מאמר חגיגי לכבוד יום העצמאות ה- 73 של ישראל, הפתוח לכל
מאת ד”ר גיא בכור
דבר מוזר קרה פתאום ליעקב, האבא של כולנו: בעודו מהלך, אדם מסתורי חסם את דרכו, ולא איפשר לו להמשיך. יעקב החל להיאבק איתו כל הלילה, ואותו איש מוזר לא ניצח אותו, אך הוא פגע ליעקב בירך. עם שחר אותו אדם רצה לוותר וללכת, אך יעקב לכד אותו, ולא הסכים שיילך, עד שלא יברך אותו. האדם המסתורי בירך אותו, ויעקב נתן לו ללכת, ורק אז הבין יעקב שזהו מלאך שמיימי (למעלה: ביצירתו של רמברנדט).
וכך אמר המלאך ליעקב בברכתו: מעכשיו, שמך אינו עוד יעקב, כי אם ישראל, כי שרית גם עם אלוהים וגם עם אנשים, והצלחת עם שני אלה. אתה מצליח בשני העולמות: זה השמיימי וזה הארצי. כך נולד השם ‘ישראל’, וכך נולדה גם האומה הישראלית, ממאבק.
מיהו איש המסתורין? במקרא מובן שזהו שליח אלוהים, אך בתקופות מאוחרות יותר טענו חז”ל שזה בעצם שליח השטן, שבא לחסום את יעקב, ולמנוע ממנו את הגשמת ייעודו. ואילו אנחנו מבינים זאת כשליח של יעקב עצמו: הוא נאבק עם הפחדים של עצמו, עם רוחות הרפאים והשדים בתוך עצמו, והקרב הזה לא היה קל, עד שניצח והכריע אותם. וכך לא רק שנולד הלאום הישראלי, אלא שיעקב עצמו גאל את עצמו, אפילו עם שם וזהות חדשים. יעקב בירך בעצם את עצמו, להגשמת ייעודו.
73 שנים אנחנו נאבקים עם השדים שבתוכנו, הפחדים הקיומיים, האשליות והנחמות; 15 שנים מתוכן האתר שלנו מלווה את המאבק הזה עם המלאך הלאומי; ו- 40 שנה אני אישית מלווה אותו ברמה המקצועית, מאז התחלתי לטפל בענייני המזרח התיכון בשנת 1980. וזה אף פעם לא היה קל. המאבק הזה נמשך הרי כל הלילה, עד השחר.
אך לכבוד יום העצמאות ה- 73 שלנו, לאחר שנה דו-סטרית, שנת פלאות כמו גם שנת סיוט, וזה הלילה הארוך, האם לא הגיע גם זמן הגאולה של יעקב אבינו? האם לא הגיע הזמן שנהפוך מיעקב לישראל, עם תובנות חדשות? ה- annus horribilis (“השנה הנוראה”) שהיא באותו זמן גם annus mirabilis (“שנת פלאות”)? זו ההתגוששות העצמית הגדולה, שעליה כתבתי גם במאמר הקצר הזה שלנו (החמישי, מגדל עזריאלי שרונה):
1
המדינה הבריאה ביותר בעולם, בגופה ובנפשה:
ישראל היא כיום המדינה הבריאה ביותר בעולם רשמית, כיוון שאנו המדינה הראשונה והיחידה עד כה, שיצאה ממגיפת הקורונה. ואלה לא רק חגיגות הניצחון אצלנו, לעומת הסגרים והמוות בכל מקום אחר, זה הרבה יותר מזה. אף פעם לא הפנמנו, או לא רצו שנפנים, שאנחנו מדינה מהמתוקנות ביותר בעולם, העוברת בהרבה את כל מדינות אירופה, עם מערכות בריאות וחינוך מהטובות והשוויוניות בעולם. משום מה, שפטנו את עצמנו לחומרה, מעמדת נחיתות מול “העולם”, היינו יעקב, בלי להבין שאנחנו מזמן כבר ישראל. היינו צריכים שהמלאך יגיד לנו שאנחנו ישראל, ולא הבנו זאת לבד.
אם נשווה את ישראל לשבדיה (שם היקף האוכלוסיה דומה לשלנו), הרי שנכון לכתיבת המאמר הזה: יש בישראל כרגע 3,200 חולים בלבד מקורונה, לעומת 871,000 חולים בשבדיה. השלטונות השבדים בפועל הרימו ידיים, מי שיחיה ומי שימות. הם ברחו מן הקרב עם המלאך.
בישראל יש, לצערנו, 6,300 מתים מן המגיפה, אך לעומת 13,700 בשבדיה, וזה “המודל השבדי” שכה הטרידו את תשומת הלב שלנו אודותיו, במשך שנה שלמה? העולם כולו צריך ללמוד את המודל הישראלי, וללמוד אותו בעל פה. ואין זה המקום לדבר על כשלונות קולוסאליים איומים כמו בגרמניה (רבע מליון חולים כרגע, ו- 80,000 מתים), עוד מודל שבכת ה- PC אצלנו מעריצים, ללא שום סיבה, הוא מהגרועים בעולם. על מדינות אומללות אחרות, אין טעם להכביר מילים.
אך זו לא רק הקורונה: אנו המדינה הבריאה ביותר בעולם גם בנפשה, משום שאנחנו מדינת לאום, עם חוק יסוד, שהוא הפרק הראשון בחוקה הנכתבת, הקובע את זהותה של ישראל כמדינת לאום, לא מדינה מופקרת ללא זהות; זו מדינת העם היהודי. יש לנו אחריות למדינה שלנו, לגבולות שלה, ולנכנסים וליוצאים. במהלך מחלת הקורונה התברר כמה יקרה היא האזרחות הישראלית, כאשר רק ישראלים נכנסו לבית המוגן שלנו, ואפילו יהודים לא אזרחים – נשארו בחוץ. יש משמעות לאזרחות היקרה הזו, שאירופים רבים חולמים עליה, ולכם מוכרים “דרכון פורטוגלי”, או אחר. תשאלו את סוחרי הדרכון הפורטוגלי: אם תצטרכו לבחור, באיזה דרכון תבחרו? וזה אומר הכל.
אנחנו המודל הנערץ שכבר מתפקד, ואשר מדינות רבות יאמצו בחלוף הקורונה: חזרה למדינות לאום חזקות, מוגנות, שאינן כפופות לתכתיבים זרים, כפי שבריטניה ידעה לברוח מעריצות הפקידות הסוציאליסטית של בריסל.
אנחנו המדינה הבריאה ביותר בעולם בגופה ובנפשה (Mens sana in corpore sano), משום שאצלנו התפיסות הפרוגרסיביות לא יצליחו. טעמנו מהן באוסלו, הפרי היה מר ומסוכן, ומאז אנחנו נזהרים מפני הסכנות האלה כמו מאש.
יעקב לא האמין בהתחלה שהוא יצליח מול האיש המסתורי במשך לילה שלם, והוא אמנם נפצע, אך הוא הפתיע קודם כל את עצמו. ההפתעה העצמית שלו היא הברכה שהאיש המסתורי נתן, ובעצם יעקב נתן לעצמו.
2
שלום עכשיו:
במשך עשרות שנים היו רבים שהאמינו שהשגת השלום תלויה אך ורק ב”עם המומצא”. אם הוא רק יפתח את המחסום, יפרוץ השלום המוחלט, והיו גם זרים תמימים, או זדוניים, שהפיצו והאמינו בבדותה הזו. העם המומצא עצמו, אם יש בכלל דבר כזה, לא האמין איזה כוח אחרים נותנים לו, והוא אכן העמיד פנים כאילו הוא שומר מפתחות האוצר הגדול של השלום; הוא המלאך הגואל. אלא שתמיד ידענו שזהו מלאך חבלה, שלא יפתח את שערי ממלכת השלום, אלא יקפיד שהם יישארו נעולים לתמיד.
המציאו אותו לשמש מלאך חבלה, לא מלאך שלום; זה ייעודו.
והנה, השנה הזו קרה הנס, כמובן באמצעות הנשיא החכם דונלד טראמפ, ומנהיגים ערביים חשובים דילגו מעל למומצאים, והגיעו אלינו ישירות. והפעם אין זה שלום “קר” או כזה של תחבולה מוסתרת, אלא התקרבות מלב אל לב, תוך הבנה מרגשת בין היהדות לאסלאם, כדרכי גישור, ועם זינוק כלכלי הדדי עצום. שגרירי האמירויות, בחריין ומרוקו כבר מסתובבים בארץ, ומקרבים לבבות, וסודאן הסירה השבוע את החרם מעל ישראל. זו סודאן, שבה נקבעו הפרמטרים לכל העולם הערבי (1967): לא הכרה בישראל, לא משא ומתן,וכמובן לא שלום.
אז סודאן נתנה הכרה; משא ומתן מהיר; וכמובן שלום. בכך הולך ונגמר הסכסוך המומצא, שנשאר יותר מידי שנים רק בגלל ששמו את העם המומצא בשערו. נשארו שרידים אחרונים שלו, עם מדינות שעם רובן אנחנו בכלל לא רוצים שום קשר, כמו תימן, לוב, לבנון, “סוריה” או “עיראק”. בפועל נשארו סעודיה ועוד נסיכות אחת או שתיים.
ואין גבול לשלום הזה, שעם האמירויות כבר מזנק למעל 10 מליארד דולרים השקעות בישראל, והשמיים הם הגבול. המשימה שניתנה לשגריר שלהם בישראל, מוחמד אלחאג’ה, היא ברורה: אתה צריך להביא את הסחר המשותף לשיאים אדירים. כמה חבל שהשגרירים שלנו בכל מדינה בעולם לא מקבלים בדיוק את אותה משימה, שעליה תיבחן הצלחתם באופן מדיד.
שלום עכשיו? בהחלט. גם שלום, וגם עכשיו. והעם המומצא? לא רלבנטי, והאופציה הטובה ביותר בשבילו היא לעבור לאירופה.הם גם עושים את זה, וממילא שם אוהבים אותם. יעקב הוא כבר ישראל, והוא מבין.
בעוד אנחנו חגגנו הלילה עם זיקוקי דינור את יום העצמאות, בסעודיה היה סוג אחר של זיקוקים: כטב”מ חות’י שיעי עם חומרי נפץ מתרסק באותו זמן בעיר הסעודית ג’יזאן. התלות של מדינות המפרץ בישראל עולה, ככל שמעמדם יורד, במיוחד אצל “הדמוקרטים”.
3
מהכלכלות המזנקות והעשירות בעולם:
כיוון שאנחנו כבר “יצאנו”, פחות או יותר, מן הקורונה, בעוד האחרים תקועים איתה עמוק, עם סגרים ואומללות, קרן המטבע העולמית עדכנה את תחזית הצמיחה של ישראל לשנת 2021 ל- 5%. זה יפה, אבל אנחנו מתכוונים להפתיע אותה, ואת הגורמים הממשלתיים.
שכל אחד הקורא אותי עכשיו יתחיל לתכנן את הזינוק האישי שלו: בעסק, בחברה או בעבודה (כולל אפשרות של עסק אישי קטן, במקביל לשמירת מקום העבודה). לחשוב, ליזום ולהיות שאפתניים.
אין סיבה שלא נגיע לצמיחה גבוהה מזו, עם מדינה שהיא כולה על גלגלים, בפיתוח שלא נראה אצלנו מעולם: מסילות ברזל חדשות, נמלים חדשים ונוצצים, רכבות קלות חדשות בערים, מחלפים, כבישים אדירים, וגורדי שחקים כמו במנהטן.
התוצר של ישראל ממשיך לזנק, עם כמעט 400 מליארד דולר (נתוני 2019), אולי כבר יותר (ראו להלן), ואין סיבה שלא נהיה אחת מעשרים הכלכלות המובילות בעולם, זו רק שאלה של רצון עצמי. 42,000 דולר לנפש, ויותר. יעקב יכול היה ללכת בדרך אחרת, אבל הוא התעקש להמשיך בדרכו, ולכן להיאבק עם המלאך. יכולנו להיות מדינה בינונית, אבל אנחנו שואפים להנהיג את העולם, ואכן אנחנו כבר מנהיגים בתחומים רבים.
כאשר ההשתתפות בעבודה של גברים חרדים ונשים ערביות ממשיכה לעלות, אנו זקוקים לעוד ידיים עובדות, ולכן חשוב מאוד שנקלוט אצלנו במהירות רבע מיליון עולים מוכשרים, שייכנסו לשוק העבודה. חסרים כ- 15,000 אנשי תוכנה בישראל, והגיע הזמן שעוד גופי הכשרה ייכנסו לעניין. מדוע שעולים מתחום הטכנולוגיה לא ייכנסו ישר למקום העבודה שלהם, מייד עם הגעתם?
עשור כלכלי מופלא, והשלום והגז לפנינו:
לא לשכוח: יש להוריד, ולא להעלות, את שיעור המיסים, ובכך לעודד את העלמת ההון השחור. בארה”ב ביידן מתכוון להעלות מיסים, אך זו הבעייה שלהם, לא שלנו. וכמובן, אנחנו מתחילים להינות מפרי הגז הישראלי, ומזל שלא נתנו לכת ה- PC לקבור אותו באדמה. יש צורך במתן זכיונות נוספים, לגילוי עוד שדות גז, ולמכור כמה שיותר מהר, כי יתכן ובעתיד יימצאו פתרונות חליפיים לאנרגיה. בשנת 2020 נכנסו לקופת המדינה 1.1 מיליארד שקלים ממאגר תמר, אך כבר בקרוב יתחילו לזרום תמלוגי מאגר לוויתן, שיכניסו 10 מיליארד שקלים כל שנה, במשך שנים רבות. ערך המנייה של ישראל עומד בפני זינוק נוסף, ומי שישקיע בה, רק ירוויח, ובכל הרמות.
מהניתוח שלנו, של יעקב המתגושש בעצם עם עצמו, עולה שיעקב לא הניח לחברה להגדיר אותו, אלא יצר את עצמו מחדש, על ידי יצירת זהות חדשה, כזו שמושכת תשומת לב, וקובעת אופי. הוא היה אדון לדימוי שלו, במקום להניח לאחרים להגדיר אותו, והמאבק שלו עם המלאך היה דרמטי ומשכנע. מיתולוגי.
אם נשלב אמצעים דרמטיים בפעולות שלנו, כך יהיה לנו עוד יותר כוח, שכן זה כבר אופי שנחרת בזיכרון, ואשר מושך תשומת לב. ישראל ממציאה את עצמה עכשיו מחדש, כמדינת השלום, הבריאות והקידמה הטכנולוגית, ותפיסת הזהות הזו מתחילה להתקבע. מנהיגים גדולים כמו נפוליון, בן גוריון או מאו, תמיד השתמשו בעיתוי תיאטרלי להפתיע את הקהל (המוזיקה: המלחין החביב על האתר, ז’אן בטיסט לולי).
יעקב הופך לישראל, de bono et malo.
4
ביטחון עצמי יוצר ביטחון, שיוצר ביטחון עצמי, שיוצר ביטחון:
כאשר גורמים עלומים מחסלים את אבי תוכנית הגרעין של איראן; כאשר גורמים עלומים מפציצים מאות פעמים את המיליציות של איראן ב”סוריה”; כאשר ארכיון הגרעין האיראני כולו נלקח ומובא ארצה בידי שליחי ישראל, וכאשר עורק החיים של תוכנית הגרעין, הכור בנתנז, מופצץ מבפנים, מעומק האדמה, ואולי כבר אינו רלבנטי – זהו כוח אדיר.
כל העולם מביט בכוח הזה, ומפנים, ומוניטין כזה רק משרת אותנו: מדינות באות אלינו בגללו (האמירויות, מדינות מזרח אירופה, יוון וקפריסין, מדינות באפריקה, ואחרות) ומורדים למיניהם במשטרים מוסלמיים פונים אלינו עם מידע מרצונם, רק בשל המוניטין. כלומר כוח מביא איתו עוד יותר כוח, ואילו כאשר אנחנו נחלשים, למשל עם ה”התנתקות” האומללה, רק נחלשנו עוד יותר. פה הסבירו לנו ש”העולם” יאהב אותנו בשל ההתנתקות, אך הוא בז לנו. מי מרים ידיים כך בקרב עם המלאך, ובורח? רק פחדן.
במילים אחרות, לארה”ב, למשל, אין אף כוח ידידותי אחר במזרח התיכון, חוץ מישראל החזקה. את מצרים, סעודיה וטורקיה האמריקנים כבר לא סופרים, אז מי נשאר? חשוב לזכור את זה, ולהזכיר לאמריקאים, שהם עוזרים לנו, אבל אנחנו גם עוזרים להם, והרבה, במזרח התיכון.
ביטחון עצמי אינו אומר הפקרות ויהירות, ממש לא, אך הוא עצמו הופך לגורם הרתעתי חשוב, תוך שמירה על שטח, כי בלי שטח אין כלום.
מוניטין הם אוצר לאומי, שחייבים לשמור עליו (ואת זה עושה גם המאמר הזה) והדרך הטובה ביותר לפגוע באויבים היא לפרוץ פרצות במוניטין שלהם. ובדילמה מוסרית אפשרית, הסביר כבר פרידריך ניטשה, שקל יותר להתמודד עם מצפון לא נקי, מאשר עם מוניטין גרועים.
5
גאות בפופולריות:
על פי סקר מקיף של סוכנות Yougov, הפופולאריות של ישראל עלתה בכל מדינות אירופה שנבדקו. בגרמניה היא עלתה ב- 17%, בבריטניה ב- 25%, ובצרפת ב- 50%. הפופולריות של ישראל לא ירדה באף מדינה, וההיפך, ההתנגדות לישראל נחלשה מאוד. גם בארה”ב שומרת ישראל על יציבות בתמיכה בה, עם 75% תמיכה כללית, אם כי לפי סקר גאלופ האחרון (כאילו שזה עדיין מעניין בכלל מישהו), יש עלייה גם בתמיכה ברשות הפלשתינאית (30%). אך הסקר “שוכח” שבעזה שולט חמאס, וגם הוא אמור להיכלל במסגרת “הפלשתינאים”, כך שהסקר מתייחס רק ל”חצי פלשתינאים”. בכל מקרה, ישראל שומרת על התמיכה הגבוהה בה בארה”ב, ואפשר להרים זאת הרבה יותר, גם באמצעות מהפכת יוטיוב.
במשך עשרות שנים “התקשורת” האירופית והאמריקאית צבעה אותנו בשחור (אסור היה לדווח חדשות טובות על ישראל, ואם לא היתה ברירה, השחירו), עד שהאירופים נדהמו לראות את ישראל האמיתית ביוטיוב, בלי השחרה, והם מתאהבים.
צונאמי של אהבה. איך אפשר שלא לאהוב מדינה כה מדהימה?
הסוכנות הבריטית מציינת שהנשאלים שיבחו את ישראל שדאגה לאזרחיה בשנת הקורונה, “והביעו כבוד רב לתרומת ישראל למדע, לטכנולוגיה למים ולתיירות”.
אף מדינה בעולם לא צמחה בבדיקה האירופית שנערכה בשנה האחרונה, וההיפך, רוסיה צנחה מ- 21% תמיכה ל- 16%, ובריטניה ירדה במדינות אירופה מ- 65% ל- 60% (בשל הברקזיט).
גם העניין ב”סכסוך” המומצא קרס באופן דרמטי במדינות אירופה: בשנת 2020 הביעו בו עניין רק 35% מאירופים, לעומת 42% בשנת 2019 ו- 68% בשנת 2008. הסוכנות מציינת שלאירופים נמאס מהסכסוך הזה, שנתפס כבאשמת הערבים, “ואי אפשר להתעלם מהתקדמות ישראל לעומת הערבים. אירופה רואה כבר את ישראל כעוגן של יציבות ובטחון במזרח התיכון”, נכתב בדו”ח, ואין מה להוסיף.
לפניכם אפקט פרח הצבעוני במלוא הדרו, והוא מלבלב (ניתן לקרוא את כל הסידרה כאן).
עוד לפני פרסום הסקר הזה כבר קבענו בסרט החדש, שהתמיכה בישראל מזנקת, לעומת זאת האנטישמיות נגד היהודים באירופה – עולה (39:27):
6
לקראת שבעה מיליון יהודים בישראל, עוד שיא:
בשנה הבאה יגיע מספר היהודים בישראל ל- 7 מיליון. על פי הלמ”ס, מספרם היום: 6.894 מיליון, וישראל קרובה ל- 10 מיליון תושבים, דו-ספרתי, כלומר מדינה בסדר גודל בינוני, כבר לא קטנה. בקרוב גם רוב העם היהודי יחיה בארצו, לראשונה זה אלפיים שנה.
למרבית הצער, הלמ”ס ממשיך לבצע הונאה דמוגרפית, כמו בכל שנה: הוא משווה תפוחים מול אגסים.
את ה”ערבים” הוא סופר כלאום, ולכן מכנס ביחד מוסלמים, נוצרים, צ’רקסים, ארמנים, דרוזים, ארמים, עלווים (בכפר רג’ר) ואת מזרח ירושלים, שהם כולם ביחד 21.1%; ואילו את היהודים הוא סופר כדת, ולכן יש 73.9% יהודים, ו- 5% “אחרים”, וזו דת שהלמ”ס הפרוגרסיבי המציא. דת ה”אחרים”.
אם סופרים לאום מול לאום, הרי שיש 78.91% יהודים, 7.36 מיליון, והרי מי אלה ה”אחרים”? בני עמנו. ברוסיה הזהות הולכת לפי האב, אז הם היו יהודים, ופה לפי האם, אז הם לכאורה-לא יהודים. המירו דתם לדת ה”אחרים”.
ואם סופרים לפי דת, אז אני מצפה לפילוח דתי: יש בישראל 14% אזרחים מוסלמים בלבד, אך הלמ”ס כולל בספירה גם את תושבי מזרח ירושלים, שהם תושבים ולא אזרחים. רוב הדרוזים והצ’רקסים כלל לא רואים את עצמם כ”ערבים”, ובוודאי לא בני הלאום הארמי, שהוא לאום רשמי במשרד הפנים, שמרד בערביות. אבל אצל הלמ”ס הם תמיד יישארו ערבים, ואלה כבר כפייה והסתרה.
אגב, אחוז הערבים המדוייק הוא: 21.08%, והצמיחה שלהם היתה 0.2% במשך שלוש שנים ביחד, כלומר כמעט אפס, הנמוכה ביותר אי פעם, בשל הצניחה העצומה בריבוי הטבעי. אז איך בכל זאת האחוז עלה מעט? כי תושבי מזרח ירושלים מתחתנים עם פלשתינאים, והלמ”ס כולל אותם. כאן יש סוג של “איחוד משפחות”, “שיבה” בדלת האחורית, ועסקנינו לא מתערבים בחקיקה.
המגמה הזו נובעת מהרצון של אנשים בלמ”ס ליצור כאן מדינת כל אזרחיה. ובכן, אנחנו מדינת לאום יהודית, ויש כ- 80% בני הלאום היהודי בישראל. כל הייתר – הולכת דעת.
אני חשבתי לתומי, שבני עמנו הלא יהודים על פי הדת יתגיירו בישראל, אלא שהמימסד הרבני המאובן והאנטי-ציוני לא מעוניין לגייר אותם, וכאן הבעייה. כמו בגיורים ההמוניים בעבר, של האדומים או של הכוזרים, די בכמה שבועות הכנה, כוונה כנה, מילה לגברים, וטבילה המונית וחגיגית בים. זהו. לא מבחנים מכשילים, ולא השפלות.
זו שיבת ציון, ומי שאינו מבין את גודל הרגע ההיסטורי הזה, גם מבחינה דתית, נוהג בקטנוניות, וצריך להחליפו.
את נושא הגיור ההמוני יש ליטול מן הרבנות הראשית, היא מייצגת כיום את החרדים, ולא את האינטרס הלאומי. אנחנו מדינת לאום, לא מדינת דת, המגדירים צריכים להיות לאומיים, ומנהיגי החרדים אינם מפנימים עדיין, שהמדינה חזרה.
ירושלים היא עיר עתיקה, שלא מפסיקה להתחדש. יש להיערך ל- 10 מיליון תיירים בשנה, אחרי הקורונה. סרטוני היוטיוב יצרו מחדש את ישראל, שבתורה יוצרת מחדש את סרטוני היוטיוב שלה, וחוזר חלילה.
7
עליה גדולה מאוד היא ריאלית:
היהודים בעולם רואים את מה שאני כותב לכם כאן, את הקסם, הם כבר יודעים טוב מאוד ש”התקשורת” בישראל צובעת בשחור, והם רוצים להצטרף אל הקסם. הטיפול הישראלי באזרחים שלנו בזמן הקורונה מעורר קינאה גדולה בכל רחבי העולם, משום שהם יודעים שבעת צרה, אין כמו ישראל לטפל באנשיה.
ולכן יש זינוק עצום ברישום לעלייה, ולפי יו”ר הסוכנות היהודית, יצחק הרצוג, יש כרבע מיליון יהודים שמתכוונים לעלות, ואנחנו נדרוש דין וחשבון מהרצוג לקראת סוף 2021.
עם 46% מיהודי העולם שכבר חיים בישראל (בראשית המאה העשרים חי פה כאחוז אחד מהם), אין סיבה שכבר בקרוב לא נגיע למצב בו רוב העם היהודי ישוב לארצו ההיסטורית, וזה קרוב. מעולה לעולה כוחנו עולה, ואין סיבה שלא נגיע ל- 90 אחוז יהודים בישראל. זה כמובן מצריך טיפול בבעיית הגיור, ראו בסעיף הקודם.
בשום אופן אין להקשיב ל”דמוגרפים” מטעם עצמם, שפיזרו אצלנו רוח נכאים במשך עשרות שנים, והם גם ממשיכים לעשות זאת, בפנים זעופות וקפוצות. ההיפך, יש להיפתח אל ישראלים בעולם, ואל יהודים, שכבר יודעים שבארצותיהם מסוכן להם, ואילו ישראל משגשגת, ויהודים במשך הדורות תמיד היגרו לכלכלות חזקות. ישראל היא כזו.
אלה שלוש הרגלים של הציונות לאורך הדורות: בטחון, עליה, והתיישבות, ומי שפועל נגד אלה- פועל, לכן, נגד הציונות. זה המבחן.
8
אסטרטגיה, אסתטיקה וחזון:
קודם כל אסתטיקה, שמאוד חשובה לי: ישראל קמה כנגד כל הסיכויים, כמדינה ענייה, ולכן נאלצנו לאלתר. האלתורים האלה עדיין תקועים כמו עצם בגרון בצורת מבנים עלובים ומתפוררים, עומס של חוטי חשמל, כבלים, קרשים, תמרורים, אנטנות חלודות ומיותרות, שלטים ועוד אלתורים. גם הלבוש האישי של הישראלי הרגיל הוא זרוק.
יש צורך בניקיון לאומי, סילוק שרידי העבר העני של ישראל, וזהו תפקידה של כל רשות מקומית. חשוב שתוצע הנחה בארנונה אם הבניין המשותף ישופץ, וזה ישפר מאוד לא רק את חזות הערים, אלא את האטרקטיביות שלהן. ניקיון הוא שקט נפשי, ואני תמיד טוען שאם חדר, משרד, או הבית מסודרים, גם הראש מסודר.
באשר לחזון: מהם היעדים הלאומיים שלנו לשנת 2040, למשל? אני אוהב יעדים, שאני מציב לעצמי, ואני בוחן אותם כל פעם מחדש. ברגע שיש יעד, אני יודע לאן אני מכוון את עצמי. ולאן ישראל מכוונת? לא מדובר בתכנון של פקידים, אלא ביעדים של חזון גדול: יישוב הנגב בערים חדשות, יו”ש והגולן; הקמת 100 איים מלאכותיים במים הטריטוריאליים והכלכליים שלנו (עד 140 ק”מ מערבית לחוף, כולל אי של שדה תעופה, שיהיה מהגדולים בעולם, והמטוסים לא ינחתו מעל לשטח היבשת, אלא רק באיים), ועוד. אי גדול מול חופי טאבה, במים הטריטוריאליים שלנו, שחציו הדרומי יהיה נמל, וחציו הצפוני לתיירות (עם רכבת תת ימית דו-שימושית אל היבשת), וכמובן: להיות אחת מעשר הכלכלות המובילות בעולם, זה בהחלט אפשרי. אם שוויץ, הדומה לנו במספר התושבים (עברנו אותם); שטח המדינה; ומשאבי הטבע; הצליחה, אנחנו הרבה יותר מוכשרים וחרוצים מהם.
9
בעיית העסקנים ו”התקשורת”:
למרבה הצער, רמת האנשים המתיימרים להנהיג אותנו יורדת במהירות מבהילה, וזה נכון לכל המפלגות. מדובר בדרך כלל בעסקנים, שאין בהם שום דבר להעריץ, או ללמוד מהם. אין ביניהם מודל לחיקוי. או שהם צעירים, שמחפשים קיצור דרך לעולם הקשרים והעסקים, או פנסיונרים, שכוחם מאחוריהם. נסו לבחון כל עסקן כזה בשאלה הפשוטה: במה הוא מקדם את המדינה, ותבינו.
זה נובע גם מהסיבה שאנשים ברמה גבוהה לא רוצים להיכנס לחיים הפוליטיים שיטנפו אותם באופן מיידי. אין כמעט אפשרות להצטרף, בלי שיתחילו לירות עליך באופן הנבזי ביותר ב”תקשורת” או בטוויטר על צייצניו, שהפכו לכלי נשק, איתם פוגעים ומחסלים. וזה נכון לגבי התקשורת הישראלית כולה, בן אם זו בשמאל או בימין, שתיהן דומות זו לזו, צדקניות, אליטיסטיות בעיני עצמן, ובזות לכל הייתר. Coincidentia oppositorum (“התלכדות הניגודים”).
הפתרון שאנחנו אימצנו אצלנו: לא צופים בטלוויזיה, חלילה, לא מקשיבים לאקטואליה ברדיו, וכמובן שהניירות המצהיבים לא נכנסים הביתה ולא נקראים. מתעדכנים ברשת, וזה יותר מיידי.
אם רבים יעשו כך, המערכת הזו תקרוס, או שתתחיל להתיישר, בלי להסית, לפגוע, להעליב ולהשחיר. היא מהווה בעייה קיומית מבחינתנו.
בעיית העסקנים של ישראל מטרידה, ונצטרך למצוא לה פתרון. הרי גם המכונית המשוכללת ביותר תתקע אם הנהג אינו מיומן, או אפילו תתרסק, חלילה.
העיר תל אביב היא כבר פלא ברמה עולמית, שלא מפסיקה ליצור את עצמה מחדש, והיא מוכנה להיהפך לאחד המרכזים הפיננסיים של העולם.
10
החרדה כערך גואל?
ההיסטוריון היהודי נורמן לברכט מציין בסיפרו האחרון (“גאונות וחרדה”, Genius & Anxiety, 2019) את החרדה הקיומית כיסוד שהניע את הגאונות היהודית, לפחות במאה וחמישים השנים האחרונות. יהודים חששו מביטול זכויות האזרח שלהם בסוף המאה ה- 19, ולכן היו צריכים להספיק, ומהר. אחרי משפט דרייפוס חשו הוגי דעות יהודים רבים צורך להצדיק את קיומם בסביבה עויינת, ולעשות זאת מהר, לפני הפוגרום הבא. הטענה הנכונה שלו היא, שהפחד הקמאי של היהודים הוא גם נקודת הגאונות והזינוק שלהם: עובדה היא שעשור אחרי משפט דרייפוס, למשל, חל זינוק יהודי עצום, עם הרצל, פרויד, איינשטיין, שנברג, פרוסט, טרוצקי, אלזה לסקר שילר, פריץ הבר ורבים אחרים.
החיים על סף התהום, או החיים בזכות התהום?
הטענה הזו הופיעה כבר אצל פרויד, שטען כי ה’אנגסט’, תחושת חרדה (מלטינית: anxius) היא שלילית אצל רוב בני האדם, אך אצל יהודים היא דווקא גורם מניע מרכזי, בבחינת המנוע לחשיבה רעננה.
אותו הגיון חל גם בנוגע ללאום היהודי המתחדש: כיוון שבמשך מאה שנים הלחץ החיצוני היה רב, כך גם הצורך בהמצאה, בהתנדבות, ולכן גם בשעת כושר. וזו הדילמה: איננו רוצים עוד לחץ, ואנו רוצים להיות אומה שלווה כמו ייתר האומות (בהנחה שהן שלוות בכלל), אך במקרה כזה אנו עלולים לאבד את הדרייב, את המנוע לחדשנות, הנובע מן החרדה, ואת השמירה העצמית. אך אם נישאר חרדים כל העת, נגרום לכך שבמו ידינו לא נגיע לעולם לשלווה.
זאת לעומת האופציה השניה, שבה אנו מתמכרים לשלווה ומכריזים על נורמליות, במחיר ניוון אישי, לאומי וכלכלי, תוך הפקרת החזיתות הבטחוניות (“שקט הוא רפש”).
אז מה עדיף? זה הלקח של יעקב המתגושש עם המלאך: הוא בבירור העדיף את ההתמודדות עם החרדה, שבסופה זכה גם בברכה. אולי לא לשלוות נפש, אך לברכה גדולה. אם היה מעדיף שלא להילחם, ופשוט ללכת בדרך אחרת, לא היה זוכה בגדולה, לא בברכה, והיה הופך לעוד אדם אנונימי, שהיתה לו פגישה עם ההיסטוריה, אך הוא החמיץ אותה. מכאן עולה שהתמודדות עם מלאך היא ברכה בפני עצמה.
היא הברכה.
ולכן, מי שמתלונן על מצב החרדה שבו אנחנו נמצאים, הרי שזה נכון במידת מה, אך זו גם הדרך לגדולה, ולשמירה אמיתית על הביטחון ועל העתיד. ומי שמעדיף את מצב המוות-החי של אירופה או של ארה”ב, תוך הפקרת העתיד, במחיר של שלווה מדומיינת בהווה, יחמיץ את הפגישה עם המלאך הגואל. יחמיץ את הברכה.
