מאת ד”ר גיא בכור
התופעה המוזרה החלה לפני כשנה וחצי, כאשר שמתי לב לפתע שעץ הזית הוותיק ביותר שלי הפך לשקוף. מבין שלושת עצי הזית שבגינה, זה היה הזקן ביותר, בן כארבע מאות שנים, ופתאום התחלתי לראות את השמיים דרכו. זה היה מוזר. כאשר התקרבתי ראיתי שהעלווה שלו הולכת ונושרת לאדמה, כך שהוא הלך והקריח. כל יום יצאתי לבדוק, ו”העץ המדבר” השתנה לנגד עיני. בצער רב ראיתי כיצד עצמותיו, כלומר הענפים שלו הופכים צחיחים, חומים וגרומים, ללא עלים, שהמשיכו לנשור, והצער שלי רק הלך וגבר. מה עושים?? קיוויתי שעם הזמן זה יחלוף. חיכיתי כמה חדשים, אך התופעה רק הלכה והחריפה. חשבתי שאולי אחרי שאחזור מהנסיעה הארוכה לאמריקה זה יעבור, וזה כבר היה עמוק בחורף האחרון, ואכן, לאחר ששבתי לארץ מיהרתי לבדוק את העץ. כמה עלים עלובים צמחו בו פה ושם, אך הוא נותר קרח.
“לא נראה טוב בכלל”, אמר לי הגנן הצולע נ’, שהבהלתי אותו לבדוק את המצב. הוא הקיף את העץ כמה פעמים, מנתר ברגליו ומצקצק בשפתיו. ואז אמר: “העץ חולה. אבל כבר נתקלתי במצב כזה, בבית אחד ברמת השרון. לא ידוע למה זה קורה, אבל במצב כזה חייבים להוריד לעץ את כל הענפים, להשאיר רק את הגזע. זה מה שעשינו שם, והעלים התפרצו מחדש. דבר כזה יכול לעלות לך אלפי שקלים, זה טיפול רציני”.
לא לקחתי את “הטיפול” שלו, אבל בעצמי גזמתי כמה ענפים יבשים שיכולתי מן העץ.
“מה פתאום להוריד את הענפים?”, נחרד החקלאי השורשי ה’, שהגיע לבדוק את עץ הזית. הוא דפק עליו כמה פעמים, ניער את העלים, וטעם אותם. “אבץ!” לחש, ועיניו אורו. מה אבץ? “חסר לעץ אבץ. אתה צריך לקנות אבץ, זה נראה כמו מלח, ולפזר פה ופה”, והוא חפר כמה בורות באדמה. מיהרתי לקנות אבץ ופיזרתי, אבל שום דבר לא קרה. “נו, בטח, צריך לחכות כמה שבועות”, בישר לי ה’, אבל גם אז שום דבר לא השתנה. “אולי אלה תולעים, הוא שאל אותי? כנימות? טפילים? נמלים? טויה? זבוב הים התיכון? עש היסמין? עין הטווס? בדקת את זה? בעצם, אני לא בטוח שאני יודע מה קרה במקרה שלך. מאוד מוזר”.
“תולעים… זבוב הים התיכון?” נחר בגרונו בבוז ט’ הגנן בעל כובע הקש. מי שאמר לך את זה אין לו מושג ירוק. היית ישר צריך להגיע אלי. אני מבין טוב מאוד במצבים כאלה. אם זה היה תולעים היית רואה מן נסורת כזו סביב לעץ. אתה רואה נסורת? לא. נו, בטח, היית צריך להגיע ישר אל המומחה. הוא גרד את העץ בסכין. “אני אומר לך שהעץ שלך כבר חלול, ונראה שהוא נרקב בפנים. ח..ח..ח את האבץ שלו ה’ יכול לפזר כמה שהוא רוצה, מקסימום תיוולד לו מזה בטריה”..
“אתה יודע מה הבעיה בענף הזה של הגננות? זעם ק’ האגרונום. “יש שם הרבה שרלטנים. כל אחד מבין לי היום, כל אחד גנן, כל אחד מומחה. חושבים שאם הם קונים כלי עבודה הם כבר מומחים. הם הורסים את הגננות בישראל, הח– האלה. לי קוראים אחרי שהם כבר הרסו”. והוא שפך סביב לעץ מן חומר עם ריח נורא. זה יהרוג עכשיו את כל המזיקים. וחבל שאי אפשר לעשות אותו דבר למזיקים האנושיים בתחום המקצועי שלנו…”
חיכיתי בעצתו כמה חודשים, נתתי לחומר “לעבוד”, אבל העץ המשיך להתקרח.
“..נו, ברור”, אמר לי נ’ המומחה המיוחד מהאינטרנט שהגיע לבדוק, לבוש מוקפד. הוא הקיף את הזית כמה פעמים במבט חמור ועם גבינים קפוצים. “איך אתה עושה דבר כזה? זיבלת את העץ בזמן? הקפדת לטפל נגד מזיקים כל השנים? אלה עצים מאוד נדירים ועתיקים. זאת אחריות, חביבי. זה כמו תינוק. גזמת בזמן? נזהרת לשמור עליו? שמת אקוגן גן פורח? ניסרת ענפים יבשים? סגרת חללי אויר? אטמת בפלסטלינה? חיסלת כנימות קמחיות? עדרת? ניטרת? טיפלת? ניסרת? מילאת? ריססת?”
..”עזוב אותך, סתם מוציאים ממך כסף, כולם“, הסביר לי ד’, המושבניק הסטלן. עצי זית לא אוהבים שמטפלים בהם יותר מידי, ככה זה בטבע. אורגני. לא צריך להשקות אותם בכלל, למה השקית? לא צריך לגעת, הם גדלים לבד. למה גזמת? בשביל מה טרחת? בכלל, מה אתה מתאמץ ורץ כל היום למומחים? לא נמאס לך כבר עם העץ הזה? תגיד לי, אין לך מה לעשות?”
ועדיין, שום דבר לא קרה. לפני כמה חודשים שני עצי הזית האחרים התחילו כבר להוציא זיתים זעירים, שהלכו וצמחו, אבל עץ הזית הזקן המשיך להתקרח, ואיתו נפל גם ליבי. המצב הבלתי נשלט הזה העציב אותי.
האם הפיתרון באופק?
“הגורל המופלא של אמלי פולן” (Le Fabuleux Destin d’Amélie Poulain), סרט צרפתי אהוב משנת 2001, הינו נקודת מפתח להבנת סיפור הזית. מי העיוור, שאינו רואה את המציאות האמיתית?
אני אוהב לנגן את הנעימה הזו באקורדיון שלי. אולי יום אחד אקליט.
לבסוף נמאס לי. לילה אחד החלטתי לקחת את העץ לשיחה. “אתה כאן כבר 400 שנים”, אמרתי לו בשקט, “ראית כבר את כל השליטים. את העות’מאנים, ואת הבריטים, את הערבים ואת היהודים. ועכשיו אני הגעתי אליך. אז תוכיח לי שכולם טעו, ואתה חי ובריא.. יכולתי לקצץ את ענפיך, יכולתי למלא אותך ברעלים, לעדור, לנטר, לרסס, לנסר, למלא, לחסל ולקפץ, אבל החלטתי לא לעשות את זה”.
בסביבות חודש מאי שמתי לב שמשהו מתחיל להתרחש בזית הזקן. כשהתקרבתי ראיתי שורה של עלים כסופים וזעירים, שמתחילים לצוץ, כמו טיפות קטנות, על הענפים הקרחים התחתונים, החומים והזקנים. זה מאוד שימח אותי! אבל זיתים לא היו. עם הזמן העץ החל להוציא עוד ועוד עלים, ועד היום אני לא יודע האם זה בעקבות השיחה שלנו.
והנה, לפני כמה שבועות, באיחור גדול, החל העץ לירות בבת אחת זיתים גדולים, תפוחים, בבהילות, כאילו כדי להדביק את הפער שפתח מול שני עצי הזית האחרים, שכבר התגאו באשכולות ממש של זיתים.
עכשיו אנחנו ערב ראש השנה, עוד כשבועיים למסיק הזיתים, והעץ המדבר חזר להיות מלך העצים; מתפאר מחדש בענפים ובעלים ירוקים, והכי חשוב, גם בזיתים גדולים, כמותם לא נתן בעבר, נוצצים ומתמכרים לשמש, מתחננים כבר שאקטוף אותם, כמו לפני שנתיים.
האם זה היה האבץ שהשפיע? החומר המצחין שפוזר סביב? גזם הענפים היבשים? השיחה? העשיה? אי-העשייה? ואולי זה פשוט קרה לבד, כי כך זה היה צריך לקרות?
ספטמבר 2010, ערב ראש השנה התשע”א (5771 שנים לבריאת העולם). אני בוחן את הזיתים הטריים של העץ המדבר, לקראת המסיק המתקרב. לזיתים האלה אני מוסיף מלח, שמן זית, פלפלים חריפים זעירים, קוביות לימון, שום ועלי דפנה, וסוגר לחורף.
האם יכול להיות שמאחורי המזרח התיכון הגלוי, הנשקף אלינו מן התקשורת, קיים גם מזרח תיכון נסתר מן העין, שהוא-הוא האמיתי? שמה שהוא אמיתי סביבנו הוא בעצם וירטואלי, ומה שהוא וירטואלי דווקא הוא האמיתי? כקוראי Gplanet תיקים אתם כבר יודעים שהתעתוע הוא המציאות. אז האם יכול להיות שכך ארע גם בפרשת העץ? שיש סיפור מאחורי הסיפור?
אכן, כך הוא הדבר. הסיפור אותו קראתם עכשיו הוא בעצמו כתב צופן, שמי שיפצח אותו, יגלה מה היתה סיבת ההתקרחות, כפי שגם גילה באזניי העץ.
המוסיקה מתוך הסרט הצרפתי “אמלי” הוכנסה כאן לא רק כאילוסטרציה מוזיקלית. הסרט הוא הרמז הראשון, רמז במהופך. מכאן תמשיכו הלאה, זה לא מאוד קשה:
קחו את האות השניה בראשונה,
את האות הראשונה בראשונה,
את האות הראשונה בחמישית,
את האות הרביעית בשביעית,
את האות הרביעית בשלישית,
את האות הראשונה בשלישית,
את האות החמישית בראשונה,
ואת האות החמישית בשניה.
אם הבנתם את השיטה, תקבלו מילה אחת בת שמונה אותיות.
(– — — — — — — –)
