גוונים של שקר: הסיפור הפנטסטי של אובמה, ו"המורדים המתונים"

מאת ד”ר גיא בכור

מאמר זה פורסם לראשונה לחברי מועדון ג’יפלנאט פריים בספטמבר 2015, ועכשיו הוא נפתח לכל. אם לא תהיו חברים גם במועדון ג’יפלאנט פריים, איך תדעו?

“בזמן מלחמה, האמת כה יקרה, עד שחייבים להקיף אותה עם שומרי ראש של שקרים”
(ווינסטון צ’רצ’יל)

רומנטיקת ריקודי בטן

מלחמת האזרחים בסוריה, שפרצה במרץ 2011, תפסה את ממשל אובמה בתדהמה. אובמה, שרת החוץ שלו קלינטון, ובעיקר הסנטור הבכיר, יו”ר ועדת החוץ של הסינאט, ג’ון קרי, ראו בבשאר אלאסד גורם מרכזי, דרכו ייכנסו מחדש אל המזרח התיכון, כמובן תוך כפיית “תהליך שלום” סורי על ישראל, וחילוץ הגולן ממנה, כדמי כניסה. קרי היה ידידו האישי של בשאר אלאסד, והוא ביקר אותו פעמים רבות בדמשק, בידידות מופגנת.

זו הסיבה מדוע ממשל אובמה המתין חודשים ארוכים, ולא התערב בנעשה בסוריה, מתוך תקווה כמוסה שאסד יחזור לעצמו, ואיתו הפריצה האמריקנית המיוחלת למרחב. בעוד הממשל הזה היה מעורב אישית בהפלת מובארק במצרים, זיין אלעבדין בתוניסיה, ועלי עבדאללה צאלח בתימן, דווקא לאסד הם נתנו איזו הזדמנות.

“מתונים” שמתבררים לקרי הנדהם כ”קיצונים”? גם אסד היה כזה. פגישה בימים אחרים, מסעדה בדמשק, 2010. קרי עם אשתו, תרזה היינץ; בשאר עם אשתו, אסמאא, במפגש אינטימי. אתם הייתם התפריט והמחיר.



אך כאשר החודשים נקפו, והמרידה נגד הדיקטאטור מדמשק נמשכה והתגברה, החליט הממשל האמריקני להמר גם על המורדים. בסודיות רבה הוקמה ברבת עמון מפקדה, שמימנה (ממש עם משכורות חודשיות, במזומן) וחימשה חלק מקבוצות המורדים, שאז כונו “צבא סוריה החופשית”. כך החלה להיוולד אגדת “המורדים המתונים” (The moderate rebels). ירדן לא התלהבה להתערב כך בנעשה בשכנתה הצפונית המסוכנת, מחשש שהמרד יחדור גם אליה, אך היה מדובר בחשאיות רבה, ולכן הסכימה. אין לה גם הרבה ברירות, זו מדינה שנשענת על האמריקנים בכל המובנים.

לאט לאט החלה לנבוט בממשל האמריקני תפיסה של “מורדים לאומיים מתונים”, בניה החילוניים האמיתיים של סוריה, שמעוניינים להפיל את הדיקטאטור הנורא, כדי לכונן סוריה חדשה, דמוקרטית ונאורה, שבה יחיו באהבה ובחיבה בני כל העדות. כך חשבו האמריקנים גם עם הפלת סדאם חוסין ב- 2003, בלי שיכירו את חשבונות הדמים העדתיים, הגוברים על הכל. השם “צבא סוריה החופשית” הטעה אותם גם הוא. הם חשבו על “צבא צרפת החופשית”, חירות ושוויון.

כניסתו של ג’ון קרי לתפקיד שר החוץ ב- 2013 נתנה דחיפה חזקה לתיזת “המורדים המתונים”. קרי (שמכר כך ברגע את ידידו משכבר, בשאר) טען כי המורדים האלה הם המפתח לדמוקרטיזציה של סוריה, לחילון ולהרמוניה שלה. מבחינת קרי זה הפך לכמעט עניין דתי. העובדה שהמורדים האלה הם יותר ויותר ג’יהאדיסטים, לא ממש הפריעה לתיזה. דאעש עוד לא נולד אז, אך אנשיו כבר היו פעילים בשטח סוריה ועיראק. האמריקנים היו נעולים על הקונספציה, ולא נתנו למציאות להפריע לה.

כימיית האשליות

ביוני-יולי-אוגוסט 2013 מתפרץ משבר הנשק הכימי בסוריה: מתברר (ומצולם) שימוש של אסד בנשק כימי כנגד אזרחים שלו. תמונות הזוועה מתפרסמות בכל העולם, והזרקור מופנה, כמובן, אל הממשל האמריקני. מה אתם עושים בעניין? הרי אובמה הזהיר ששימוש בנשק כימי זה קו אדום מבחינתו. בסופו של דבר אובמה לא עשה דבר, כידוע, ורק הגיע להסכם לפינוי הנשק הכימי, בתיאום עם רוסיה. כיום אנחנו יודעים שהנשק הכימי הזה פונה בידי אסד רק בחלקו, וגם אז היתה הערכתנו שאסד ישטה בעולם.

כאשר העניין זינק לראש מהדורות החדשות, זומן שר החוץ ג’ון קרי לסינאט לשימוע, ושם קבע ש”המורדים מתחזקים מיום ליום”. הוא החליט להציף החוצה את מדיניות “המורדים המתונים”.

הוא נשאל על ההבדל בין סתם מורדים ל”מורדים מתונים”, להם ארצות הברית צריכה לסייע, וכך אמר: “הם מוגדרים על ידי המתינות שלהם, הם מחויבים לכמה, אתם יודעים, תהליכים דמוקרטיים, ולחוקה כוללת לסוריה, שתגן על המיעוטים”.

והוא המשיך: “הכוחות המתונים בסוריה מתחזקים. אני לא מסכים שהרוב הם מאלקאעדה וטיפוסים רעים. זה לא נכון”.

כמה, לדעתו, הם ג’יהאדיסטים מבין המורדים בסוריה? נשאל. “רק 15-25% הם מורדים קיצוניים“. כלומר, הרוב הגדול הם מורדים מתונים. לא רק זאת, קרי אף פינטז שם שאותם מורדים סורים מתונים יוכלו לעזור גם בעיראק.

דאעש מקלקל את התיזה

כמה חודשים בלבד לאחר מכן, בראשית שנת 2014 מתחיל להתחזק כוח חדש בעיראק, שהתקשורת העולמית כמעט ולא התייחסה אליו אז: “המדינה האסלאמית בעיראק ובשאם”, לימים “דאעש”. הכוח הזה הורכב כולו ממורדים סונים, בעיראק ובסוריה, אך כיוון שדאעש הזה לא התאים לקונספציה האמריקנית, היתה פשוט התעלמות ממנו. לימים האשים אובמה את המודיעין שלו, שלא הזהיר אותו בזמן, אך האמת היתה אחרת: הם לא רצו לדעת, כפי שלא רצו לדעת שג’יהאדיסטים משתלטים על לוב, כאשר גם שם פינטזו על דמוקרטיה ערבית. דאעש החל לכבוש שטחים במחוז אלאנבאר, מערב עיראק, לראשונה להשתלט על שטחים כריבון, ועדיין היתה התעלמות. הוא החל להשתלט על ראקה בצפון סוריה, ועדיין לא הבינו בוושינגטון, או לא רצו להבין, שהמשחק השתנה.

אך כמו בפרק הקודם, האירועים גררו את ממשל אובמה להגיב, וכאן מדובר בכיבוש צפון עיראק בידי דאעש, מחוז מוסול רבתי, ביוני 2014. לאחר טראומה כה גדולה לא היתה ברירה אלא להודות שמשהו רע מאוד קרה עם “המורדים המתונים”. באותו חודש העריך צה”ל שלא פחות מ- 80 אחוזים מן המורדים בסוריה הם ג’יהאדיסטים. בבת אחת ננטשה והוסתרה הערכתו של קרי על מספרם כחצי שנה קודם לכן. אך האשליה לא מתה.

תוכנית אובמה להתעשרות המורדים המתונים

כיוון שהעולם כולו דיבר עכשיו על דאעש בחלחלה, הבינו בבית הלבן שחייבים לעשות משהו, ואובמה גיבש את הרומנטיקה למדיניות: ב- 26 ביוני 2014 (לאחר כמה שבועות בהם ציין שאין לו עדיין אסטרטגיה) הוא פרסם את תוכניתו לאמן ולחמש מורדים סונים מתונים, שיילחמו בדאעש בסוריה ובעיראק. ושוב צצו אותם “מורדים מתונים”, והרומנטיקה של קרי מן ההתחלה הופכת עכשיו למדיניות. כדי להעניק נופך רציני לתוכנית קבע אובמה שלאימון ולחימוש האלה יוקצו 500 מליון דולרים, כן, חצי מליארד דולר.

התוכנית דיברה על כוח של 5,400 מורדים מתונים, שיאומנו במדינות שכנות, ייכנסו לסוריה, ויחסלו את דאעש (שכבר מנה כ- 15,000 לוחמים, אך למה להיכנס לקטנות). בחשאי אפילו שם ניתן לחבורת המורדים המתונה: “אוגדה 30”, فرقة 30, של “הצבא הסורי החופשי”. בספטמבר 2014 הקונגרס האמריקני, על שתי מפלגותיו, אישר את התקצוב העצום, כלומר כ- 92,500 דולר למורד מתון, לא רע בכלל. דעת הקהל בארצות הברית נרגעה: יש תוכנית, הסכנה נבלמה.

אובמה נוחת בגליפולי, אז מי יגיע לגבעות דאעש?

פרדוקס הכל יכול? אין דרך חזרה

המכונה: תצפית מארצות הברית



הגנראל ג’ון אלן

כדי לשמור את המלחמה בדאעש קרובה אליו, מינו אובמה וקרי בספטמבר 2014 את איש אמונם, הגנראל ג’ון אלן, כדי לשמש שליח אישי של אובמה לקואליציה הבינלאומית נגד דאעש. אובמה מינה אותו אישית. ג’ון אלן זה מוכר לנו, משום שקודם לכן, החל ממאי 2013 הוא שימש כשליח האישי של אובמה וקרי לתהליך “השלום” עם הפלסטינים. תפקידו היה לספק לנו “אמצעי ביטחון” ביהודה ושומרון, ומה שהוא סיפק העלה את חמתם של גורמי הביטחון אצלנו. בגדול הוא קבע שנסתפק במל”טים מעל יו”ש, ואם המל”טים יגלו משהו, נפנה לצבא הפלסטיני בשטח, שיהיה הריבון.

מובן שהתוכנית ההזויה הזו נדחתה בידי ישראל, ואלן, שקודם לכן תיאם את המלחמה המזהירה באפגניסטן, נשלח עכשיו לפקח על דאע”ש.

לפני שתמשיכו במאמר, האם הצטרפתם כבר למועדון ג’יפלאנט בפייסבוק? יש בו פרשנויות מהירות של ד”ר גיא בכור, שלא תמיד מופיעות באתר:

הסכמים חתרניים

בלי שהאמריקנים יידעו, ואולי בידיעתם, באותו חודש של ספטמבר 2014 (בכלל ספטמבר מככב בכל הנוגע לסוריה, כל ספטמבר והאסונות שלו), הגיעו מורדי צבא סוריה החופשית (כלומר “המתונים”) להסכם חשאי עם דאעש על אי התקפה הדדית. המורדים לא יתקפו את דאעש, ודאעש לא יתקוף אותם, כדי ששניהם יוכלו להתמקד במלחמה באסד. ברור שהסכם חשאי זה עמד בסתירה מוחלטת לכוונות האמריקנים.

מה שגם המורדים המתונים לא ידעו הוא, שבאותו חודש הגיע דאעש להסכם חשאי עמוק עוד יותר עם אסד – שהוא לא יתקוף אותו, ודאעש לא יתקוף את אסד. מבולבלים? נכון, צריך ידע נרחב בלוגיקה כדי להבין מי בסופו של דבר נלחם במי. בגדול, דאעש קיבל הסכמה בשתיקה מכל הגורמים בסוריה, להמשיך במסע הכיבושים שלו, כמעט ללא הפרעה.

באותו זמן ממש הכריזו האמריקנים בקולי קולות כי פתחו בקואליציה בינלאומית מזהירה, וכי דאעש בדרך לחיסול, לקול מצהלות התמיכה של התקשורת. אך האמת היתה הפוכה.

אומללות “המתונים”

האמריקנים פתחו בגיוס אותם 5,400 מתונים, חלקם ממיליציות מקומיות בדרום סוריה (היכן שהאמריקנים פעלו שנים), חלקם ממחנות פליטים, ומכל הבא ליד. ואכן, אלפים התגייסו, משום שהובטחו להם משכורות יפות, ואולי גם אפשרות לעבוד במקביל. הרבה אידיאולוגיה אין כאן, כמו בתחומים אחרים בסוריה. האמריקנים ביקשו שאותם מתונים יאומנו בירדן ובטורקיה, ושתי המדינות לא התלהבו. למה להן לעורר גם את דאעש, גם את אסד, גם את האיראנים ואת מי לא, כנגדן? לבסוף הוקמו מחנות אימונים חשאיים ליד הבירות אנקרה ורבת עמון. האימונים החלו.

האמריקנים סיפקו ל”מתונים” ציוד צבאי משומש ולא הכי יעיל, שנקנה בעשרות מליוני דולרים בבולגריה ובבלרוס, כדי שנשק אמריקני לא ייכנס לסוריה, ויעבור לבסוף לדאעש, כפי שקרה עם הצבא העיראקי.

אלא שכאן החלה תופעה משונה: עריקות. המתונים עוד לא נכנסו לקרב, ורובם עזבו, עד שבסופו של דבר נשארו באימונים כמה עשרות בלבד. למה אלפים נטשו? ראשית, כנראה הכסף שסופק לא היה מה שהובטח, ולא אושר להם לעבוד במקביל. ושנית, האמריקנים הבהירו למתאמנים הצעירים, שעליהם לתקוף רק את דאעש, בעוד שהם רצו לתקוף דווקא את אסד. אך בשלב הזה התנהל כבר משא ומתן עם האיראנים, ובין ייתר ההבנות, האמריקנים לא דרשו עוד את הפלת אסד, ששנה קודם לכן כינה אותו ג’ון קרי בכינויים איומים ונוראיים, עם פרשת הנשק הכימי.

זו בדיוק השאלה שתוקעת את סוריה: אז במי לוחמים, בדאעש או באסד?

למרות מיעוט הלוחמים, “אוגדה 30” התהדרה בנייר מכתבים, בלוגו, ובתקוות לרוב. איך בדיוק יילחמו כמה עשרות צעירים בעשרות אלפי לוחמים ג’יהאדיסטים של דאעש ושל ג’בהת אלנוסרה בסוריה, לאיש לא היתה תשובה. הקונספציה היתה יפה מידי, מכדי לקלקל אותה עם המציאות, כדרכו של ממשל אובמה. בינתיים דאעש רק המשיך להתחזק בעיראק ובסוריה, וכך גם ג’בהת אלנוסרה, הפלג של אלקאעדה.

האסון הראשון

ב- 29 ביולי 2015, לאחר חודשים של אימונים חגיגיים, החליטו האמריקנים שהגיע הזמן להכניס את המורדים המתונים שלהם – לתוך הקרבות בסוריה. כחמישים מורדים כאלה הוכנסו לסוריה מן הגבול הטורקי, אך אז אירע אסון: כמעט מייד הם נפלו למארב קטלני של ג’בהת אלנוסרה. חלק נהרגו, הרוב נפל בשבי, כולל מפקד הכוח, נדים חסן. לא רק זאת, כל הנשק שהביאו איתם, וכמויות של תחמושת, נפלו בידי המיליציה של אלקאעדה בצפון סוריה.

הניסיון הראשון הסתיים במבוכה? הרבה יותר גרוע מזה.

המזימה הטורקית

לימים התברר מגורמים בקרב המורדים האחרים, שהיה זה המודיעין הטורקי, שהדליף את דבר כניסתם הצפוי, ואת המסלול שלהם, לג’בהת אלנוסרה בסוריה. ג’בהת אלנוסרה זוכה לתמיכה שקטה של טורקיה ושל סעודיה, במלחמתה נגד הכוחות השיעיים, כלומר אסד, חיזבאללה והאיראנים.

במילים אחרות, המודיעין הטורקי היה אחראי, במשותף עם האמריקנים, גם לאימונם של “מתונים” אלה, וגם לחיסולם. הרי אנחנו כבר יודעים שטורקיה משחקת משחק כפול בכל הנוגע לסוריה ולדאעש, כפי שגם רוסיה משחקת משחק כפול. כולם “נלחמים” בדאעש, אך בחסות זו כל אחד מחסל את החשבונות שלו. למה הדבר דומה? שכאשר יורד גשם זלעפות, יש כאלה ששופכים את הפסולת הנוזלית שלהם, בחסות הרטיבות הכללית. מי כבר יבחין?

חלק מאותם מורדים מתונים הצטרפו בסופו של דבר לג’בהת אלנוסרה, חלק הוחזרו לטורקיה בכל מיני עסקאות מפוקפקות עם המודיעין של ארדואן, וחלק נהרגו או נעלמו. זה המודיעין הטורקי שביצע את הפסקת האש בזבדאני ובעיירות השיעיות בצפון סוריה, עם תמורות נסתרות ודילים חשאיים.


הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים. אפשר גם לשלוח את המאמר הזה לחברים. יש כפתור לשם כך, בתחתית המאמר.

אתר ג’יפלאנט הותאם לקריאה נוחה בסלולארי

הטיוח

כאן העלילה מקבלת עוד תפנית, הרי האמת כל כך יקרה שחייבים לעטוף אותה בשקרים, כדי להגן עליה, את זה אנחנו כבר יודעים. קבוצה של מעל 50 מומחי מודיעין מהצבא האמריקני מדליפה תמונת מצב מדהימה: כדי ליפות את תמונת המלחמה בדאעש, הדוחות שלהם זוייפו, והוגשו למקבלי ההחלטות תוך טיוחם, וכל זאת כדי להעיד שהמלחמה נגד דאעש מצליחה.

“היה ברור שאם נכתוב משהו רע (בכל הנוגע למלחמה בדאעש) סביר להניח שישנו את זה”, ציינו המדליפים, ההמומים מתרבות השקר הזו. “היתה כוונה להפוך את תמונת הקרב לורודה”.

דוגמה לטיוח כזה: בדו”ח מודיעיני שהתייחס לקרב בין דאעש לכוחות עיראקיים ליד גבול עיראק-סוריה, נכתב שהכוחות העיראקיים “נסוגו”. אך המילה הזו תוקנה בידי אלמונים ל”תגברו עמדה עיראקית אחרת”. הדו”ח המקושט המשיך למעלה, ושוב תוקן, כך שהפעם נכתב “הכוחות העיראקיים קיבלו החלטה אסטרטגית”. אך כותב הדו”ח מחזיר אותנו למילה המקורית, ולמשמעותה: “ברחו”. מקור אמריקני אישר את הטיוח וציין: “רצינו להציג את העיראקים באור חיובי”.

ג’ון אלן עדיין בעולם הדמיון

הגנרל הזה הוביל את התפיסה המכובסת של “התקדמות מרשימה” (remarkable progress) בראיונות תקשורתיים ובתדרוכים שנתן, כנגד דאעש. זה חשוב לבצע לוחמה פסיכולוגית בזמן קרב, אך זו הגישה שהוא הוביל גם מול מקבלי ההחלטות שלו, הרי האמת כל כך יקרה, שחייבים לעטוף אותה טוב טוב. אכן, היו שתי הצלחות בשנה האחרונה כנגד דאעש: שחרור תכרית וקובאני, אך שתי הצלחות אלה כוסו בשכבות של אלימות עדתית לאחר מכן, ובחורבן. בכל הייתר לא היו הצלחות, בוודאי שלא עם תוכניתו האישית של הנשיא אובמה, בעלות 500 מליון דולר.

האסון השני

ב- 20 בספטמבר 2015, כדי להגיע במהירות לאיזשהו הישג, הוכנסה הקבוצה השניה (והאחרונה?) של המתונים המסכנים לסוריה, גם כאן במעבר הגבול בין טורקיה לסוריה. ומה עם ההדלפות של המודיעין הטורקי? הרי זו הקרבתם חיים.

בכל מקרה, כ-75 מורדים מתונים נכנסו בטור של 12 מכוניות עם נשק קל ובינוני, וכן כמות גדולה של תחמושת, תחת חיפוי אווירי אמריקני.

וכאן קרה דבר עוד יותר מדהים: הכוח כולו ערק כאיש אחד לידי ג’בהת אלנוסרה, שנלחמת באמריקנים. מפקד כוח “המתונים” שנכנס לסוריה, אנס איבראהים עובייד, פרסם הודעה כתובה בה אישר שכוחותיו ערקו לאלקאעדה עם נשקם, וכי מעכשיו הם לוחמי הארגון הזה. הוא כתב שם שרימה את האמריקנים, וכי תכנן את העריקה מראש. האמריקנים מצאו את עצמם, שוב, נדהמים, מן החוצפה.

ג’ון אלן מתרסק על המציאות

ב- 22 בספטמבר פרסמו גורמי ביטחון אמריקניים שהגנראל הולך הביתה, רשמית בשל מחלת אשתו, אך לכולם ברור שמשהו רע מאוד קרה כאן, בעלות של 500 מליון דולר, שבוזבזה (לאן הלך הכסף בדיוק?, כמה מתוך הסכום הזה בוזבז?) יחד איתו הלכו הביתה גם תוכנית המל”טים המהוללת שלו, לשמירת החיים שלנו (לפחות כך נקווה).

התגברות העריקה

לאחר שנודע על עסקת הגרעין האיראנית ועל כניסה מאסיבית של רוסים ואיראנים לסוריה, נפל חשש גדול על מורדים ממיליציות, שנתמכו בחלקן בידי משרד התיאום האמריקני ברבת עמון. הם חוששים שהאמריקנים ינטשו אותם לגורלם, ולכן, גל של עריקות והצטרפות לג’בהת אלנוסרה ולדאעש מתרחש ממש בימים אלה, בעיקר בדרום סוריה, ליד הגבול שלנו. כתוצאה מכך הכוח האמריקני מתאפס בסוריה, וזה של ג’בהת אלנוסרה וארגונים ג’יהאדיסטיים אלימים אחרים – מתחזק.

ודאעש? מתחזק. בפועל אין כוחות קרקעיים שממש נלחמים בו, לאחר שהאמריקנים הסתכסכו עם הכורדים, והצבא העיראקי עבר לשיתוף פעולה עם איראן והרוסים. הרוסים וחבריהם לא באו להילחם בדאעש, הם באו להגן על אסד.

כבוד מזרח תיכוני אבוד

בעדות בפני הסינאט הודה גנראל אמריקני בכיר, לויד אוסטין, ש”רק 4-5 מורדים שאומנו בידי ארצות הברית נלחמים כיום בסוריה”. לא 5,400: ארבעה חמישה, וגם זה כנראה כבר לא קיים מאז.

מייד לאחר העדות הזו, מתברר שמפקד אוגדה 30 התפטר, כנראה נפגע מדבריו של אותו גנראל אוסטין. הוא פרסם הודעת התפטרות רשמית, עם נייר המכתבים שהאמריקנים סיפקו לאוגדה המומצאת שלו. מעניין, האמריקנים כותבים בשם “הרפובליקה הסורית”.

הוא , כמובן, מאשים את האמריקנים בכישלון, וכך כתב (בתרגום חופשי שלי):

הרפובליקה הסורית

הצבא החופשי

אוגדה 30

הודעה

אני החתום למטה, קולונל מוחמד א-ד’אהר (“אבו חוסאם”) רמטכ”ל אוגדה 30, מודיע בזאת על פרישתי מן האוגדה, מן הסיבות הבאות:

1 איטיות בישום תוכנית האימונים של אוגדה 30, ומחסור במתאמנים;

2 כישלון של האוגדה להשיג צרכים בסיסיים, למשל היכולת לעבוד (מדהים, כמו בצבא העיראקי, החשוב ביותר לחיילים זו היכולת לעבוד במקביל);

3 “חוסר כנות” בישום תוכנית הקמת האוגדה;

4 אין מספיק לוחמים בשטח;

5 אין מתודולוגיית עבודה;

6 בלבול יעדים למתגייסי האוגדה.

נכתב בתאריך 19 לספטמבר 2015

ואולי פחד הקולונל אבו חוסאם שהאמריקנים עוד ישלחו גם אותו למטחנה הבשר הסורית? בכל מקרה, העסק קרס סופית.

גוונים של שקר

אז מי משקר כאן? ואולי אובמה רצה שכל זה ייכשל, כדי להראות שעשה משהו, אך לא הצליח? האם הכל היה מראית עין? הרי שלומיאליות כזו לא עולה על הדעת. אז מה האמת ומה השקר? ומה עוד אנחנו לא יודעים? ואולי כולם משקרים?

“בזמן מלחמה, האמת כה יקרה, עד שחייבים להקיף אותה עם שומרי ראש של שקרים”.


איך מזהים שקרים, ותוכנית הגרעין

◄כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן.

◄אני מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש אותו. כדי לחדש את המינוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”, או – כ א ן.

◄אם ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים, עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, בדף הזה, למטה.

◄למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת – כ א ן