מאת ד”ר גיא בכור
לא יכול להיות שכבר שלושה שבועות צרים כוחות דאעש על העיר הכורדית האסטרטגית קובאני שבצפון סוריה, ולא מרפים. ההיפך, הם מתקרבים להשתלט עליה, או סתם להחריב אותה, ובכך להרחיב את השליטה שלהם לאורך הגבול הטורקי.
למה לא יכול להיות? משום שארצות הברית ו”בעלות בריתה” מפציצות מן האוויר את כוחות דאעש באיזור הזה, והמטוסים האמריקנים היו אמורים להשמיד את כוחות דאעש שם, אך זה לא קורה. ההתקדמות הג’יהאדיסטית נמשכת משלושה כיוונים, ובכך היא לועגת לארצות הברית. עצם הימשכות הקרבות היא כבר הישג לדאעש.
בשל ההפצצות מן האוויר פיתח דאעש צורת לחימה, שמערבת גרילה עם סממנים של צבא סדיר, ולכן קשה לפגוע בלוחמיו אווירית. צורת הלחימה הזו, הנלמדת בקובאני, עלולה ללוות אותו גם בחזיתות הבאות.
במילים אחרות, קובאני הפכה לנקודת מבחן ליכולת של הקואליציה הזו, שמתברר שהיא , כצפוי, די חסרת אונים. אי אפשר להכריע או לבלום באיזורים מיושבים רק מן האוויר, בלי מודיעין של ממש, ועם הצגה של קואליציה. וכי במה יעזרו ארבעה מטוסים סעודיים שלא מפציצים? או כמה מטוסים מהמפרץ? להזכיר שכמה מדינות אירופיות שלחו גם הן כמה מטוסי קרב (הבריטים שניים) אך האירופים לא מוכנים להפציץ בסוריה, רק בעיראק. במילים אחרות בסוריה זה קודם כל חיל האוויר האמריקני, והוא לא מצליח לבלום את המתקפה.
האמריקנים חייבים להתעשת עכשיו, שכן חוסר הצלחה בקובאני יקרין על חזיתות אחרות שלהם, מול “המדינה האסלאמית”.
כדי לבלום יש צורך בכוחות קרקע, והכורדים בסוריה אולי נחושים להגן על האיזור שלהם, אך הם חלשים, לא מיומנים, והכוחות שלהם מורכבים ממתנדבים כורדיים ובעלי רצון טוב, שלא מספיק. המוראל שלהם נפול, לאחר שמעל 150 אלף כורדים ברחו מקובאני לתוך טורקיה (בטורקיה יש כבר כמליון וחצי פליטים מסוריה). הם מוקפים משלושה כיוונים והטורקים לא מאפשרים, או לפחות מקשים, על הגעת אספקה אליהם.
דאעש לעומת זאת ממשיך להתעצם במספר לוחמיו, ועכשיו מעריכים את המספר כמתקרב ל- 40,000, ויש האומרים יותר מכך, לאחר שבאוגוסט ההערכה היתה של 15,000. זה הופך את המערכה האמריקנית לקשה עוד יותר.
זו הצגה טורקית, או מציאות? ובאותה מידה זו הצגה אמריקנית או מציאות?
ומי קידם טנקים עד לגבול שלו, כדי להפגין נחישות מבויימת? טייפ ארדואן, לאחר שאש הקרבות והארטילריה של דאעש בקובאני פגעה גם בצד הטורקי של הגבול. ארדואן ממשיך במדיניות שלו שלא להתערב, ובכך הוא למעשה עוזר לדאעש, שכן הגבול שלו לכיוון סוריה פתוח, מה שמאפשר לאלפי מתנדבים נוספים להגיע לצד המדינה האסלאמית. בלי לסתום את הפרצה הענקית הזו, מה הטעם בלחימה מול דאעש?
ובעיראק, הסיפור דומה, הפצצות ארצות הברית לא מצליחות בינתיים להסיג אחורה את כוחות דאעש המתקרבים לבגדאד הבירה, ההיפך הם מתקדמים, אם כי באיטיות. הם לא ממהרים. אובמה לא החלטי, הוא הססן, אז למה הוא חותר? יכול להיות שיש בחירות ברקע?
ברור שבזמן כה קצר איש אינו מצפה לתוצאות של ארצות הברית, אך המזרח התיכון כולו עוקב אחרי הביצועים האמריקניים כמו גם אחר הנחישות שלהם, כך שהאמריקנים חייבים לתפוס את קובאני כנקודת מבחן עבורם, Punctum puncti. אין עכשיו מקום לחוסר אונים.
המאמר המלא והמפורט, כולל תמונת המצב מאחורי הקלעים, מי בוגד ומי נבגד, ואיך זה משפיע עלינו, מופיע עכשיו במועדון ג’יפלאנט פריים במאמר: “על הציפורים ואדי הרעל“.