זה כעשור הולכת ונחשפת, מטר אחר מטר, דרך עולי הרגל היהודיים, שעלו לרגל אל בית המקדש בשלושת החגים: סוכות, פסח ושבועות. דרך האבנים המהודרת (נבנתה באמצעות 10,000 טון של אבן מסותתת בצורה אמנותית) היתה קבורה אלפיים שנה, כיום מתחת לשכונת השילוח, עיר דוד.
הדרך היא כיום באורך 600 מ’, רוחבה 7.5 מ’ (במקור היא רחבה הרבה יותר), והיא יוצאת מבריכת השילוח לאורך הגיא המרכזי, ועד לבית המקדש. היא היתה מכוסה בשכבות רבות של הריסות, עפר ומפולת אבני גזית שנערמו עליו משנת 70 לספירה, אז נחרבה העיר ירושלים בידי הרומאים.
הדרך כללה שווקים, חנויות, דוכן נואמים, כיכר, עמודים, וכן נמצאה אבן הטוען (או אבן הטועים), שם היו העוברים והשבים מניחים את האבידות והמציאות (בוידאו). בתלמוד בבלי, בהלכות אבידה ומציאה, מספרים על המינהג שהיה קיים בבית המקדש השני: “אבן טוען היתה בירושלים, כל מי שאבדה לו אבידה נפנה לשם; זה עומד ומכריז, וזה עומד ונותן סימנין, ונוטלה”. כן נחשפו המנהרות הסודיות, בהן התחבאו לוחמים יהודיים, במרד נגד הרומאים (גם בוידאו, “לחירות ציון”).
רמות החשיפה והפיתוח של הדרך המדורגת כבר מדהימות, והעבודות האדירות לקראת סיום. כרגע אין עדיין אישור לעלות בדרך בה עלו אבותינו לפני אלפיים שנים, אז בינתיים הסרטון הזה הולך לאורכה. הוא מיועד לילדים, אך כולנו ילדים של ירושלים.
כאשר רואים את זה מבינים עד כמה עמוקים השורשים שלנו, יותר עמוקים משל כל עם אחר הקיים כיום, או שהיה קיים לאורך ההיסטוריה. כל אורח וזר, שיילך לאורך הדרך הזאת – יבין. ועל הדרך הזו ממש אמר הנציג המומצא של עדת המומצאים, אחד, סאאב עריקאת, שזו “עיר פלשתינאית”.
לא. זה מעיין הנעורים הפלאי שלנו (ראו גם את המאמר הזה למטה):
צפו באיכות HD. בעצם, זו האטרקציה החשובה ביותר בירושלים, אחרי הכותל המערבי, ובדרך הזו רואים גם את יסודותיו של הכותל המערבי, אבניו התת קרקעיות, כאשר יוצאים לרחבת בית המקדש.