מאת ד”ר גיא בכור
1 אנטישמיות גלויה:
“יש אווירה אנטישמית בצרפת…75 שנים אחרי הגירוש למחנות הריכוז, יהודי צרפת שוב פוחדים”, אומר מי שהיה ראש ממשלת צרפת עד לאחרונה (מועמד לנשיאות) מנואל ואלס, בוועידה בינלאומית נגד האנטישמיות. הוא אולי היחיד שמעז להגיד את זה, ובדיוק במסגרת אותה “אווירה אנטישמית”, מאשימים אותו שהוא אוהד את ישראל והיהודים, בשל אשתו היהודייה.
ואכן, הלסת נשמטת מן הרצף ההולך ומתגבר של אלימות, רצחנות ושנאה יוקדת כלפי יהודים בצרפת. המכנה המשותף של כמעט כל התקריות: המשטרה לא עשתה דבר, והמבצעים כמעט אף פעם אינם נתפסים, ולא במקרה. להיות יהודי בצרפת זה עניין מסוכן.
שנלך מן העדכני ביותר אחורה?
23 למרץ 2018 – עליית מדרגה חמורה נוספת, כאשר קשישה יהודייה בת 85 וניצולת שואה, מיריי קנול, נרצחה בידי שני מוסלמים בדירתה ב- 11 דקירות סכין, ואז גופתה נשרפה. בשל עליית המדרגה הוגש כתב אישום נגד השניים. הרצח היה ברובע ה- 11, שנחשב כרובע “בטוח”, ויהודים מהגרים אליו בהגירה פנימית מן הפרברים. אז הוא כבר לא “בטוח” עוד. הרצח הזה זכה להתייחסות בתקשורת, סוף-סוף, אך דווקא בשל כך היהודים שם חוששים מגל אנטישמיות, ופיגועי חיקוי.
22 לפברואר 2018: רב הקהילה בעיר ברון, ליד ליון, השאיר את עגלת בתו התינוקת בלילה בחדר המדרגות. אלמונים שפכו חומצה בקרקעית עגלת התינוק, וכאשר התינוקת היהודיה המסכנה הושמה בעגלה היא נכוותה מן החומצה, ואושפזה.
29 לינואר 2018 נער בן שמונה, שהלך בחוצפתו עם כיפה ברחוב, הותקף בידי בני נוער מוסלמים, ברובע סרסל של פריז. הם בעטו בו, והיכו אותו באגרופים. הילד נפצע והוכה בהלם.
18 לינואר 2018 – אחד ממנהיגי הקהילה היהודית בעיר מונטריי, מזרחית לפריז, עונה לילה שלם בידי פורצים רעולי פנים. הם חדרו לדירתו כשישן, ושדדו אותו, תוך קריאות נגד היהודים. זהותו של האיש לא פורסמה, כדי להגן על חייו, אלא ראשי התיבות של שמו – ס.ה.
12 לינואר 2018 – שוב רובע סרסל בפריז, נערה בת 15 חזרה מבית הספר היהודי “מרכז התורה”, עם תלבושת אחידה של אותו בית ספר. בחוצפתה היא גם ענדה מגן דוד. צעיר (בצרפת הכוונה במילה “צעיר” היא למוסלמי) תקף אותה עם סכין, וחתך את פניה לאורך. היא תישאר מעוותת כל חייה.
9 בינואר 2018 ביום השנה השלישי לטבח בחנות “היפר כשר” בפריז, הוצתה עד היסוד חנות אותה רשת בקרטיי, פרבר של פריז (למעלה). אין עוד לגיטימציה לסממנים יהודיים פומביים.
וזה רק מהשנה החדשה.
בשנת 2017 היו עשרות מקרים של התעללות ביהודים, והבולטים שביניהם:
8 לספטמבר 2017 – רעולי פנים פרצו בשעת לילה מאוחרת לביתו של אחד ממנהיגי הקהילה היהודית, המוכר היטב מן הטלוויזיה, רוז’ה פינטו. הם קשרו אותו, את אשתו מיריי ואת בנם דוד, התעללו בהם, קיללו את היהודים, והיכו אותם קשות.
4 באפריל 2017 – צעיר מוסלמי פרץ לדירתה של שכנתו היהודיה המבוגרת, וחסרת הישע שרה חלימי, עינה אותה דקות ארוכות, ולבסוף זרק אותה חיה, כשהיא מתחננת לחייה, מן המרפסת של הדירה, בקומה השלישית. היא נהרגה. הצעיר זעק “אללה אכבר” במהלך הרצח. המדהים הוא ששכנים שמעו את זעקותיה, והזעיקו את המשטרה. השוטרים נותרו למטה, ולא התערבו להציל אותה. הצעיר הוכרז בהמשך כ”לא שפוי”.
24 לפברואר 2017 – שני צעירים יהודים הותקפו בעיר בונדי, צפונית לפריז, בידי צעירים מוסלמים, שקראו לעברם “יהודים מלוכלכים”. הם הורידו אותם ממכוניתם, היכו אותם וניסרו את אצבעו של אחד מהיהודים עם מסור.
12 לינואר 2017 – מורה יהודי בבית ספר תיכון הותקף בידי תלמיד מוסלמי, שצעק שברצונו לערוף ראש של יהודי. המורה נפצע קשה.
גם בארץ יש טרור של מוסלמים, אך בארץ המשטרה היא יהודית, והיא כוח מגן. אך מי יגן על היהודים בצרפת? מחקרים מראים שרוב התקריות האנטישמיות בכלל לא מדווחות למשטרה, כיוון שהמתלוננים יודעים שאם ידווחו – יבולע להם אחר כך. בשנת 2016 תועדו בצרפת 77 תקריות אנטישמיות, ובשנת 2017 קפץ המספר ל- 97. ההערכה שמדובר במאות מקרים, רובם ככולם לא דווחו, גם כיוון שממילא המשטרה לא תעשה הרבה, אז בשביל מה.
בצרפת מי שמזוהה כיהודי ברחוב – שם את חייו בסכנה, שוב.
האנטישמיות בצרפת הולכת יד ביד עם הגירת מיליוני המוסלמים. הם מביאים לאירופה את הנורמות שבהן היו רגילים בארצות מוצאם, וכמו שהיהודים נטשו את מדינות ערב, כך צפוי לקרות גם במדינת ערב החדשה, צרפת.
2 מי שיכול – בורח, ולישראל כבר עלו כ- 40,000 מיהודי צרפת בעשור האחרון, והעלייה נמשכת. אין נתונים על הגירה לקנדה, אך גם כאן ההנחה שיש אלפים רבים של מהגרים. לבריטניה כבר פחות עוזבים, משום שהם מבינים שאחרי הברקזיט רובם לא יוכלו להישאר שם. בשנת 2000 תועדו כחצי מיליון יהודים ברחבי צרפת, ובשנת 2017 הם הוערכו ב- 400,000, כלומר מאה אלף כבר נעלמו. שכונות שנחשבו פעם כשכונות יהודיות תוססות, נכחדות, וכמה עשרות אלפי יהודים גם עזבו את הפרברים לטובת רובעים שנחשבים בטוחים יותר במרכז פריז. השכונות הישנות עוברות תהליך אסלום מהיר.
כיוון שהמוסלמים יודעים שהיהודים עוזבים, בין אם בהגירה חיצונית, או פנימית, הם נאלצים למכור במחירים שהם פחות ממחיר השוק, כיוון שהקונים יודעים שהם ימכרו בכל מחיר.
אחת הסיבות שקשה ליהודים לעלות לארץ היא מחירי הנדל”ן שהם מוכרים, הנמוכים, ועוד בשער אירו נמוך לעומת השקל החזק, ומחירי הנדל”ן הגבוהים אצלנו. לאלה שיעלו לארץ בעתיד יהיה עוד יותר קשה. יש מקום לקלוט קהילות שלמות.
הערכה שמשמיע אחד מפרנסי הקהילה בסרטון שבו צפיתם למעלה, שתוך כמה עשורים לא יישארו עוד יהודים בצרפת.
3 הקול המוסלמי כבר גדול מידי, כך שכבר אי אפשר לנצח עוד בבחירות בצרפת בלי הקול הזה. ההערכה ש- 15 אחוזים מ- 67 מיליון התושבים בצרפת הם מוסלמים, כלומר מעל עשרה מיליון, וכבר ראינו במאמר קודם שלנו שאחוז תלמידי התיכון המוסלמים ברחבי המדינה עומד כבר על 25 אחוזים, ואלה כבר מצביעים. ביחד עם השמאל לגווניו, שתמיד הולך עם האסלאם – ההצלחה מובטחת, ואכן לימין העמוק אין סיכוי, ושוב ושוב הוא מפסיד. זו תופעה מסוכנת, משום שאם הימין העמוק יתייאש מן הבחירות ומן הדמוקרטיה, הוא עלול לרדת לרחובות עם נשק.
תופעת תפילות הרחוב מקבלת תאוצה, ככל שיש דרישה גוברת למסגדים, ועל פי הקהילה המוסלמית הענקית, חסרים אלפי מסגדים ברחבי המדינה, שגם משתנה טופוגרפית. איזו יוהרה, איזו חוצפה, ואיזו כפיות טובה. מה חושב יהודי בצרפת, כאשר הוא רואה את זה? הוא מבין שזמנו שם קצוב.
כמו בסוריה ובעיראק: בצרפת הורסים קתדרלות, ומקימים מסגדים
דרך טובה לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להוריד את אפליקציית האתר לאנדרואיד, או להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים בשני המקרים – קוראים ראשונים.
ההגירה המוסלמית נמשכת בקצב מואץ, והילודה המוסלמית יותר מכפולה מזו המקורית. בשנת 1981 נקלטו בצרפת 20,000 מבקשי מקלט, שרובם מוסלמים. בשנת 2017 המספר היה 100,000, וזו עלייה של 17 אחוזים לעומת המספר בשנת 2016. מדיניותו של הנשיא החיוור עמנואל מקרון היא של קליטה וחיבוק של הגירת מחפשי העבודה, ולכן הזינוק. זה אומר שצרפת כבר הפכה למדינה אירו-מוסלמית, עם דגשים של מדינה מן הסוג החדש הזה. היום זו צרפת, ובעתיד כל מדינות מערב ומרכז אירופה.
4 אסור לדבר – כללי הפוליטיקלי קורקט (PC, בצרפתית מכונה “המחשבה האחת”, pensée unique) בצרפת חמורים מאוד, יותר מאשר בארצות הברית, ולכן כל מה שקשור לאנטישמיות – אסור באזכור. לכל היותר יש אזכור בשולי השוליים, ולא מעבר לכך. גרפיטי שנכתב על בתי יהודים בפריז עם הכיתוב “לברוח מייד, אם אתם רוצים לחיות”, ברוב מוחלט של המקרים לא יפורסם. מקרים של כדורי רובה שנשלחו ליהודים בדואר פורסמו, בהצנעה. המילה “יהודי” נמרחה על זגוגיות חנויות ומסעדות בבעלות יהודית בכמה ערים, אך התקשורת התעלמה, וכך גם המשטרה, שכמובן לא תפסה אף אחד. המשטרה יודעת שאם תתפוס, היא מסתכנת במהומות ב- 600 האיזורים האסורים בכניסת משטרה ברחבי צרפת. אז למה להם? בחמש השנים האחרונות יותר מ- 500 איש נהרגו או נפצעו בידי האסלאם הרדיקלי ברחבי צרפת. וחיי היהודים? הפקר. נכון, יש שמירה צבאית על בתי כנסת ומרכזים קהילתיים, מה שעוד יותר מעצים את תחושת המחנק של היהודים.
גורמים מוסלמים עותרים לבתי המשפט על כל עניין קטן, בטענה של איסלאמופוביה, ולרוב הם גם זוכים. העיתונאי היהודי האמיץ אריק זמור פרסם כתבה כיצד משתלטים המוסלמים על שכונות, ומפעילים טרור על הנותרים, כדי שגם הם יהגרו. הוא הואשם, והורשע בקנס של 5,000 אירו. הסופר רנו קאמי פרסם את ספרו הידוע “ההחלפה הגדולה” (Le Grand Remplacement), בה טען שהמוסלמים מחליפים בצרפת דמוגרפית את הנוצרים ואת היהודים. בצרפת אסור לטעון טענות כאלה, משטרת המחשבות לא מרשה, ולכן קאמי נקנס בבית המשפט ב- 4,000 אירו, באשמה של “הפצת שנאה או אלימות”.
פשע המסתירים אינו קטן מפשע המבצעים.
כאשר רשת נוטלה הציעה את הממרח שלה במבצע הנחה של 70 אחוזים, פרצה היסטריה אצל הקונים בכל רחבי צרפת. בשום מקום לא צוין שרבים מבין מתפרעי נוטלה היו נשים מוסלמיות. זה אסור לומר, והרי לכם המזרח התיכון באירופה, או שאירופה הפכה למזרח התיכון.
המוסלמים הם כבר מדינה בתוך מדינה בצרפת. לא עדיף לבצע שם חלוקה לשתי מדינות? זה יפתור את המלחמה שתפרוץ שם יום אחד, ללא הפרדה.
5 נושא השואה נעלם – בעבר היו העיתונים בצרפת מתייחסים בהרחבה לנושא יום השואה הבינלאומי, ולאחריות צרפת בתקופה האפילה הזו. אך ביום השואה האחרון העיתונים עברו למדיניות של התעלמות. הם תמיד יעדיפו לדווח על מעללי ישראל האיומים והנוראים, כדי לכפר ולהלבין את מעלליהם הם. מותר כיום ללעוג ליהודים, להאשים אותם במסגרת סקרים אנטישמיים, שהם בעצמם יוצרים תודעה, ואנטישמים כמו הקומיקאי דיידונה ממלאים אולמות, למרות הבדיחות על יהודים.
לדבר היום על סבלות היהודים נתפס בצרפת כמקומם את המוסלמים, ולכן אין לדבר על זה עוד. בהחלט פה ושם יש התייחסות, אך הנושא שנתפס כמכונן בצרפת המודרנית כבר איננו כזה. יש ערגה לספרות של אנטישמים ישנים מן המאה ה- 19 וראשית העשרים (למשל לואי פרדינאן סלין) וחלק מן הספרות הנתעבת הזו שב ומתפרסם, ומרעיל את הנשמות בשנאה ישנה חדשה נגד היהודים.
לבד בפריז: שוב היהודים חשים זרים בצרפת. הם שוב לא חלק מן החברה הצרפתית. מיליוני מוסלמים הגיעו אחריהם, והם כבר מתנהגים כמו בעלי הבית. אך היהודים הם תמיד זרים, הם תמיד “האחר”, שיש לגרש אותו. בוידאו – פריז של פעם כבר אינה קיימת עוד, אלא בזיכרון (מוזיקה: אריק סאטי).
“הרפובליקה של המידות הטובות”: אירופה נרקבת מבפנים
6 הנשיא החיוור, עמנואל מקרון, זוכר היטב מי בחר אותו, ואלה גם השמאל והמוסלמים, והוא מחויב להם. בראיון לשבועון הצרפתי “ז’ורנל דה דימאנש” ב 11 בפברואר השנה, הוא אמר: “אנחנו עובדים על עיצוב האסלאם בצרפת, ובמיוחד איך להסביר אותו”. זה משפט מחריד משום שגישתו של מקרון אל האסלאם היא פייסנית ומכילה, לפיה המוסלמים הם קורבנות הצרפתים, ולכן יש לשנות את הצרפתים, כדי שיתאימו את עצמם אל המוסלמים, ולא להיפך. גישתו של מקרון היא שצרפת ביצעה פשעי מלחמה באלג’יריה, ולכן צרפת מחויבת לאלג’יריה, כמו גם לייתר מדינות צפון אפריקה. המשמעות היא עוד קליטה של מוסלמים רבים גם בשנת 2018.
7 ואכן, ההגירה המואצת יוצרת בעיות קשות של קליטה ואלימות. כיוון שרמת האבטלה כבר שנים עומדת על עשרה אחוזים, ומספר כפול מזה אצל הצעירים, למיליוני המהגרים אין יכולת להשתלב באופן קבוע בשוק העבודה. הם פונים אל הפשע, האלימות, קבוצות מאפיה ופרוטקשן. יש סינדיקטי פשע של אריתראים, יש של אפגנים, יש של סורים ויש של אלג’יראים. הקבוצות מתחרות על איזורי שליטה, בעיקר בסחר בסמים וזנות, ומלחמות שליטה ביניהם הן מחזה שכיח.
מתגרים בשוטרים הצרפתים בקליי. המשטרה הצרפתית איבדה שליטה ברחבי המדינה, והיא מכבה שריפות.
באחרונה פרצה קטטה המונית שכזו בעיר קליי בין הקבוצות האריתראית והאפגנית, 22 נפצעו, ארבעה מתוכם מירי, והם עדיין מאושפזים במצב קשה. שר הפנים הצרפתי, ז’ראר קולומב, הגדיר את התקרית הזו כ”רמת אלימות שמעולם לא ראינו כמותה”:
8 מתארגנים פוליטית – מבין מיליוני המוסלמים, בין חצי מיליון ל- 800 אלף הם ממוצא טורקי. הייחוד שלהם הוא שהם מאורגנים כבר במפלגה אסלאמית-צרפתית, שמתכוונת להתמודד ברשויות מקומיות ובפרלמנט, ושמה “מפלגת השוויון והצדק”. מי ששולט בה מרחוק זה טייפ ארדואן, הנותן הנחיות למנהיגיה, כדי לחדור עמוק יותר לשלטון הצרפתי. זו הסיבה שמקרון משתדל לתמוך בקו הטורקי, למשל בקרבות עפרין ב”סוריה”. מקרון אמנם נלחם בכניסת טורקיה לאיחוד האירופי, אך הוא גם תומך בטורקיה בעניינים אחרים, באותו הזמן.
ארדואן מבין שדמוקרטיה זו דמוגרפיה, והוא כבר עובד על המפץ הגדול, שיגיע יום אחד גם לצרפת, בין אם זה שלטון מוסלמי, או אנרכיה. כאשר תקום “רשימה (מוסלמית) משותפת” גם בצרפת – זו תהא תחילת המפץ.
פרבר של פריז, וכמקובל בטריטוריות המוסלמיות – הנשים נעלמו מן המרחב הציבורי, וגם כאן. וכך חזרו נשים באירופה מאות שנים אחורה, מה שלא מפריע לפמיניסטיות לראות באסלאם המתפשט אמת מידה לליברליות.
את הנשים לא מוכנים לסבול, אז את היהודים? ההטרדות המיניות כנגד נשים הן מכוונות, כדי להרחיק אותן מן המרחב הציבורי, וכך גם כנגד יהודים, כדי לטהר אותם. זו אלימות פונקציונלית.
“Le Grand Remplacement“: בשאנז אליזה, בשאנז אליזה, בשמש, בגשם, בצהרים או בחצות, יש את כל מה שאתם רוצים.
9 היחס לישראל כבר מושפע ועוד יושפע מן האסלאמיזציה המהירה הזו. מקרון יחד עם ראשי מדינה מתאסלמת אחרת, גרמניה, נוטלים את ההובלה נגד החלטות הנשיא דונלד טראמפ בעניין ירושלים, ומקרון נותר כמקור התמיכה הדיפלומטית האחרון שעבאס יכול למצוא בעולם.
אם הברירה עבור מקרון היא בין ישראל, שהוא בסך הכל מחבב אותה, לבין מיליוני מצביעים, התשובה ברורה. ולכן, אין זה נוגע להתנהגות שלנו, בין אם במחדל או במעשה, משום שהתהליכים הדמוגרפיים בצרפת כבר ניכרים לעיני כל.
פרבר אחד של פריז, מיני רבים, שהתאסלם. בפרבר הזה, טראפ, השריעה האסלאמית היא החוק, וצרפת אסורה בכניסה.
10 זו הזדמנות גדולה מבחינת העלייה לישראל, משום שישראל התעצמה מאוד, עברה את התוצר בנפש (GDP PER CAPITA) של צרפת, ומצב היהודים בצרפת עצמה קשה. זה אומר שכוח הדחייה גבוה, אך כוח הקליטה לא גבוה באותה מידה. יש אפשרות לקלוט בשנים הקרובות כמאה אלף עולים מצרפת, וחייב להיות מאמץ מרוכז בעניין, משום שהמשמעות שלו היא פירוק האיחוד האירופי כולו. “האדם האירופי” הוא בעצם היהודי, ואם זה עוזב, מה זה אומר על האדם האירופי?
המשמעות היא עוד תקציבים לעידוד העלייה והעולים, עוד משרות, לימוד של השפה העברית כבר בצרפת, הכרה בתעודות מקצועיות שהאיחוד האירופי מכיר בהן, וגישה אקטיבית ונמרצת.
