בניטו מוסוליני צועד לאיסטנבול: על השליטה באמצעות תעמולה

מאת ד”ר גיא בכור

התעמולה הפשיסטית באיטליה טענה שב- 28 באוקטובר 1922 עשרות אלפי גברים עזי נפש, תומכי בניטו מוסוליני, צעדו לעבר הבירה רומא, ותפסו בה את השלטון בכוח. שנת 1922 נתפסה לכן במכונת התעמולה הפשיסטית כשנת האפס, בה 3,000 גברים איטלקים נהרגו במצעד הזה על רומא (Marcia su Roma), והכל למען החייאת האימפריה הרומאית המהוללת, שתשוב ותשלוט בעולם.

האמת היתה אחרת. מצב המפלגה הפשיסטית באיטליה של אז היה רעוע, ומוסוליני עצמו התכוון להימלט מאיטליה, אם המלך ויקטור עמנואל השלישי יכריז על משטר צבאי. אך המלך פחד ממלחמת אזרחים, וגרוע יותר מבחינתו, ממהפכה קומוניסטית, שתדיח את המלוכה. לכן הוא לא הכריז על משטר צבאי, וב- 28 באוקטובר הזמין את מוסוליני לרומא. הוא העדיף אותו על פני השמאל, למרות שהיה זה צעד לא הגיוני: הפשיסטים של מוסוליני זכו רק ב 35 מושבים מתוך 535 בפרלמנט  בבחירות הכלליות. ב- 29 באוקטובר, הכריז המלך על מוסוליני כעל ראש הממשלה, ולמחרת כ- 30,000 לובשי חולצות שחורות הגיעו לעיר בהפגנת התלהבות, כך שאם היה בכלל מצעד על רומא, הוא התרחש אחרי שמוסוליני הגיע לשלטון, לא לפני, ולא היו כלל הרוגים.

ארבע שנים אחר כך הפך מוסוליני לדיקטטור של איטליה, והודות למכונת התעמולה האדירה שכונן, הוא הופיע כמושיע של איטליה. הטעות הגדולה שלו היתה שנכנס למלחמת העולם השניה. מכונת התעמולה שלו המציאה אמנם בתחילה ניצחונות אדירים, אך לבסוף אי אפשר היה להסתיר עוד את התבוסה ולא את מותו המחפיר של מוסוליני עצמו. באפריל 1945 נורו מוסוליני ופילגשו בידי פרטיזנים, וגופותיהם נתלו לדיראון כגושי בשר על אנקולים במרכז מילאנו.

1 את הבחירות המקומיות שהתקיימו אתמול בטורקיה הציג ארדואן כמשאל עם על מנהיגותו וכתמיכה לצעדיו העתידיים, ולכן לא הותיר לתומכיו ברירה אלא להצביע עבורו. על פי תוצאות לא סופיות, אם אנו מקבלים את התוצאות, זכתה מפלגתו של ארדואן, “מפלגת הצדק והפיתוח” (AKP), ב- 46% מהקולות לעומת 38.8% בבחירות המקומיות האחרונות בשנת 2009. בטורקיה הבחירות המקומיות מאוד מפלגתיות, בניגוד אלינו. כלומר ארדואן ומפלגתו דווקא התחזקו.

ואכן, ארדואן התגאה אתמול בהישג הגדול: למרות ההאשמות בשחיתות של מקורביו, של בנו ושלו עצמו, הוא לא נפגע. המפלגה החילונית, מפלגת העם הרפובליקני זכתה רק ב- 27%, פער גדול למרות כל סחרור המעצרים והחקירות. במשאל העם הזה – הוא הצליח, מה ש”מטהר אותו עכשיו מטענות השחיתות”. לא צריך תובעים, לא צריך משטרה ולא צריך בתי משפט, הוא טוהר.

אך בעצם התקבלה התעמולה שהפיץ ארדואן בכל מקום, בכל כלי תקשורת הכפוף לו ובכל עצרת בחירות, עד שאיבד את קולו: טורקיה עמדה בפני מזימה בינלאומית להפיל אותה לאבדון, שבמרכזה יריבו האסלאמיטסט המתגורר בארצות הברית, פתחוללה גולן; המערב שמקנא בהצלחתה של טורקיה; והבנקאים היהודים, השולטים בכלכלה העולמית. הסגנון הפשיסטי הזה של תעמולה השנאה וההתרסה, תוך קביעה ש”טורקיה בסכנה” (מזכיר את “אלאקצא בסכנה” של תנועת “האחים המוסלמים” במתכונתה בישראל) אכן הצליח. ארדואן הציג את עצמו כמחסום האחרון בין טורקיה לכיאוס, ומי שרוצה למנוע כיאוס חייב להצביע עבורו. הביטחון, היציבות והמדינה בכלל, זה הוא.

הבחירות הפכו אצל ארדואן לכלי תעמולה, ניגוח והונאה. ה”דמוקרטיה” כאן היא אמצעי, לא מטרה.

הוא תמיד התגאה בכלכלה הטורקית, אלא שכפי שראינו בחודש ינואר, בלון האשראי של הכלכלה הזו התרוקן, והיא נראית כרגע על כרעי תרנגולת, עם מטבע ירוד, ריבית שהועלתה באופן היסטרי, אבטלה עצומה, וקושי גדול למחזר אות החובות קצרי הטווח שלה. ברור שמנהיג אוטוקרטי רק מרחיק את המשקיעים עוד יותר.

השבוע התפרסם הדו”ח המדינתי של ארגון ה- OECD על טורקיה, החברה בו. מבין 34 המדינות החברות, התוצר לנפש בטורקיה נמוך מזה של מקסיקו, ההכנסה למשק בית בטורקיה נמוכה ב- 55% מן ההכנסה הממוצעת בארגון, טורקיה שנייה לפני הסוף בהוצאות בריאות, האחרונה בהוצאות ביטוח, במקום ה- 31 בשוויון בין המינים ובביטחון הערים. בהוצאות לציבור היא במקום הנמוך ביותר, שלישית באי השוויון, בהכנסה ובעוני (דווקא ישראל יורדת כל הזמן במדד אי השוויון, וזה טוב). שליש מהטורקים דווחו שאינם יכולים לקנות מספיק אוכל. אז על איזה הצלחה מדבר ארדואן?

ופה הטריק: המפלגה האסלאמיסטית, כמפלגה תואמת “אחים מוסלמים” הקימה רשת אדירה של סיוע כלכלי לצרכניה, ולכן הם ימשיכו ויצביעו בשבילה, כפי שאכן קרה. דומה הדבר כבר לארצות הברית: 50 מליון אמריקנים מקבלים תלושי מזון, ולכן ימשיכו ויצביעו למפלגה הדמוקרטית לא משנה מה יהיה. הם מפחדים שייקחו להם את הכסף או את הסיוע. לא המדינה מעניינת אותם, אלא התלושים שהם מקבלים.

בשום מקום בעולם עדיין לא חזינו בבחירות המורידות מפלגה תואמת “אחים מוסלמים”. להעלות, תמיד כן, באלג’יריה, מצרים, טוניסיה, רשות פלסטינית, או טורקיה. אך לא להוריד.

2 האסלאם הפוליטי: ארדואן נשען על האסלאם, היקר לעשרות מליונים, ומן הבחינה הזו זהו שלטון מובהק של אסלאם פוליטי, בסגנון האחים המוסלמים. למרות שגם יריבו הנסתר גולן הוא אסלאם, מפלגת ארדואן נתפסת כעממית, בעוד הגולניסטים כאליטות. רוב הטורקים יזדהו מאוד עם מוחמד ועלי, ולא באמת התחברו לשמאל, ללנין או לחילוניות.

המפלגה החילונית העיקרית, “מפלגת העם הרפובליקני” (CHP) לא מצליחה לעלות משום שאין די בסיסמאות לאומיות או חילוניות במדינה שיש בה רוב עממי גדול במרכז המדינה, כמו טורקיה. ולכן המפלגה הזו זכתה כרגיל במאחזים שלה בערים המערביות, אך לא באנטוליה או במזרח והדרום הכורדיים. כמו בסוריה, בעיראק ובעולם הערבי, אין די בלאומיות המתפוררת, כאשר מנגד עומדים פיתויי האסלאם, ועוד במדינה שהיתה בעצמה ח’ליפות אסלאמית. מדינה שבה הדת היתה המדינה, ואשר שלטה במזרח התיכון כולו בחסד הדת. הדת היא הגדולה הנעלמת שלה.

בלאומיות הכמאליסטית אין עוד השראה, אין עוד פיתוי, ואין אטרקטיביות. מה גם שהמועמד החילוני, כמאל קיליצ’דרוגלו אינו כריזמטי במיוחד. כתוצאה מכך, לאחר מהומות גזי פארק בקיץ חילונים רבים מהגרים מטורקיה אל המערב, ביאושם. הם מבינים שהמדינה הזו רק הולכת אחורה כל הזמן, ואין להם שם עתיד. גם היהודים נוטשים, אך לצערי, רובם לא לישראל. היהודים הקשורים לישראל עלו כבר עם קום המדינה, ויחד עם זאת כל הזמן נוחתות בישראל משפחות עולים מטורקיה. יש לארגן בדחיפות עליית הצלה, ולכוון את הזרם גם אלינו.

מתוך כ- 25,000 יהודים בטורקיה, כאשר הייתי אורח הקהילה, ואף נתתי את ההרצאה המרכזית באירוע ענק של הקהילה בשנת 2009, נותרו כיום כחצי, וגם זה הולך ופוחת. עיקר היוצאים הם הצעירים, כך שאין עוד עתיד לקהילה הזו, שפעם היתה כל כך גדולה וגאה. ארדואן מבריח את השכבה הדינאמית ביותר במדינה.

ומה קובע החודש מדד האיומים הבטחוניים, שפיתחנו באתר זה שבע שנים? כלי חשוב לכל אחד, להבין במימד השוואתי איפה אנחנו נמצאים. כדי לקרוא יש להצטרף למועדון ג’יפלאנט פריים.
 

3  הצעד הראשון של ארדואן, שזכה לתמיכת החילונים התמימים, היה עיקור הצבא, והשלכת מאות קצינים לכלא, כולל הרמטכ”ל, באשמת כוונה להפיכה צבאית. היום ברור שהיה זה משפט מבוים, והוא ייפתח מחדש, אך הצבא מבוהל. כמו במצרים, הצבא היה תקוותם האחרונה של החילוניים, ובמצרים הצבא אכן תפס בקיץ את השלטון מחדש, תוך מחיקת משטר “האחים המוסלמים” של מוחמד מורסי. אלא שבשל לחץ האיחוד האירופי וארצות הברית, הצבא בטורקיה ויתר ונסוג, אולי לפי שעה. הערכת הצבא היא שארדואן חזק מידי מכדי להפילו ללא צניחה למלחמת אזרחים. אם עבד אלפתאח א-סיסי היה מחכה עוד כמה שנים עם ההפיכה הצבאית שלו, יתכן והיא כבר לא היתה מתרחשת לעולם.

(תמונה: אימג’בנק, Getty Images) 

4 טורקיה הפכה למשטר אוטוקרטי, דהיינו שלטון יחיד הבנוי על מאחזי כוח ופחד. טורקיה היא המדינה שיש בה הכי הרבה עיתונאים בכלא, ואלפי קציני משטרה הודחו ועשרות שופטים ותובעים פוטרו מאז נחשפה פרשת השחיתות הגדולה ב- 17 בדצמבר האחרון. צעדים כאלה במדינה דמוקרטית פשוט לא יעלו על הדעת, אך בטורקיה זה עובר. מי שיתנגד, ייכלא. האינטרנט הוא אוייב המנהיג, והמידע הוא כבר אויב העם.

דוגמה לרשעות: הפרלמנט של ארדואן העביר בינואר חוק המונע סיוע רפואי ממפגינים. החוק מאיים באישום פלילי ותביעה אזרחית נגד רופאים, שיתנו עזרה ראשונה “במצבי חירום”, ללא אישור המדינה: עד שלוש שנים בכלא או קנס של שני מליון לירות, כ- 920,000 דולר. במהומות גזי פארק בקיץ רופאים העזו לטפל בפצועים, ועכשיו בולמים גם את זה. כל הפגנה נענית ביד פלדה ואחר כך במעצרי עונשין המוניים.

כיוון שהוא מבקש לכלוא את רוב הטורקים בעולם של מציאות הזויה כבניטו מוסוליני, הורה ארדואן הכל יכול לחסום את טוויטר ופייסבוק בטורקיה, למרות שבתי משפט מתנגדים לכך. בליל הבחירות אירעו הפסקות חשמל “מסתוריות” כאשר ספרו את הקולות (לטענת האופוזיציה כך הכניסו פתקי הצבעה של מפלגת השלטון), מחשבים נפרצו, ואיומים הושמעו. לטורקי הפשוט נתנו את התחושה שאם לא יצביע עבור המפלגה האסלאמית השלטת, טורקיה מחוסלת בידי אויבים חיצוניים אדירים. שבמו ידיו הוא מגן על הבית שלו. והתעמולה עבדה.

אי אפשר לקיים כלכלה חופשית, וטורקיה עברה הפרטה, עם משטר פחד. לכן הרבה חברות בינלאומיות נסוגות מכוונתן להקים שם מטות איזוריים, כמו שתכננו. שום דבר אינו בטוח עם מנהיג החי בעולם מדומיין, המוקף ביס-מנים מריעים. הנזק לטענה הטורקית שהיא גשר בין מזרח למערב הוא כבר אסטרטגי. ובכן, היא מזרח.

הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים.
 

5 באוגוסט הקרוב יתקיימו בטורקיה הבחירות לנשיאות, וטייפ ארדואן עדיין לא הודיע שיתמודד, אך סביר שכך יקרה. הצבעת האמון היום- לכאורה, מחזקת את הכיוון הזה. פעם, כאשר חשבנו שטורקיה עדיין דמוקרטית, היו הערכות שתפקיד הנשיא הוא ייצוגי, ואולי ארדואן לא יחפוץ בו, אך כיום מבינים שהוא ייקח תפקיד יצוגי, ויהפוך אותו בלי הרבה בעיות לתפקיד פוליטי מלא. החוקה הרי תמיד שירתה את ארדואן, או לא היוותה מכשול לגביו. הרי מדובר בשילוב נפיץ של שלטון יחיד על גבי דמוקרטיה-לכאורה, כמו אצל צ’ווס.

ויחד עם זאת, זה לא יהיה קל לארדואן, שכן הוא צריך רוב של 50%  כדי להיות נשיא, ואת הרוב הזה אולי יתנו לו הכורדים, בעוד הונאת “פיוס” עם ה- PKK, אי אפשר עדיין לדעת.