מאת ד”ר גיא בכור
יום אחד היתה לכַפרִי הסורי שלנו בעיה של טחורים. אלא שבכפר הקטן שלו בהרי סוריה לא היה מי שיטפל בבעיות כאלה. אמרו לו אנשי הכפר: רד למטה לדמשק, שם יש מרפאה, יטפלו בך, וכך עשה.
כאשר הגיע אל המרפאה בדמשק אמר לו הרופא: יש לך מזל, הגעת בזמן. בדיוק עכשיו קיבלנו ציוד חשמלי חדש לבעיה הזו שלך, הרגע הגיע מצ’כוסלובקיה, מה אתם יודעים. הגעת בזמן…
הכפרי שלנו התחיל לצחוק. מה זה צוחק, נופל על הרצפה מרוב צחוק.
הרופא, אדם מכובד – נעלב.
מה אתה צוחק, שאל אותו… אנשים שומעים טיפול חשמלי, מתחילים לבכות, זה מפחיד. מה אתה צוחק…
לא, עונה לו הכפרי שלנו. לא.. אני צוחק, כי ככה ייצא שהחשמל יגיע לתחת שלי, לפני שיגע לכפר שלי…
טוב, זו בדיחה סורית מאוד ידועה, ומי שסיפר אותה היה גדול הקומיקאים הסורים, ואולי אפילו הערבים, דוריד לחאם, הידוע בכינוי “רוואר טושֶה”, כיום כבר בן 75. פעם היו צופים אצלנו בטלוויזיה הלבנונית והסורית, עוד לפני הקמת הטלוויזיה הישראלית, ושם רוואר ואבו ענתר היו גיבורים גדולים ומוכרים גם בישראל. הם מעמודי התווך של הסאטירה הערבית.
מקובל לטעון שרוואר בסרטים שלו (למשל – “לחייך, המולדת“) מתח ביקורת על המשטר הסורי, ואפילו אוים בידי המשטר. ובכל זאת, איך יתכן שהנשיא חאפז אלאסד היה מטורף על הקומדיות שלו? האם רוואר ודומיו בקומדיה הערבית היו אך צינור להוצאת לחץ של מי שאין לו כלל זכויות? לתת לו תחושה שיש מי שמבין ומדבר על בעיותיו, ובכך לבצר את המשטר הערבי הטוטליטרי, ולא להרוס אותו? בדיוק כך.
◄רוואר בבית הסוהר: נכון שהאסירים הקשוחים משחקים תפקיד רקדניות, אך עד כמה הם באמת מסכנים אותו?
לפני כמה חדשים עורר לחאם סערה בעולם הערבי, כאשר טען כי דווקא גיבור ההמונים המצרי גמאל עבד אל-נאצר “זרע את מדינת המוחאבראת (הבולשת) אצל המשטרים הערביים”, והוא הוסיף ש”על הקומיקאים הערבים ללבוש שחורים על מצבה של האומה הערבית”. ובכן, עבור קומיקאי סורי לא צריכה להיות חוכמה גדולה להתגולל על מנהיג מצרי, אך מה עם חפז אלאסד הסורי או בנו בשאר של היום? האם הם לא זרעו וזורעים את מדינת המשטרה בסוריה? ואכן, בתגובות הקוראים זכה רוואר, למרות מעמדו הבכיר, לביקורת על האיפה ואיפה בה הוא נוהג. זה קל ללגלג על ישראל, מדינה אותה הוא לדבריו מתעב, או לירות חיצים שנונים כלפי שליטים זרים. אך מה עם השליט העריץ שלך?
רק כאשר קראתי לאחרונה את היומון הסורי א-ת’אורה (לא שיש הרבה מה לקרוא שם) הבנתי: רוואר טושה, האופוזיציונר והסאטיריקאן חד הלשון, קיבל את עיטור הכבוד הגבוה של סוריה, מבשאר אלאסד, בכבודו ובעצמו (בתמונה). האם נשיא סוריה, החושש ממוצא פיו של השחקן המהולל, קנה אותו?
מה שמביא אותנו לסוגיית זכויות האדם בסוריה, זו המדינה שיש עדיין אצלנו שבטוחים ששלום איתה יפתור את כל בעיות המזרח התיכון.
שלשום הכניס משרד החוץ האמריקני את סוריה לרשימת המדינות המצורעות, המפרות באופן קשה את זכויות האדם אצלן, זו סוריה של בשאר אלאסד שרבים התלהבו עם עלייתו לשלטון כי הוא מערבי, ויפתח את המדינה הסגורה ביותר במזרח התיכון. למרבית הצער ההיפך קרה, ובשאר נאלץ לסגור את הפוליטיקה החד-מפלגתית שלו ואת המוני בני עמו בשורה של מעצרים וריסונים חדשים.
למה? הדבר מעיד על לחץ ומצוקה גוברים, באיזור כה בלתי יציב כשסביבו לבנון, עיראק, ישראל והפלסטינים, כגורמים בלתי יציבים, בוודאי מבחינתו. גם יחסיו עם ירדן חזרו להיות קרירים מאוד.
לפי דווחים של ארגון Human Rights Watch ב- 9 בדצמבר 2007 פתח בשאר בגל מעצרים חדש כנגד גורמי אופוזיציה שהעיזו להתארגן ולהיפגש בדרישה לחירויות ולזכויות, כ- 163 במספר.
הפעילים, ביניהם חבר פרלמנט לשעבר, ריאד סייף, העיזו להתאגד. המפגש הזה היה של “המועצה הלאומית של הכרזת דמשק לשינוי דמוקרטי”, שורה של מילים מגונות לפי המשטר הסורי. בינואר האחרון הוגש סוג של כתב אישום נגד 11 ממנהיגי הקבוצה בטענה ל”החלשת הרגשות הלאומיים”, “הפצת ידיעות שקריות, שעלולות להחליש את המורל של הציבור”, “חברות בארגון אסור, שמטרתו שינוי מבנה המדינה”, “הפצת עדתיות והשמצה”, ו”הצטרפות לארגון חשאי”, כל אלה האשמות חמורות מאד בסוריה, כנגד בטחון המדינה.
“הסורים מתייחסים אל הנאשמים האלה כאל פושעים פליליים, פשוט משום שהם קוראים לשינוי דמוקרטי בסוריה”, אמר ג’ו סטורק, מנהל בפועל של מחלקת המזרח התיכון בארגון Human Rights Watch שבסיסו בארצות הברית. שמונה מן הנאשמים הודיעו לשופט חוקר כי הוכו באופן קשה על ידי הסוהרים שלהם, כדי להוציא מהם הודאות באשמה. בין היתר בעטו בהם הסוהרים החוקרים, סטרו להם, היכו אותם, ומנעו מהם שינה ואוכל. אחד העצורים, עלי עבדאללה הובהל לבית חולים בחשש שנגרם נזק לאוזן שלו בזמן העינויים. אין זה מקרה יחיד של עינויים, מאסרים פוליטיים בוטים, וסתימת פיות בסוריה של בשאר, מדינה שבה אסורה הפצת הפס הרחב באינטרנט למקורבים שיש שם, מחשש שיעבירו סרטונים, חלילה וחס, ועדיין יש הגבלות על מי שמבקש להוציא דרכון.
האם הצעדים הללו מעידים על עוצמתו של בשאר או על חולשתו? התשובה השנייה קרובה לאמת. אם התכוון לזרוע אימה בקרב מתנגדיו הרבים במדינה, ספק אם הצליח לעשות זאת. אביו הורה על רצח כעשרים אלף איש, זקנים, נשים וילדים, בעיר אלחאמה בשנת 1982, וכן לבצע טבח באסירים בבית הכלא תדמור, והצליח בכך ליצור הרתעה אדירה, אולי עד היום. אך לאסור כמה פעילים, ולזכות למטחי ביקורת מקבוצות זכויות האדם בעולם? ספק אם זה יוצר הרתעה של ממש. בשנות האלפיים כבר אי אפשר להעלים אנשים, כפי שנהגו השלטונות הסורים לעשות בעבר. הכל מגיע לאינטרנט,ולחשיפה למליוני אנשים. במילים אחרות, מדינת המוחאבראת, עליה דיבר גם הקומיקאי דוריד לחאם, מתקשה כיום לתפקד יותר ויותר.
לאט לאט, אך בביטחה, מתהדקת טבעת זכויות האדם סביב משטרים כמו בסוריה, או באיראן. הלגיטימיות שלהם הולכת וננגסת ברחבי העולם, עד לחיסולם. מה שעבר פעם, ספק אם יעבוד גם בעתיד, למשל שיטת החיסולים שמבצעים הסורים בלבנון, מאז רצח רפיק אלחרירי בפברואר 2005. אך עובדה, המשטרים האלה עדיין שורדים, מתמרנים יום ולילה בין ההאשמות כנגדם, לא בוחלים בשיטות לסתום פיות בארצותיהם, וכן, גם מחלקים מדליות ועיטורים גבוהים, למי מבין האמנים, לשימת לב דוריד לחאם, או האינטלקטואלים, שמוכן להקריב את המוניטין שלו, לתועלתם. עוד דוגמה? ומי ביקר לאחרונה בארמונו של בשאר אלאסד והילל אותו ואת שלטונו? אביר זכויות האדם (כאשר מדובר בישראל כמובן), לוחם החברה האזרחית והדמוקרטיה, הח”כ לשעבר, ד”ר עזמי בשארה.
◄אנא עיזרו לאתר שלנו, ושילחו את המאמר הזה אל החברים. עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, כאן למטה. עיזרו לעצמנו להשפיע.
◄ניתן להירשם כאן, ולקבל את המאמרים ישירות אל המייל שלכם. המאמרים יישארו שלכם לתמיד.
משטר של 99,999%
אל תקנאו בבשאר, מנווט בין איומים לסכנות, וריח הפחד באוויר
מה עושים עם בשאר אלאסד? חשבון ההפסד לפני חשבון הרווח
