מאת ד”ר גיא בכור
1 הישג כביר: אנו חיים בעולם חדש, עולם מהפיכת הטכנולוגיה והמידע, שבו מדינות ענק מתגמדות, ומדינות ננסיות הופכות לענקיות, ויש לעולם החדש הזה שתי ערי בירה (לפי המחקר החדש אולי שלוש), ותל אביב היא אחת מהן.
השבוע התפרסם מחקר בינלאומי, שזכה לתהודה עולמית, הקובע מיהן 12 הערים הבינלאומיות החשובות ביותר בעולם ההיי-טק, ומי לדעתכם היא העיר השלישית בעולם? תל אביב. במקום הראשון זינקה אוסטין, בירת טקסס, ועברה את “עמק הסיליקון” ואת סן פרנסיסקו, המדורגת רק שנייה. שלישית ניצבת תל אביב, במרחק זעיר מן המקום השני, ובסדר יורד אחרי תל אביב: ניו יורק, שטוקהולם, לונדון, סינגפור, דבלין, ברלין, הונג קונג, סיאול ומומביי. ההישג הוא עצום בשל זעירותה של ישראל ושל תל אביב (שסביר להניח שכוללת כאן גם את ערי הפריפריה המיידית שלה, איזורי ההייטק ברמת גן, הרצליה, פתח תקווה, רעננה, איירפורט סיטי, הוד השרון, ועוד).
את המחקר פרסמה השבוע ענקית יעוץ הנדל”ן הבריטית הוותיקה Savills, והמחקר זכה לתהודה רבה, בעיקר בשל הפרסום ב”וול סטריט ג’ורנאל” לקהילה העסקית בעולם. בניגוד לכל התחזיות השחורות (כרגיל אצלנו), שוק ההייטק הישראלי זינק השנה בשלושה תחומים: סך האקזיטים בשנת 2014 של חברות ישראליות עמד על שיא של 7 מליארד דולר (ועוד בשנת מלחמה), והשיא הזה צפוי לזנק עוד השנה, כאשר כבר בחודש ינואר השנה נרשמו אקזיטים בשווי מליארד דולר; התחום השני הוא בגרות החברות לא רק אקזיטים, אלא גם עסקים בינלאומיים. ב- 2014 גויסו בהנפקות בארץ ובעולם 2.1 מליארדי דולר, והמגמה מתגברת. יש כיום בארץ את מספר החברות הגדול בעולם, שצפויות להגיע לשווי של מליארד דולר; ולבסוף, קרנות הון הסיכון, החמצן של התעשייה, חוזרות: לאחר נפילה מ- 80 ל- 15 ישראליות, המספר שב ועולה לכ-20-30 קרנות, אך עכשיו נכנסות לארץ גם קרנות בינלאומיות, והזרמת החמצן הכלכלי היא משמעותית. הקרנות הישראליות גייסו כמליארד דולר להשקעות בשנת 2014, והמספר צפוי לעלות ל- 1.5 השנה.
זו הסיבה מדוע תל אביב היא השלישית בעולם, לא בהבדל ניכר מן המקומות הראשונים, אך לא רק.
2 היתרון הגדול שלנו: כוח אדם מיומן, לא רק בוגרי מדעי המחשב אלא מנהלי חברות, כלכלנים, ואנשי תעשיית ההון סיכון. התבגרנו. תל אביב היא העיר עם המספר הגדול בעולם של כאלה שעשו את זה במרחבי הסטארט-אפ, ונמצאים כבר בסיבוב שני או שלישי, עם וותק וניסיון. הם מנטורים ולעיתים גם אנג’לים. מבחינת רמת כוח האדם והפוטנציאל שלו רק אוסטין ולונדון עוברות את תל אביב, לפני סן פרנסיסקו, ניו יורק ועוד. זו מהפיכה דרמטית, שאינה מוכרת למרבית הישראלים.
אין ספק שהאקדמיה במשבר וכתבנו על כך, אך המשבר הזה נכון בעיקר למדעי הרוח והחברה, השקועים בפוליטיזציה הרסנית. במדעים המדויקים ההישגים ניכרים, אם כי תמיד אפשר לשפר עוד. הרי בוגרי מערכת החינוך הישראלית אחראים לכל ההישגים האלה.
כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן.
3 המאמר עלול לדכדך מי שאינו מצוי במדעים מדויקים או בעולם המחשבים, אך זו מחשבה לא נכונה, וכאן נכנסות קטגוריות “הסביבה העסקית” ו”איכות החיים” במחקר החדש. רמה כל כך עניפה של תעשיית היי-טק מחייבת את המקצועות הבאים: משפטים, פסיכולוגיה, ייעוץ כלכלי, מסעדנות, ניהול עסקים, יעוץ ארגוני, בנקאות ופיננסים, הנדסה אזרחית, בידור ובילוי, פרסום, ראיית חשבון, מלונאות, ביגוד, קמעונאות, ניקיון, ספורט, ביטוח, ועוד ועוד.
בקטגוריית “איכות החיים” אנחנו בפיגור קל אחרי אחרים, וכאן יכולים להיכנס כל הנלווים לתעשייה הזו, במילים אחרות, האפשרויות הן עוד רבות. ועדיין, מבחינת איכות החיים אנחנו כמו ניו יורק ולונדון, למרות השכונה הנהדרת בה ממוקמת מדינתנו, ולכן ההישג שלנו הוא אדיר. למרות דאעש, חיזבאללה, חמאס ורשות הטרור ברמאללה; למרות “תעשיית החורבן” האיזורית, אנחנו ממשיכים לזנק, ולמגנט את העולם עם “תעשיית החיים”.
יהיו כאלה שישמיעו שוב את קלישאת “מדינת תל אביב”, אך גם הם טועים. הכספים האדירים שמוזרמים אל התעשייה מכל העולם מתפזרים כמיסים על המדינה כולה. הם מאפשרים את השקעת 100 מליארדי השקלים בהזנקת תשתית התחבורה, הקמת הנמלים החדשים, שדה התעופה הבינלאומי השני, הכבישים, הרכבות והמחלפים. הם מאפשרים את ביזור אוכלוסיה, בניית עשרות אלפי יחידות דיור, והמגמה הזו רק תמשיך ותתעצם. הם מאפשרים להקיף את גוש דן בחגורת ישובים על גבעות השומרון, כדי שכל הטוב הזה לא ייעלם, עם פצצות מרגמה חלודות שישוגרו משם.
סוד הצלחתו של כריסטופר קולומבוס, ומדינת הסטארט אפ הישראלית
4 עיקר מעייניה של החברה הבריטית שערכה את המחקר הוא נדל”ן, והיא דווקא רואה במחירים הגבוהים מעלה, ולא כישלון. הכיצד? עליית מחירים היא אינדיקציה לביקוש ולעניין גוברים, ולכן לעליית מעמדה של עיר בינלאומית. ועדיין, אנחנו ממוקמים באמצע מבחינת יוקר הדיור (בעיקר למשרדים, אך גם למגורים), כאשר ברלין, אוסטין, סטוקהולם ודבלין יקרות יותר. ולכן ספין המגורים הזולים בברלין הוא מגוחך, כאשר תושבי העיר עצמה יוצאים במחאות לרחובות על המחירים האמירים שם. אין מה לעשות, ככל שגובר הביקוש, עולים המחירים, אלא אם בונים בקצב גדול, וזה בהחלט אפשרי אצלנו.
המחקר מציין שדווקא מחירי משרדים לשכירות פחות מטרידים את סקטור תעשיית העילית, וחברות עם גיבוי פיננסי מחפשות את “המקום הנכון”. מיקום כזה שומר על מאגר הכישרונות, ומושך חדשים. זה אומר קירבה למקומות בילוי ועסקים. ולכן, פרויקטים נדלניים מוצלחים יהיו כאלה שיתנו תמהיל נכון של עסקים, קניות, בילוי ויוקרה.
הרימון הפורח, האופי הישראלי, והמרץ הבלתי נדלה שלנו
5 מעניין שהסביבה העסקית אצלנו זהה במחקר לזו של סן פרנסיסקו הגדולה, וזה באמת מהפכני. זה אומר שהתבגרנו, ולעסק חדש, סטארט אפ או אחר, יש מעטפת תומכת: אפשרויות מגוונות לגיוס הון סיכון, לשיתופי פעולה, לגיוס עובדים, מנטורים, או מסעדות ובתי קפה נחשבים, שם פוגשים ומתחברים עסקית. המחקר מציין שערים גדולות הן אטרקטיביות, אך יותר ויותר אטרקטיביות ערים קטנות כמו תל אביב או אוסטין, שכן הכל בהן קרוב לכל מקום. למקומות העבודה או הבילוי ניתן להגיע באופניים, למשל, בלי לוותר על הבאזז של מרכזים עירוניים.
ברלין, למשל, מדורגת נמוך בסביבה העסקית שלה, כלומר קשה יותר להגיע למקורות מימון ומעטפת, אך היא נוחה מתל אביב בעלויות דיור ואיכות חיים. סביבה עסקית זה גם מס חברות נמוך, ולכן זוכה דבלין להיכנס למועדון היוקרתי, עם מס חברות נמוך, שמביא לה את פייסבוק ואפל. שתי חברות שמשגשגות עכשיו גם בישראל.
התקשורת הכלכלית בישראל היא עדיין ענף לא מאוד מפותח, רובה ככולה משום-מה דווקא סוציאליסטית. יש מקום לתקשורת כלכלית חדשה ומלהיבה, שתבין את “רוח הזמן”, ותקדם את המציאות החדשה, ואת החיבורים היצירתיים פנימה ולעולם. ואלה יקדמו אותה בחזרה.
הגגות הכחולים, הפנמה והחצנה: בשנת 1901 התגורר פבלו פיקאסו (1881-1973) בדירת חדר אחד, ב”בולבאר דה קלישי” בפאריז (הרבה לפני שזה הפך לאיזור מוסלמי, כמו היום). כיוון שהיה דלפון, התגורר בקומה גבוהה בלי מעלית, ומחדרו נשקפו הגגות של האיזור. הוא צייר אותם בכחול, ואז גם גילה את הצבע הזה, עד שבכך פתח את “התקופה הכחולה” שלו. זהו ציור “הגגות הכחולים” האימפרסיוניסטי, המשקף את הרגשת הצייר, ואפשר לראות בו השפעות של טולוז לוטרק, ון גוך (שמת עשר שנים לפני כן) ומאטיס. פיקאסו הפנים את האווירה המיוחדת בחוץ, ושב והחצין אותה על הנייר, כפי שהוא רואה אותה. הוא הגדיר אותה ואת עצמו.
וכך, כל כמה שנים “המציא” את עצמו פיקסו מחדש, לעיתים קרובות במודע. הוא ידע שאם יהיה מובן מאליו, אנשים יאבדו בו עניין, ולכן כל כמה שנים עבר לסגנון ציור אחר לגמרי, שלעיתים שבר לגמרי את הסגנון הקודם שלו עצמו. בעולם תחרותי, לא אחרים הגדירו אותו, אלא הוא עצמו, ובכל פעם מחדש. התיאטרליות של “תקופה חדשה” היתה חשובה לשמור אותו במוקד העניינים.
עכשיו תור הגגות הכחולים של תל אביב, מבירות ההייטק של העולם, עם מודעות יוצרת, ופתיחתה של “תקופה חדשה” גם בדימוי העצמי שלנו.
ואלס הזיופים הגדול: ככה זה תמיד מתחיל, אחר כך אנחנו בוכים
מלחמת הסטארט-אפ הראשונה, וכללי המלחמה, שהשתנו
6 לא פחות חשוב: קטגוריית איכות החיים, שבה ישראל היא באמצע, לא רע למדינה מאוימת. אמנות ואמנים הם מרכיב מרכזי בקטגוריה הזו: יוצרים, תערוכות, ליווי תרבותי של הפריחה הזו, החייאת איזורי מגורים מתפוררים – כל אלה הם חשובים מאוד, משום שבסוף מה שנשאר זו הרי האמנות ((Ars longa, vita brevis. יש צורך בבניית מיתולוגיה של תל אביב ושל אבות הציונות והיהדות. כאשר אנו נוסעים לפריז אנו יודעים מי היה מי, ויש גם חומר קריאה. אך מיהם גיבורי התרבות והציונות הישראליים, ומה הם אומרים לזרים? שום דבר. זה מחייב הבנייה בינלאומית של הגיבורים שלנו: פסלים שלהם, התמקדות במעשיהם, ועוד. חלק מן הכספים חייב ללכת לאמנות עירונית (תיעוד אמנותי של החוויה החדשה הזו חסר מאוד), לגלריות, לתערוכות ולמודעות יוצרת, בתקווה שהאמנים יתבגרו, ויפסיקו עם ה”כיבוש-כיבוש” המשעמם כבר של חלקם. התעסקו בעצמכם, לא בזרים, אנחנו מרתקים!
ברמה הקולינארית מהפיכת הפיוז’ן הישראלית בעיצומה, ויש בארץ את אחד המטבחים המפתיעים בעולם. אין זר שלא יאמר זאת, כאשר הוא נמצא כאן. גם תעשיית המלונאות עלתה כיתה. ודבר חשוב מאוד מבחינתי האישית: כל המנהטן המזרח תיכוני הזה הוא בעברית.
הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים.
מעגל קסמים חיובי: זינוק כלכלי 2015
7 תל אביב היא כבר בסביבה הגלובלית, ואולי אפילו Savills, שערכה את המחקר, תפתח פה יום אחד סניף שלה לייעוץ נדל”ן בינלאומי. זה אומר ניידות בינלאומית, משיכה ממקומות אחרים, ולא פחות חשוב מבחינתנו: החזרת ישראלים ועלייה של יהודים. למה שיהודי בעל יוזמה ימשיך לגור בפריז, שאפילו לא מופיעה כאן, או ברומא, אם ממתין לו גן עדן יהודי מעבר לפינה? נכון, זה מחייב ללמוד את השפה שלנו, שרק ממשיכה לגדול כל הזמן, והיא יכולה להיות גם שפה בינלאומית, אם נתאמץ. אנחנו נשווק את העברית בעולם, והיא תשווק אותנו בחזרה.
8 כל מדינה מתגאה בהישגים האלה ומבליטה אותם, הרי ההבלטה רק מעצימה את המגמה. ראו, למשל, איך אוסטין מיהרה לשמוח השבוע את עקיפת סן פרנסיסקו הנוצצת. אך רק בישראל לא טורחים אפילו לפרסם את ההישגים האדירים האלה, כמעט מסתירים. כמה מכם יודעים בכלל על הדירוג הזה? ובכן, אנחנו חיים במדינה שבה מבחינה “חדשותית” חדשות טובות הן בעצם רעות, ורעות הן תמיד טובות, ואת המנטאליות התקשורתית הזו, של המאסת המדינה על אזרחיה, חייבים להפסיק. ציניות וביקורת אובססיבית רעות בחיי נישואין, ורעות בחיי מדינה. זה גם אומר חוסר ביטחון עצמי, ואכן, עודף ביטחון עצמי כמו של ישראלים בעולם, מעיד לפעמים על ההיפך. ספקנות, מוראל ירוד.
9 הרשת: המטרה שלנו עכשיו היא הקמת רשת, פנימית וחיצונית. תל אביב צריכה להתחבר ברמה העסקית, המוניציפאלית והטכנולוגית עם חיפה ובאר שבע. שתי אלה צריכות לשתף פעולה עם תעשיית המרכז בפורומים משותפים, בשירותים שבהם ניתן להתחלק, ואשר כל מוקד טוב בהם מן האחרים. באר שבע, למשל, עם הסייבר. הרכבות המהירות של היום מאפשרות את הקרבה הזו בנוחות, ויש לתגבר את אמצעי ההגעה לתחנות הרכבת. ורשת בינלאומית: לחבר אלינו את ייתר 11 הערים, ולהתחבר אליהן בעצמנו. זה אומר: הקמת פורום משותף (נקרא לו “פורום ה- 12”), תערוכות ומכירות, ועידות, אירוח, ערים אחיות, שיתוף פעולה בחינוך סטודנטים ובני נוער, חילופי משלחות והתמחויות, וכללים אתיים משותפים, כך שתל אביב תהיה נקודת המפגש. גם מבחינה גיאוגרפית אנחנו ממוקמים במקום הטוב ביותר: בין המערב, ארצות הברית ואירופה, לבין המזרח העולה, וזה כמובן מחייב עוד השקעות בתשתית תעופתית ובקווים ישירים. בעולם חדש, תל אביב תהיה “הלב”, ובלי הלב אי אפשר.
10 מראשית המדינה נאלצנו לקבל את התפקיד שהטילו עלינו המיקום שלנו והעולם: אנחנו “הסכסוך”. אך בשנים האחרונות הסכסוך המשיך הלאה והוא עבר אותנו, והוא כבר סכסוך מוסלמי-מוסלמי, כך ש”אפקט פרח הצבעוני” ממשיך לזנק. מי שמתעקש לערב אותנו, כבר מוצג כלא-מעודכן או כסתם אנטישמי.
עכשיו אנחנו חייבים ליצור את עצמנו מחדש, ולהיות אדונים לדימוי שלנו, במקום להשאיר את ההגדרה הזו לאחרים, או לאויבים שלנו. האם כל מה שאנחנו באמת זה רק “הסכסוך”? איך הרשינו עד היום לאחרים להגדיר אותנו?
מודעות זו גם אובייקטים סמליים שנצרבים בזיכרון. הרומאים קראו לכך Digito monstrari, כלומר אדם או אובייקט שאפשר להצביע עליהם באצבע, שזוכרים, כאשר רואים אותם. זה כל העניין עם הפסלים והמונומנטים שהקימו. לצרוב בתודעה.
יש מקום למונומנט פיסולי-עיצובי שיהפוך ללוגו של התעשייה הזו, ואשר ימוקם במקום מרכזי. כל תודעה הרי זקוקה לקפסולות זיכרון. יש להקים כבר את מוזיאון הגאונות של אלברט איינשטיין בירושלים (כל עזבונו של איינשטיין נרקב במחסני האוניברסיטה העברית במקום שיוצג. יש לנו אוצר תדמיתי-תיירותי, אך שום דבר לא קורה), ואם ירושלים לא רוצה את המוזיאון הזה, האוניברסיטה העברית יכולה להקים אותו בתל אביב, אני בטוח שבעיריה ישמחו.
ברגע שנפנים שאנחנו בירה עולמית מובילה, נוכל גם להחצין; לצאת לדרך חדשה, כיצד לעצב את עצמנו מחדש, וזו צפויה להיות דרך מהנה, שבה אנחנו הופכים לאמנים, אמנים שיוצרים את עצמם, כפי שפיקסו יצר את עצמו שוב ושוב. ומה יתברר לנו אם כך נפעל? שהמוניטין שלנו יהיה אפילו יותר גדול ממה שהוא באמת. זה למשל האפקט של סן פרנסיסקו שאחרים כבר עוקפים אותה, אך הזוהר וכוח המשיכה עדיין פועלים מעצמם, אפילו אם הם הולכים ומתעמעמים.
ולכן, מעל לכל הטכנולוגיה והידע העצומים, זה קודם כל תיאטרון, עם דמויות ושחקנים, שבו הגיע הזמן שגם אנחנו נשחק. עם גיבורים, טרמינולוגיות שנחדיר, ומודעות.
אל תתנו לאחרים להגדיר אתכם, עשו זאת בעצמכם. חג שמח.