ציפור נדירה: מסתבר שממחלת הדודואיזם דווקא אפשר להתרפא. אבל איך?

מאת ד”ר גיא בכור 

במאה ה- 16, כאשר ימאים פורטוגזים והולנדים היו עסוקים בהשתלטות על העולם החדש, הם הגיעו, כל קבוצה בנפרד, אל האי המבודד מאוריציוס, שבאוקיינוס ההודי. כיוון שהיו צריכים לצוד כדי להתקיים, הם גילו שם סוג של עוף גדול, מדושן ובלתי מוכר, מן Rara avis, “ציפור נדירה”. גובהו של העוף בערך מטר, כנפיו מנוונות כך שאינו עף, והוא נראה כמו תרנגול הודו גדול, או יען קטן. זה היה הדודו. מהר מאוד הם גילו שבשרו של העוף הזה טעים ומזין. אז איך קרה שדווקא ציפור הדודו נכחדה לגמרי מאה שנים אחר כך, ולא נותר ממנה ולו פרט אחד עד היום?

1 לאחר שמונה שנים של ממשלת “אדום-ירוק” אדוקה, כלומר שמאל נוקשה, וירוקים (שבאירופה הם שמאל קיצוני), עבר השלטון בנורווגיה לידי הימין בשנת 2013. המאמר הקודם שלנו על נורווגיה, במסגרת הסדרה על אירופה המתאסלמת, היה בשיא שלטון הכפייה של השמאל הנורווגי, והעוינות לישראל. היה זה לאחר שהרוצח אנדרס ברינג ברייוויק חיסל את דור העתיד של מנהיגות מפלגת העבודה הסוציאליסטית. הרקע שלו לפשע היה ברור: נורווגיה פותחת את שעריה למהגרים בכמות שתשנה אותה, ותמליך את האסלאם, זו רק שאלה של זמן. כתבנו אז שלא ברור איך ישפיע הרצח, והנה, הוא הזיז את הציבור הנורווגי חזק ימינה, והתרחש מהפך.

התפיסה של ממשלת השמאל היתה ברורה: שערים כמעט פתוחים להגירה, אזרוח כדבר רצוי, וכמובן יחס חיובי אל הערבים ויחס שלילי ואפילו ארסי כלפי ישראל. “הפלסטינים”, אותה ישות מדומיינת, שאין לה שום קשר עם הפלסטינים, היו קדושים אצלם. לאחר הרצח המפורסם התאספו באוסלו 40,000 נורווגים, ושרו למען הרב תרבותיות, כשהם נושאי ורדים.

האחוז המזנק של מהגרים מוסלמים,  8.6 רשמית בבירה אוסלו, ולא רשמית הרבה יותר מכך, לא הדליק בעשורים הקודמים נורות אזהרה. התפיסה היא שנורווגיה היא עשירה, ולכן היא צריכה לקבל אצלה מקופחים, שעם הזמן ישתלבו, כמובן. התפיסה היתה של רב-תרבותיות, ולפיה כל מהגר מעשיר את החברה הנורווגית, שממילא היא יציבה וחזקה, ולכן תספח לתוכה את האזרחים החדשים. נורווגיה היא גם מדינה עשירה מאוד (תוצר לנפש של מעל 100 אלף דולר), אז מדוע לא לחלק את העושר שלה עם עוד נזקקים? כמה יפה.

זו הגישה שעדיין רווחת בשבדיה השכנה, ואפילו היא מתעצמת שם, שכן השמאל המנותק חזר שם לשלוט, הפוך מהמצב בנורווגיה.

הדבר המוזר שגילו הימאים בנוגע לעוף הדודו הוא האופי החברותי שלו: בעוד שבעלי חיים אחרים ברחו מבני האדם, עופות הדודו התקרבו אליהם בשמחה ובחביבות, כך שלא היתה בכלל בעיה לתפוס או לצוד אותם. מעולם לא נמצא העוף הזה באיום באי המבודד הזה משום כיוון, לא אנושי ולא מבעלי חיים טורפים, ולכן לא היו לו אינסטינקטים או גנים של הישרדות. הוא פשוט שמח להתרועע עם בעלי החיים החדשים שהגיעו לאי על סיפון אניות. כיוון שלא נמצא בסכנה, גם הכנפיים שלו התנוונו עם השנים, שכן הוא לא היה צריך להימלט. היתה זו ציפור רגועה, כששני ההורים טיפלו ביחד בביצה היחידה שלהן בשנה, והעתיד באי המבודד ששמר עליה נראה יציב ומבטיח.

2 אך האזרחים הנורווגים אהבו פחות ופחות את מה שמפלגות השמאל הקיצוני עוללו להם, כאשר אזורים שלמים באוסלו הפכו לטריטוריה מוסלמית, למשל הרובע הידוע כבר לשימצה גרונלנד, שתי תחנות מטרו מבניין הפרלמנט. לאחר פרשת הקריקטורות של הנביא מוחמד בדנמרק השכנה, והפגנות ענק מאיימות שהתפתחו גם בנורווגיה, החלו האזרחים להבין שהמהגרים האלה, שהגיעו מעבר לים, יכולים להפוך לכוח אפל ומאיים. מפלגת “הקדמה” הימנית החלה לצבור עוד ועוד אוהדים, תוך שהיא עוברת לגיטימציה. המפלגה הזו, תחת הנהגתה של המנהיגה סיב ינסן (ילידת 1969) החלה לזנק בפופולאריות בעיקר בגלל טענתה שהמדינה עוברת איסלאמיזציה. ממשלות השמאל מתחו עליה ביקורת ארסית, כאילו היא “גזענית”, אך הציבור בנורווגיה הבין לבד שיש הרבה צדק בדבריה. היא לא ויתרה והמשיכה, עד שב- 2013, יחד עם מפלגת המרכז-ימין, המפלגה השמרנית, תפס הימין את השלטון במדינה, בקואליציה של שתי המפלגות האלה בלבד. ראש הממשלה החדשה, ארנה סולברג (ילידת 1961) ממפלגת השמרנים, מינתה את סיב ינסן לשרת האוצר, ומפלגת הקידמה קיבלה גם את תיק המשפטים.

מעכשיו זו הפכה להיות מדינה אחרת, ובמהירות.

איך זה יכול להיות שהעוף המגושם לא זיהה את האיום הקיומי בזמן? משום שאיש לא לימד אותו שיכול להיות איום. הוא חי בעולם נטול איומים וסכנות, כך שהקונספט של איום לא היה הגיוני.

האיום לא היה רק מצד בני האדם, אלא גם מצד בעלי החיים המתורבתים שהביאו איתם בני האנוש על גבי האניות, בעיקר כלבים, חתולים וחזירים. אלה חדרו לעומק היערות שבאי המבודד, וטרפו את העופות, שהתקשו לרוץ כדי להגן על עצמם.

כך נכנס האיום פעמיים לטריטוריה של עופות הדודו: עם חדירת האדם המערבי לאי, ועם חדירת בעלי החיים שלו לעומק היערות של האי.

עטיפת הספר “הדודו ובני מינו” (The Dodo and its Kindred) מאת Hugh Edwin Strickland פורסם ב- 1848. צילום: אימג’בנק, Getty Images

 

3 למה היה חשוב לינסן לקחת דווקא את תיק האוצר? מכמה סיבות. ראשית, הקצאת התקציבים. פחות לקרן ההשקעות האדירה שהקימה המדינה להשקעות בחוץ (כ- 750 מליארד דולר מתמלוגי הנפט של המדינה) ויותר לאזרחים. מי שמבקר בנורווגיה מתפלא על תשתית הכבישים הירודה. היא גם מורידה את שיעורי המס האישי ומס החברות כדי לעודד השקעות. בנוסף, בזבוז נורווגי של שנים ברחבי העולם, למשל עשרות מליונים ל”פלסטינים”, הרי צריך להסתיים מתי שהוא, והיא חותכת כל הזמן. אך העיקר היה לבנות מערכת שתבלום את קדחת ההגירה המוסלמית, וכך עשתה. הקצאות לכוחות שיטור מיוחדים, לגירושים כפי שנראה מייד, ולשינוי המדיניות הקודמת באופן דחוף.
 

ואיך זה יכול להיות שאחרי שהסכנה כבר הובנה, לא שינתה ציפור הדודו את מינהגיה? להמשיך לחייך ולקדם את פני מי שמשמיד אותך? הציפור נשארה ידידותית, עד לשלב שזה היה כבר מאוחר מידי.

4  שתי הנשים החזקות החליטו להפוך את היחס אל ההגירה הלא-חוקית, שרובה מוסלמית: מן הסוף אל ההתחלה. הן קבעו יעד גירוש לשנה, מספר, שהמשטרה ומנגנוני המדינה האחרים חייבים לעמוד בו. היעד שנקבע לגירוש מסתננים לשנת 2014 הוא 7,100 איש (עד לסוף אוקטובר גורשו לארצותיהם 5,876) ולשנת 2015 – 10,000. ההנחיה לרשויות היתה שאין אפשרות שלא יעמדו במספרים האלה. בחודש אוקטובר השנה גירשה נורווגיה 824 מסתננים, ובספטמבר 763.

נבנה מכניזם גירוש למסתננים הלא חוקיים: ראשית, מבקשי מקלט שבקשת המקלט שלהם נדחתה, ישר מועלים על המטוס עם בני משפחותיהם, אין סנטימנטים; שנית, זרים שביצעו עבירות פליליות, למשל עבירות סמים, מגורשים. אם יחזרו, ייכנסו לכלא לשנתיים; ושלישית, נבחנים מחדש אישורי המקלט שניתנו בעבר למהגרים, האם הם נעשו על בסיס הונאה, או אולי בטעות. המסר הנוסף הרתעתי: להבהיר שלא משתלם להגיע לנורווגיה, משום שמי שיגיע עלול להיות מגורש. שהמהגרים ילכו לשבדיה, אומרים הנורווגים, שם יקבלו אותם בקלות רבה יותר.

לא היתה גם תקשורת בין ציפורי הדודו, הרי לקח של חיה אחת יכול להיות לקח של אחרת. אולי להסתלק לאיזו פינה מבודדת באי, אולי לפתח יכולות חירום חדשות, אך זה לא קרה. האי שהיה המקלט הפך למלכודת. לא היה לאן לברוח, אפילו אם היתה קומוניקציה בסופו של דבר להזהיר מפני הסכנה.

5 שבדיה נוהגת (עדיין) אחרת לגמרי, שם מגיפת הדודואיזם עדיין בעיצומה, ולכן גם העיסוק החולני ב”פלסטינים”. שבדיה קולטת 100,000 פליטים בשנה, רובם מסוריה ומעיראק, והשנה, לרגל ממשלת השמאל שחזרה, החליטו על עוד אקסטרה של 80,000. מדובר בתוספת של 1-1.5% מוסלמים למדינה מידי שנה. נכון הוא שבבחירות השנה זכתה תאומת מפלגת הקדמה הנורווגית, מפלגת “השבדים הדמוקרטים” ב- 13%, אך זה לא מספיק. ויחד עם זאת, הממשלה בשבדיה היתה ממשלת מיעוט, והיא נפלה היום. חובה על ממשלת הימין החדשה הצפויה לבטל את ההכרה המטופשת ב”מדינת פלסטין” שביישה את השבדים, מה גם שזו התקבלה שלא על פי החוק המקומי.

שבדיה הפכה בינתיים למאגר כוח האדם האיכותי של נורווגיה. רופאים, אחיות, בעלי מקצועות טכניים מהגרים משבדיה לנורווגיה הסמוכה (זו אותה שפה, אך עם מבטא אחר), כיוון שבנורווגיה הם מרוויחים פי כמה. התוצר לנפש בנורווגיה כפול מזה של שבדיה: 107,280 דולר בנורווגיה, לעומת 57,930 בשבדיה. אך מה יקרה כאשר מחירי הנפט ימשיכו לצנוח? נורווגיה בבעיה.

שבדיה מעניקה מקלט ל 278 פליטים על כל 100 אלף תושבים. נורווגיה עדיין נדיבה, עם 135 פליטים לכל 100 אלף תושבים, אך המספר שלה ממשיך לרדת.

מכאן גם נולד השם “דודו”, שמשמעו “טיפש” בפורטוגזית, שכן התנהגותה המתאבדת של הציפור שעשעה את הספנים. הם לא העריכו אותה יותר בגלל הנאיביות והחביבות שלה, ההיפך, הם בזו לה יותר, ויעיד השם המטופש שהעניקו לה. אפילו שמה המדעי של הציפור נקשר לטיפשות. גופה המדושן והאכיל ופרצופה המגוחך הפכו אותה לסוג של בדיחה, ולכן דמה הותר עוד יותר.

כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן.

 

ואיך זה יכול להיות שאחרי שהסכנה כבר הובנה, לא שינתה ציפור הדודו את מינהגיה? להמשיך לחייך ולקדם את פני מי שמשמיד אותך? הציפור נשארה ידידותית, עד לשלב שזה היה כבר מאוחר מידי.

 האם קראתם כבר את המאמר החגיגי שלנו על הכלכלה הישראלית המזנקת? גאווה ונחת. זה לא מה שסיפרו לכם. המאמר הינו לחבריממועדון ג’יפלאנט פריים. להצטרפות. לחידוש מנוי קיים.


6 בעיית אריתריאה: רוב המהגרים המוסלמים לנורווגיה הם מאריתריאה, 33%, שהשנה כבר ירדו ל 27%, אותה מדינה פורעת חוק שמפזרת את מליוני תושביה בכל העולם. הייתר מסומליה, 19%, סוריה 11%, עיראק, אפגניסטן, ועוד. אלא שארגונים בינלאומיים הפכו את אריתריאה לחריג: אסור להחזיר לשם מהגרים לא חוקיים, משום ששם צפויה להם “סכנה”. זו אותה בעיה אצלנו, מדוע אי אפשר להחזיר לאריתריאה לפחות 30,000 אריתראים העושים בישראל כבתוך שלהם. מאז סגרה ישראל את הגבול, הזרם לאירופה מאריתריאה התגבר.

והנה, סגן שר המשפטים בנורווגיה (תיק הנשלט, כזכור בידי הקדמה), הימנשו גולאטי, נחת באסמרה בירת אריתריאה בחודש יוני השנה, לביקור בן יומיים. שם הוא נפגש עם הבכירים, כדי לקדם הסכם בין שתי המדינות להחזרת 500 אריתראים מסתננים.

לא פורסם מידע האם הושג הסכם (וכדאי לממשלת ישראל לעקוב אחר התיאום הזה, מה שמתאים להם יכול להתאים לנו, תוך ביטול “ההגנה הקולקטיבית” שעמותות במימון זר מכרו לבתי המשפט בישראל) אך המציאות מדברת בלי ששמים לב: בדיווחי המשטרה הנורווגית על מספר המגורשים כל חודש מצאתי בחודש אפריל: 60 מאריתריאה. סביר להניח שנורווגיה הגיעה להסכם עם אריתריאה, אך היא מצניעה אותו. כידוע, גם לישראל יש יחסים דיפלומטיים מלאים עם אריתריאה.

כיום העולם מצטער על ההכחדה המוחלטת של עוף הדודו, כמאה שנים לאחר שהתגלה, עד שלא נשאר אפילו אחד. באנגלית אף מוכר המשפט As dead as a Dodo כדי לתאר חיסול מוחלט. אך בזמן אמת איש לא הצטער. לא היו רחמים אצל מי שצדו אותו. את בני האדם לא עניין שהעוף הזה ייעלם, הם חשבו רק על עצמם, ועל בעלי החיים הקרובים להם. הנכחד לא מצא שום אהדה אצל המכחיד, שאולי בכלל לא עניין אותו מה חושבת הציפור המצחיקה.

7 נורווגיה לא רוצה להצטרף לאיחוד האירופי, והיא המדינה הסקנדינבית היחידה שהבחינה בסכנות בזמן. הייתר הצטרפו, וחלקן כבר מצטערות על כך. בשל כך אין גבולות נורווגיה פרוצים כפי שזה במדינות אחרות של האיחוד בשל הסכם שנגן, ובשל כך אין נורווגיה חייבת לחלק את ההכנסות שלה עם אחרים, או להסכים לשליטה מרחוק בכלכלה שלה. הנושא הזה כלל אינו על הפרק במדינה העשירה ביותר באירופה, למזלה.

אחת הסיבות שהנורווגים מרוצים שהם לא באיחוד היא מדיניות האיחוד, שמחייבת לקלוט כמעט כל מסתנן שמגיע לגבולותיו. הנורווגים מתגאים לאחרונה שהם מגרשים 18 איש ביום.

כך בעצם אנו יכולים לדבר על “דודואיזם”, כלומר חוסר מוטמע בגן, המזהיר מפני הסכנה. ההיפך, כאשר אנו צועדים בהתלהבות אל עבר החורבן שלנו עצמנו, ואין מי שיעצור את הדהירה הזו אל הכיליון. זה מזכיר לי את הספר שקראנו לפני הרבה שנים, “התפסן בשדה השיפון” (The Catcher in the Rye). הרי לגיבור המיוסר קולפילד בן ה- 17 יש תרחיש דמיוני שעולה במוחו כל הזמן: קבוצת ילדים מתרוצצת ומשחקת בשדה שיפון גדול, שמסתיים בקצהו בצוק תלול מעל תהום. “אני עומד על על קצהו של איזה מצוק מטורף. מה עלי לעשות, עלי לתפוס כל מי שמתחיל לרוץ מעבר למצוק התלול”. מכאן שמו של הספר (המחבר ג’יי די סלינג’ר, ממוצא יהודי).

8 אלא שבינתיים יש כששים אלף מוסלמים הגרים בבירה אוסלו (לא רשמית המספרים הרבה יותר גדולים), והם השתלטו על רובע מרכזי אחד, גרונלנד, השוכן לא רחוק מהמרכז. לחלק גדול מהם הסוציאליסטים כבר נתנו אזרחות נורווגית, כך שאין אפשרות לגרש גם אותם, אך הנורווגים מתנחמים שהם לפחות בלמו את הגידול המהיר. והנה, בחודש יולי השנה פרסם ארגון מוסלמי סוני בנורווגיה תחת השם המוכר במזרח התיכון “אנסאר א-סונה” כרוז, בו הוא דורש עצמאות מדינית מנורווגיה לרובע גרונלנד. “אנו לא רוצים להיות חלק מנורווגיה, ואנו לא חושבים שזה חיוני לעזוב את נורווגיה, משום שנולדנו לגדלנו כאן. אדמת אללה שייכת לכולם. עזבו את גרונלנד ותנו לנו אותו כדי שנשלוט בו ונשליט שם את השריעה האסלאמית. אנו לא רוצים לחיות עם מפלצות מלוכלכות כמוכם”. ועוד: “אל תאלצו אותנו לעשות את מה שניתן עוד למנוע, אין זה איום, רק מילות אמת וצדק”. ואותה קבוצת טרור מוסלמית איימה לבצע פיגוע ענק בנורווגיה ב- 22 ביולי, התאריך בו ביצע ברייוויק הרוצח את הרצח שלו.

משטרת המדינה היתה בכוננות עליונה, והחשש מפיגוע גדול ממדים במדינה עדיין קיים. האורחים הפכו למארחים. הפוליטיקה המכובסת התנגשה עם המציאות, דבר שעוד לא ממש קרה במדינות האירופיות האחרות.

אז אולי מדינה פלסטינית בגרונלנד?

לואיס קרול, מחבר “אליסה בארץ הפלאות” הפך את הדודו המטופש לדמות בפנטסיה שכתב. והנה, לאחר שטבלו ונרטבו בים הדמעות, מציע הדודו לכולם להתייבש באמצעות ריצה במעגל, שאין לו התחלה ואין לו סוף. הדודו קורא למעגל הזה “Caucus Race“, שאפשר לתרגם אותו כ”מירוץ הפריימריס”. בדיוק כמו הפוליטיקאים, שרצים סביב הזנב של עצמם סחור סחור, בלי התחלה ובלי סוף, ולבסוף, כך קבע הדודו, ברגע שתישמע הקריאה לעצור – כולם ינצחו, וכולם יקבלו פרס. אלא שהפרס הוא, אבוי, חסר ערך. מדינות אירופה רצות סביב הדודו, ועדיין לא מבינות מה ממתין להם. נורווגיה כבר הבינה, ולכן יש לה סיכוי להינצל, האחרות עסוקות בהצבעות הזויות מסביב ל”מדינה פלסטינית”.

9 מה עוד גילתה שרת האוצר החדשה ממפלגת הקידמה? שהמהגרים “עבדו” על הסוציאליסטים, המציאו קרובי משפחה, משכו קיצבאות בלי סוף, עבדו על רשויות המדינה, על הביטוח הסוציאלי המקומי, המציאו ילדים, קרובי משפחה, איחדו קרובים מומצאים, וכמובן, המציאו סיפורי כיסוי כדי לקבל מעמד פליט או אשרת עבודה או שהות. עכשיו הרבה תיקים נפתחים שם מחדש, וועדות ממיינות ובודקות מחדש. כמה אומללה ודודואיסטית היתה המדינה הזו, עד לשנה שעברה. הרמאות היתה לשיטת עבודה.

האם יש עתיד לדודואים המודרניים? רק בעיה אחת היתה לי עם המאמר הזה: האם לשייך אותו למדור על בעיית אירופה או למדור על ישראל. כן, מדודואיזם אפשר עוד להתרפא, למי שזה עדיין לא מאוחר מידי עבורו, לכוד באי, שפעם הגן עליו.

10 והיחס לישראל? השתנה לגמרי. אם זה היה תלוי רק בשותפה הקואליציונית השנייה, מפלגת הקדמה, היחס היה עוד יותר חם, שכן חבריה מעריצים את ההתיישבות ביהודה ושומרון, אך תפקיד שר החוץ נמצא בידי המפלגה השמרנית, אך ברור שנורווגיה מתייחסת אחרת לישראל, בצורה ידידותית ומאוזנת. “לעולם לא נטיל חרם על ישראל” הבהירה הממשלה החדשה, שהיה לה נושא אחד ויחיד על סדר יומה הבינלאומי כאשר הושבעה: לשפר את היחסים הארסיים שהיו עם ישראל.

ו”מדינה פלסטינית”? ארנה סולברג יחד עם מנהיגות נוספות באירופה, כמו ראשת ממשלת דנמרק או הקנצלרית מרקל, עמדתן ברורה: נכיר במדינה כזו רק לאחר הסכם שלום בין הפלסטינים לישראלים.

ברור, אנחנו לא דודואיות.

◄כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן.

◄אני מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש אותו. כדי לחדש את המינוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”, או – כ א ן.

◄אם ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים, עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, בדף הזה, למטה.

◄למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת – כ א ן