן הסוני, עליה כבר כתבנו, שיסבך אותנו עוד יותר בסוריה. ישראל היתה צריכה לשמור על המצב הקיים, של קשרי כלכלה פורחים עם טורקיה, אך עם בדלנות מדינית.
האם נהיה השוטר שבין הסונים לשיעים? האם זהו הגורל שאנחנו מייעדים לעצמנו? לעשות את מה שהבדלנות האמריקנית אינה עושה?
למדור הקריקטורות החדש של מושיק גולסט בג’יפלאנט
הרצאה של ד”ר גיא בכור באירוע העסקי שלך
6 במילים אחרות, ישראל עלולה להיכנס למערך מוטעה במזרח התיכון, במלחמה שאינה שלה כלל. זה היה צפוי שנסתבך, הרי כך פעלנו 65 שנים, אך עדיין לא מאוחר מידי מכדי לעצור. כל שנותינו היינו משועבדים ל”סכסוך”, אותו תיארו בעולם כשורש כל הסכסוכים במזרח התיכון. והנה, כבר שנתיים וחצי הוכחנו שאין לנו שום קשר לסכסוכים האדירים והאמיתיים באיזור; ההיפך, הסכסוך שלנו הוא שולי, וכך זה גם יישאר אם נשמור על כך.
הבדלנות החדשה שלנו מן “האביב הערבי” המקולל, היא הנכס הפוליטי החשוב ביותר שלנו. זהו נכס אסטרטגי, שיש לאחוז בו בכל הכוח; הוא אסטרטגיית מונרו שלנו, ובימים האחרונים במו ידינו התחלנו להרפות ממנו.
ונפוליון היה נוהג לומר (ואתם כבר מכירים זאת): “אני לעולם לא מפריע לאויבים שלי לתלות את עצמם”. אז למה אנחנו מפריעים להם?
דוקטרינת מונרו חייה ומשגשגת גם בממשל של אובמה, כאשר ארצות הברית כמעט ונעלמה מן המזרח התיכון ומן העולם הרחב, ולא במקרה; היא לא מעוניינת. תאמרו מעצמה אגואיסטית, אך אחרי עיראק ואפגניסטן מעטים שם רוצים לשמוע על הרפתקה צבאית חדשה. זו הסיבה שאובמה גם לא ישלח חיילים לסוריה, וספק אם באמת יתקוף באיראן.
אך בעוד ארצות הברית משתדלת לא להתערב בעולם, העולם כולו כבר מתערב בה; היא לא מתערבת עוד בעולם האסלאם, אך זה מתערב אצלה, ומונרו בוודאי שלא התכוון לכך. זו הסיבה לזעזוע הלאומי שם בשל ההתקפה ב-11 בספטמבר: המצודה הבדלנית נפרצה; האויב חדר פנימה.
ומה אומר לנו בעצם אובמה: אתם תגנו על עצמכם, ואנחנו נתמוך בכם מאחור. נשאלת השאלה, האם הבדלנות הזו תניח סוף סוף לאובססיה של “הבעיה הפלסטינית”? אם בדלנות אמריקנית, אז בבקשה, אנו דורשים אותה עד הסוף. כך הבדלנות האמריקנית תיגע בבדלנות הנדרשת הישראלית.
תהליך מדיני? שלום? הכל התברר כחד-צדדי. התנתקות פסיכולוגית יכולה להיות דו-צדדית; גירושין.
7 אם נמשיך ונתערב במלחמה המזרח התיכונית המשתוללת סביבנו, תהיה זו מתנה יקרת ערך לכולם, רק לא לנו. הסונים ישמחו שהנה ישראל מתנדבת לעשות עבורם את המלאכה, כפי שתמיד עשתה (למשל מלחמתה האווילית נגד חיזבאללה בלבנון במשך 18 שנים), אך גם השיעים והעלווים יהיו מאושרים, שיש להם לאן להפנות את האש, לקבלת מעט לגיטימציה. אך מה ייצא לנו מזה?
איך שולחים את המאמר הזה לחברים? יש כפתור “המלץ לחבר”, בתחתית המאמר.
הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים.
8 בשנתיים האחרונות קיבענו בעולם הרחב את התודעה שישנה ישראל, וישנו העולם הערבי, ואלה פלנטות נפרדות. מעמדה של ישראל ממשיך לעלות כמדינה היציבה היחידה במזרח התיכון, בעוד שסביבה הכל קורס (נמל חיפה למשל, מארח עכשיו באופן קבוע את קו הסחר האדיר, השני בחשיבותו בעולם, סינגפור-ניו יורק, כשתחנת העצירה היחידה שלו היא בחיפה. למה? משום שייתר הנמלים באיזור קרסו, הם לא מאובטחים עוד).
קל לנו עכשיו להתנער מן “הרשות” ואנשיה, או מטרחנים אירופים, משום שכל ילד בעולם מבין שבמזרח תיכון מאיים כזה איש לא ייקח שום סיכוי, שכן אם יפסיד בו, הוא יישחט, כמו עוד 100 אלף סורים, ששילמו בחייהם. ולכן אין לנו שום אינטרס לחזור אל הכותרות בעולם, שיחזירו את הדימוי הישן ש”הכל בגללנו”. ממילא מעטים בעולם יודעים מי נגד מי אצלנו. העיקר הם שוב ישמעו “ישראל”. רע מאוד.
את דוקטרינת מונרו שלנו יש להציג גם מול העולם: למה זה עניינם של האירופים מה אנחנו עושים? כל שגריר וכל נציג זוטר נוזף בנו, ומלמד אותנו מוסר. אנחנו לא מתערבים בעניינים שלכם, אנחנו מצפים שלא תתערבו בעניינים שלנו. כך יש להציג זאת מעכשיו.
ובכלל, האם למישהו מן “המערב” עוד נותרו יחסים סבירים במרחב הערבי? אז מדוע מצפים זאת מישראל?
רבים מבקשים תרגום של מאמרי האתר לאנגלית. לפניכם שלושה מאמרים באנגלית, שקל לשלוח אותם לחברים דרך פייסבוק. אני מבקש שלפחות 500 איש ילחצו בתוך המאמרים Share, במיוחד למי שיש חברים בעולם. כך המסרים יתחילו לחלחל החוצה:
All Roads lead to Rome: Of Ten Lies I told Myself
Israel 2013: Zionism has won. Judaea has awakened
Obama’s Obsession
9 אז האם ההפצצה בדמשק היתה טעות? הכלל חייב להיות מינימום התערבות במלל, במחשבה ובעשייה, שכן כל שימוש שלנו באלה, יוצר תגובת שרשרת, שממנה מישהו נהנה במזרח התיכון, אך לא אנחנו. שמירה על הגבולות, שרטוט דוקטרינת מונרו, וצפייה עירנית כיצד האויבים שלנו הורגים זה את זה; כמה שפחות לגעת. צריך לדעת גם להתאפק לנוכח פיתויים, ולא כל דבר אפשרי הוא גם רצוי.
10 ומה תהיה תגובת אסד וחיזבאללה על ההפצצה הישראלית? שניהם נלחמים על חייהם, הדבר האחרון שבו הם רוצים זו חזית שנייה עם ישראל, שתחסל אותם למעשה. שניהם חשופים עכשיו מול ישראל, עם נזקים עצומים, כשעיקר המשאבים שלהם מגויסים למלחמה הסונית-שיעית הגדולה. אבל מה עם הכבוד האבוד וההרתעה המילולית שניסה לקדם נסראללה? אם ישראל לא היתה מאשרת שזו היא, אולי אפשר היה להבליג. ההנחה שלי היא שהם יחפשו איזה חיכוך, שלא יגרום למלחמה כוללת עם ישראל, וגם לא מייד, אך הרבה אופציות ללא הסתבכות אין להם.
אם לא תקפו אותנו, ואת הנשק שלהם הם מרכזים כדי שישמש במלחמה הנוראית סונים-שיעים ההולכת ומתפתחת, למה אנחנו צריכים להתערב? זה צריך להיות המסר שלנו מעכשיו, בדוקטרינה הדו-צדדית הזו, שעליה יש להכריז: אל תתערבו – ואנחנו לא נתערב. לא נסתבך אתכם ולא נסתבך עם עצמנו.
כן, כשם שהיא תשמור עלינו מפני אויבינו, היא גם עשויה לשמור עלינו מעצמנו.
