מאת ד”ר גיא בכור

◄המאמר הקודם: בחיפוש אחר גיזת הזהב
 

1. בלי הרבה ציפיות, לאור המרחב הישראלי נמוך המצח, סביבו אנחנו מתקיימים, ארזתי את המזוודות ונסעתי השנה לבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד, לכתוב מחקר על פי הזמנתם, כלומר כתיבת ספר חדש בחסות הרווארד, אשר יסתיים בשנים הקרובות. זה יהיה פוסט דוקטורט מאוחר שלי.

אך הייתי סקרן לדעת האם שם אמצא את האליטה שאותה חיפשתי כאן לשווא כל כך הרבה שנים, שם במוסד היוקרתי ביותר בעולם. אפתח בשורה התחתונה, לא רק שמצאתי, אלא שהממצאים עולים בהרבה על כל מה שדמיינתי. ממלכת המחקר של העולם הפתיעה לטובה גם אותי.

2. הארוורד כיום זה העולם החדש: סינים מבריקים, הודים חכמים, אנשי המזרח הרחוק במספרים הולכים וגדלים, וכן, גם אמריקנים ואירופים, אם כי “הלבנים” עסוקים בהתנצלות תמידית, על הקולוניאליזם, על עוולותיהם האמיתיות או המדומיינות, ובינתים המזרח תופס תאוצה אדירה, לקראת אפשרות של הנהגת העולם, לפחות ברמה הכלכלית. הסטודנטים הצעירים מהמזרח יחזרו לארצותיהם, ויביאו איתם, כך יש להאמין, נורמות חדשות של הצטיינות. כן, הצטיינות בכל מחיר, שאפתנות מטורפת, השקעה עצמית עצומה, למדנות ואוריינות, אילו הערכים שם.

3. נדהמתי מעומק סיעור המוחות שהקיף אותי, הרעיונות, השיפורים, והמחקר. תתאמץ, ברמה עוד יותר גבוהה. מוקף ב- 16 מליון ספרים, בספרייה המרכזית ווידנר, או בספריית משפטים, היכלי קודש של למדנות ומחקר בני מאות שנים, לא העליתי על דעתי שהרמה יכולה להיות כה גבוהה ומאתגרת. אתה עוסק במחקר? ובכן, יש עוד כמה עשרות ספרים שלא קראת, זווית של כיסית, מתודולוגיה חדשה שזה עתה יצאה. אתה לא קורא גרמנית? אז תתאמץ בבקשה, יותר ויותר, ללכת לספריית משפטים ב- 12 בלילה, ולנתח באופן קדחתני עוד ספר. לרדת לספריית המקורות האסלאמיים, עם יצירות מן המאה התשיעית, העשירית, להתאמץ, עד שהגוף לא יכול יותר, הגב מתכופף והעיניים שורפות. הרי את זה חיפשתי תמיד.

                           
ספריית בית הספר למשפטים היא מבוך תת קרקעי של מעברים, מעליות נסתרות וחדרים מסתוריים

4. תרבות היא ערך נחשק ונחשב במקומות האלה, ספרים, תיאטרון, מוזיאונים, על אלה מדברים, על רעיונות חדשים, על מנהיגות תרבותית, ויצירתיות, ולא רק נדל”ן וכסף. הפוליטיקה מעניינת, אך היא פחות רלבנטית, מבינים שם שהיא חשובה, אך יש ערכים חשובים ממנה, ובהם עוסקים. התרבות נתפסת כקישוט של החיים, כליפתן הנעים של הקיום האנושי, כנצחי, וכמחייה. היא חלק מן המחקר, כמו שהוא חלק ממנה. יש הרבה עדינות בגישה הזו, מרוחקת מרחק עצום מן ההתבהמות האופפת אותנו מכל עבר. אצלנו מי שצורח יותר ברדיו או בטלוויזיה – נחשב. מי שיודע פחות – מבוקש. עדינות ותרבות אצלנו זו עדות ללוזריות.

5. אין ציניות. האנשים האלה תופסים את עצמם ברצינות רבה, וציניות, כמו אצלנו, היא הרסנית. אין לעגנות, לא לעצמך ולא לאחרים, ובדיחות ציניות שלנו לא עובדות שם, גיליתי זאת מהר מאוד. החיים רציניים, מאתגרים, למה להלעיג אותם, תכונה כל כך ישראלית? כבוד הדדי זו תכונה חברתית נחשבת וחיונית שם. אני מכבד אותך תמיד, אנא, כבד גם אותי. לעולם לא אצחק עליך, וכי למה שאעשה זאת? התרבות של שנאה עצמית, המפוררת אותנו מבפנים, אינה קיימת שם כלל. וכי למה שאשנא את עצמי? יש שטענו שהתקשורת האמריקנית הממוסדת מוטה, וקשה לדבר באמריקה על “תקשורת”, מדינה שבה אינסוף עיתונים וערוצים. אך לעומת התקשורת שלנו, שהיא מפלגה פוליטית בפני עצמה, מדובר בתקשורת המדווחת בדרך כלל, ולא מתיימרת ליצור אירועים. בוודאי לא צינית ולעגנית. פוקס ניוז זה סיפור אחר, אך זהו ערוץ כבלים פרטי, לא ממשלתי ולא ממלכתי. מותר לו. אמר לי ידיד אמריקני, שביקר פעם בישראל: התקשורת שלכם פשוט מפחידה.