מאת ד”ר גיא בכור
קהל של בישופים, אצילים ואבירים התכנס סביב בימה, שניצבה על גבעה ליד העיירה קלרמונט במרכז צרפת. האפיפיור אורבן השני, שעלה לשאת משם דברים, העביר בכך זרם חשמלי בעולם הנצרות המערבי כולו. הוא קרא לאבירים להפסיק להילחם זה בזה, ובמקום זאת, להפנות את החרבות שלהם “לשירות האל”, ולשחרר את ירושלים מעול המוסלמים. המסר שלו הדהים את הקהל, שקטע אותו מידי פעם בקריאות נלהבות “Deus vult!”, כלומר “זהו רצון האל!”
היה זה ב- 27 בנובמבר 1095. כמה חודשים אחר כך אלפי בני אדם, רובם מצרפת, ארצות השפלה וגרמניה כבר נשבעו באופן חגיגי לעשות את הדרך הארוכה והמסוכנת אל המזרח התיכון, כדי לשחרר את הארץ הקדושה.
נאום האפיפיור אורבן סימן את תחילת מסעי הצלב, סידרת מלחמות שהטיחה נוצרים נגד מוסלמים במזרח התיכון, בספרד ובבלקנים במשך מאות שנים. חלק מאלה שנרשמו לצאת למסעי הצלב עשו זאת מאמביציות אישיות ומתקווה לרווח אישי, אך הרוב הגדול הצטרף מתוך אדיקות דתית ובשל ההבטחה לתגמול אלוהי, זהו הרי רצון האל.
כך החל “העידן הנוצרי” במזרח התיכון De gratia, כלומר “בחסדי האל”, אשר אנשים פרטיים ממנו שרדו את השלטון המוסלמי לגלגוליו, שכן כל עוד ממלכת הצלבנים לא היתה קיימת, אלא קיום נוצרי אזרחי בלבד, יכול היה השלטון המוסלמי לקבל אותו. בראשית המאה העשרים, עם עידן הלאומיות והחילוניות הערבית, פרח הקיום הנוצרי הזה שוב, שכן נמצא מגדיר על- דתי, שבו היה יכול לשוב ולבלוט. היו אלה נוצרים שבלטו בלאומיות של לבנון, סוריה, עיראק או הפלסטינים, או בלאומיות הפן-ערבית, וכך הם גם שגשגו. ברור שהלאומיות הערבית הזו נועדה להסתיר את המפריד הדתי, ולכן היא הדגישה את השנאה לישראל וליהודים, כדבק מלכד. זו הסיבה מדוע הנוצרים הערבים לדורותיהם היו מגדולי העוינים לישראל וליהודים, בחלקם עד היום.
האיבה לישראל היתה ועודנה מבחן הלגיטימיות של הערבים הנוצרים, במרחב הקיום
המוסלמי. ואז הגיע לפני כשנתיים “האביב הערבי”, גם הוא Dei gratia, וסימן את סוף הפרק הנוצרי בן אלף השנים במזרח התיכון כולו. המסך ירד, ובחסות המערב הולך ונמחק עכשיו הקיום הערבי-נוצרי במזרח התיכון בטיהור אתני שלא זכור כמוהו באיזור שלנו כבר הרבה שנים. בשנים האחרונות כתבנו כאן שהתהליך הזה מתרחש; עכשיו הוא כבר מגיע לידי סיום, והג’יהאד ניצח.
רקויאם באביב: הטיהור של הנוצרים במזרח התיכון מתנהל במלוא הקצב
שעשועים אכזריים: פיירוז שרה ארמית
תה מר בקהיר, הקופטים, ומה למדתי מן הבולשת המצרית?
עץ הזית הבוכה והטיהור של הנוצרים במזרח התיכון
1
המערב מכשיר את הטיהור. מימשל אובמה תומך ומחמש את המורדים בסוריה; הוא יצא מעיראק; והוא מכשיר את שלטון “האחים המוסלמים” במצרים ובתוניסיה.
התוצאה היא שהקהילות הנוצריות במדינות אלה נשארו ללא מגן, טרף קל לסלפים ולקיצונים דתיים, המתעללים בהם ללא רחם. המספרים מדהימים: מתוך כשני מליון נוצרים בעיראק של סדאם חוסין (עד שנת 2003) נשארו היום במדינה רק 400,000, כל הייתר ברחו והיגרו.
עכשיו, כאשר הצבא האמריקני אינו נמצא שם עוד, הקהילה הזו מאויימת, מגורשת ונבזזת.
במצרים חיים בתנאים קשים 6-11 מליון נוצרים קופטים (תלוי את מי שואלים),
כשמתוכם מעל 100,000 היגרו בשנה הראשונה לנפילת מובארק. כמה היגרו בשנה השנייה? אין נתונים, רק הערכות על המשך זרימת האליטה הקופטית החוצה. ברשות הפלסטינית נעצרה באחרונה בריחת הנוצרים. חדשות טובות? לאו דווקא. הסיבה היא שלא נשארו עוד נוצרים בשטחים אלה, וההערכה היא שנשארו כעשרת אלפים נוצרים בלבד ביו”ש ובעזה. אגב, בניגוד לטענות שישראל אחראית לכך, רוב הנוצרים היגרו משטחי יו”ש בשנים 1948-1967, כלומר בשל התאנות השלטון הירדני להם. ברמאללה היו לפני 1948 90% נוצרים.
היום הם אחוזים בודדים, וכך בבית לחם, שהיו בה 80% נוצרים. כיום אלה ערים שבהן שולט דמוגרפית האסלאם. הנוצרים הפלסטינים האחרונים יודעים טוב מאוד מה יקרה ביום שחמאס יעלה שם לשלטון, כפי שקרה בעזה. תקומה כבר לא תהיה להם.
בלבנון ממשיך מספר הנוצרים לצנוח בעקביות, עם 1.3 – 1.5 מליון שנותרו, כשבשנים האחרונות פולשים מוסלמים לשכונות נוצריות, כיוון שהבעלים מוכרים ומהגרים לאירופה ולאמריקה הצפונית והדרומית. המוסלמים קונים.
מדוע אנו טוענים שהמערב מכשיר את הטיהור הזה? משלוש סיבות: הוא שותק, וכמעט לא מדווח על הזוועות שנעשות לנוצרים בסוריה, למשל; בשל התמיכה הגורפת ב”אחים המוסלמים”; ולבסוף בנטייה להאשים את ישראל בבריחת הנוצרים הפלסטינים, עד כי כנסיות בצפון אמריקה נוטות להחרים מוצרים ישראליים או בהתיישבות ביו”ש בשל כך.
כרגיל, אלה יהודים שמקדמים את הטענה הנבזית הזו, למשל הכתב בוב סיימון, וזו טענה שכמעט לא תיאמן, שכן ישראל היא המקום היחיד במזרח התיכון כולו, שבו אין הנוצרים נטבחים או מטוהרים.
2
כל המודלים של “מדינת כל אזרחיה” קרסו במזרח התיכון, ומי שהאמין שדו-קיום כזה אפשרי, ועוד עם יתרון ללא-מוסלמים – התאכזב. זה קרס בלבנון, בסוריה, וזה גם קורס, בלי קשר לנוצרים, בבחריין, בתימן, ובמצרים. בוודאי עם קיום לא-מוסלמי המעז להרים ראש, כמו הנוצרים. אגב, המאמינים הגדולים במדינות “כל אזרחיהן” היו נוצרים במזרח התיכון, ולא במקרה.
המגדירים כיום הם כבר לא אזרחיים, אלא דתיים. עכשיו הסלפים וארגוני האחים המוסלמים אומרים: “זהו רצון האל”, שאנחנו נשלוט. וכך נעלמו ההשכלה, הנאורות והלאומיות; חזרנו אל ימי הביניים ואל אורבן השני, רק הפוך. גם המשפט כבר אינו לאומי או אזרחי, למשל במצרים, אלא דתי, הרי זו מהותה של החוקה החדשה במדינה, fas lex divina est, כלומר “הדת היא החוק”. החוק האנושי (lex humana) מתמזג עם החוק האלוהי (ius divinum), שבו הדת כמובן מושלת בכיפה. אלה תרחישים הפוכים לאלה המתרחשים בחצי הצפוני של כדור הארץ.
3
הכנסיה הקתולית והכנסיות האחרות חלשות כיום במערב, ננטשות בשל מגמת
החילוניות המתעצמת באירופה, ואין להן כוח להתעמת עם האסלאם באירופה, לא כל שכן במזרח התיכון. מדוע אינן מרימות את קולן לנוכח טיהור הנוצרים בסוריה, כפי שאלה טוהרו בעיראק? משום שהן חלשות, מאוימות ומפוחדות. באוקטובר השנה ביקר האפיפיור בנדיקטוס ה- 16 בלבנון, המדינה הערבית היחידה שבה הוא עוד יכול לבקר, כאשר במקביל בסוריה השכנה שוחטים ומגרשים את הנוצרים מבתיהם ומעריהם. הכנסיה נתפסת באירופה כבלתי רלבנטית, ובמזרח התיכון כזרה ובלתי שייכת. מה עוד היא יכולה לעשות? אלה כבר לא ימיו של האפיפיור אורבן.
4
פעם הקרע היה נוצרי-מוסלמי, למשל בלבנון. כיום, כאשר הנוצרים למעשה נעלמו מן האיזור שלנו, הקרע הוא פנים-מוסלמי, כלומר סוני-שיעי, וזהו קרע לא פחות
אלים ומדמם מן הראשון. גם כאן ההתחשבנות בין שני הצדדים נעשית Dei gratia. בכלל, אלוהים עומד ועובד עבור כולם, באופן סובייקטיבי, כמובן.
5
בנסותם לזכות בלגיטימציה אצל המוסלמים השתמשו אינטלקטואלים ומנהיגים נוצריים רבים בשנאה לישראל כאלמנט מאחה ומלכד עם המוסלמים. זו הסיבה מדוע המשטר הסורי היה ועודנו עד היום כה ארסי כלפי ישראל והיהודים. בשנת 2001 ביקר האפיפיור בדמשק, ושם נאם בפניו בשאר אלאסד בטענה שהיהודים בגדו בישו ובאותה מידה הם מדכאים את הפלסטינים. משטר הבעת’ בסוריה היה חילוני, לכאורה אנטי- דתי, אך הוא היה ועודנו מגינם היחיד של הנוצרים במדינה. האפיפיור ידע זאת, ולכן סירב אז לגנות את דברי אסד.
הלאומיות הערבית משובצת בנוצרים לדורותיהם, אם כי אלה הולכים ופוחתים. אצל הפלסטינים היו אלה ג’ורג’ חבש, נאיף חוואתמה, וודיע חדאד ואחרים, ואצל ערביי ישראל היו אלה ראשי המפלגה הקומוניסטית בראשיתה (תופיק טובי, אמיל חביבי, צליבא ח’מיס, עזמי בשארה, ואחרים). גם הנוצרים הבודדים שעוד נותרו בחיים הציבוריים הערביים, למשל אצלנו, הם מגדולי התוקפים של ישראל. בעידן שבו הסלפים לא מוכנים בכלל לקבל אותם, הם חייבים לדבוק בשנאה לישראל, אולי היא תציל אותם. ובכן, היא לא.
המפלגה הקומוניסטית היא מפלגתם של מרבית הנוצרים הערבים בישראל, אך המפלגה הזו מתכווצת לא רק בגלל היעלמות הלאומיות הפן-ערבית בה דגלה, אלא משום שהנוצרים בעצמם מתמעטים גם בישראל, והדבר בולט אלקטורלית לנוכח ההתרבות המהירה של היהודים בישראל. הנוצרים כבר אינם מהווים כוח אלקטורלי של ממש, עם 8% מכלל ערביי ישראל.
פיירוז שרה את שירה המפורסם “החורף חזר”, כשברקע אנו רואים את העיירה סאפיתא המושלגת, עיירה סורית, שרוב תושביה נוצרים. היא שוכנת במחוז טרטוס, על הגבול בין סוריה ללבנון. זו עיירה הררית, וכאן אנו רואים את החורף המושלג של דצמבר 2010. מי ידע אז ששלושה חדשים לאחר מכן השמיים יפלו, והמדינה כולה, כולל האיזור הזה, יצנחו למלחמת אזרחים
איומה, עם מעל 45,000 הרוגים, שרק הולכת ומתעצמת מיום ליום? בסאפיתא אפשר למצוא עד היום (אם לא נהרסו) שרידי מבצר צלבני. המקום הזה היה בין הראשונים להיכבש בידי הצלבנים, ואכן העיירה נכבשה בשנת 1102 בידי ריימונד IV מטולוז. נוהאד חדאד (בת 77 כיום) או בשם הבימה שלה, “פיירוז”, היא נוצריה כמובן, וגם היא, בנסיגתה אל מאחורי הקלעים, מסמלת את קץ העידן הנוצרי במזרח התיכון. “החורף חזר”, לדידה.
6
קל יחסית לערבים הנוצרים להגר מן העולם הערבי, כיוון שהשכלתם גבוהה יחסית, ואירופה ואמריקה הן נוצריות ברובן. בלבנון ואצל הפלסטינים יש מסורת רבת שנים של הגירה, אך לא בעיראק ובמצרים. אלה אינן ארצות הגירה מובהקות, אך בלחץ האביב הערבי, גם משם בורחים הנוצרים בהמוניהם, בעיקר לצפון ודרום אמריקה, אך גם למדינות האיחוד האירופי.
במדינות החדשות הם שומרים על קהילתיות אותנטית בסיסית, אך בדור השני להגירה היא בדרך כלל נמוגה, והאינטגרציה עם הסביבה הנוצרית גבוהה, לעומת
אינטגרציית ההגירה המוסלמית.
7
הקיום הדתי הנוצרי-ערבי בירושלים תלוי בביטחון שמעניקה לו ישראל;
בלי זה היה חמאס משתלט על המקומות הקדושים לנוצרים, ומרחיק משם או שולט במרבית כוהני הדת הנוצריים, כפי שהוא עושה במקומות אחרים ביו”ש. הכנסיות הנוצריות בירושלים יודעות שביטחונן תלוי בביטחון היהודי-ישראלי, מי היה מאמין, ושיתוף הפעולה שלהן עם המשטרה והממשל בירושלים גבוהים, אך מוצנעים.
8
הכנסיות הנוצריות עצמן מפולגות בין המדינות השונות, ובין כ- 15 כנסיות נוצריות שונות. אין הרבה קשר בין הקופטים במצרים לבין המארונים בלבנון, בין הארמנים לאנגליקנים,או אפילו בין היוונים-האורתודוכסים בסוריה ובלבנון. כל עדה
לעצמה ולמינהגיה; כל אינדיבידואל לגורלו, וזו אחת מסיבות הטרגדיה הנוצרית במזרח התיכון. הנוצרים מחפשים דבק שילכד בינם לבין המוסלמים, אך אף פעם לא ידעו להתלכד בינם לבין עצמם. ההיפך, התחרות הפנימית שם דווקא גדולה.
בזמן האחרון יש חילופי דורות במנהיגות הקהילות המידלדלות, אם כי עדיין כל
קהילה פועלת עבור עצמה. מישל סבאח הוותיק, הפטריארך הלטיני של ירושלים, פרש לגמלאות בשנת 2008 (הוא היה ידוע בקו התקיף שלו כנגד ישראל, למשל בדרשות מיסת חצות) ובמקומו עלה פואד טוואל; במצרים מת השנה האפיפיור הקופטי הוותיק שנודה השלישי, ומקומו נבחר תוודרוס. הכנסיה הקופטית מחרימה את ישראל, ולא ידוע לי על קשרים איתה; ובלבנון פרש אשתקד הקרדינל המארוני הוותיק נסראללה בוטרוס ספייר, בשל גילו המופלג, 92, ובמקומו עלה כקרדינאל בשארה ראעי. כל עדה לגורלה, כל עדה לתוגתה.
9
כך הופך גורל הנוצרים למבטא הטוב ביותר של ההתפשטות הסלפית וזו של “האחים המוסלמים” במזרח התיכון, ושל הכיוון השלילי אליו הסתעפה השאיפה לכאורה לדמוקרטיה. במצרים הכנסיה הקופטית פרשה מניסוח החוקה, אך זה לא הפריע לנשיא מוחמד מורסי לכפות את השריעה האסלאמית ופרשנות דתית של החקיקה. המערב חובב הדמוקרטיה צריך להציב את הקיום הנוצרי כנייר לקמוס חברתי, אך חוץ ממלמולים צרפתיים או אמריקניים אין שום עשייה או הצבת תמרור. הסלפים וחבריהם, הרואים שאין מי שיעמוד בדרכם, מטהרים את האיזור מנוצרים, שורפים את כנסיותיהם ומפוצצים את בתיהם או משתלטים עליהם. רבים מבתי הנוצרים ברמאללה נתפסו כיום בידי בדואים או פלאחים פלסטינים.
הפלסטינים הנוצרים, האליטה הזו, כבר מזמן בצ’ילה.
כשם שהשלטון המוסלמי הקרין תמיד לגיטימיות על המיעוט הנוצרי, כך מצבו של המיעוט הנוצרי צריך להקרין עכשיו לגיטימיות, בקרב אומות העולם, על השלטון המוסלמי. אך האם זה יקרה, והאם למישהו יש אינטרס בכך?
גיליון מיוחד לסיכום השנה: ישראל עברה את בריטניה, צרפת ויפן. אתם מוזמנים להצטרף אל מועדון ג’יפלאנט פריים, ולקרוא. מה הנתונים הכלכליים שלנו יחסית לעשר השנים האחרונות, ולאן צועדת החברה שלנו?
10
הנצרות באיזור שלנו הוגדרה כדת אך לא כמדינה, בעוד שהציונות חיברה בין הדת היהודית לבין הלאומיות היהודית, ולכן הקמנו מדינה שהיא סינטזה של השתיים.
הנוצרים לא ידעו להתאגד במזרח התיכון במדינה משל עצמם ללא שותפות מוסלמית זו או אחרת, ולכן הפסידו את הכל. עלינו לזכור תמיד את הלקח הנוצרי הזה, ולשמור מכל משמר על המדינה היהודית שלנו; וכשם שאנו ביהדותנו שומרים עליה, כך היא ביהדותה שומרת עלינו, מה גם שהמדינה היהודית הזו שומרת על הקיום הלא-מוסלמי היחיד שנותר במזרח התיכון.
זו חולשה, אך זו גם מעלה.
במזרח התיכון המוגדר מחדש על ידי הדת, כמו לפני 1000 שנים, על מדינת
היהודים להישאר כזו, לבצר ולשריין חוקתית את מעמדה הזה לדורי דורות, להיזהר מפתייני מילים של “כל אזרחיה”, ולהיות חזקה ותקיפה. באיזורנו, ובוודאי בעידן הזעזועים הנוכחי, אין מקום לחלשים, ואת הלקח הזה, שלא בחסדי האל, לומדים עכשיו היטב על בשרם הנוצרים הערבים. כלומר אלה שעוד נותרו כאן.
