קסם הפאטיו, ובגידת הערוצים הערביים
מאת ד”ר גיא בכור
שרת החוץ שלנו, ציפי לבני, נפלה שלא בידיעתה למלחמת תקשורת קשה בין שני הערוצים החדשותיים המובילים של העולם הערבי: אלג’זירה, המשדרת מקטר, ואלערביה, המשדרת מסעודיה. אילו ערוצים לוויניים איכותיים, המשקפים את מהפכת התקשורת של העולם הערבי.
אלג’זירה נחשבת מוליכה בפופולאריות, עם עשרות מליוני צופים ביום, ואחריה אלערביה, גם היא עם עשרות מליוני הצופים שלה. הראשונה, אלג’זירה, מתריסה, מקוממת, פן-ערבית כמעט בכוח, שלא תהסס להתסיס את הרוחות נגד ישראל בכל הזדמנות שנקרית בפניה; השניה, אלערביה, שקולה הרבה יותר, ומעניינת יותר. היא לא תהסס גם למתוח ביקורת פנימה, בעוד אלג’זירה צעקנית, לוחמנית, תמיד אנטי מערבית. שלא יובן לא נכון, ערוץ אלערביה אינו חובב את ישראל, אך הוא ענייני. אלג’זירה יתסיס את הרוחות, למשל, למה מדינות ערב אינן מסייעות לעזה, רצוי בג’ינגלים ותמונות של ילדים מתים. ההסתה הפרועה בעניין הילד מוחמד אלדורה נשקפת לגנותו של אלג’זירה; אלערביה ידווח באופן נקודתי. אלג’זירה ישדר קלטות של אלקאעדה, אלערביה – ימנע מכך. בין שני הערוצים קיימת מתיחות רבה, כאשר אלג’זירה מציג את אלערביה לכאורה כמשתף פעולה עם המערב, ולכן לא אותנטי.
עד שהגיעה עכשיו נקמתו המתוקה של ערוץ אלערביה, באמצעות השרה לבני, שאין לה מושג על כל מה שנכתב כאן.
ואיפה מבקרת לבני במפרץ הפרסי? במדינת קטר כמובן, זו אשר ממשלתה מממנת את ערוץ אלג’זירה ושולטת בו. אלג’זירה, למשל באתר האינטרנט שלו, הצניע את ביקורה של לבני בועידה הבינלאומית שנערכת שם. לכל היותר הם פרסמו טור צונן על ביקורה במדינה, הרי ביקורת של ממש אי אפשר לפרסם, כיוון שהיא נפגשת עם צמרת קטר. אך אתר האינטרנט של אלערביה – חוגג.
הוא הראה תמונות של לבני שם, לוחצת ידים לבכירים הקטרים, לשר החוץ של עומאן, ומה לא. אלערביה רוצה לומר בכך: ראו את הצבועים הקטרים. מטיפים לנו מוסר שאנו קרובים למערב, ותראו באיזו התלהבות הם מזמינים אליהם את שרת החוץ של “האויב הציוני”!
ערוץ אלערביה הבין מייד את הדיסוננס הזה, נקודת החולשה של הלאומנות של אלג’זירה, והוא לוחץ עליה, כמובן.
לבני היא גם ישראלית וגם אישה, הזוכה ללחיצות ידים חמות של בכירים ממדינות המפרץ, כולם גברים כמובן, נקודת לעג כפולה של מותחי הביקורת. במילים אחרות, בהבלטת “הכפירה” כביכול, מוצגת אלג’זירה כצבועה ומתחסדת, כמי שהיא משתפת פעולה לא עם ארצות הברית אלא עם, אבוי לבושה, עם ישראל! ואפילו עם נשים!
אלערביה פרסם תמונה של השרה לבני, הלוחצת יד עם יוסוף בן עלווי, שר החוץ של עומאן, במהלך הועידה. התגובות של הגולשים הערבים מקפיאות את הדם. יש שם שנאה עצומה כלפי ישראל וכלפי מפגשי בכיריה עם המפרץ.
قطر دويلة غريبة جدا تبني في الكنائس والعياذ بالـله بأموال الشعب…لها علاقات دبلوماسية مع الصهاينة…واليوم وزيرة صهيونية يداها ملطخة بدماء أشقائنا الفلسطنيين تستقبلها قطر بالورود والسجاد الأحمر ونسلم عليها …!!! أترككم مع الصورة التي تحرق قلوب الشعوب العربية…كل هذا لإرضاء الغرب والصهاينة!!
“קטר היא מדינונת מוזרה מאוד, בונים שם כנסיות נוצריות, חס וחלילה, בכספי העם. יש לה קשרים דיפלומטיים עם הציונים, והיום שרה ישראלית, שידיה מגואלות בדם אחינו הפלסטינים, מתקבלת על ידי קטר בפרחים ובשטיח אדום, ואנחנו מסכימים לזה! אני משאיר אתכם עם התמונה, ששורפת את לבבות העמים הערביים.כל זה כדי לרצות את המערב והציונים!”
“למה שנמתח ביקורת על איראן? אנחנו הבוגדים האמיתיים בעניין הערבי”.
“אנחנו כועסים על מדינות העולם שתומכות בישראל, בעוד המנהיגים שלנו בעצמם אינם חוששים להציג את תמיכתם בישראל בפומבי!”
כמעט כל התגובות עוינות מאוד לישראל, אך גם כמה “צדיקים”, שמברכים על הביקור ועל ההתחממות הפומבית.
نحن العرب واليهود سنبقى حبايب والذي يستحي اليوم من صداقة اليهود سيندم غدا(!).
“אנחנו הערבים והיהודים נישאר ידידים, ומי שמתבייש היום בידידות עם היהודים, יתחרט על כך מחר”.
זהו המזרח התיכון כיום: מי שמתקרב לישראלים, מי שלוחץ את ידיהם מוצג כבוגד, כסוטה, כנגוע. כמי שספק אם יזכה להגיע לגן העדן.
הביקור של לבני הוא הזדמנות של הקוראים הערבים לחסל חשבנות עם קטר הזעירה והעשירה, ועם כל מה שהיא מייצגת, למשל העובדה שהיא מארחת את השייח’ הקיצוני יוסוף קרדאווי, המפרסם פתוות מימין ומשמאל. איפה השייח’ קרדאווי עכשיו? שואלים בזעם הקוראים הערבים, “הפה שלו נעצר כאשר מדובר בשלטונות המארחים שלו?” יש כאן כעס גדול נגד מדינות המפרץ בכלל, שכן עד לאחרונה טענו אומנים מצריים ואחרים כי הם מחרימים את ישראל, בין היתר, בשל רצונם שלא להרגיז את העשירים של המפרץ הפרסי. ועכשיו מתברר כי אותם עשירים כבר קרובים לישראל.
קטר מתפוצצת מכסף, עוד סיבה מדוע היא כה שנואה בעולם הערבי, שרובו רעב היום ללחם. זו נקודה רגישה מאוד בעולם הערבי, שאותה ניצל כבר בעבר סדאם חוסין, שטען, כזכור, כי כבש את כווית כדי לחלק את כספי הנפט שלה אצל העניים של המזרח התיכון הערבי.
מבט מרום היער: לאן הולך המזרח התיכון שלנו, ולאן אנחנו הולכים? סיור מודרך
100 דולר לחבית נפט, והמדבר כפוי הטובה
כמה עובדות עולות ובולטות:
ישראל יוצרת קשר מצוין עם כמה ממדינות המפרץ הפרסי, שהן כיום קרובות אלינו אף יותר ממצרים ומירדן, מדינות שיש לנו הסכם שלום איתן. בין אלה הייתי מונה את קטר כמובן, את עומאן, איחוד נסיכויות המפרץ, ובמידה זהירה גם את סעודיה.
הציר ירושלים-דוחה חזק כיום מן הציר ירושלים-קהיר.
לישראל קשר עם הממשלות הערביות, אך מרבית הציבור הערבי סולד ומתרחק מישראל. לא הצלחנו להגיע אל הציבור, אל החברה, בעוד הפלסטינים הצליחו להגיע אל הציבור הערבי, אך לא אל הממשלות. מי שסבור ביקור אחד ומתוקשר מהווה כבר פריצה אל העולם הערבי טועה. עבודה עצומה עוד לפנינו.
לישראל היום קשרים טובים עם מדינות הפריפריה הערביות, בעיקר במפרץ הפרסי וצפון אפריקה. לעומת זאת עם מדינות האמצע הסובבות אותנו, יחסינו צולעים. ככל שיחסינו עם מדינות השוליים יתקדמו, יתרופפו בהתאמה יחסינו עם מדינות שכנות, למשל עם מצרים.
התמונות שבהן נראים ישראלים קרובים אל עשירי המפרץ מרתיחות מאוד את הציבור הערבי במדינות שסביבנו. הוא רואה זאת כבגידה רבתי, כהתנכרות הפריפריה לחובתה לתמוך באילו הנלחמים בישראל, כהתנערות מוחלטת מן המחויבות למשפחה הכלל הערבית. אם תרצו, זה הרקע למלחמה בין אלג’זירה לאלערביה. התחרות היא לא מי נאמן יותר לערכים המסורתיים, אלא מי בוגד בהם יותר. למרבית הצער, אנחנו הפכו לנייר הלקמוס מי בוגד יותר בערכים הערביים, מי חשוד יותר ככפירה. ישראל של היום היא מדד הכפירה של המזרח התיכון.
◄אנא, סייעו לאתר, ושילחו את המאמר הזה לחבר. עושים זאת באמצעות הכפתור המלץ לחבר, כאן למטה.
◄למצטרפים החדשים לאתר: ניתן להירשם כאן, ולקבל את המאמרים ישירות למייל שלכם. המאמרים ישארו אצלכם לתמיד
הטומאה הישראלית לא נמחתה, אפילו בועידת הפיוס
אלף לילה ולילה, על רשמי הביקור של שמעון פרס בקטר
חלוקי האבן האכזריות. על ציפי לבני והמנהיגות הגברית במזרח התיכון
