מאת ד”ר גיא בכור
בעוד אנו בוטשים במי האפסיים של שלולית המפלגות בישראל, בסכנות חמאס או אפילו באיומי איראן, מפרסמת הרשות הדמוגרפית האמריקנית נתונים פוקחי עינים על מראה פניו של העולם הערבי בדור של ילדינו, בשנת 2050. למספרים אלה צריכה להיות חשיבות עילאית בקביעת מדיניותה האיזורית של ישראל לשנים הבאות, בבחינת מדיניות הדורות הבאים, כשלידה נראות מחלוקות ההווה בישראל עלובות ומיותרות.
על פי התחזית הדמוגרפית, שעורכיה מציינים כי היא שמרנית, המזרח התיכון יכפיל את עצמו עד שנת 2050. בשנת 1950 היו במזרח התיכון ובצפון אפריקה 112 מליון תושבים. כיום יש 415 מליון ובשנת 2050 יתגוררו באיזור זה 833 מליון איש. זהו חלום בלהות דמוגרפי. רצועת עזה תגדל מ-1.1 מליון כיום ל-4.2 מליון.הגדה המערבית מ-2.2 מליון כיום ל-5.6 מליון. סוריה תצמח מ-16 מליון ל-34 מליון; סעודיה תזנק מ-22 מליון ללא פחות מ-91 מליון בזכות הריבוי העצום באוכלוסיה. מצרים, היחידה ששומרת על פיקוח אוכלוסין, תצמח מ-77 מליון רק ל-91 מליון, אך כבר כיום נולדים במצרים כל עשרה חדשים מליון תינוקות. עיראק תעלה מ-23 מליון ל 57 מליון, איראן מ-65 ל 100 מליון ותימן מ-18 מליון ל-71 מליון. המזרח התיכון יתמלא עד להתפקע, כאשר הסדר החברתי הישן והמוכר ישתנה גם הוא לתמיד. הערים הגדולות בעולם הערבי לא יוכלו להתמודד עם נטל, שכן כבר כיום רבע מאוכלוסי המזרח התיכון גרים בערים הגדולות, וכבר כיום הן מקרטעות. כבר כיום אין מים בעולם הערבי, מספר החקלאים ירד לסביבות 10% מן האזרחים, ומדינות ערב מייבאות כיום את מרבית המזון שהן צורכות. נקל להבין את גודל המשבר בעוד עשור או שניים. כיוון שמחירי הנפט הם כיום בשיא, הנתונים הללו נדחקים לשוליים, אך הנפט לא יעזור בפיצוץ האוכלוסין הצפוי, מה גם שבחלק ממדינות ערב כמו בחרין, כווית וסוריה הנפט מתקרב למיצוי התפוקה.
הנתונים האלה צריכים להדיר שינה מעיני מקבלי ההחלטות במזרח התיכון כמו גם במערב אירופה, שכן בנתוני אבטלה שכבר כיום עומדים בעולם הערבי על 12-20 אחוז, משמעות הדבר צניחה מאסיבית בתל”ג לנפש, אבטלה חמורה, עוני גדול, יאוש, הגירת מליונים למערב אירופה, קריסת משטרים ואף סכנת מלחמות; ולכן כר נרחב לאסלאם פוליטי מיליטנטי ולתיאוריות אלטרנטיביות אחרות.
כיצד ישראל צריכה להתמודד עם הסופה הגדולה ההולכת וקרבה אל המזרח התיכון הערבי, ואשר היא עצמה אינה מעורבת בה או משמשת לה סיבה? כמו שמתכוננים לסופה. לסגור את הדלתות והחלונות, לנסות ולהיפרד ככל האפשר מן הפלסטינים, ולסגור לתמיד את גדר ההפרדה. בשנות התשעים שגה השר שמעון פרס באשלייה כי ישראל הקטנה היא זו שתכונן מזרח תיכון חדש, מודרני, כלכלי וגלובלי. העולם הערבי דחה את החזון הזה, וכרגע כבר מאוחר מידי מלכונן אותו. כבר כיום המזרח התיכון הערבי הוא בור חשוך לעומת ייתר חלקי העולם, ותהליך זה רק יואץ. אם לא תבוצע ההתנתקות הזו מהר, התנתקות גיאוגרפית ומנטאלית, הסופה הגדולה הזו שתאחז בעולם הערבי ותטלטל אותו – עלולה לסחוף אחריה גם אותנו.
(פורסם בידיעות אחרונות)