מאת ד”ר גיא בכור
בנימין (בנג’מין) ד’יזראלי נולד כיהודי בשנת 1804, כאשר היחס אל היהודים בבריטניה היה של הפלייה, לעג ונידוי. מי היה מאמין שילד זה יגיע כה רחוק, עד שיוכתר כרוזן ביקונספילד בידי המלכה ויקטוריה, ויכהן כאחד מגדולי ראשי המדינה של בריטניה מעולם? זה שפסלו ניצב לעולמי עולמים בכנסיית וסטמיניסטר?
בגיל 13 הוא הוטבל לנצרות בידי אביו (ללא זה לא היה אז שום סיכוי לקריירה של ממש בבריטניה), אך בשנותיו הראשונות כצעיר הפך למהמר ספקולנט, הולל ופרוע. דיזראלי (שינה קלות את שם משפחתו הכל כך בולט ביהדותו מ- D’Israeli ל- Disraeli) היה מהמר ספקולנט במניות מכרות כסף בדרום אמריקה, ואף הקים עיתון (“רפרזנטטיב”) שנועד לעודד את קניית המניות שבידו.
אלא שבשנת 1825 קרס שוק מניות מכרות הכסף, ורוב המכרות התבררו כחסרי ערך או כלא קיימים בכלל, ודיזראלי, רק בן 21, נותר הרוס כלכלית ונפשית. הוא שקע בדיכאון עמוק, שהחמיר את מחלת האסטמה שלו. רומן ראשון שכתב, Vivian Grey (1826) עורר עניין בשל הלעג שלו לדמויות מוכרות באצולה הבריטית, אך גם חמת זעם של החברה. באין אופציה אחרת הראויה בעיניו הוא בחר לעבור לפוליטיקה, אך נכשל שלוש פעמים כמועמד עצמאי. לבסוף, בגיל 32 הצליח להיכנס לפרלמנט כחבר במפלגה השמרנית.
הפרלמנט אז היה מוסד של גברים שמרנים, מבוגרים בני האליטה, “מועדון המועדונים”, מנופח מחשיבות עצמית ומורם מעם. תארו לעצמכם שמגיע לשם צעיר ממוצא יהודי, כהה עור ממשפחה יהודית-ספרדית, סופר סטיריקן וגנדרן על גבול הגיחוך?
נאום הבכורה שלו בפרלמנט היה פשוט אסון. הוא הגיע לבוש בבגדים צבעוניים כליצן, עם צעיף מתנפנף מנוצות, ונאם בקול צעקני ופומפוזי. הצירים לא יכלו לכבוש את צחוקם האכזרי, שהפך לרועם ומתגלגל, על חשבונו של היהודי הצבעוני והמסכן.
“אני יושב עכשיו, אבל יבוא היום שבו עוד תשמעו אותי”, היו מילותיו האחרונות בנאום הכושל.
אך בבת אחת אירע השינוי. יום אחד הוא הגיע לפרלמנט לבוש בבגדים כהים, במעיל שחור ושמרני, בגדים שמהם לא נפרד עוד לעולם, שפת הגוף שלו התמתנה מאוד, וכך התקבעה לבסוף דמותו בהיסטוריה, ככמעט קודרת. נעלמו הבגדים הצבעוניים, וגם על תורת הנאום שלו עבד (למרגרט תאצ’ר היה קול צווחני, וגם היא עבדה עליו, במקרה שלה כדי שיהיה נמוך יותר), עד שהפך לאחד הנואמים המזהירים בדורו. עכשיו, כאשר נראה ונשמע אחרת, קל היה יותר לקבל אותו, והדרך הפכה סלולה יותר. כל שינוי הוא אפשרי, אפילו בתנאי פתיחה הגרועים ביותר, של הלורד ביקונספילד, הוא בנימין דיזראלי ממשפחה יהודית-ספרדית. למרות תנאי הפתיחה האלה הוא לא חשש, לא ויתר, ואם היה צורך לשינוי מוחלט בהופעתו או באופן דיבורו, הוא עשה כן.
הוא לא נתן לאחרים להגדיר אותו, והיה אדון לדימוי של עצמו, בכך שהשתלט עליו בעצמו, ובזמן.
1 פתרון שתי המדינות לשני עמים בארץ ישראל נולד במוחם הקודח של ישראלים ויהודים בשנות השבעים המוקדמות, בעיקר כדי להוכיח שיש עם פלסטיני. עם השנים הפכה הסיסמה הזו למציאות פוליטית בשל הסכמי אוסלו, שביקשו לחלק את הארץ בין יהודים לערבים, כאילו חלוקה כזו לא נעשתה כבר בשנת 1922 בין שני עברי הירדן. ככל שגבר הלחץ דווקא בישראל, הפכה הסיסמה לאופציה הגיונית בעיני קהלים רחבים בעולם, עד שגם ראש הממשלה נתניהו נאלץ להכיר בה באופן מגומגם, בשל מה שנראה כלחץ אמריקני. הרי מה יותר הגיוני מכך? מדינה ליהודים, מדינה לפלסטינים, ונגמר הסיפור. יש אפילו מועמדים לא מעטים לכנסת, שגם היום מתגאים בפתרון הלכאורה הגיוני הזה. אנחנו פה, הם שם, ונגמר הסיפור. כמה קל וידידותי.
2 הפתרון הזה מסתמך על הגיון של חמישים השנים האחרונות, של מדינה ערבית חזקה, עם צבא חזק, שיכול להטיל את מרותו על כל אזרחיו, ולכן כדאי לחתום הסכם עם משטר כזה, ובכך לייצב את המצב. כך היה עם מצרים ועם ירדן. ואכן, אוסלו הלך בכיוון הזה: לכונן במודע שלטון פלסטיני חזק, עם צבא ומשטרה, וכן תחנות שידור כאמצעי שליטה. על פי הגיון זה קמה גם הרשות הפלסטינית בעזה וביו”ש, וזה לכאורה נראה פתרון הגיוני. אלא שהשנתיים האחרונות הפכו את הכיוון הזה לעניין של העבר.
האביב הערבי הרג את המשטרים הערביים, את מדינת הלאום, ופורר את החברות הערביות. אין יותר משטר טוטאליטרי יציב לא בסוריה, לא בלבנון, לא במצרים, לא בתימן, לא בלוב, וכך הלאה. החברות האלה התפוררו לגמרי; אין ריבונות, אין אכיפה, אין שליטה. למעשה, סוג של אנרכיה.
הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים.
הרצאה של ד”ר גיא בכור באירוע העסקי שלך?
3 מדינות גדולות ויציבות מאוד התפוררו, למשל מצרים בסיני, סוריה, עיראק או לוב. במקום שלטון אחד יציב קמו מיליציות, ארגוני טרור ואלקאעדה, ג’יהאד עולמי וסלפים, החותרים להחזיר את החברות שלהם למאה השביעית כמטרה מוצהרת. ואם מדינות יציבות אלה התפרקו, מה יהיה על שטח מפולג מראש, שמעולם לא ידע שלטון מרכזי אפקטיבי כמו יו”ש הערבית? האם לא ברור שבשנייה שצה”ל ייצא משם המקום יתמלא בארגוני טרור, פלגי סלפים, טילים ועויינות? הרי הם כבר קיימים בשטח, אך נבלמים לילה לילה בכעשרה מעצרים ליליים בידי מערכת הבטחון שלנו.
4 מה שמתרחש ברצועת עזה יתרחש גם ביו”ש הערבית, אלא שכאן יהפכו החיים בישראל בכלל לבלתי אפשריים. טילים על תל אביב כמחלה כרונית שאי אפשר לסיים אותה, על ירושלים, על חיפה ועל השרון, כמו גם על נתב”ג ובאר שבע. לא יוכלו להתקיים חיים של ממש בישראל, והרי זה כבר קורה עם המחשה של הדברים מעזה לעבר באר שבע, אשקלון, אשדוד וערי הדרום. זהו הרי אותו חמאס, אותו ג’יהאד אסלאמי ואותם סלפים.
על כל ישראלי במרכז הארץ להבין: כפי שאין עוד חיים נורמליים לתושבי הדרום, כך עלולים להיראות גם חייו, ושאיש לא יגיד אחרי מאמר זה שלא ידע. חייו ישתנו לבלי הכר.
מי אחראי להתעצמותה של האימפריה העולמית שהקימה בריטניה והגיעה לשיא בימי חייה של המלכה ויקטוריה? בין הייתר, ואחד החשובים שבהם, הוא דיזראלי עצמו, שקנה את תעלת סואץ באישון ליל בכסף פרטי, כדי להגישה כשי למלכה, כחיבור בין הים התיכון להודו. דיזראלי הכתיר את ויקטוריה כקיסרית הודו, והיא לא שכחה לו את זה כל ימי חייה.
היא החלה את ההיכרות בסלידה ממנו, וסיימה בהערכה עצומה וברצון להיות בקרבתו ככל האפשר. כל דבר יכול להשתנות. בוידאו: “ארץ של תיקווה ותהילה”, מאת אדוארד אלגר. יתכן והוא יחליף את ההמנון הבריטי, לפי סקר משנת 2006.
כן, כל דבר אפשר לשנות.
5 הרשות הפלסטינית כבר אינה שולטת בשטח, וראינו את זה במאמר קודם. אפילו בבחירות המקומיות, שאותן החרים חמאס, זכו בעיקר המתנגדים לרשות הזו, שפרשו מן הפתח. בשטח כבר קמות מיליציות חמולתיות כמו חמולת ג’עברי בדרום הר חברון ועוד התפרקויות. כל אלה נבלמים עכשיו בידי צה”ל והמתיישבים ביו”ש, ובלעדיהם מרכז הארץ חשוף כולו. ביום יפה מרמאללה רואים את מגדלי עזריאלי בתל אביב. הארגונים האלה אינם מסתירים את כוונתם להמשיך ולהילחם בישראל, ובעזה, למשל, יש כבר סופרמרקט שלם של ארגוני טרור, הנלחמים בישראל, כולל ארגון הפתח, המשגר בעצמו קסאמים וגראדים, ארגון החזית העממית, חמאס והג’יהאד. יש כבר תחרות ביניהם, משום שההרתעה מעזה צנחה, בשל ההססנות הישראלית.
גרוע מכך. ברגע שתקום מדינה עצמאית פלסטינית היא תקלוט לתוכה, ובאופן טבעי ומיידי, כמליון וחצי פלסטינים מסוריה ומלבנון. בעבר לא הייתי בטוח שהפלסטינים האלה יעברו ליו”ש, אך כיום עם מלחמת האזרחים בסוריה הגולשת גם ללבנון, הם ימלטו משם, מה גם שהקירבה לישראל הופכת את האופציה הזו לכדאית מאוד. ישראל נתפסת מסביב כבחורה עשירה, טיפשה ומופקרת, שכדאי לנצל אותה. והרי זו תהיה מדינה עצמאית, מי יעצור את השיטפון הדמוגרפי הזה, שייתפס בעולם כרצוי, הרי לשם כך הוקמה מדינה זו. בעולם יגידו – הם לא עוברים לישראל, הם עוברים למדינה שלהם, ויריעו.
אך אנחנו נמצא את עצמנו בחוסר אפשרות להתקיים, שכן יגיעו לכאן מן המסוכנים שבסלפים, ארגוני טרור, מיליציות שלמות על כלי הנשק שלהם מסוריה ומלבנון. בעבר היו משטרים ערביים שיכלו לשלוט בתופעה הזו, אך כיום הכל הפך לכיאוטי, הארגונים חזקים ממדינות.
6 סיבה נוספת מדוע מדינה פלסטינית תקלוט את הפלסטינים הזרים במהירות: משום שאין לה אזרחים. בניגוד לסקרים מדומיינים, יש ברשות הפלסטינית של יו”ש כמליון וחצי פלסטינים, זה הכל. בבחירות החודש השתתפו 500 אלף בעלי זכות בחירה. גם אם נניח שמספר הילדים הוא כפול, עדיין נגיע רק למליון וחצי תושבים. לרשות יש צורך להכפיל את מספר אזרחיה, וגם לשנות בכך את המאזן הדמוגרפי עם היהודים, לתמיד.
כיום משתנה המאזן הדמוגרפי לטובת היהודים, בשל הגירה ערבית מואצת החוצה. במצב הזה יתהפך הגלגל.
7 המערב איבד עניין בסכסוך הישראלי פלסטיני, משום שהוא כבר מבין. כאשר רואים את המיליציות המסוכנות של חמאס, הג’יהאד והסלפים, הפלסטינים הפכו בעיניו ממותקפים לתוקפים, ממסכנים למחבלים, אם בכלל מוזכר עוד הסכסוך הזה בתקשורת העולמית. אלה ישראלים, כמו תמיד, שדוחפים את הפלסטינים קדימה, למשל לצורכי בחירות פנימיות ולגיטימציה.
8 אין גם לחץ בינלאומי, משום שהעולם מבין את הסכנות. אובמה עסוק, כפי שכתב לאחרונה כתבן החצר שלו, היהודי תומס פרידמן; האירופים שקועים באבל הכלכלי שלהם; העולם הערבי מתפרק; ולמי יש זמן לפליטים מקצועיים של שלושה וארבעה דורות, כאשר המזרח התיכון מתמלא במאות אלפי פליטים חדשים? ההיפך, הלחץ הבינלאומי הוא על אבו מאזן שלא יזעזע את המעט שהשיג.
אבו מאזן והרשות שלו איבדו אפילו את התמיכה הערבית, שכן רוב המדינות המוסלמיות תומכות כיום דווקא בחמאס, ולא עוד בלאומיות הפלסטינית המתפרקת. מי תומך בחמאס? מצרים, קטר, איראן, טורקיה ועוד. אלה המדינות החשובות. אפילו סעודיה וירדן כבר אינן מתלהבות מאבו מאזן ומחבורתו.
9 בכך הופכת סיסמת “שתי מדינות לשני עמים” לבלתי רלבנטית עוד, לנוכח השינויים האיזוריים האדירים, ומי שאינו מבין זאת מסכן את עצמו באופן מופקר. אם צה”ל לא ישלוט ביו”ש, תפרוץ שם מהר מאוד מהומת אלוהים בין הפלגים השונים, כך שהביטחון הישראלי הוא גם הערובה היחידה ליציבות פלסטינית שם, ראו מה קרה בעזה. מה שהיה נכון אולי לפני שלוש וארבע שנים, אינו נכון עוד היום, עם ההתפרקות הכללית, ומי שיאפשר זאת, ההתפרקות תפרוץ בפניו.
10 מודעות עצמית היא השלב הראשון בתהליך בו אנו יכולים ליצור את עצמנו מחדש, והמודעות היא להבין שהסיסמה הזו אינה רלבנטית עוד. הגיע הזמן ליצור את עצמנו ואת דפוסי הסכסוך הזה מחדש, להיות אדונים לדימוי שלנו, במקום להניח לסיסמאות העבר ולאחרים להגדיר אותנו. במאמר מוקדם הראינו שבמאבק על הדה-לגיטימציה דווקא אנחנו מנצחים, ואם נדע להראות שהנסיבות השתנו ושום מדינה שואפת חיים לא תסכים שישות טרור תקום בבטנה, רבים גם יקבלו זאת. הרי הערבים הפכו למסבירנים הטובים ביותר של ישראל: די לראות ערב אחד את תמונות הזוועה מסוריה או את משטר הטרור והאנרכיה בעזה, את מחלת השיגורים שאין עליה שליטה, כדי להבין את הסכנות למדינה הזעירה, שאיפשרה שנים רבות מידי לאחרים להגדיר אותה.
ומה במקום? שלטון פלסטיני עצמי, כפי שזה היום, או הסדר בין יו”ש הערבית במתכונתה הקיימת לבין ירדן, יתכן בברכת ישראל.
לעצב את עצמנו, את העתיד ואת התדמית שלנו מחדש – זו יכולה להיות אחת ממשימות החיים החשובות ביותר שלנו, כחומר ביד היוצר. אם אנחנו ננתח ונבין את הדברים, נעביר אותם גם לאחרים, וזה אפשרי. אין לחשוש.
ואם יהודי נרדף ושולי, בימים שליהודים אסור היה אפילו להיכנס לסיטי של לונדון, הצליח ליצור את עצמו מחדש, ולהגיע לפסגת העולם למרות הלעג והצחוק שלא נפסקו מאחוריו, גם אנחנו יכולים.
