"כלל הברזל", להבנה ולניהול בעיית עזה

מאת ד”ר גיא בכור

ישנו כלל ברזל, אותו כל מקבל החלטות אצלנו חייב לזכור ולשנן תמיד:

ירי על ישראל או על צה”ל נובע מסיבות פנים-ערביות.

במילים אחרות, ירי או פעילות מלחמתית כלשהי על ישראל או על צה”ל שלנו מגיעים מעומק המחלוקות הפנים-ערביות, הנסתרות לעתים או הגלויות. ישראל תמיד שימשה כלי, פונקציה, כדי שגורם ערבי כלשהו יגיע אל מטרותיו. כך היה כאשר אחמד ג’יבריל שיגר קטיושות לעבר הצפון בשנת 1981, כדי לזכור בהכרת מקומו בתוך אש”ף; כאשר חיזבאללה נלחם בצה”ל 18 שנים, כדי לזכות במוביליות חברתית עבור השיעים בלבנון; ואף כאשר פרצה האנתיפאדה השניה בשנת 2000, כאשר מרואן ברגות’י ובני הדור שלו רצו לשלוט בעצם בפוליטיקה הפלסטינית; וכעת, כאשר נורות הרקטות מכוון רצועת עזה הנשלטת בידי חמאס.

האם ארגון חמאס עומד מאחורי השיגורים הללו? ספק רב. מי שפוגע בשדרות ובישראל הם ברוב המקרים ארגונים אופוזיציוניים לחמאס, החל מגרורות פתח, דרך כנופיות וחמולות מקומיות וכלה בג’יהאד האסלאמי, שיחסיו עם חמאס קרירים. קל לייצר את הרקטות, וקל לשגרן, למרות שחמאס אינו מרוצה מכך. למיטב ידיעתי חמאס נמנע משיגור רקטות מאז השתלט על עזה, להוציא מספר מקרים של ירי מרגמות לעבר מעברי הגבול. ניסיונות שלו לנהל את השיגור (יש לחמאס בעייה לעצור את הרקטות, הרי בכל זאת הוא חמאס, האנטי ישראלי) לא צלחו, והדבר מעיד שלמרות יד הברזל שכפה על רצועת עזה, הוא לא הצליח להשתית את רצונו באופן מלא. שיגור רקטות לעבר ישראל הפך לדרך המחאה הכמעט יחידה נגד חמאס; להבעת דעה פנים-פלסטינית; לדיאלוג פנים-פלסטיני, הבא, כמו תמיד, על חשבוננו.

מה משיגים בשיגורים? כסף, סחטנות, נקמה פנים-ארגונית, לחץ במסגרת משא ומתן כלשהו ועוד. אך באמצעות השיגורים ניתן לחתור קודם כל אל הפרס הגדול:

שישראל תיכנס בפעולה צבאית רחבה לתוך הרצועה, תחסל את חמאס או תחליש אותו מאוד, תקריב את קורבנותיה, ואותם ארגונים יזכו בפירות. שישראל תוציא עבורם את הערמונים, והם יהנו מהם. זו ישראל, שברוב המקרים פעלה כמו סוס שעיניו קשורות, עבור צד ערבי זה או אחר. כך שהינו בלבנון לא פחות מ-18 שנים, הקרבנו כ-1,000 בחורים שלנו, עבור הרצון השיעי להתקדם בפוליטיקה הלבנונית! כך פעלנו בדיוק כפי שצד ערבי כלשהו ציפה שנפעל. חבל.

ברגע שהבנו את השימוש הפונקציונאלי, שעושה בנו הצד הערבי, נכנסנו למועדון המזרח התיכון.

ממשלת אולמרט דווקא פעלה נכון לפני שנה, כאשר תקפה את חיזבאללה, בניגוד להערכתו שנבליג. הפתענו את הארגון השיעי עד מאוד, אלא שלא ניהלנו את המלחמה נכון ובעוצמה הנדרשת. חבל. ההתחלה היתה נכונה וטובה.

*

השתלטות חמאס על הרשות הפלסטינית כולה בבחירות ינואר 2006 (כלומר שזה היה רצונם של רוב הפלסטינים), וההשתלטות האלימה של חמאס על רצועת עזה, כל אלה הם בבחינת הישג גדול לישראל ברמה ההיסטורית. מדוע?

1. חמאס ביטל למעשה את “הבעיה הפלסטינית”. הוא נמצא כבר בעומק הבעיה הכלל- אסלאמית, קשר את הפלסטינים בתודעה הכללית לענייני טרור ולא עוד לשחרור לאומי, ובכך חזרו הפלסטינים כחמישים שנים אחורה. חמאס הפך את הפלסטינים מדוד, חזרה להיות גולית. ממותקפים לתוקפנים. מקורבנות לתוקפנים. אין זה תפקידה של ישראל להציל את הבעייה הפלסטינית מחדש, עבור הפלסטינים.

   
   

2. הפלסטינים שקועים עד צוואר בעימות הפנימי שלהם, והזמן שלהם להילחם בישראל אינו פנוי.

   
   

3. נושא המעבר הבטוח ירד, ואינו רלבנטי עוד למציאות הקיימת.

   
   

4. מדינה פלסטינית נתפסת יותר ויותר בעולם הערבי ובעולם הרחב כסכנה איזורית. ישנם קולות שקטים היום בירדן או במצרים שיעדיפו שלטון ישראלי תמידי ביו”ש, על פני מדינה פלסטינית שהיום תישלט על ידי פתח ומחר על ידי חמאס או אלקאעדה.

   
   

5. במקביל ישראל נתפסת כיום בעולם כאי של יציבות, ההכרחי לייצוב המזרח התיכון. תודות לחמאס ישראל נתפסת יותר כפתרון, ולא כבעיה. מעמדה הגיאופוליטי של ישראל השתפר מאוד. למה הדבר דומה? למי שמבין את הברכה שבבריאות טובה, רק כאשר הפך לחולה. עד לניצחון חמאס ישראל נתפסה כמובנת באליה. לאחר השתלטות הטרור, מבינים בעולם כמה טוב שיש את ישראל.

   
   

6. נצחון חמאס ומלחמת האחים הפלסטינית היא לקח לכל מתכנן אנתיפאדה חדשה נגד ישראל: סופן של כל האנתיפאדות הפלסטיניות היה ליל סכינים ארוכות בתוך המחנה הפלסטיני, קריסה עצמית, ואסון לאומי. זהו לקח היסטורי שיכול לשמש כנוגדן אנתיפאדות.

ובכל זאת, שדרות ועוטף עזה מדממים. מה ניתן לעשות? עד לכיבוש עזה בידי חמאס, צידדתי בפעולה צבאית ישראלית גדולה+הכנסה מתואמת של כוח בינלאומי לעזה, למילוי הואקום. אלא שמצב זה פחות מתאים כיום. אז מה כן?

1. חובה להתנתק סופסוף מעזה. כותב שורות אלה התחנן לעשות זאת לפני שנתיים, עם ההתנתקות, ואז הדבר היה נתפס כהפרדות טבעית מעזה, ולא כענישה, וזוכה ללגיטימציה. ועדיין, איש לא יצפה כיום בעולם שישראל תספק חשמל לעזה, כדי ששם יכינו את הרקטות כנגדה. העולם מבין היום, חוץ מממשלת ישראל. וכמו שכתבנו כאן: מתברר שקל להוציא את ישראל מעזה, אך לא את עזה מישראל. שימו לב עד כמה התקשורת שלנו מכורה לענייני עזה: יש חשמל אין חשמל, כך כל היום. זהו חלק מן ההפרעה הישראלית, העיסוק המזוכיסטי בענייני הפלסטינים, למרות שהדבר כבר אינו קשור בנו עוד!  זו הפרעה מעצם היות התקשורת שלנו חובבת מחדלים עצמיים (“איפה טעינו?”) וביקורת עצמית, ואפילו שמדובר בביקורת סרק. אם לא יהיו פלסטינים, התקשורת כבר תמציא אותם.

   
   

2. העברת הנטל למצרים. למצרים גבול עם רצועת עזה בדיוק כמו שלישראל יש גבול כזה. עשרות שנים דרשו מאיתנו המצרים שנצא מן “השטחים הכבושים”, ובכן, עשינו זאת. עכשיו הנטל צריך לעבור אל האחים הערביים של הפלסטינים, וזו צריכה להיות עמדת ישראל בכל פורום. למצרים לא תהיה ברירה, והיא תישאב לתוך הרצועה. בעניין זה אסור לוותר.

   
   

3.  פעילות ביטחונית נקודתית יומיומית, בדיוק כפי שנעשה כיום, כנגד כל מטרה טרוריסטית. איזורי הגבול בעזה הם כיום איזורים האסורים בתנועה, וכל החודר אליהם מסתכן בנפשו. זו הסיבה שהפלסטינים משתמשים בילדים, כדי לסייע בפעילות השיגור. הם מנסים לשבור את השיטה הישראלית באמצעות דעת הקבל העולמית. יש לחשוף את השיטה המזוויעה הזו, שבה השתמש חומייני בשעתו כנגד עיראק. הפעילות הצבאית צריכה להיות מתמדת, טורדנית, כל יום וכל לילה, והיא תיתן את אותותיה בטווח של כמה שבועות עד חדשים, כפי שעשתה זאת גם ביו”ש. יש לזכור: פעולה צבאית גדולה כיום של ישראל בעזה היא, באופן פרדוקסלי, סוג של התחברות מחדש, בשעה שאנו נדרשים להמשיך ולהתנתק מעזה, ומכל מה שהיא מסמלת. 

כך תפתיע ישראל את אויביה, קודם כל בכך שלא תפעל כפי שהיו מצפים שתעשה, לא תתערב במלחמת האחים הפלסטינית, שהיא עניין פנימי שלהם, ותמקסם את יכולותיה הביטחוניות בתוך מילכוד מזרח תיכוני אופייני, שכמו תמיד הוא בלתי אפשרי, אכזרי, אך גם מאתגר. בניהול נבון תאותת ישראל כי היא את המזרח התיכון ואת תעתועיו, כבר למדה להכיר.

קל להוציא את ישראל מעזה, אך לא את עזה מישראל

עשר הפתעות מתוקות כלענה 

תגובות

שלום גיא
נראה שאת הערבים אני מתחיל להבין תודות לאתר שלך. אותנו אני פחות מבין. רק הבוקר פורסם שישראל דנה על נושא המעבר הבטוח,(כניראה כדי שיהיה קל לחמס להשתלט גם על הגדה)במסגרת המו”מ עם אבו מאזן. ונומר שיהיה הסכם שלום עם אבו מאזן איך זה קשור לשלום עם החמס? וכשיהיה שלום עם החמס עדין לא פתרנו כלום עם הג’יהד האיסלמי ואל קאידה ועוד ארגונים קיקיוניים שימשיכו לירות. צחי הנגבי אמר הבוקר שצפוי בקרוב מבצע גדול בעזה, כנראה שהוא לא קורא אותך. נראה שאנחנו מושפעים ממדיניות ארה”ב באזור שגם היא לא ברורה ולא תואמת את המציעות ועוד פחות בהירה היא המעורבות המחודשת של רוסיה באזור. ובעולם בכלל.
שי

להמלצות שלך הייתי מוסיף עוד המלצה חשובה. חיזוק ביטחוני וכלכלי לכל מי שגר בשדרות ובעוטף עזה. בכך ישראל תעצור את בריחת האוכלוסייה משם. זה יגרום לפלסטינים (וגם לנו) להבין ששדרות היא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, ושחשוב שיהיה ישוב יהודי חזק שם. אז העזתים יבינו שאת בעיית הריבוי הטבעי הלא שפוי שלהם, שיצר את צפיפות האוכלוסייה הבלתי נסבלת שם, הם צריכים לפתור בעצמם ובשטחם. אני מקווה גם שבכך ירדו סופית מהפרק רעיונות הזויים (כמו ביוזמת ז’נבה) למסור להם שטח ישראלי בכדי להקל את מצוקתם.
ניק אורבך

שאלה : למה לא ללומדים ממלחמת האזרחים באלגיריה לפני עשור
שם נצחו הצבא החילוני
למה ?
עופר

מר בכור שלום. מהקשר למאמרך בנושא ההיפרדות המוחלטת מעזה שלכאורה אמורה להיות טבעית ומובנת – עלי להעיר כדלקמן.הסיבה היחידה לאי-התנקתותינו מהמזבלה העזתית קשורה מאוד לכסף הגדול שעושים מעט ישראלים בחסות ממשלת ישראל ופרנסיה.לא אתפלא אם לבסוף יוברר כי כל השנים האלה הוזרמו כספי עתק לחשבונות עלומים של מנהיגינו הבכירים ביותר.בבוא היום תזכר בהשערתי זו – כי אין כל סיבה אחת בעולם זולתי כספי שוחד המעוורים את הבכירים שבמנהיגינו.איני סומן על ”יושרם” של שרון,אולמרט,בן-אליעזר ואפילו מופז. ראינו כבר את ראש השב”כ יוסי גינוסר, כך שהכל אפשרי במדינתנו.
רכס חיים

שלום גיא
קראתי בהתרגשות ונשימה עצורה את הטרילוגיה על המשפחה שלך. מרשים במיוחד הציור של אביך , יחזקאל, שאגב, אתה דומה לו מאוד, אותו חיוך שמתחיל בזוית הפה ונגמר בזויות העיניים. מדהים. שוב אני מביעה את תנחומי ושמחה שחזרת לעבודה המצויינת שלך. הלואי שימעו בקולך. ברוריה

ד”ר בכור שלום
ברשימה האחרונה כתבת שהבעיה הפלסטינית עברה להיות עמוק בתוך הבעיה האסלאמית. האם התכוונת שהשתנה הקונטקסט שלה? לחלק מן הנושא הפאן-אסלאמי? אודה לך אם תוכל לפרט מעט יותר במאמרים הבאים.
בתודה,
איציק לוי

גיא היקר,
קראתי את הכתבה על אביך “המסע השלישי וסוד הציור שבארון” ואני מודה שהתרגשתי עד דמעות, הכרתי את אביך לפני עשור שנים עוד בהיותי מפקח במס הכנסה, אביך היה יועץ מס, תמיד הערכתי איש אלגנטי אינטליגנט,מקצועי, ומאוד אמין הגשת דוחו”ת של יחזקאל בכור היו ידועים בדיוקם ובאמינותם, בינואר השנה כשאביך ידע על רצונותי לעזוב את מס הכנסה ולפתוח קריירה עצמאית הציע לי להחליפו במשרד ובלבד שאשמור על לקוחותיו שהיה כה לויאלי להם, וכך הבטחתי, עבדנו יחד עד ימיו האחרונים, ידעתי שהוא חולה אך לא תארתי עד כמה ימיו ספורים, מעולם לא התלונן תמיד חייך ונתן את כל כולו לעבודה, בחודשיים האחרונים חזר מספר פעמים על המשפט:” טוב חיים, נראה לי שאתה מסתדר כבר לבד ואתה לא צריך אותי יותר” לא תארתי לעצמי מה משמעות של המילים הללו כמי שאומר בעצם: טוב אתה כבר מסתדר אני סומך עליך שתשמור על הלקוחות אני יכול ללכת.. כיום שאני ממשיך לשבת במשרדו של אביך ברח’ עוזיאל בר”ג מאוד קשה עם הזכרונות למרות שעבדנו מספר חודשים בלבד אך בתקופה כה קצרה נכנס האיש המקסים יחזקאל בכור לליבי, הכתבה שלך הדהימה אותי עד כמה לא הכרתי את האיש הצנוע שמעולם לא דיבר על עצמו, מעולם לא אמר שהיה כמעט טייס בצבא, מעולם לא אמר עד כמה הוא מוכשר בכל כך הרבה דברים, מעולם. תמיד היה נראה עליו שהוא כל כך אוהב את משפחתו וגאה בילדיו אך גם כשנשאל עליהם היה מקצר וממעיט מלפרט, גיא היקר רק בשבעה הייתה לי הזכות והכבוד להכיר את משפחת בכור המכובדת רק חבל שבנסיבות אלה, אביך היה איש מדהים, מותו זיעזע אנשים רבים במס הכנסה ובלקוחותיו כמובן, תהיו גאים באביכם כפי שהיה גאה בכם, יהי זיכרו ברוך,
חיים מזרחי.

תודה לך גיא עבור המאמרים מתורגמים לשפה האנגלית . כך יותר קל להעביר מידע מיד ראשונה לעולם .
גיורא נבו, קרית גת


גיא שלום,
אני חדש באתר. רק כעת נפל לי האסימון שאביך ז”ל ניפטר בימים האחרונים. מישתתפים בצערך, ומי יתן ולא תדעו עוד צער
ותיראו רק אושר ושימחה. בהתאם לכך ניתמקד בדברים רוחנים לזכרו:
קראתי את המאמר של היחוס שלכם כעת אני מבין מאיפה הגיע השם בכור (ידוע שהבבלים עשו שקשוקה מהשמות הפרטיים שלהם ושל הוריהם, ומזה יצא שם המישפחה)
אם כך אין קשר בינכם לבין משפחות בכור שמוצאם מלבנון. ניתקלתי כבר בעניין הזה שבגדד יבאה רב מחאלב, שזה מאוד יוצא דופן כיוון שבגדד היתה תמיד עיר מלאה חכמים וסופרים שע”ז היתה גאוותה כניראה שעקב המגיפה היה שם איזה פנצ’ר, עד שנאלצו להביא רב מחאלב שהיתה יותר עיר של סוחרים בעיני הבגדאדים.
סבי סבך חכם צדקה חוצין, היה ענק שבענקים וחכמי בבל מזכירים את שמו ביראה וסילודין וידוע אצל כול חכמי המיזרח .אים אני לא טועה אז היה לו נכד הקרוי בשמו שהיה חכם בירושלים, ויש ביכנ”ס שיסד הקרוי “שמש צדקה ” ע”ש ספרו ועוד דבר ( בטח לא תאהב את זה )הוא היה קנאי גדול. גם מה שכתבת על סבך שהיה ליברל ועוד לא ממש מיסתדר עים העובדות מאחר ורבני בבל היו די מחמירים ובראשם רבי יוסף חיים בעל “הבו איש חי” המכונה “ריש גלותא דבבל”.
כככלל חכמי הספרדים היו מקילים ונהגו ע”פ השולחן ערוך לעומת כחמי האשכנזים שהלכו אחר הרמ”א שהחמיר להוציא את כחמי בבל ובראשם הבן איש חי שהלכו בהרבה דברים אחר הרמ”א עד היום עדיין יש ספיחין לזה -אסכולת הרב עובדיה יוסף היא השולחן ערוך וכך הוא מורה לינהוג כמוהו וידוע שבזמנו הדבר היה לצנינים בעיני חכמי הבבלים ורצו להחרים אותו ע”כ (במיחד שהוא היה ג”כ עירקי), ויש את האסכולה של הרב ניסים שהיה רב ראשי לפניו והיה יותר פטריוט בבלי ואת הרב מרדכי אליהו שהיה תלמיד הרב ניסים ואביו גם היה מכחמ הבבלים שהם לא זזים מדרך הבן איש חי המחמירה כמינהג הרמ”א, וכן גם היתה נטייה ללכת אחר הקבלה והסוד ואחר האר”י וע”פ זה פסקו הלכות

ולא כשולחן ערוך.
באשר לקבלה: היה שם איזה רומן עים גילגולים ודיבוקים והדבר תפס נתח חשוב מחיי הדת והקהילה שם והרבנים התעסקו בזה הרבה ולפי הספרות התורנית ניראה שזה היה “מרכז הדיבוקים והגילגולים”, עוד דבר שאותו תאהב (וגם כול הזקנים הדעתניים שלכם) בבבל הרבנים לא היתפרנסו כמעט מהרבנות והגבירים הכי גדולים היו תלמידי חכמים (ובבגדד עשו עסקים. כבר לפני מאה
סוחרי בגדד שלטו במזרח הרחוק ושיווקו סחורה לאימפריה הבריטית ) ישנן היתכתביות הילכתיות בין הרבנים יוסף חיים ועבדללה סומך ועוד לבין הסוחרים בבומביי סין סינגפור ועוד גם בבגדד עצמה הישיבות ניפתחו ע”י הגבירים העצמם שהיו מחזיקים אותם וומלמדים בהם אפילו הרב יצחק ניסים לפני שמונה להיות רב ראשי היה סוחר ישיבת פורת יוסף שהיא היתה “הישיבה ” של הספרדים הוקמה ע”י איזה נדיב מכלכולתה לבקשת הבן איש חי. עד היום אפשר למצוא זכר לבגדדים הללו במיזרח הרחוק
(בהונג קונג סינגפור אוסטרלייה יש אלי הון שחלקם אפילו עוד שומר על המסורת גם הבבלית למרות היו מישפחות בודדות בכול מקום.(בג’קרטה היה ס”הכ סוחר אחד שבא מסינגפור שעדיין אפילו שמר כשרות אולי הוא עוד שם אני לא יודע)רובם היגרו ללונדון. בברכה,
משה דורון