מאמר זה פורסם לראשונה עבור חברי מועדון Gplanet Prime בתאריך 27.7.08 בשיא אופטימיות “הרגיעה”, והוא נפתח עכשיו לכל, לכבוד החג.
Gplanet Prime: לא תוכלו לטעון שלא ידעתם. חג שמח
מאת ד”ר גיא בכור
כאשר הוכרזה ההפוגה (הרגיעה) הראשונה של מלחמת השחרור, ב-13 ביוני עד 20 ביולי 1948 לדוד בן גוריון, ראש הממשלה של המדינה החדשה, היתה מטרה אחת: להספיק ולשנות את המצב לחלוטין, עד להתחדשות הקרבות, וכך היה. הקטעים בכחול לקוחים מיומנו של דוד בן גוריון מימי הקרבות. (דוד בן גוריון, מן היומן, מלחמת העצמאות תש”ח-תש”ט, משרד הביטחון ההוצאה לאור)
13.6.48- הקמת צה”ל
קראתי את צבי (אילון) שיסדר להשביע כל הצבא, ולהחתים אותם על השבועה. ביררנו עניין הדרגות. קבעתי שבע דרגות לקצינים: סגן ראשון, סגן, סרן, רב-סרן, סגן אלוף, אלוף, רב אלוף.
14.6.48 – התחמשות, תעש
בא אצלי (חיים) סלבין. בימי ההפוגה יעשה 200 מרגמות 3″ ו-700 פגזים ליום. רק בעוד 6-7 שבועות יוציא מרגמות 2″. יצור ב- 4 שבועות 30,000 רימוני מילסים, יגמור שארית הסטנים (מסר כבר 9,100).
15.6.48
רכישות לחיל האוויר: על ידי אהוד (בצ’כיה): 30 “סכינים” (“מסרשמידטים”) עם כל הציוד (על 15 יש כבר אישור סופי). מברק מטדי, ששלח 3 “מבצרים מעופפים” לאיטליה להזדיין שם. קנה עוד אחד. שלח 150 מצנחים.
הטלתי על פריץ ויוחנן להביא לי ביום ו’ תשובה לשאלה איך לגמור המלחמה בניצחון, לאחר גמר ההפוגה, ומה מינימום הנשק והציוד הדרוש למטרה זו.
16.6.48
מזאב הים באו סוף סוף אילו ידיעות. אחרי חיפושים מצא 10 סירות ידועות בשם טורפדו של בן אדם אחד. לובה (אליאב) מודיע: נקנו 15 תותחים עם בסיסים ימיים בני 20 מ”מ בדנמרק.
עם כניסת הרגיעה לתוקפה ברצועת עזה, נותר חמאס ללא אויר לנשימה, פגיע ובמצב קשה. למעלה מ-1,000 הרוגים של הארגון, מצור גובר של ישראל, אובדן דעת הקהל הערבית, חרם בינלאומי, ונתק מן המצרים. חמאס נזקק להפוגה הזו נואשות, והוא הסכים לחצי שנה. ואת ההפוגה הוא קיבל.
אסור היה להסכים בשום אופן להפוגה, שכן בתמרון נכון אפשר היה להגיע להכרעה צבאית בעזה. למרות שכתבתי על כך שוב ושוב, צה”ל בחר שלא להילחם.
עם כניסת השקט החל חמאס בתוכניתו האסטרטגית לשנות את המצב לגמרי בתוך כמה חדשים: בניית צבא סדיר ומאומן של חמאס באמצעות אימונים והתחמשות באיראן, כדי שיוכל לעמוד מול צה”ל בשיטות חיזבאללה, דהיינו בניית מוצבים תת קרקעיים והתחפרות. כל זה נעשה בימים אלה. מפקדים מחיזבאללה מאמנים את אנשי חמאס בערבית, בשטח איראן. טונות של מלט שמזרימה ישראל, באיוולתה, פנימה, משמשים לבניית תשתית בונקרים תת קרקעיים, ליום פקודה. כך ישראל גם מזרימה את הכסף לרצועת עזה, דרך ממשלת סלאם פיאד, ובכסף הזה הם קונים מלט.
חמאס ניצח בקרב על המעברים, ודרישתו שישראל תיפתח את כל המעברים והאספקה מחדש – התקבלה. אם אין לנו כוח עמידה, לשם מה הכרזנו על מצור על עזה? מעתה כל טרוריסט, כל בריון, כל שודד, יפציץ איזורים בתוך ישראל, והיא בתורה מתקפלת ונכנעת מיד. לחמאס אין שום אחריות. ישראל מלאת אחריות ומשפטפטת. וכיום במזרח התיכון מנצח מי שאין לו שום אחריות.
כל המערכת האזרחית מוחלפת עכשיו באנשים של חמאס, כדי שרצועת עזה לעולם לא תשוב לידי פתח: מורים, רופאים, מהנדסים עובדי רשויות מוניציפליות. אלפי אנשים מסולקים, ובמקומם באים חדשים. זו לא רק יצירת שכבת שלטון חדשה, זו יצירת אליטה שלטונית להרבה שנים, עם אופציה להרחבה ליו”ש בעתיד.
נכון שהמצרים בולמים יותר מבעבר כניסת נשק לרצועה דרך המנהרות, אך חמאס אינו זקוק לנשק. הרצועה מלאה בחומרי נפץ ולחימה, רבים מהם מאלה שהפתח השאירו במנוסתו לפני שנה. מה שכן, חמאס זקוק להכנסת נשק שובר סטטוס קוו, דהיינו משגרי קטיושות בדיוק כמו אלה של חיזכאללה. אם לא נכנסו כאלה בשבועות האחרונים הם עוד יכנסו, הרכש הזה אסטרטגי בעיני חמאס. כך ישמור הארגון אופציה להפגיז ערים מרכזיות בישראל עד אשדוד, עם אופציה לירות לעבר שדות התעופה של חיל האויר בצפון הנגב. זה יעד ברור.
22.6.48
השמדת אלטלנה – פגז של אחת מהאוניות שלנו (למעשה של תותח שדה) פגע באניה והחלה לבעור ולהתפוצץ. אנשי אצ”ל ביקשו מאנשינו לעזור להוציא פצועים ואנשים מהאניה. נשלחה מחלקה של פלמ”ח להוציא הפצועים. האניה בוערת..
חמאס ביקש לרסק את כוחם של שרידי הפתח שנותרו בעזה, והוא מצליח: הפיצוץ בבית הקפה אלהילאל שבעזה ביום ששי בערב, הוביל למעצר עשרות אם לא מאות של פעילי פתח ופלגים אחרים, ופיצוץ המאחזים שלהם בעזה. הפיגוע במסעדה בעזה הוביל לטיהור פנימי שעוזר לארגון לבסס את ידו הקשה ברצועה. במסווה של חיסול חשבונות מנקה עכשיו חמאס שכבה מתחרה שלימה, בעיקר של ארגוני שדה קטנים. ויחד עם זאת הוא מופתע לגלות שורשים של ארגונים המשתייכים לג’יהאד העולמי הסוני, דהייו אלקאעדה. זה מדאיג מאוד את חמאס, שמשליך את יהבו על איראן השיעית.
24.6.48
איסר (בארי) מציע איסר הלפרין (הראל) ממונה על ש”ב פנימי.
27.6.48
בצהרים השבעתי את ראשי האגפים והמפקדים.
1.7.48- משבר בפיקוד צהל החדש
נתקבלו מכתבים מכל חברי הסיעה (כאן הכוונה סיעה במובן מרי פנימי- ג.ב.): ידין, גלילי, אליהו כהן, צבי (אילון) על התפטרויות וקטרוגים נגד המשטר הקיים (כלומר נגד הצנטרליזם המוחלט של בן גוריון-ג.ב.). הזמנתי יגאל ידין. אמרתי שזהו מעין מרד פוליטי צבאי ועניין חמור מעין כמוהו. זה עלול להעמיד בסכנה את המערכה, שהיא מערכה של חיים ומוות. אם יעמוד על דעתו להתפטר, אקבל התפטרותו. אולם חובתי להגיד לו שזה נראה בעיני כחבלה חמורה. המלחמה תתנהל גם בלעדי וגם בלעדיו. בשני המקרים יהיה זה משום חבלה.
ובינתים, שחרורו של גלעד שליט, למרבה הצער, רק הולך ומתרחק, קודם כל בגלל המצרים, ובגללנו אנו. ראש הממשלה אולמרט נתן הבטחה לנשיא מובארק כי כל עוד לא ישוחרר שליט, ישראל לא תסכים לפתיחת מעבר רפיח בין עזה לסיני. והמצרים, שמאוד לא מעוניינים שמהעבר יפתח, יעשו לכן הכל כדי שהמשא ומתן הזה לא יצליח. גלעד שליט הפך לערובת הביטחון של המצרים, שעזה תישאר ברשות ישראל לנצח. כך אנו בעצמנו תקענו את שליט בפנים.
גלעד שליט הפך בחדשים האחרונים מעניין הומניטארי, לעניין פוליטי מהותי. מאחוריו מסתתרים אינטרסים אסטרטגיים ארוכי טווח כמו האחריות ההיסטורית לעזה, כך שעניינו קשור היום למהות הכבדה ביותר. הדיון אינו על אדם או על אנשים. הוא על יעדים אסטרטגיים.
עסקת החלפת גופות במחבלים חיים עם חיזבאללה עלולה לפגוע בחייו של גלעד שליט, כאשר הצד השני יודע שגם על גופות ישראל תהיה מוכנה לשלם מחירים כבדים.
ב- 6 ביולי חלה דוד בן גוריון ועד ל-11 בחודש הוא אינו רושם דבר במחברתו.
11.7.48
רק היום יכולתי לשוב למשרד. מאמץ ממושך למעלה מששה חדשים בלי הפסקה של יום מנוחה אחד נתן סוף סוף אותותיו.
ואנחנו, שהתנתקנו מעזה לפני שלו שנים, הרווחנו אותה בחזרה. כל המעברים שלנו לעזה פתוחים ומזרימים סחורות ואחריות פנימה, ואילו המצרים התפטרו ממנה, אולי לעשרות שנים. כל כך רווח להם.
אנו מצמצנו ראשונים, הרפינו, וקיבלנו את עזה. עכשיו אנו מבינים שמבחינת מצרים אין עוד צורך בירי על שדרות והסביבה, שכן מטרתם הושגה: ישראל לקחה על צוארה מחדש את עזה, ופטרה את מצרים מכך. עכשיו אנו מבינים שהקסאמים היו קודם כל התמודדות בין ישראל למצרים על עתיד עזה. ובמלחמת ההתשה הזו אנו הפסדנו. אם עזה שוב שלנו, בשביל מה יצאנו משם לפני שלוש שנים, ושילמנו מחירים כה כבדים?
ההפוגה נסתיימה ביוזמת ישראל וצה”ל החדש. הארגון מחדש של בן גוריון, ההתחמשות בנשק שובר סטטוס קוו וההתחזקות משאירים את היוזמה בידי ישראל, שנשמה את האויר שלה, מבלי להשאיר יותר מידי זמן לצד השני, שכמעט ולא עשה בזמן הזה דבר.
בליל 9-10 ביולי התקדמו כוחות יפתח לעבר בן שמן. אלכסנדרוני תפסו את איזור שדה התעופה לוד, בואכה רמלה. תמה ההפוגה. ישראל נכנסה להפוגה הזו עם יחידות ההגנה וכוחות מיליציה לא סדירים. היא יצאה ממנה עם צבא להכרעה, חיל אויר, חיל ים, ומערכת צבאית ממוסדת של מדינה.
16.7.48
“המבצרים המעופפים” באו. הטייסים מרוצים. שני המבצרים הלכו לאלעריש ולעזה. יתכן שבטעות הרעשנו את רפח (רפיח). נסעו הבוקר להפציץ באל עריש. חזרו בשבע וחצי לת”א ונסעו למקומם. טייסינו מלאים התלהבות. הלילה הולכים לדמשק.
◄כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, יש להירשם לשירות המאמרים בתשלום, Gplanet Prime. קוראים את כל המאמרים בתשלום שכבר פורסמו, וממשיכים לחודש או לחצי שנה. ניתן להירשם – כ א ן.
◄כדי לחדש את המנוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”,
או – כ א ן.
◄שימו לב שמדד האיומים הבטחוניים של חודש דצמבר 2008 נמצא בשיאו. לחברי מועדון Gplanet Prime
