מאת ד”ר גיא בכור
בעיני מרבית הציבור הישראלי ואולי גם העולמי ההתיישבות היהודית במה שכונה פעם “השטחים” מורכבת מכמה צריפים וקרוואנים סחופי רוח וחבוטים, אך האמת העדכנית היא אחרת לגמרי: היהודים ביו”ש ובירושלים הם כבר מחצית מאוכלוסיית “הפלסטינים”, והם במגמת זינוק דמוגרפי, מהגדולים ביותר בעולם.
איש אינו יודע כמה ערבים מתגוררים בשטחי 1967, שכן הנתונים הסטטיסטיים שלהם מנופחים בידי הפלסטינים לצורכי הטעייה (וכוללים מי שהיגרו כבר לפני עשרים שנה ואת תושבי מזרח ירושלים, שנספרים לכן פעמיים, ברשות ובישראל), אך באוקטובר 2012 נערכו בחירות מקומיות ברשות הפלסטינית (ללא עזה וירושלים), ומספר בעלי זכות ההצבעה היה 515,000, כלומר זהו מספר הבוגרים מעל גיל 18. אם נוסיף לכך מספר זהה של צעירים, הרי נגיע למעט יותר ממיליון איש, ובתוספת מזרח ירושלים, כמיליון וארבע מאות אלף, זהו המספר האמיתי.
הרי איפה הם “המוני” הפלסטינים? רובם הגדול כבר מתגורר בערים, וגם אם תחברו את מספר התושבים בשמונה הערים “הפלסטיניות”, לא תגיעו למספר הזה.
ומה מספר היהודים באותו שטח? כ- 700,000. לפי נתוני רשם האוכלוסין במשרד הפנים חיים כיום ביהודה ושומרון 385,000 יהודים, ובמזרח ירושלים עוד 300,000 (מה שאומר שהאוכלוסיות היהודית והערבית במזרח ירושלים כבר השתוו, לראשונה). במילים אחרות, היהודים הם כמחצית האוכלוסיה ה”פלסטינית”. הזינוק בנתונים היהודיים הוא מדהים, שכן בזמן האנתיפאדה השניה מנו היהודים ביו”ש רק 190,000, כלומר תוך עשור הם הכפילו את מספרם. יש לכך השלכות ביטחוניות, למשל ביכולת של הערבים לתכנן מרידות חדשות, כאשר כל כך הרבה יהודים חיים יחד איתם, ומכירים את השטח בדיוק כמותם; והיהודים האלה לא יוותרו לעולם.
אך גם המגמות העתידיות מפתיעות. לא מה שסיפרו לכם.
כתוצאה מן החיים הטובים של הערבים שמכונים פלסטינים, מספר הלידות נופל אצלם נפילה חופשית: ממעל 5 ילדים למשפחה לפני עשור, לפחות מ- 3 ילדים כיום, לפי נתוני אתר האינפורמציה של ה- CIA. אך באותו זמן מספר הלידות של משפחה יהודית ביו”ש הוא 6 ילדים, אחד הנתונים הגבוהים ביותר בעולם. אין שום קהילה מערבית בעולם שמגיעה לנתוני ילודה כאלה. מה הסיבה לפער האדיר? הנשים הערביות משכילות יותר, עירוניות יותר, דוחות את הנישואין, עובדות יותר, ומספר הילדים שלהן צונח, ככה זה בכל המזרח התיכון. בסעודיה למשל צנח מספר הילדים למשפחה ממעל 6 ילדים ב- 2003 ל- 2.2 כיום, לפי נתוני אתר ה- CIA, וזה המצב בכל מדינות ערב. בטורקיה, איראן, לבנון וצפון אפריקה הילודה היא כבר שלילית: פחות מ- 2.1 ילדים למשפחה. בזמן האינתיפאדה הראשונה רוב האוכלוסיה הפלסטינית היה כפרי. כיום שני שלישים מהם גרים בערים הגדולות שם. הלידות הערביות הן אינדיבידואליסטיות, הלידות היהודיות אידיאליסטיות. המגמה ברורה, אלא אם כן “דורשי טובתנו” ימליצו על הקפאת הילודה, כשם שהמליצו על הקפאת הבנייה ביו”ש.
אגב, תופעה דומה מתרחשת גם בתחומי “הקו הירוק”: מספר הלידות היהודיות עולה, וזה של המוסלמים צונח, כך שנכון לשנת 2014 ממוצע הלידות של נשים יהודיות וערביות בתחומי הקו הירוק כמעט השתווה.
לכך יש להוסיף את ההגירה אל ומחוץ לשטחים. אלפי צעירים פלסטינים מהגרים מידי שנה מהשטחים אל המערב כיוון שרמת ההשכלה שלהם עולה, וגם הם רוצים לחיות במערב, כמו מאות אלפי ערבים אחרים מהמזרח התיכון ומצפון אפריקה. העולם התכווץ, הם מחוברים לאינטרנט, והיום הם יודעים שזה אפשרי. ככל שרמת החיים עולה, הנכונות להגירה ערבית החוצה עולה. לעומת זאת ההגירה היהודית אל השטחים היא נלהבת, ונמשכת כל הזמן. עם אוכלוסיה של מעל 8 מליון תושבים (וריבוי של מליון תושבים כל שבע שנים בישראל), להרבה ישראלים כבר צפוף, והחיים עושים את שלהם; מדובר הרי במרכז הארץ. לכך יש להוסיף את חזרת “עליית המצוקה”, הפעם מצרפת ומאוקראינה, לגל עלייה צפוי.
נתונים ומגמות אלה יוצרים מהפך במה שכונה פעם “הבעיה הדמוגרפית”. ביל קלינטון ואובמה “הזהירו” אותנו מפניה, מבלי שיבינו שהם אולי מעודכנים עשרים שנים אחורה. הדמוגרפיה היהודית מזנקת, ואיתה העם היהודי כולו. בזכות הזינוק הדמוגרפי בארץ ישראל, ולמרות הרפיון הדמוגרפי בקרב יהודי התפוצות, סך כל היהודים בעולם חזר לעלות בשנת 2012 (14.2 מליון), לראשונה מאז השואה.
למאמרים נוספים במדור “פנקס אקטואליה”