אפקט פרח הצבעוני – הדור השלישי

  
מאת ד”ר גיא בכור

1 עידן ההארה – כאשר פרסמנו כאן בפברואר 2011 את המאמר המהפכני “אפקט פרח הצבעוני ומותו האפשרי של הסכסוך הישראלי-ערבי”, רבים התקשו להאמין שה”סכסוך” שלנו אינו מרכזי עוד, אלא שולי. הם התקשו להבין שה”אביב הערבי”, אותו ביטוי אומלל, דחק אותנו בבת אחת לשולי העימותים והתודעה במזרח התיכון. זה היה הדור הראשון של “אפקט פרח הצבעוני” – דור אי הידיעה.

הדור הראשון: אפקט פרח הצבעוני ומותו האפשרי של הסכסוך הישראלי-ערבי

ביולי 2013 פרסמנו את המאמר השני בסדרה, שממשיכה להתפתח לנגד עינינו – וזה היה שלב ההתכחשות. מבחינת אנשים כמו אובמה או קרי, או כל “תעשיית השלום” הרווחית, האפקט הזה הוא
אסון, הוא קריסת כל מה שהטיפו לו כל השנים, שישראל היא הבעיה. זה קריסת מה שהם, והם כעסו.

הדור השני – אפקט פרח הצבעוני – הדור הבא

זו הסיבה מדוע נפתח בכוח “המשא ומתן” שכבר נגוז, עם אשליות קרי. העיקר היה להתכחש ולהתנגד לאפקט פרח הצבעוני. לנסות לחזור לימים המאושרים של לפני האפקט. “עיתונאי” החצר האמריקני, תומס פרידמן, אף שם נפשו בכפו וביקר בשנואת נפשו ישראל, רק כדי להבין למה אין אינתיפאדה אצלנו, לעזאזל. הרי המציאות טורפת את כל מה שהטיף לו כל השנים. האפקט מבטל אותו.

עכשיו מגיע הדור השלישי של ההתייחסות אל אפקט פרח הצבעוני – שלב ההארה.

כל אחד בעולם כבר מבין שהסכסוך שלנו שולי, אם הוא סכסוך בכלל, שנופח מעל למידותיו, כדי להסתיר את העימותים האמיתיים באיזור. אני מעריך שגם האמריקנים מבינים שעם “הרשות הפלסטינית” הזאת, ועם
אבו “לא- לא” מאזן, שום הסכם לא יצמח. כל שהוא מעוניין בו הוא תורת השלבים נגד ישראל, להשתלט על עוד שטח, להכניס מליוני ערבים לשטח, כדי לשנות לנצח את המאזן הדמוגרפי, ולהמשיך הלאה. זו הסיבה מדוע לעולם לא יסכים להכיר בלאום היהודי במסגרת המדינה היהודית, כי זה בולם אותו. סונים נגד שיעים, סונים נגד סונים, אסלאם ולאומיות במערבולת נצח פנימית.

זהו שלב ההארה. כולם כבר מבינים, גם בעולם וגם בישראל, אך קשה להודות בכך. את אובמה וחבריו זה מאוד מרגיז, אבל גם הם מבינים, לאחר כ – 150 אלף הרוגים בסוריה, וזה רק הולך ומתרחב, עם
מדינות ג’יהאדיסטיות שכבר קמו, ומלחמות אזרחים גם בעיראק, לוב, מצרים, לבנון, תימן וחלקים מצפון אפריקה. ולמה בכלל ישראל רלבנטית? היא לא הבעיה, אם כי היא גם לא הפתרון. זהו עניין ערבי אסלאמי פנימי.

בשנת 1784 פרסם הפילוסוף הגרמני עמנואל קאנט את מאמרו “לענות על השאלה: מהי ההארה”? הוא טען שההארה (Enlightenment) היא בגרות אינטלקטואלית, שבה האדם משחרר את עצמו מכבלי הבורות, כשהמוטו שלו לכך היה sapere aude, כלומר “העז להיות חכם” (במשמעות של העז ללמוד ולהבין). הוא קבע שאם נצליח להביא את חברי הקהילה האנושית לחשוב במונחי היגיון במקום קיבעונות העבר, אנשים יהפכו למשוחררים, בעלי מחשבה חופשית, וזה יביא את הסוף לעריצות ולדיכוי. האין זה המצב שלנו בדור השלישי?

עכשיו, לראשונה מזה עשרות שנים, מגיעה ההארה גם אל הישראלים וגם אל הסובבים אותנו. אך לאיזה כיוון? האם התובנה שישראל אינה בעיה ואינה כלי, תוביל את הממשלים בארצות הברית או באירופה לזדון עוד יותר גדול, או להיפך, לנטישת הלחץ סביב העניין הישראלי? את זה נראה בדור הבא של האפקט, אך הם כבר מבינים, ומודעים.

2 אוקראינה – הטענה המרכזית של האפקט היא שהסכסוכים האמיתיים במזרח התיכון עצומים לעומת הסכסוך שלנו, והנה בדור השלישי, האפקט יוצא כבר מגבולות המזרח התיכון, לעבר מזרח אירופה. פוטין, שפחד שארצות הברית מביאה גם אליו “אביב סלאבי”, מנסה עכשיו לבלום את מה שהוא רואה כמרד נגדו, ולכן כבש את חצי האי קרים. בשלב הבא הוא עשוי לכבוש גם את מזרח אוקראינה, ואולי יתחיל ללחוץ גם על הארצות הבלטיות, שבהן ריכוזים רוסיים גדולים. הן פוחדות מאוד, ובצדק. אביב זה דבר מסוכן, את זה כבר למדנו.

תהליך ההתפוררות שהתחיל במזרח התיכון נע עכשיו למזרח אירופה, וחוזר מחוזק עוד יותר למזרח התיכון, שכן מלחמה קרה בין רוסיה לארצות הברית רק מעמיקה את המלחמות והעימותים. וישראל? שולית
שבשוליים.

בדור השלישי, זהו כבר עולם ללא ארצות הברית. לא רק מזרח תיכון ללא ארצות הברית.

למדור הקריקטורות של מושיק גולסט בג’יפלאנט

הרצאה של ד”ר גיא בכור באירוע העסקי שלך 

3 אין ייחוד – לכל אחד כבר ברור שישראל אינה מיוחדת, ההיפך, רבים אחרים גרועים ממנה פי אלף מונים. אז איך אפשר לייחד רק את ישראל ב”חרמות”, בשעה שהיא דווקא הגורם היחיד היציב והדמוקרטי באיזור? לנו כידוע אין הסברה, אך הערבים והרוסים עושים עבורנו את המלאכה בצורה שאנו לא היינו מצליחים לעולם. אפקט פרח הצבעוני לא נעשה על ידי ישראל, הוא נעשה עבור ישראל, בידי האחרים.

זה לא אומר שהכעס על האפקט יירגע, אולי הוא יתעצם. אך בדור השלישי נטל ההוכחה עובר אל
“המחרימים” – למה דווקא את ישראל, ולא את כל הרשעים האמיתיים? וכפי שצפינו בדור השני, או שהם ינצחו את האפקט, או שהוא ינצח אותם.

הוא ינצח אותם.

תמונה: אימג’בנק, Getty Images

כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כא ן. 

 4 חוק הנדירות – ככל שמשהו נדיר יותר, כך ערכו עולה, כמו ה”טוליפמאניה” שבבסיס האפקט, וכך זה גם לגבי ישראל בדור השלישי. נעלמנו כמעט לגמרי מן התקשורת הזרה, עד כדי כך שעשרות כתבים זרים הוצאו מאצלנו, שכן המערכות שלהם חוסכות. ישראל היא כבר לא סיפור, ולכן אנו נדירים בתקשורת, מה שאומר שערכנו עולה. מדווחים על המלחמות בסוריה, באוקראינה, בעיראק, ענייני איראן, אבל ישראל
נעלמה, וזה כמובן מצוין. יש לזה גם צדדים שליליים: כאשר רצינו את התקשורת הזרה בפרשת הספינה עם הנשק מאיראן, כבר לא היו רבים כאלה, מה גם שישראל אינה עוד אייטם, ולכן גם זה נדחה בידי המערכות. אז עדיף לנו להיות “סיפור”? בשום פנים ואופן לא.

היחס בין ישראל לבין התקשורת הזרה הוא יחס מהופך: ככל שטוב לה – רע להם; וככל שרע לה – טוב
להם. הכתבים הזרים שכאן חייבים דחוף גל אלימות בישראל, אחרת הם עלולים להישאר מובטלים. ולכן כל דו”ח אמנסטי הוא חגיגה קטנה, לרגע של עליבות תקשורתית.

כמה נעים לצפות בערוצי החדשות הבינלאומיים: ישראל פשוט לא קיימת בהם. ואנחנו מעדיפים שכך זה גם יישאר. לא מדובשם ולא מעוקצם. לכן שיניתי את דעתי, ואולי אין צורך בערוץ שמשדר בלועזית
מישראל. כך אנו רק מחזירים למרכז הזירה את “תהליך השלום” ואת ייתר הירקות העבשים. הטוב ביותר שלא יכתבו עלינו בכלל. ישראל החוצפנית חדלה מלהיות ספק חדשות.

בדור השלישי מתהפך הכלל הבסיסי של יחסי הציבור. כיום הכלל הוא – מדווחים עליך – אתה לא קיים. לא מדווחים עליך – אתה קיים.

5 הערבים איבדו עניין ב”פלסטינים” וב”פלסטיניות” – פעם המציאו המשטרים הערביים את “הפלסטינים” (עם הקמת אש”ף בידי ארגוני המודיעין של מדינות ערב, במאי 1964), כדי לנגח את ישראל.

אז היו “הפלסטינים” בבחינת נכס. אך היום הם הפכו לנטל, שצריך לדאוג לו, ולהתעניין בו, ולמי יש בעולם הערבי כוח או רצון, כאשר הכל מסביבם נובל. פעם הערבים שגשגו והפלסטינים נבלו. היום הערבים נובלים והפלסטינים שבחסות ישראל, משגשגים. מבחינת הערבים זה בלתי נסבל.

ומי עוד נשאר לפלסטינים? מובארק הלך, קדאפי הלך, איראן עסוקה, ארדואן עסוק, הירדנים בחרדות (הם תמיד בחרדות), אסד עסוק, אז מי נשאר להם בעולם הערבי? אף אחד, והם לגמרי לבד. זהו הדור השלישי של האפקט.

אותם ערבים הגרים במזרח ישראל (פעם קראו להם פלסטינים) איבדו עכשיו כליל את הילת הקדושה שהיתה להם בעולם הערבי. יש כלפיהם הרבה דם רע בחברה הערבית, הנלחמת בעצמה על חייה. המצרים סוגרים עליהם כעל טרוריסטים בעזה, אסד הורג אותם באלפים בסוריה, בצפון אפריקה מגרשים אותם, במצרים שללו ל – 14,000 מהם אזרחות מצרית, שנתן להם לאחרונה מורסי, ובמפרץ הפרסי
סתם מגרשים אותם ללא שום זכויות. בדור השלישי ? הם נותרו תלויים באוויר, “האחים” נטשו אותם לגורלם, וערכם צנח.

בשקט, כמעט בלי שנבחין, גדל עכשיו, משתרג, מתפתל בין הקירות, ומתפתח “אפקט פרח הצבעוני” סביב ישראל. זהו תהליך קיומי, כמוהו לא זכינו עדיין בתולדותינו. כמעט כמו בכישוף, ישראל מתנתקת עכשיו מן המזרח התיכון הערבי, וערכה רק
מזנק ועולה. ככל שהמהומות הערביות מתפתחות, ככל שהאלימות פושה, כך עולה מחירה של ישראל, וזה קורה מיום ליום. זהו כישוף, משום ש”הסכסוך” שלנו הולך ומותך, הולך ונמס לנגד עינינו. הוא מתפוגג, ואנחנו אפילו לא ידענו. מכה ניצחת למי שטען שישראל היא שורש הסכסוך במזרח התיכון, שהיא הבעיה. גם אם יהיה סכסוך שלנו עם הפלסטינים, זה יהיה עוד
סכסוך במזרח התיכון הבוער, ולא שורש כל הסכסוכים.

למרות כל מזמורי “השלום”, היחסים בין ישראל לבין מדינות ערב נותרו משחק סכום אפס: טוב להן, רע לה. רע להן, טוב לה. זה אומר שמעולם לא היה תהליך פיוס אמיתי בינינו לבין החברות הערביות סביב, הכל היה פטה מורגנה. חוזים הסכמים, חתימות, פרסי נובל לשלום, בתי מלון וכיבודים, הכל באוויר. עד היום לא הצלחנו להגיע למצב של טוב להן – טוב לה. עכשיו, בדור השלישי, אין כבר עם מי.    

6 ישראל התנתקה – ישראל, שפעם השתמשו בה הערבים בדיוק כמו שהשתמשו בפלסטינים (זו אותה מטבע על שני פניה), הפכה לא רלבנטית לגמרי. אי אפשר עוד להשתמש בה, משום שכל הדמונים הערביים זינקו כבר החוצה. ישראל הפכה לבעיה האחרונה של הערבים, אם כי הם עדיין לא אוהבים אותה, ולא רוצים את קרבתה.

פעם הערבים השתמשו בישראל; עכשיו היא משתמשת בהם, ובשני המקרים באופן וירטואלי. נפילתם היא הרי סיבת עלייתה, מבלי שהתכוונה לכך. עם תוצר לנפש של 38,310$ בישראל (נתוני שנתון “האקונומיסט”, דצמבר 2013), מה יש לחברות האחרות סביבה, עם 2,000-4,000$ לנפש- המזרח התיכון נעלם (בתקשורת העולמית התעייפו מלדווח על המוות הסיטונאי הערבי), ונותרה בו רק ממשות וודאות אחת, והיא ישראל.

7 פוליסת ביטוח – בדור השני של האפקט ראינו התמרדות של המישטר האמריקני כנגד האפקט. והנה, האפקט חזק מהם. אם יהיה “הסכם עקרונות” ישראלי פלסטיני, האם זה מעניין מישהו במזרח התיכון? איראן תהפוך לידידותית? אסד יסיים לשחוט? חיזבאללה יתחיל לשיר התקווה בשני קולות? האמריקנים מתחילים להבין, כך אני מאמין, שהספור המדומיין שלנו באמת לא מרכזי ולא רציני. הם בשלב ההארה, ומי שלא יגיע להארה, יעשה צחוק מעצמו. אך לאן ייקחו את זה?

יעזו לצאת נגד ישראל- יסבלו מדעת הקהל האמריקנית, בשנת בחירות, עם בית נבחרים וסינאט מאוד פרו-ישראליים, ואז תתגשם ההערכה שנתנו בדור השני: או שהם יחסלו את האפקט, או שהוא יחסל אותם.
ויותר מזה: כאשר הכל קורס ונחרב מסביב, עם עדרים של טרוריסטים קיצוניים, איך אפשר לדבר על “שלום”, ועם מי בדיוק?  

האפקט שומר על ישראל מפני מבקשי רעתה, שכן הוא גדול מהם. הוא גם גדול מאיתנו.

8 שיאים באטרקטיביות – וכך המניות של ישראל מזנקות בדעת הקהל האמריקנית, משום שהם מבינים מי דמוקרט, מערבי, מתקדם ויציב, בעוד כל האחרים קורסים, עד לשיא כל הזמנים בסקר גאלופ מחודש פברואר, אז הגיעה ישראל לשיא האהדה בחברה האמריקנית (72% תומכים או תומכים מאוד בישראל).

לעומת זאת, אובמה קורס לשיא שלילי של 38% תמיכה כללית, ו- 33% תמיכה במדיניות החוץ שלו, ועוד בשנת בחירות לבתי הקונגרס. גם אובמה קורא סקרים. הוא מופיע בציבור האמריקני כחיוור, הססן וחסר יכולות, בעוד ישראל מתעצמת בדעת הקהל הכללית בארצות הברית, וזו תוצאה ברורה של הדור השלישי של האפקט.

ואצלנו? שיאי התיירים לישראל נשברים כל חודש, כמו גם שיאי עלייה ובנייה בישראל. מצרפת ומאוקראינה יש עליית מצוקה, ושוב הציונות מוכיחה את נחיצותה. כן, האפקט משפיע גם על המוסלמים בצרפת ועל הדמוגרפיה האוקראינית, וישראל מרוויחה עלייה והתעצמות.