הקרב על ארמון הנציב

למייל האישי

אתם איתנו

מזנקים 2018

מאי המתים אין חזרה ואין חרטה

   
אנדרטה לפלשתינאיות: הבלוף הגדול של רוואבי - נחשף  הפלסטינים
17/8/2018
הסוד הסמלי כל כך, שהכתבים לענייני פלשתינאים תמיד יסתירו מכם: אין שם כלום. אלה כפרי פוטיומקין מומצאים, זו אנדרטה למשהו, שמעולם לא היה; איזו רוח רפאים ממלכדת-כל, "והכל מסתיר משהו אחר". כאן נראה מה.
 אנדרטה לפלשתינאיות: הבלוף הגדול של רוואבי - נחשף

מאת ד"ר גיא בכור

 

אוגוסט 2018 -

"עיר הרפאים הפלשתינאית" – זו הכותרת שבחרה כתבת ה"פרנקפורטר אלגמיינה", שביקרה ביולי 2018 בבלוף הפלשתינאי, אחד הגדולים בכל הזמנים – העיר המדומיינת "רוואבי" ("גבעות"). כותרת המשנה: "למה אף אחד לא רוצה לגור כאן?" ועוד: "יש חנויות, אבל איפה הקונים?" ניתן למצוא את המאמר כאן בגרמנית, ולקרוא בתרגום גוגל סביר לאנגלית.

"זו עיר רפאים", מוסיפה הכתבת, שדווקא אוהדת אותם: הבניינים נראים נטושים, התריסים מוגפים ברוב החלונות, איש לא נראה ברחוב, רק הרוח מכה בין הבתים, כמו בעמק נטוש. פתקי השמות ליד האינטרקום ריקים.

האטרקציה היחידה בעיר העירומה היא קניון בשם "Q", אך גם הוא נטוש. המוכרים העייפים ראו את הכתבת ויצאו לקראתה: "וולקאם, זה הכל בשבילך", אמרו בהומור שחור. ולמה הם עדיין שם, אם אין קונים? "שאלו אותנו, כמה היינו רוצים מחזור, והבטיחו שאם לא נגיע לזה, ישלימו לנו את החסר". הבלוף מגיע מלמעלה למטה.

הכתבת הגיע גם לאמפיתיאטרון בסגנון רומי, כמו כל האורחים התמימים. אדם אחד בודד גרף שם עלים, ליד גן משחקים. אין ילדים, רק בסוף השבוע, מגיעים מהאיזור. ואחר כך? אף אחד. העיר יועדה ל- 25 אלף תושבים, אך רק 200 דירות נתפסו, וגם הן לצורכי השקעה, אך אין למי להשכיר.

לפני שנה בדיוק פרסמנו את המאמר המדהים שלנו על עיר הרפאים המומצאת, וגם אז נמסר שנתפסו 200 דירות. כלומר, במשך שנה שלמה, לא אוכלסה אף דירה חדשה. מי קנה? בעיקר ערבים ישראלים תמימים לצורכי השכרה, שנפלו בפח.

הם האמינו לבלוף הפלשתינאי.

"עבודות גדולות ומיותרות ("גיגנטומניה"), מכנה זאת הכתבת, והכל נראה לה מלאכותי. "כמו אבני דומינו גדולות, עם אותו סגנון סטרילי". העסק לדבריה גם הסתבך בשנה הזו, כאשר כפריים טענו, שקנו מהם בתחבולה את אדמותיהם במחירי ריצפה: איימו עליהם, שהישראלים יפקיעו להם את האדמות, ולכן כדאי להם למהר ולמכור. עכשיו הם רוצים מחיר מלא.

עיר השקרים, ההסתרות, התמימים והטיפשים. ומיהם התמימים?  

וזה המאמר שפרסמנו לחברי מועדון ג'יפלאנט פריים, בדיוק לפני שנה, החושף עכשיו לכולם את הסודות. לכל תאריך, תוסיפו עוד שנה, בעיר שקללה הוטלה עליה, הקללה הפלשתינאית. קללה של עיר נטושה כבר שנים:


אוגוסט  2017 - 

1 כאשר החלו העבודות על העיר "הפלשתינאית" רוואבי ("גבעות", בערבית) בשנת 2010, שפעו היזמים והתקשורת בישראל סופרלטיבים, ברוח הזיות אובמה של התקופה. "בניית האומה הפלשתינית", "עיר העתיד", "המגנט לאוכלוסייה הצעירה והיזמית", "מעמד הביניים", "עיר ההיי-טק", וכל זה בעלות של 750 מיליון דולר. העיר תוכננה 10 ק"מ צפונית מערבית לרמאללה, ליד הישוב עטרת בשומרון, תוך שהיא משקיפה מלמעלה גם על גוש דן וגם על נתב"ג.

מאיפה הכסף הגדול הזה? ממשלת קטר החליטה אז לקבוע עובדה ב"מדינת פלשתין", ולנעוץ כאן עיר, שתשב על שטחי A, B, ו-C, בניגוד גמור לעמדת ישראל. הכוונה היתה ליצור עיר מתריסה, במסווה של עיר PC, שהעולם יאהב. כך הרי כבשה קטר את דעת הקהל במערב, ובמיוחד אצל הדמוקרטים בארה"ב, בעורמה. החברה המממנת היא חברת "דיאר" הקטרית, בבעלות מלאה של ממשלת קטר, ואכן, אי אפשר להתעלם מנוכחות קטר גם היום: דגליה נמצאים בכל מקום בעיר החדשה. כולם יודעים היטב מי בעל הבית האמיתי.

התחזית שהוצגה אז בפני ישראל והעולם: 25,000 תושבים תוך שלוש שנים מן הגמר, עד 40,000, והגמר היה אמור להיות בשנת 2013. אלא שבפועל שום דבר "פלשתינאי" לא היה בעיר הזו: התכנון והמימון היו זרים, אם כי הפועלים הפשוטים היו מקומיים, ברובם. היזם המקומי, המיליונר האמריקני-פלשתינאי, בשאר אלמסרי, הוא-הוא רוואבי. הוא הפנים דוברות האנגלית (בפועל הוא מבלה פחות ופחות ביו"ש, ויותר ויותר בביתו האמריקני, בעיר פולס צ'רץ', וירג'יניה). יש לו אזרחות אמריקנית, מה שמעניק לו חסינות, הוא בן 56, בן למשפחת מיליונרים משכם, שהיגרה לארה"ב, והוא חזר לאחר אוסלו. בהמשך נראה את נפלאותיו.

התקשורת בישראל כינתה זאת בכוונה כ"מודיעין הפלשתינאית", אלא שאין שום קשר להצלחתה של העיר מודיעין, בת 100,000 התושבים, מול מה שנראה מייד.

סיום העבודות בעיר הגיע סוף סוף, בשנת 2015, באיחור של שנתיים, והעלות זינקה ל- 1.4 מליארד דולר, כלומר פי שניים (ובינתיים הפסדים של 100 מליון דולר), אך משהו מוזר מאוד קורה בה: היא נטושה.



שנה לאחר סיום העיר, אוגוסט 2016, תייר מזדמן נדהם לראות עיר ריקה, באמצע הלא-כלום. הוא יוצא אליה מרמאללה, וחוזר לרמאללה. באמצע - מראות סוריאליסטיים, שאיש אינו יודע להסביר, גם לא איש השיווק. כך זה גם באוגוסט 2018.

אותו איש שיווק, מצעירי אלמסרי, מפריח את הסיסמאות הרגילות, שאין בינן לבין המציאות שום קשר. השקר זועק לשמיים, אבל לפחות הוא נאמר באנגלית.
 
ואולי אין בכלל "מעמד ביניים פלשתינאי"? ואולי נחשף בטעות הבלוף הגדול עוד יותר: ש"הרשות" המציאה עוד מיליון תושבים לפחות, שבכלל לא קיימים?

כפרי פוטיומקין של "הסכסוך". העיר שבאה לאכלס את ההזיה, באה ההזיה ואכלסה אותה.


ח ד ש: אם תסתכלו לרגע לטור בצד שמאל, תראו ששתלנו שם גם את הדף של האתר בטוויטר ("ציוצים"), והוא עומד בפני עצמו, עם חדשות, פרשנות מהירה והבלחות. ניתן לצפות בו מהאתר, וגם להצטרף אליו ישירות.



2017, שנתיים אחרי הגמר, והעיר עדיין ריקה מתושבים. מתוך 6,000 יחידות דיור שנבנו, כמעט כולן בבתי קומות של 4-9 קומות, נמכרו כמה מאות, ואוכלסו כ- 200, כלומר כשלושה אחוזים. זוהי עיר רפאים, שהרוח מעוררת בה סופות חול, בין הגבעות.

מיהם הקונים הבודדים, ולמה הם לא עברו? משום שרובם ככולם משקיעים: ערבים ישראלים (הנהנים מכל העולמות, הם גם "פלשתינאים", ויש להם תעודת זהות ישראלית. הערבים הישראלים בזים לפלשתינאים, ואלה מתעבים אותם), וכן משקיעים פלשתינאים ממדינות המפרץ, שאין להם שום כוונה לגור שם. הם האמינו למסרי, שדיבר על עשרות אלפים, וכבר חישבו את דמי השכירות המפולפלים שיקבלו. השמועה אומרת שיש גם כמה קונים יהודים שם, דרך איש קש. לעובדה הזו תהיה השפעה, בהמשך. מי שבכל זאת עבר, כנראה ממושכן, ואין לו ברירה אחרת. ברשות הפלשתינית מצטברת בועת אשראי, שעוד תתפוצץ.

רוואבי היא גם עניין דמוגרפי: משפחות קטנות, בהתאם לילודה הפלשתינאית החדשה:  כ- 2.5 ילדים לאם, בחברה שהיעד המרכזי של צעיריה זה להגר. חלק מן הקונים הפוטנציאליים כבר בגרמניה.

 

מאי 2017, כשנתיים לאחר הגמר, סיור בדיסנילנד הפלשתינאי, וזהו ניסיון של המשווקים למכור דירה לקונים פוטנציאליים, הנשמעים ספקנים. מה המחירים המוצעים שם? 65,000 דולר עד 180,000, בדירות מ- 93 מטרים עד 350 מטרים, מחיר למטר: 700 דולר, כך אומר המשווק. אלה מחירים אסטרונומיים לרוב המוחלט של "הפלשתינאים". זו לא עיר ליישוב "פליטים", שלאף אחד לא אכפת מהם. זו עיר סגורה למיוחסים.

אלא שאי אפשר להסתובב ברגל בעיר ששמה "גבעות", זה מייגע מאוד, עליות וירידות, ואין גם תחבורה ציבורית. אז מה יעשו התושבים? רכב אין לרבים. בינתיים, אין מכירות, ומי שקנה תקוע, שכן אין שוק של יד שנייה שם. מלכודת. היזם: "המכירות משגשגות", אלא שהוא אומר זאת כבר כמה שנים. בוידאו, חלונות מוגפים, אין סימני חיים, עד שהם מגיעים ל- Q סנטר.

 

2 לפני שנסקור את הצרות שהתרגשו על העיר המקוללת, הגדולה ביותר היא צניחת קטר, בעקבות החרם הסוני עליה. ההשקעות של קטר מתכווצות בכל מקום, בגלל החרם והמחסור הכספי, וכך, למשל, נודע שקטר כבר יוצאת מרצועת עזה. העיתון הלבנוני "אלאח'באר" (המקורב לציר השיעי, ולכן מהימן במקרה הזה) מציין שקטר מעורבת בכמאה מיזמים ברצועת עזה, והיא בנתה יותר מ- 1000 יחידות דיור, בעלות של חצי מליארד דולר (העיר "חאמד", על שם אביו של האמיר תמים). עכשיו קטר יוצאת משם. אז מי יתמוך בעיר רוואבי המדומיינת? אם אין את קטר מאחור, משאבת הכספים האינסופית הזו נסתמת. זו עלולה להתברר כמלכודת לרוכשים.

מאז ומתמיד התייחסה הרשות הפלשתינית בחשדנות לרוואבי, ביודעה שזו שלוחה קטרית במסווה מקומי. הרשות עשתה הכל כדי שהמיזם ייתקע, והוא אכן נתקע: מנעה תחבורה ציבורית אליו, מנעה תחבורה ציבורית מקומית, הכריזה שמערכת החינוך שלה לא תחול שם, ועוד. בכירים של הרשות שביקרו שם, התייחסו אל המקום כאל חייזר.

עכשיו הדברים הסתבכו עוד יותר: בשל החובה לבחור צד בין סעודיה, מצרים וירדן לבין קטר, אם הרשות תמשיך בפרויקט עם קטר, היא תפסיד את אחרוני תומכיה במרחב הערבי. ואם תצדד בהם, קטר תנטוש. דילמה. ולכן הרשות אינה נוקטת שום צעד, מה שמפיל את הפרויקט השאפתני עוד יותר. מחמוד עבאס בשלהי ימיו, הוא נרגז, פרנואידי ומנותק מן המציאות החדשה והשלילית מבחינתו. הוא מאיים כבר על מימשל טראמפ, שצפוי להפסיק לו את התמיכה הכספית. בנו, יאסר עבאס, נצפה בקטר יום אחרי
החרם הסעודי, ממהר להבריח משם את השקעותיו הפרטיות.

 

3 חרושת של שמועות מטריפה בשבועות האחרונים את העיר, ומרחיקה עוד יותר קונים אפשריים: שייח'ים דתיים קבעו כבר מזמן שזו עיר מערבית, ולכן פסולה, ואין לגור בה. חלקם אף קיללו מי שיגור שם, שלא ייכנס לגן העדן.

שמועה אחרת טענה כי התרחש קרב יריות כבד בתוך העיר הריקה (16 ביולי האחרון), ואף היו פצועים. שמועה אחרת טענה שהיזם אלמסרי ניסה לברוח לארה"ב בשל התמוטטות המיזם, וכי הרשות מנעה את יציאתו. אותה שמועה טענה כי הוא הפקיד שלושה מיליון דולרים, להבטחת חזרתו. עוד שמועה: היזם מסרי קבע כי "רוואבי חשובה מירושלים" (ולכך נתייחס בהמשך), מה שגרר גינויים כבדים עליו ועל העיר. ועוד: יש שמועות שגם יהודים קנו בעיר, ובכלל, נטען שהעיר משתפת פעולה עם ישראל. למשל, היזם הצליח לשכנע חברת הייטק ישראלית, "מלנוקס", להעסיק כמאה מתכנתים מקומיים, וכי הם מתעתדים לעבור לעבוד בקרוב ברוואבי. זה נתפס כנורמליזציה ("תטביע") אסורה ומגונה, והמעורבים מאויימים.

ועוד: נטען שמסרי בנה צפוף, כדי למקסם את רווחיו, והוא השיב שאין שום סיכוי להחזיר את ההשקעה. פעם השמועות עברו מפה לאוזן, היום הן מופיעות ברשתות החברתיות, ומקבלות מראית של אמת.

אלא שהיזם הכחיש את כל השמועות האלה. האם הצליח? ספק, שכן בחברה הזו השמועות הורסות. ואכן, אין לקוחות. הקונים הכלואים פרסמו בימים האחרונים הודעה משותפת, בה גינו את השמועות, קבעו שזו "עיר פלשתינית לחלוטין", אין בה יהודים, והיא פטריוטית. אף אחד לא ממש מאמין לגינויים האלה, משום שרואים ברוכשים עשירים מושחתים, או זרים.

 

4 בחודש יולי נפתח מה שהוצג כחבל ההצלה של העיר: קניון מסחרי בשם "Q סנטר", לקול מצהלות היזם. למה Q? זו האות Q של Qatar, ושלא יהיה ספק, היא צבועה בצבע הבורדו של קטר. לקניון יש חניון ענק לאלפי מכוניות, ועשרות חנויות תוכננו בו, בתי קפה ואפילו קולנוע. לקניון יש חמש כניסות, על פי התנגשות הדמיון עם המציאות: יפו, ירושלים, דוחה (בירת קטר), עזה ושכם. זו עיר שיש בה רק דבר אחד מרכזי: קניון.

אלא שבשורה של סרטונים מעודכנים, המרכז המסחרי נראה כמעט נטוש, אין אף מכונית בחניון התת קרקעי, מעט מאוד חנויות נפתחו, וגם הן ריקות, משום שרמת המחירים היא מעל ליכולת של רוב המקומיים. חברות בינלאומיות נמנעות מלהגיע לשם בשל מילכוד כפול, למרות כל מאמצי היזם הנמרץ: חברות בעולם הערבי לא יבואו כי מבחינתן זה ישראל; וחברות בינלאומיות לא יבואו, מפחד שזה יפגע בעסקיהן בישראל. החלטת הבעלים של מקדונלדס בישראל שלא להקים חנות בקניון של אריאל, גררה חרם צרכנים ישראלי, ופגיעה כלכלית קשה. 

 

וידאו שצילמו נערים ממותגים, שהגיעו מרמאללה לקניון הקטרי, השומם, וראו את החניון הענק והריק. לפחות אחד הילדים התרוקן שם, כך שאי אפשר להגיד שאין לזה שימוש. 

למי שקורא את המאמר בסלולארי: יש למעלה אפשרות שיתוף פשוטה לווטסאפ, לפייסבוק או למייל של החברים. למי שקורא את האתר במחשב נייח: האתר מותאם בצורה המיטבית לדפדפן כרום.

מי שהאותיות קטנות לו - יכול להגדילן ברזולוציית 110 אחוזים, או 125 אחוזים (זום). אני קורא את האתר במחשב הנייח שלי עם 125 אחוזים.


 

5 האמפיתאטרון – מלתחילה לא היה ברור מי צריך אמפיתאטרון של 15,000 מקומות, עם עמודים בסגנון יווני-רומי, בדומה להופעות ג'רש בירדן, או קיסריה אצלנו. זה יפה בפרוספקטים למשקיעים הערבים הזרים, אך בפועל האמפיתאטרון הזה עומד שומם לגמרי, ומתחיל להתפורר. מסרי ניסה להחיות אותו, והוא שילם לאמנים ערבים, שיופיעו בו פעם בשנה, בחודש אוגוסט. בשנה שעברה היה זה הזמר התוניסאי סאבר אל-רובאעי, והשנה הזמר הירדני הפופולארי עמר אל-עבדאלאת. הירדני היה אמור להופיע בחודש יולי, אך ההופעה התקיימה רק השבוע. לכאורה הצלחה, הגיעו רבים מראמללה, כולל ערבים ישראלים, אך כאן העסק דווקא הסתבך.

היזם מסרי התעקש על המועד המתוכנן, אך היה זה בעיצומו של מאבק אלאקצא, ורבים טענו שעליו לדחות את "השמחה". הוא סירב, מה שגרר ביקורת קשה. נטען שהאמן עצמו ביקש לבסוף את הדחייה, מה שקרה. הדחייה הזו גרמה נזק עצום לשמה של העיר, במיוחד שנטען שהיזם מסרי אמר ש"רוואבי חשובה מירושלים". הוא הכחיש אחר כך לחלוטין את המשפט הזה, אך זה כבר נחקק. רוואבי נתפסת אצל רבים כוויתור, כפינוק, וכסוג של כניעה. כקללה.

ליזם חשוב מאוד להציג את רוואבי, ודרכה את הפלשתינים כמערביים ונאורים, למשל הוא ארגן תחרות שחמט לנשים, ויש בעיר מתקן בנג'י (שלא הופעל), ועדיין, שום דבר. למי שהתעניין הוא מבטיח ש"בקרוב" האכלוס, שוב ושוב, בלי לקיים. כל מה שקיים בעיר הפראים הוא פרי מעשיו של אותו יזם. הכל מלמעלה למטה, אין שום יוזמה עצמאית. אין גם רשות מקומית, הכל מוכתב, כמו עם רובוטים.

 

6 ואת מי מאשימים בחוסר האונים המוחלט הזה? אותנו, כמובן, בשביל זה אנחנו פה. בתחילה תירץ היזם את האיחור ואת העדר המכירות בסירוב ישראלי לספק לעיר מים. כאשר זה נפתר ב- 2015 (ממשל אובמה התערב ולחץ; הוא הרי האמין באשליות האלה) באה טענה שאין דרך כניסה נאותה לעיר, ישראל לא מאפשרת. גם זה נפתר, ויש כמה וכמה דרכים, ועדיין בכל ראיון (והיו בלי סוף) של היזם: "הכיבוש" ו"הכיבוש". הפרענו, מנעו, סיכלנו. אלא שאין עוד הפרעות, והאמת נחשפה. את מי יאשים עכשיו? עדיין אותנו. "הצבנו מכשולים". רוואבי היא מופע יחיד של אותו מסרי. תמיד מרואיין באנגלית קולחת, סיור בקניון, באמפיתאטרון (עם פוסטרים של מרלין מונרו ואחרים), ועוד אמריקני חוזר הביתה בתחושה הזויה, שקידם את "השלום".
 
זאת לא עיר, זו אנדרטה ל- PC. זיכרון להזיה? או הזיה של זיכרון?

דרך טובה לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להוריד את אפליקציית האתר לאנדרואיד, או להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים בשני המקרים - קוראים ראשונים


לפני שתמשיכו במאמר, ספרו גם לחברים שלכם על האתר?
אנא, היכנסו אל דף קוראי ג'יפלאנט שכאן, כשבצד ימין כתוב: "הזמן את חבריך לאהוב את הדף הזה". יש ללחוץ - "הזמן" - ליד תמונות החברים:

7 ההסתרה: הכתבים הישראליים לענייניי "פלשתינאים", אותם 2.5 קבועים, מכירים היטב את האמת העגומה, אך מסתירים אותה. אחת לשנה מגיע כתב נלהב ומספר לנו על נפלאות רוואבי. ישנן שלוש סיבות למה הם עושים זאת: הראשונה, להציג את "המדינה הפלשתינאית" כעובדה. השנייה, להציג את רמת המחירים הנמוכה שם, כאנטי תיזה ליוקר המחייה בישראל, כהתרסה אנטי ממשלתית; ושלישי, להציג את החברה הזו כמשהו מערבי, של שלום בהישג יד, "במרחק נגיעה", כמו שהציגו את בשאר כחובב אינטרנט כאשר עלה לשלטון, או את עבדאללה הירדני כחובב סושי. מן הבחינה הזו מסרי הנצחי שירת את המטרה הזו היטב, עם האנגלית שבפיו. במזרח התיכון מי שיודע אנגלית, ועוד במבטא אמריקני – המערב נופל שדוד למרגלותיו.



כתבת תעמולה של ערוץ 2, עם פתיחת "קניון" Q. כל הקונים המרואיינים אינם גרים ברוואבי, והצילום נעשה בלילות רמדאן, שבהם נהוג לשוטט בקניונים, אך לא לקנות. אחר כך קפא הכל. "הכל כאן משדר נורמליות", אומר הכתב, בעוד ששום נורמליות אין כאן, רק  מאוויים ופחדים. אלמסרי, היזם, נותן את הקטע שלו, כרגיל. הכתבה מסתירה לחלוטין את עיר הרפאים, את הבניינים הריקים, את קטר, ואת הבלוף. למשל, חיתוך הונאה ב- 6:23: הצופה הישראלי לא יודע שעוברים לרמאללה של לילות רמדאן, זו כבר לא רוואבי הריקה. ושוב לקניון. כך נוצרת אשליה.

הכתבה הזו, שנועדה לשקף מציאות של "שלום" לציבור הישראלי שאוכל הכל, יצרה בעצמה מתח וכעס: ברשתות הפלשתינאיות רתחו רבים על "החדירה הציונית" לרוואבי, ועל ה"תטביע" ("נורמליזציה") האסורה.

מאוויים ופחדים.

"תגיד פלשתין", אומר לכתב הישראלי אחד הצעירים, "אנחנו לא מכירים בישראל", וכמובן, במסגרת האפרטהייד הפלשתינאי, הדירות הן לערבים בלבד. מה שנכון לערים יהודיות, לא נכון לערים ערביות. דרושה כאן עתירה לבג"ץ.

הכתבה מנסה לשדר הישג, אך גירוד קל חושף שזו דווקא תבוסה:

ה"מדינה" רחוקה יותר מאי פעם, אם בכלל; פתח וחמאס עם משטמת עולמים, יו"ש ועזה; סנקציות, ממשל אמריקני עוין, כלכלה קורסת, והמחירים אולי זולים אל מול המחירים אצלנו, אך בלתי אפשריים לרוב הפלשתינאים. וכי איזה מקום יש בכלל להשוואה אלינו, האם נגור תחת שלטון עבאס?  רוואבי נפלה קורבן גם ליריבויות הערביות, בין המחנה הסוני של סעודיה לבין המחנה הסוני של קטר, ובין המחנה הסוני של סעודיה לבין המחנה השיעי של איראן, שאליו נספחה קטר.

ולבסוף, העדר האכלוס והסיבות לו, מעידים עד כמה השלום דווקא לא במרחק נגיעה. הוא רחוק, מעבר ל"גבעות".

ולמה מזמינים את הכתבים הישראליים? הכתבים רוצים להציג-בכוח שגשוג פלשתיני, היזמים יודעים שערביי ישראל צופים, וזה עניין מסחרי לחלוטין. כך דיווח ערוץ ישראלי השבוע על "בירה טייבה", המיוצרת בידי ערבים ביו"ש. הכתב רצה להציג חברה "מערבית" ששותה בירה, והבעלים הרוויח פרסומת חינם. כל אחד והמאוויים והפחדים שלו. התקשורת בישראל תדע ללגלג על כל "מחיר למשתכן" שנכשל אצלנו, אך את האמת על השקר הפלשתינאי - תסתיר.

"כתבים" אלה עברו בעצמם מוטציה עם השנים: מנציגי התקשורת ברשות, לנציגי הרשות בתקשורת.
 
 

8 אז מי מאמין לפנטזיות של רוואבי? זהו מוצר PC קלאסי: מנותק מן המציאות וכושל, אך העולם המדומיין של הפוליטיקלי קורקט מוקסם ממנו. משלחות מן המערב מגיעות כעניין יומי, מסרי עושה להם את ההצגה של "השלום" ו"המדינה הפלשתינית", אוכלים, מדברים אנגלית במבטא אמריקני, הצוות המקומי תמיד מלוקק, ועושים להם סיור בעיר, ביניהם גם יהודים טובים, אך תמימים. אלא שאיש אינו שואל כמה זמן היא תמשיך להיות ריקה? ולמה היא ריקה? ואולי אלה רק אשליות, וקירות מאבן ממימון זר?

איש לא שואל איך זה שהעיר נשלטת בידי חברה פרטית, ואין בה אפילו מראית עין של שיתוף הציבור, אלא שלטון פקידים כזרוע עקיפה של קטר הרחוקה. גם הרוכשים לא אוהבים את הדיקטטורה שהשליטו שם היזמים: כל עציץ נקבע מראש, הכל מתוכנן, ולתושבים אין שום אמירה. מבחינת ההנהלה, אולי טוב שהם לא קיימים.

אלמסרי הוא ה- Pater patriae, ואולי, יותר מידי Pater.

 
2017: תיאטרון האבסורד נמשך כרגיל. משלחת של מגזין "פורבס" מוזמנת בידי אלמסרי לטייל ברוואבי. הוא נותן את הקטע שלו, כולל מצגת, כאילו מדובר בעיר שעדיין לא קמה, והכל מתלהבים, זה PC. זה שקר. אך למה הם לא שואלים איפה התושבים? כי הם כמהים להאמין. גם להם יש "מאוויים ופחדים". גם חברי המשלחת הם "ערים בלתי נראות".

הם כל כך רוצים להאמין, עד שעיניהם סגורות לרווחה. Fide, sed cui, vide, "תאמין, אבל לפחות תראה למי".



9 "השומרוני הטוב": נראה שהיזם נשאל כמה פעמים למה ישראלים יהודים אינם יכולים לרכוש דירות בעיר, כלומר האם הרשות היא משטר אפרטהייד? תארו לעצמכם שישראל, כעניין של מדיניות, לא תרשום ערבים בטאבו, כפי שהרשות אוסרת רישום יהודים בטאבו של רוואבי. מה היו אותם פלשתינאים, והח"כים הסונים, אומרים.

אך זה המצב בפועל. זו אמורה להיות "מדינה" נקייה מיהודים, ואצלנו "מדינת כל אזרחיה". הטענה הזו פגעה במתקפת החיוכים של מסרי, והוא מצא לה פתרון הזוי, כמו כל פתרונות רוואבי. הוא פנה אל קהילת השומרונים, שיש לה שכונה סגורה ומבודלת ליד שכם, והציע לה להקים בית כנסת שומרוני ברוואבי. כך יוכל לטעון כלפי חוץ שיש שם "יהודים"; ולהציג אותם כשומרונים פלשתינאים, כלפי פנים. "ולמה לא", אמר בראיון עיתונאי לאתר מקומי, "הם חלק מן המארג החברתי הפלשתיני, ואם יש ביקוש, נקצה להם קרקע בחינם, כמו שנתנו למסגדים ולכנסיות בעיר". ובאשר לטענה שזה יהיה בית כנסת ליהודים ישראלים: "זה שקר מוחלט". אגב, יש כבר מסגד בעיר הזו (נטוש, אין תושבים), וכנסייה "בתכנון".

אלא שהשמועה יצאה, שהוא מקים "בית כנסת" בעיר, והעיר נמחקה מבחינת רבים, ולא יעזרו ההכחשות: הם כבר רואים בדמיונם התנחלות.

השומרוני לא טוב.
 

 

"ערים הן כמו חלומות, עשויות מאוויים ופחדים, אפילו אם פתיל השיח שלהן סודי, חוקיהן אבסורדיים, נקודת המבט שלהן מוליכת שולל, והכל מסתיר משהו אחר", מרקו פולו הצעיר לשליט המונגולי הזקן, קובלאי ח'אן, מתוך "ערים בלתי נראות" (Invisible Cities), מאת איטלו קלווינו.

אבל מי מוליך כאן שולל את מי: העיר את תושביה, או תושביה את העיר? ואולי שתי האפשרויות נכונות? ואולי אין בכלל עיר, ואין תושבים, והכל אך חלום הוא, עם מאוויים ופחדים?




10 עיר מומצאת, לעם מומצא, והמציאות תמיד חזקה מכל פנטזיה. מודיעין, חריש, הן ערים חדשות אמיתיות, המתמלאות במהירות בחיים, בשל הביקוש הגדול, אך כאן, זו עיר מלאכותית, המרחפת באוויר. תעתוע של הראייה (Deceptio visus), ותלויה בגורם חיצוני וזר. לעוולם לא תוכל להיות תלויה בתושביה; לעולם לא תהא עצמאית.

הפלשתינים תמיד ינצחו את עצמם. והיזם אלמסרי? בראיון (2017) הוא כבר איים בנטישה: "בעוד שלוש שנים מהיום יסתיים תפקידי, והוא יעבור אל התושבים". אלא שבלעדיו, העסק אבוד.

אם זו "עיר העתיד", והיא מדומיינת, מה זה אומר גם על העבר שם, וגם על העתיד?



אי המתים, על קריסתה של עוד חברה ערבית

כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כמו זה, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום (מאז שנת 2008), וממשיכים קדימה לתקופה הנוספת.

חשבונית מס נשלחת לכל נרשם. ניתן לקרוא את תנאי הרישום, ולהירשם -
כ א ן 




    הדפסת עמוד זה

כדי להצטרף אל החברים במועדון Gplanet Prime, ניתן להירשם - כאן 

כדי לחדש את המינוי למועדון Gplanet Prime ניתן להיכנס -
כאן

אם אינכם מקבלים פתאום את התראות האתר, אולי הן מגיעות ישירות למדור "קידומי מכירות", בשל מדיניות חדשה של ג'ימאיל.  

ניתן לקבל התראה על כל מאמר חדש שעולה לאתר ישירות למייל האישי - כאן

הרישום לאתר מוגן בפרוטוקול מחמיר, ובכל מקרה האתר אינו שומר מספרי כרטיסים אצלו, ולעולם לא ישמור


GPLANET PRIME
הזמנת הרצאה - גיא בכור
מדד האיומים הבטחוניים
עתיד אירופה
המזרח התיכון
פ ר ש נ ו ת
קריקטורות/מושיק גולסט
פנקס אקטואליה
י ש ר א ל
ENGLISH
טרור ובטחון
כ ל כ ל ה
חוקי המזה"ת
ההגדה לבית בכור
תקשורת
איראן
תוכן הגולשים
הופעה של ד"ר בכור באירוע שלך
גורל אירופה האומללה
מאמרי פריים ברצף
היצירות של מושיק
השבעת הנשיא טראמפ
מה קורה במאלמו

אתר האקטואליה והפרשנות של ד"ר גיא בכור- Gplanet        
                                                                                                   

תנאי שימוש   |   על האתר
כל הזכויות שמורות ©

נבנה ע"י שופ סנטר,בניית אתרים אחסון אתרים