מאת ד”ר גיא בכור
הפרופגנדה הראשונה: הרפורמה הפרוטסטנטית החלישה באופן ניכר אחרי שנת 1517 את הכנסיה הקתולית, שננטשה בידי מאמינים רבים, עד שהאפיפיור הזקן גרגורי ה- 15 (1554-1623)החליט להשתלט בחזרה על מוחם של הפורשים הפרוטסטנטים; לכבוש להם את התודעה. ב- 22 ביוני 1622 הוא הקים את “הקהילה הקדושה של תעמולת האמונה” (Sacra Congregation de Propaganda Fide), והארגון אימן מיסיונרים, או תועמלנים, לחזק את האמונה הקתולית הדועכת. בראש המנגנון הוא העמיד את אחיינו הכוחני, הקרדינאל לודוביקו לודוביסי (כאן בתמונה). ההנחיה לתועמלנים היתה שלא לכפות, אלא לשכנע, לפתות בעורמה, ולגרום לכך שירצו לחזור אל הקתוליות.
התוצאה היתה עגומה: הקרע בין הקתולים לפרוטסטנטים רק העמיק, לאחר שהאחרונים טענו שהאפיפיור משתמש במזימות אפלות. טכניקת השכנוע בדרכי נועם נחשפה, והקתוליות, כתוצאה מכך, נחלשה עוד יותר.
הפרופגנדה נולדה בעידן המודרני כמנגנון לשנות את דעתם של אחרים, אך מהר מאוד היא הפכה למניפולציה של רעיונות או דעות, עיוות של המציאות ביודעין, לתועלת מי שמפעיל אותה.
1
ההתחלות תמיד אופטימיות, לעיתים קרובות הזויות. בשיכרון הכוח של הננס היומרני, נסיכות קטר, עם
נשיא אמריקני שרואה באיראן וב”אחים המוסלמים” את היציבות של המזרח התיכון, ולאחר שהצליחה להפיל את מובארק במצרים, ולהעלות את בן בריתה מוחמד מורסי, בברית עם ארדואן, החליט הננס היהיר לכבוש גם את אמריקה, לא פחות.
זהו ערוץ טלוויזיה, אלג’זירה, שיש לו מדינה, בבעלות מלאה של משפחת הדיקטטורים השולטים, משפחת א-ת’אני, ואשר זכה בעשרים השנים האחרונות לפופולאריות רבה בעולם הערבי משתי סיבות: ההסתה
הנמשכת שלו נגד ישראל, והערצת אלקאעדה. עם פופולאריות של מליוני צופים המשיך אלג’זירה גם לערוץ באנגלית, והנה, בקיץ 2013 החליטה קטר להקים ערוץ טלוויזיה אמריקני, “אלג’זירה אמריקה” (AJAM), שישתלט על סדר היום האמריקני. שיתחרה בפוקס ניוז, CNN ו- MSNBC. “הצופה האמריקני יתוודע לאמת, לקול הערבי והמוסלמי האמיתי, ללא מחסומי האיבה”, הבהירו ראשי התחנה החדשה באופטימיות, עם הכוונה שלהם, כמובן, להשחיר את ישראל אצל בסיס התמיכה הקיומי שלה, ארצות הברית. קול הרעם מקטר.
היתה בעיה: חברות הכבלים לא הסכימו להכניס את הערוץ הזה, שיש לו בארצות הברית שם של “אנטי-אמריקני”. התחכמו הקטרים וקנו בחצי מליארד דולר (!) ובמזומן, ערוץ חדשות טלוויזיוני כושל, שהיה שייך לסגן הנשיא לשעבר, אל גור, בשם קארנט TV, שהיו לו 24 אלף צופים בשעת השיא, לעומת 2-3
מליון לפוקס ניוז. זה כמובן לא הפריע לגור, שמיתג את עצמו כירוק, למכור לאחת המדינות המזהמות בעולם, והיא קטר. אין ספק שהסכום הוא דמיוני, ומעורר תמיהות עד היום. הלקח של הקטרים, גם מן המכירה הזו היה: אין אדם שיוכל לעמוד מול פיתויי הכסף האינסופי שלהם.
הקטרים שינו את שמו של הערוץ, והופ, הם היו בתוך מערכת הכבלים. ה”תקשורת” הישראלית שתמיד תטיל עלינו אימה, מיהרה לחגוג: אלג’זירה ישדרו ל- 48 מליון בתי אב בארצות הברית, ההסברה הישראלית עומדת בפני מהלומה. ואכן, חוץ מהחצי מליארד דולר, פרסמו בכירי הערוץ החדש שהשקיעו “מאות מיליוני דולרים” בתשתית אולפנים בניו יורק, בהקמת משרדים ב- 11 ערים אמריקניות ובפריסה בלא פחות מ- 70 מדינות. נרכשו מגישים מוכרים כמו ג’ואי צ’אן, מגישה של CBS, שתגיש את רצועת הפריים טיים בתשע בערב, שילה מקוויקר גם כן מ CBS, ובסך הכל 900 עובדים. הכל נעשה במהירות.
המטרה המיידית היתה להגיע למליון עד שני מליון צופים בשעות השיא, במיוחד לאחר השקעה של כמליארד דולר. לא היה גבול לשיכרון הכוח וליוהרה.
2
תרבות הפחד – כמנכ”ל הערוץ מונה אמריקני ממוצא פלסטיני, בשם איהאב שיהאבי, יליד 1970, בלי שום רקע בתקשורת, ובהמשך נבין גם למה. הנושא הפלסטיני אמור היה להיות היהלום שבכתר הערוץ, שעיקר מטרתו היתה לפגוע בישראל, כפי שעושה הערוץ בערבית. סידרה של תביעות ענק לפיצויים בבתי דין פדראליים בארצות הברית, שהאחרונה שבהם היא ממש לפני כמה ימים, מאפשרת לנו הצצה לעולם האפל של “אלג’זירה אמריקה”, ומה שקרה שם מאחורי הקלעים. שיהאבי הוא גיבור התביעות הללו, גם אישית.
כמקובל בעולם הערבי, שלטה בתחנה “תרבות של פחד”, כפי שהגדירה זאת אחת התובעות, מרסי קגיניס, שהיתה סגנית הנשיא לאיסוף חדשות, והתפוטרה. “עובד שלא ציית להנחיות שהגיעו משיהאבי ומקטר, כולל אני, נדחק לשוליים, זילזלו בו, הוא לא הוזמן עוד לישיבות חשובות, ולבסוף פוטר”. היא עצמה התפטרה במאי במחאה. על פי כתבת תחקיר שהתפרסמה בניו יורק טיימס, ולפי עדותה של אותה עובדת, שיהאבי היה נוהג לצעוק על העיתונאים, לאיים עליהם, ולהעליב. מפוטרת אחרת, שהגישה את התביעה שלה ממש בימים האחרונים, היא שאנון היי בסליק, שכיהנה כראש המחלקה הדוקומנטארית בערוץ, תפקיד חשוב, שמטרתו הבאשת ריחה של ישראל בתוכניות “נכבה” מומצאות למיניהן, תוך שנותנים להן איצטלה של מכובדות “תחקירית”.
לדבריה, שיהאבי הבהיר לה שהערוץ הוא לא “אלג’זירה-אמריקה”, אלא “אלג’זירה באמריקה”, ואכן הוא הביא איתו את תרבות “אבוס אידאכ”, כלומר “אנשק את ידך”, המקובלת בעולם הערבי, תרבות של תחנונים, ומי שמתחנן יותר, אולי יקבל. “כל תלונה נדחתה בכעס”, הצהירה היי בסליק בתביעתה (מ- 11 ביוני), אותה תוכלו לקרוא כאן.
אך זו היתה הבעיה הקטנה ביותר של הערוץ המפוקפק.
לקרוא ברצף את מאמרי האתר בנושא תקשורת ותודעה. לא תמצאו את זה בשום מקום אחר
3
כיאוטיות – לא היתה שום יציבות בערוץ הזה. עובדים היו נעלמים בלי שהשאירו עקבות, תוכניות היו מורדות, או סתם לא משודרות, פתאום היו מעלים תוכניות דוקומנטריות, עובדים היו מושעים. “בינינו לבין עצמנו היינו שואלים, מה יהיה עלינו”, ציינה מקגיניס, איש לא ידע מה יעלה בגורלו, או בגורל עבודתו. כך התנהל הערוץ, כך מתנהלת קטר, וכך מתנהל כיום העולם הערבי, שנעלם. כגודל האשליות, גודל החורבן.
תמונה: קרדינאל הפרופגנדה האפיפיורי, לודוביקו לודוביסי
הקיסר נירון מבעיר את המזרח התיכון: על מדינה קטנה ומטריפה
4
אנטישמיות ואנטי ישראליות – עוד עובד בכיר שהגיש תביעה, על סך 15 מליון דולר, כנגד אלג’זירה אמריקה, הוא מתיו לוק, שהיה מנהל המדיה והארכיון של הערוץ. הוא פוטר כי התלונן במחלקת משאבי
אנוש שאחד בשם עות’מן מחמוד, סגן נשיא בכיר לשידורים וטכנולוגיה, אמר לו: “מי שתומך בישראל צריך למות ולהישרף בגהינום”. לפי כתב התביעה של היי בסליק, בזמן “צוק איתן” לפני שנה, ראש מחלקת התחקירים צייץ לעובדים ש”ישראל היא כמו היטלר”, וכי היא קיבלה הוראה להציג את ישראל כמנוולת, ולהדגיש את השקפת העולם של הערבים והמוסלמים. לדבריה, בזמן צוק איתן שודרו במתכוון תוכניות אנטי ישראליות. הרי אנחנו יודעים את הכל, אך כאן אלה עדויות מבפנים. התקשורת העולמית סיקרה בהחלט את תביעתה המשפטית של היי בסליק.
5
סקסיזם
שאנון היי בסליק ציינה עוד שהיתה העדפה ברורה של העובדים הערבים על פני העובדים הלא-ערבים. “הערבים קודמו, האחרים עוכבו” בכל הנוגע לקידום. היא מספרת שיום אחד קיבלה הוראה להעסיק עובדת ערבייה, למרות שלא היו לה כישורים מתאימים, והיו מועמדים אמריקניים טובים יותר. “ההפליה לטובת הערבים היתה מובהקת”. המנכ”ל שיהאבי עצמו לא אהב נשים דעתניות, ולדברי היי בסליק בתביעתה, שיהאבי היה קם ועוזב ישיבה או פגישה, אם אחת הנשים היתה מתחילה לדבר. אין אף מפוטר ערבי או אישה ערבייה. כל המפוטרים או המתפטרים הם אמריקנים, רובן נשים, שלא יכלו לעמוד עוד באווירת הדיכוי
הסקסיסטי.
וכך, הציגה הרשת הזו מגישות בפרונט, אך מאחורי הקלעים השליטה היתה כוחנות גברית, בדיוק כמו בעולם הערבי. על המסך זו היתה הצגה של מציאות, האמת נחשפה מאחורי הקלעים.
הקהילה הקדושה של הפרופגנדה: מה הסכנה של פרופגנדה? שברגע שהיא נחשפת, היא פועלת כבומרנג כנגד מי שמפעיל אותה. האמינות קורסת, ולשקם אמינות של כלי תקשורת זה בעצם בלתי אפשרי. ולכן זו חרב פיפיות מסוכנת.
כך פעלה מרבית “התקשורת” בישראל בעשור האחרון: לעטוף אותנו בהפחדות מועצמות של “דה-לגיטימציה” ובידוד יום ולילה, כך שלא נבין מה באמת קורה סביבנו, כולל מה שאנחנו עושים, ונוותר. ואכן, ראיית העולם של אנשים היא אמוציונאלית: הם רואים הכל דרך הרגשות שלהם, והם נוטים לפרש את העולם לפי מה שהם רוצים. הכל במוח שלכם. ולכן, די בהספקת מציאות המתאימה לציפיות של אנשים, והם כבר יוליכו שולל את עצמם. אם שולטים בתפיסת המציאות של אנשים, שולטים בהם. המציאות היא סובייקטיבית, ושונה אצל כל אחד ואחד.
אלא שבעידן האינטרנט הציבור החכם שלנו הבין סוף סוף את יסוד המניפולציה שבתקשורת “הישראלית” הזו, ובכך קרסה אמינותה. הציבור מתייחס אל התקשורת הממוסדת שסביבו כאל “פראבדה”, במקרה הטוב, והשפעתה, כמו גם כוחה הכלכלי – צנחו. ראינו זאת בבירור בבחירות האחרונות.
ישראל הרשמית נמנעת עד היום במודע מהסברת העמדה שלה בעולם, מתוך חשש שזה ייתפס כפרופגנדה, ובתפיסה היהודית פרופגנדה עושה רק גבלס. אך יש הבדל תהומי בין פרופגנדה לבין הסברה: הראשונה היא הטעייה ומניפולציה עם כוונה להונות ולהוליך שולל, בעוד שהשנייה היא חשיפת כוונות היריב, והצגת העובדות באופן קליט. לראשונה קל, משום שדי להראות צילומים של ילדים הרוגים, וסיימת את הקייס שלך. לשנייה קשה הרבה יותר, משום שאנשים נוטים להאמין למה שהם רואים, אפילו שזו מציאות מבויימת, ולא למה שהם שומעים (“מעשים חזקים
ממילים”, facta sunt potentiori verbis).
6
הדגשים של קטר – “ככל שהרייטינג המשיך וצנח”, כתבה היי בסליק בתביעתה, ניתנו לנו הנחיות ברורות לנטוש את מראית העין של אובייקטיביות אמריקנית, ולהתמקד בדגשים של השליטים מקטר: נגד ארצות הברית, נגד ישראל ונגד מצרים (של סיסי). והיא ממשיכה: נאמר לה שערבים רבים מאמינים שהתקפת 11 בספטמבר תוכננה ובוצעה בידי ה- CIA כדי להצית מלחמה נגד הערבים, וכי על הערוץ להגן על הגישה הזו. כאשר בוצעו הפיגועים בפאריז בינואר השנה, היא קיבלה הנחייה שלא להדגיש יותר מידי את הטרור האסלאמי הזה.
הדגשים של אלג’זירה אמריקה, כמו של אלג’זירה באנגלית, וכמובן אלג’זירה בערבית, הם: קודם כל ישראל,
נכבה, פלסטינים, חמאס, והסתת ערביי ישראל, ואחר כך כל השאר. עד היום אתר אלג’זירה בערבית מגחיך את עצמו כאשר הוא מתאמץ כל יום למצוא משהו על ישראל, כאשר העולם הערבי כולו עולה באש.
7
האחים בשארה – כאשר אנו מנסים להבין מי מושך בחוטים בערוץ הדיכוי הזה, מגיעים, כמובן, אל “מקס ומוריץ” של המזרח התיכון, שני האחים הנוצרים לבית בשארה, עזמי ומרואן. עזמי בשארה שנמלט מישראל, הפך את עצמו למנטור של שליט קטר, האמיר הצעיר תמים, ומכאן זינק מעמדו בממלכה. הוא סידר לאחיו, מרואן, שהיה איש אקדמיה אפור, לעבוד באלג’זירה באנגלית, כפרשן פוליטי בכיר (יש לו תוכנית הזויה בשם “אימפריה”, כנראה הכוונה לקטר), ומכאן קצרה הדרך להיות הבוס הנסתר של אלג’זירה
אמריקה. נראה שמרואן לא סבל את שיהאבי מההתחלה, ולכן הוא מונה, דווקא משום שאין לו ניסיון תקשורתי. במיילים שהתפרסמו בעיתונות הבריטית מוכח כיצד מתעמר מרואן בשארה בשיהאבי, בדיוק באותה תרבות פחד ששיהאבי הקרין לאלה שמתחתיו.
“השאיפה האישית שלך מוליכה אותך שולל”, נזף בו באחד מהם, “הישאר מחוץ לתוכן התקשורתי. תקשורת זה לא הדבר שלך”. יום אחד, כאשר שיהאבי העז להיפגש, ואף להצטלם, עם היהודי רם עמנואל, שהיה מראשי ממשל אובמה ואחר כך ראש עיריית שיקגו, נזף בו מרואן בשארה במייל: “אסור לך להיראות בציבור או להצטלם עם דמויות פוליטיות, מפוקפקות או אחרות, שרק יפגעו בנו בטווח הרחוק”. בכלל, במיילים שלו אוהב בשארה סימני קריאה, ומשפטים רבים שלו נגמרים בכמה סימני קריאה, כדי שכולם יבינו מי הבוס.
מרואן בשארה, הצנזור של הערוץ, התקומם מראש נגד גישתו של שיהאבי, שהערוץ צריך להיות “כלל-אמריקני” ופייסני. “אל תנסה לפייס את מי שלא רוצה להיות מפויס”, כתב באחד המיילים הארוכים שלו
(המיילים מכילים מאות מילים). “תנו לי להיות ברור”, פקד במייל למנהלי הערוץ, “אין מה לחשוש מהתווית שאנחנו אנטי-אמריקניים”. הוא דרש קו תקיף, על פי הקודים של קטר. בהתחלה ניצח הקו הפייסני של שיהאבי, אך ככל שהרייטינג צנח, והוא צנח, הועדף הקו התקיף עד אלים של בשארה. הקו הזה בלט, כמובן, בקיץ שעבר, בזמן “צוק איתן”. אלג’זירה בערבית, באותו זמן, הפך לשופר של גדודי עז א-דין אלקסאם לחלוטין.
יום אחרי תחקיר על הנפלוליות של הערוץ דווקא ב”ניו יורק טיימס”, ב- 6 במאי 2015 יצאה הודעת פיטוריו המעליבים של שיהאבי, כהמשך לתרבות הפחד הרגילה של העולם הערבי, בביזיון גדול לערוץ. אני תמה מתי יבינו הקטרים את מידת הנזק הרב, ששני אחים אלה גורמים
להם.
קטרים באים: ננסי פלוסי, מנהיגת סיעת המיעוט הדמוקרטי בבית הנבחרים, ומי שכיהנה גם כיו”ר בית הנבחרים, מפגינה בקיאות מרשימה: בזמן מלחמת “צוק איתן” היא מתראיינת לסי אן אן ומסבירה למראיינת המתפלצת ש”הקטרים אמרו לי שוב ושוב, שחמאס הוא ארגון הומניטארי”. פלוסי הרבתה לבקר אצל ידידיה בקטר בשנים האחרונות, ומהשיחה הזו מבינים עד כמה אלה יצרו לעצמם קשרים אינטימיים מרופדים בכספים, בחוגי השלטון בארצות הברית, בעיקר אצל הדמוקרטים. ואנחנו עדיין זוכרים כיצד העדיף ג’ון קרי את ההצעות ההזויות של קטר וטורקיה בשיא הקרבות וברגעים הקשים שלנו לפני שנה.
אלג’זירה אמריקה נבנתה מן האינטימיות הזו, והשאלה עכשיו היא אם אלג’זירה אמריקה גם תחסל אותה. עבודת תיקון גדולה ניצבת בפני הנציגים שלנו בוושינגטון.
8
גם ערוץ אלג’זירה בערבית איבד את כוחו, כאשר גם כאן חשף את פניו ככלי תעמולה של משפחת א-ת’אני, ולא יותר.
ההעדפות שלו ברורות: נגד ישראל וקיומה, נגד הגנראל סיסי ומשטרו, בעד חמאס, נגד אבו מאזן, בעד ארדואן ואיראן, ובעד “האחים המוסלמים”. הערוץ, כולל האתר שלו, רצוף מניפולציות, העדפת חדשות שוליות כנגד ישראל, הדגשת ניצחונות דאעש, הדגשת הקרבות בסעודיה השנואה עליו, ועוד. השיטה שלו, כמו בכלי תקשורת בישראל, היא סדר היום: מה יזכה לפרסום, ומה יוסתר. לדוגמה, בעוד עשרות אלפי חוגגים צעדו בשדרה החמישית בניו יורק למען ישראל לאחרונה, בחר אלג’זירה להראות כמה חרדים
בודדים, שהניפו שלטים נגד הציונות. “הפגנה נגד ישראל בניו יורק, ביום העצמאות שלה”, זה היה סדר היום המומצא. עם הקריסה הערבית המוחלטת כל התקשורת הערבית איבדה את אמינותם, כולם משקרים, ויש לקרוא בה בין השורות כדי להבחין בין טוב לרע. התעמולה הפכה כלי מלחמה, כאשר נלחמים על הקיום. להגיע לאמריקה? קטר עצמה עוד מעט תאויים.
9
בנוגע לערוצי החדשות בארצות הברית, שלא יהיה לאף אחד ספק: פוקס ניוז הפרו-ישראלית היא כמו כל הייתר ביחד, עם כשני מליון צופים בפריים טיים ויותר, ופוקס ניוז, הנצפה אצלנו בבית בתדירות גבוהה, לעולם – אבל לעולם – לא ישמיע מילה אחת רעה נגד ישראל. זהו ערוץ טלוויזיה ציוני, יותר מן הערוצים הממלכתיים בישראל כולם. זה הערוץ שבו כל אחד מכם ירגיש בבית. פוקס פתוח כרקע (ההתמודדות בין המועמדים הרפובליקנים עכשיו היא מרתקת), אך אצל בני הבית אין שום ביקוש לערוצים הממלכתיים הישראליים, אלה הערוצים, הנעים בין רשעות לטיפשות.
ועדיין מדובר על כמה מליונים בסך הכל, כך שהאמריקני הממוצע כמעט ולא מתעניין בחדשות, בוודאי לא בחדשות חוץ. בניגוד למה שאנחנו חושבים, אנחנו לא מרכז העולם, וכיום, עם סימני מלחמה באירופה ובמזרח, ועם קריסה ערבית מוחלטת, אנחנו כבר לא סיפור.
10
ההזיה להפיץ את השקרים הערביים גם באמריקה, הזיה שנסמכה על פטרו דולרים אינסופיים, נגדעה, ואפילו קטר כבר בגרעון כלכלי, בשל צניחת מחירי הנפט.
ימי הבזבוזים הגדולים תמו, ועכשיו סופרים כל דולר, שכן הננס היומרני הזה עלול לעמוד מול איומים מבפנים ובחוץ. הרי רק למפרץ הפרסי שגשוג האביב הערבי לא הגיע, עדיין. לזה תוסיפו את סקנדל פיפ”א, שעוד לא הסתיים, וחשיפת מימון הקטרים של אישים בצרפת, ועוד ועוד. ריח רע אופף כבר את קטר, בכל אשר תלך.
והרייטינג? לפי מדד נילסן, או כתב העת לתקשורת של אוניברסיטת קולומביה, מגיע הרייטינג של אלג’זירה אמריקה ל- 13,000 איש ביום בשיא הצפייה, וזה עוד לפני סקנדל התביעות המשפטיות. רק זיכרו שהמטרה היתה להגיע למליונים. “אם תכניסו את כל הצופים של הערוץ הזה לאצטדיון של ה- NBA עדיין יישרו כיסאות ריקים, לגלג עליו מבקר התקשורת הוותיק של רויטרס (שבינתיים סיים את עבודתו שם), ג’ק שייפר, תוך ששאל: “מה יותר נדיר, חד קרן, או צופה של אלג’זירה אמריקה?“
ואנחנו? שוב העולם הערבי עושה עבורנו את העבודה שאנחנו לא הצלחנו באמת לעשות: להסביר את עצמנו. התעמולה שכוונה לעברנו חזרה אל השולחים כמו בומרנג, ומי שביקש לפגוע, נפגע. עם השקעה כזו, קריסת המוניטין בעקבות הפרישות והתביעות, ותוצאת צפייה כזו, אפשר לומר שהערוץ הזה חיסל את
עצמו, והוא עשה את זה די מהר. “מבשיל מהר, נרקב מהר” (Cito maturum cito putridum).
מי שבא לנצח את אמריקה, אמריקה ניצחה אותו, ומי שבא לטוות רשת רעילה של שקרים, הורעל בה בעצמו. ומי שחשב להצית אש הרחק מן הנסיכות שלו, האש של עצמו עוד תגיע אליו
הביתה.
