מאת ד”ר גיא בכור
לקראת חג הפסח, יצאתי השבוע לסיור מאלף לאורך הגבול שלנו עם סוריה ברמת הגולן, בהדרכת שני חברים, שנכתוב עליהם בסוף המאמר. היה חשוב לי לראות ולשמוע בעצמי בשטח מה מתרחש, באיזור שישראלים מעטים מגיעים אליו. יציאה: מקיבוץ מרום גולן. אם במשך החודשים האחרונים נשמעו ונראו תנועות מלחמה בצד הסורי, הפעם שרר שקט מוחלט לאורך גבול צפון רמת הגולן.
הנקודה הראשונה בסיור, אותה אנו רואים למעלה, היא העיר הסורית קונייטרה החדשה (כל הצילומים נעשו בנייד שלי). במקום שרר שקט מלא, מה שמלמד שניסיונות השיעים, כלומר חיזבאללה, אסד והאיראנים להשתלט על המקום, נבלמו. בכל האיזור שולטת ג’בהת אלנוסרה, כלומר אלקאעדה הסונית, לאחר שהציר השיעי ניסה להשתלט עליו בסוף חודש ינואר ופברואר. כתבנו על כך רבות. המורדים האלה נצמדים אל הגבול שלנו, משום שהם יודעים שאסד לא יעז לתקוף שם, עם מסוקים או טנקים. ידוע שקרבות קשים ממשיכים להתרחש, אך דרום מזרחית לגבול שלנו, בעיקר באיזור העיר הנחרבת דרעא.
מובן שהשקט הזה מתעתע, והמתקפה של הציר השיעי יכולה להתחדש בכל רגע, אך בנקודת הזמן הזו, הסונים בלמו את ההתקפה, שעלתה בחיי מאות לוחמים של חיזבאללה, אסד והאיראנים.
נקודת תצפית שנייה היא הכפר הסורי ח’אן ארנבֶה, גם הוא קרוב לגבול שלנו. שקט מלא, נכון לעכשיו, עטוף בירוק עמוק של אפריל.
מלחמת האזרחים בסוריה בשנתה הרביעית: אז מלחמה זה טוב?
הגולן? אינו שייך כלל ל”סוריה”
השטח בואכה ח’אן ארנבה הוא “עמק הבכא”, שם התקיימו הקרבות המרים ביותר במלחמת יום הכיפורים. נקודת תצפית שלישית: הכפר ג’בתא אלחשב, ישוב שגם הוא קרוב לגבול. שקט.
שלושת הישובים האלה כל כך עלובים למראה גם בלי מלחמה, אך עכשיו הם נראו נטושים לגמרי. שום תנועה של אנשים או כלי רכב. המסקנה שלי היא שכולם ברחו או הוברחו. לאן? אולי לירדן אולי לפנים סוריה. בעקבות הקרבות הקשים, האזרחים נמלטו, וחלק מן הבתים נתפסו בידי המיליציות. קונייטרה עצמה נפלה בידי המורדים הלאומיים, שוב נכבשה בידי אסד, ושוב נכבשה בידי ג’בהת אלנוסרה, נכון לעכשיו.
הגבול שלנו מוגן בגדר מתוחכמת, וצה”ל שלנו דרוך ומתאמן כל הזמן. ראיתי. הצבא מודע לסכנות, ויודע שהשקט עלול להיות מתעתע. ויחד עם זאת השיעים ממשיכים להיות עסוקים עם הסונים, כבר שנה חמישית. חיזבאללה, שביקש לתגבר את מורדות החרמון (עם התפרקות חטיבה 90 של הצבא הסורי שם), טרוד עכשיו בעל כורחו. פה איראן מצווה עליו לשלוח לוחמים לעיראק, פה לסוריה ופה לתימן. יש לו הרוגים רבים מאוד, והמוראל בשפל.
בדרך לאורך הגבול ניתן להבחין בשתי נקודות ציון: התצפית של אביגדור קהלאני (“עוז 77”, ליד קיבוץ אלרום) על השטח, ובית החולים שדה, שהקים צה”ל לטיפול בפצועים סוריים. אנו באתר התנגדנו מהיום הראשון לטיפול הזה, משום שהוא מערב אותנו שלא בטובתנו בעויינות הסונים-שיעים.
מתקרבים כמעט עד לעיירה קונייטרה שבצד הסורי, ומגיעים עד למפקדה הנטושה של הצבא הסורי, הנמצאת בשטחנו. כאן שכן הפיקוד של הצבא הסורי שלא הפסיק להטריד אותנו עד לקיץ 1967, ומאז המבנה המרשים נטוש וחרב. מרתק לציין שלוחם “המוסד” שלנו, אלי כהן (בשם ההסוואה שלו, כאמל אמין ת’אבת), נכנס לבניין הזה ב- 19 באוקטובר 1962, ומאז הגיע לשם פעמים נוספות. כל ביקור כזה שלו הועבר אלינו בתשדורות סודיות. היום הבניין נטוש. אלי כהן היה כל כך צעיר, ונתלה בסוריה בגיל 40.
מבנה המדרגות המרשים מתפורר, מוקף בשקט מוחלט, בחדרים חדרים, ואין איש באיזור.
כאשר נכנסים פנימה, הקירות עמוסים בכתובות, חלקן בערבית. מושכת את העין הכתובת הבאה: “המוות לבוגדים, סוכני ע’ליון הכלבים”. בורהאן ע’ליון (יליד 1945) היה מראשי ההתקוממות “הלאומית” נגד אסד, לפני ארבע שנים. ככל שעבר הזמן הלכו המורדים הלאומיים ונכחדו, ואת מקומם תפסו הג’יהאדיסטים, ג’בהת אלנוסרה באיזור הזה, ודאעש. מי כתב את הכתובת? דרוזים, המתגוררים באיזור, שהם נאמניו של בשאר אלאסד. ראינו את הדרוזים מטפלים בשלווה בשדותיהם ורועים את הצאן. רק בישראל הם חיים כיום בביטחון, לא בסוריה ולא בלבנון, שם קיומם מאויים.
השתלטות הסונים על האיזור שמול ישראל היא אסון לדרוזים, משום שג’בהת אלנוסרה ניתקה את הציר חצבאיה-סווידא, כלומר מרכז הדרוזים בחצבאיה שבלבנון להר הדרוזים בדרום סוריה. זו הסיבה שחיזבאללה הפעיל את סמיר קונטאר הדרוזי, כדי לגייס את הדרוזים לשורותיו. ואכן, יש היום גדוד דרוזי שפועל יחד עם חיזבאללה. הדרוזים של סוריה בחרו בציר השיעי, שיגן עליהם, הציר העוין לישראל. אסד הגן עליהם בסוריה, אבל עכשיו אסד הולך ונכתש, ויחד איתו הציר השיעי.
ולבסוף, הגולן ירוק כפי שלא ראיתי אותו כבר שנים, ומלא במים זורמים, לאחר השלג הרב וגשמי הברכה, שירדו השנה. מומלץ לנצל את מזג האוויר והטבע כדי לטייל בחופשת הפסח בגולן ובגליל שלנו. צאו לשם, קנו מתושבי המקום מן התוצרת שלהם ביקבים המרנינים, במפעלים המקומיים ובצימרים. חזקו אותם.
אין איזור בארץ האהוב אצלי כמו הגולן. בכל פעם שאני מזדמן לצפון אני יוצא עם המכונית לגולן, כדי לשוטט בישובים ובטבע. חזינו השבוע בצבאים, בשועלים ובהמוני חסידות ועגורים. עכשיו זו גם פריחת הדובדבן, ה”סקורה”, עוד חוויה.
“בין הגהינום לגן העדן” (Limbus): כמעט בלתי נתפס שכמה קילומטרים מן הירוק העמוק אצלנו, מן הטבע והשלווה, מתקיימת בסוריה מלחמת עדות ומיליציות מבהילה, שאין לה סוף, עם רבע מליון הרוגים, חמישה מליון פליטים ומעל עשרה מליון עקורים מביתם. עכשיו ניתן להבין, המזל שלנו הוא האיום הערבי מאז קמה המדינה, שהכין אותנו לימים האלה. האיום אילץ אותנו לפתח צבא אדיר וטכנולוגיה צבאית מתקדמת. עכשיו, כאשר הסופה האיזורית הגיעה, היא מצאה אותנו מוכנים ומרתיעים. 67 השנים הראשונות שלנו כמדינה היו בסך הכל הכנה לקריסה המוחלטת של עכשיו, ומי שרצה באובדננו – אבד בעצמו.
וכך אפריל הוא טבע מתפרץ וירוק, אך גם תזכורת לאביב ערבי מר ונצחי, שאין לו סוף (המוזיקה: “אפריל” של Deep Purple, “סגול עמוק” (1969): אופטימיות האביב המתפרצת, יחד עם תזכורת המלחמה המתנהלת מנגד. סודות ואיומים מול יופי נשגב).
אם אתם תושבי המרכז, זה הזמן לצאת לצפון וליהנות. ואם אתם ישראלים בחו”ל, זה הזמן הטוב ביותר לבקר אותנו.
לקרוא ברצף את המאמרים הקצרים של האתר
ולבסוף, תמונה למזכרת בסוף היום, עם שני החברים שארגנו עבורי את התצפית המאלפת השבוע: בן דודתי, רועי רימון (גדלנו ביחד) מקיבוץ איילת השחר (באמצע התמונה), וחברנו אילן הדר (מימין), מקיבוץ מרום גולן. השניים מארגני סיורי ג’יפים מקצועיים בצפון.
