מאת ד”ר גיא בכור, מילאנו
ממש מול בית האופרה המפורסם, “לה סקאלה” שבמילאנו, נמתחה תמונת ענק של אישה מוסלמית, שפניה העצובים עטורים בצ’אדור שחור, כפי שאישה מוסלמית טובה אמורה להתלבש, בימינו אלה. כאשר עברתי שם השבוע חשבתי לעצמי: הנה הוא המאבק על אירופה: מול סמל הציביליזציה המערבית והחילון, בית האופרה שבו הציגו לראשונה ורדי הגדול ופוצ’יני את יצירותיהם, מופיע עכשיו האסלאם עם הבגדים השחורים. כאשר התקרבתי ראיתי שמתחת לתמונה כתוב: “חנינה לסכינֵה, מילאנו נגד עונש המוות”. ובכן, הכוונה לאותה אישה אומללה, סכינה מוחמדי אסתיאני, שנידונה למוות בסקילה באיראן. רק שנבין, המוות בסקילה הוא האכזרי ביותר הקיים. האישה נרגמת למוות בידי המון גברים בעודה בהכרה, באבנים וסלעים על ראשה ועל אבריה. היא הואשמה בניאוף.
כיכר לה-סקאלה, מילאנו, אוקטובר 2010 (Gplanet)
תגידו, הנה אירופה מתקוממת נגד האכזריות האסלאמית, יש עתיד לציביליזציה המערבית, לנאורות, להשכלה, לורדי. אבל לא. במודעת הענק אין זכר לאיראן, לא לאסלאם, לא לאכזריות עונשי השריעה, ולא לסקילה באבנים. רק “עונש המוות”. הצביעות האירופית נמשכת.
האיחוד האירופי של שנת 2010 היא יבשת עייפה, מבולבלת, חסרת אופטימיות, האיש הזקן של העולם, הבוחרת מנהיגים צעירים ומבולבלים כמוה (מיליבנד) כמו זקנה פתטית, הנדבקת לבחור צעיר, אולי יקרין עליה מתום עלומיו. מה קרה ליבשת הזו? לפניכם עשרה מטבעות יורו שחוקים, כדי להשליך למזרקת המזל של טרווי.
1. הערכים המערביים לועגים לה – מערב אירופה, שבישרה לעולם את ההשכלה, המרד בדת, הנאורות והליברליות, זו שהתאוששה ממלחמת העולם השניה והחליטה שלא עוד, עלולה להיכחד בשל ערכיה. אם תצא נגד מליוני המהגרים המוסלמים והזרים הכובשים את עריה, תאשים את עצמה בבגידה בערכים הנאורים שלה עצמה. אך אם לא תעשה זאת – תיכחד כציביליזציה מערבית. זהו מצב נורא: אם תשמור היבשת על ערכיה המקודשים לה, תיעלם. קיומה מותנה רק בבגידה בערכים הליברליים, ב”חירות, שוויון ואחווה”. הישגיה של היבשת לועגים לה. צריך, ובכן, להחליט, האם הערכים נמצאים למען הקיום, או שיש להקריב את הקיום למען הערכים? אבל איש לא מוכן שם להחליט.
2. חרב דמוקלס של הטרור, העלולה ליפול בכל רגע – אירופה ראתה את עצמה תמיד כמצודה נאורה מול עולם של ברברים, נמל המוצא לכיבוש העולם, אבל היום כל ייתר העולם היגר אליה, והאסלאם מביא איתו את הטרור, את תחושת חוסר הביטחון והפחד. המצודה נפרצה, מבפנים. לא כל המוסלמים טרוריסטים, אך כל הטרוריסטים הם מוסלמים. פעם שלחה אירופה כתבים לסקר את המדינה הילידית ההיא, ישראל, באיזור הברברים, אי שם במזרח התיכון הקרוב. היום ישראל זה בפאריז, בלונדון ובמילאנו. הטרור הרצחני, שאירופה כבר טעמה ממנו, מעורר אימה, מרחיק תיירים, ומכניס אי ודאות קשה לגבי העתיד. המוסלמים מגיעים לאירופה נחושים בעצמם, צעירים, מלאי ביטחון אלוהי, ומה יש לאירופה הזקנה לענות להם? באזהרת מסע, שרק פוגעת בה עוד יותר?
3. הקמת “האיחוד האירופי” יצרה גוף מסורבל, כבד גוף ועקר. כל החלטה כרוכה באינסוף החלטות, פרלמנטים, מיכרזים, ועדות ומנגנונים, וכך קשה לתפקד. נוצרה סולידריות כפויה של המדינות העשירות, הצפוניות יותר, הפרוטסטנטיות ברובן, לעניות, הקתוליות. כיוון שבעניות יותר לא אוהבים לעבוד, ואין מוסר תשלום מיסים, החלה הקריסה. נכון, בשנות הששים החל “נס כלכלי” במדינות הקתוליות כמו צרפת, איטליה, ומאוחר יותר באירלנד ובספרד שלאחר פרנקו, אך הנס נגמר. אין מי שיעבוד, ולמהגרים יש מחיר דמוגרפי כבד. כאשר הכלכלות של יוון, אירלנד, ספרד, פורטוגל, איסלנד, ובמעגל שני עוד כתריסר מדינות – שוקעות, אין ודאות בעתיד. מה יהיה על הפנסיות? על המשרות? על האבטלה? הרבה שאלות, המפחידות באירופה רבים. האם הבנקים יכבדו את החשבונות? אבטלה של 10% (כלומר 16 מליון מובטלים. בספרד השיעור כפול – 20%), ואינפלציה גוברת. כיוון שיש פחות קונים, הכלכלה נאבקת, איגודי עובדים זועמים, הפגנות סוערות במרכזי הבירות, ותחושה של דאגה גוברת.
4. ההגירה הזרה – המספר המקובל כיום הוא של 17 מליון מוסלמים במדינות האיחוד האירופי, אך הערכה שיש כבר 23 מליון.הם אתגר, ואי אפשר בלעדיהם, כי אין מי שיעבוד ויממן את הפנסיות הנדיבות שחולקו ביבשת. ראו איך הצרפתים מתקוממים נגד העלאת גיל הפרישה בסך הכל בשנתיים. זוהי פצצת זמן, במיוחד כאשר למנהיגי המוסלמים האלה ברור כי יבשת אירופה צריכה להיות יום אחד, יבשת מוסלמית. הזינוק הוא עצום. רק בשנת 1998 היה אחוז הזרים בספרד 3.2. בשנת 2007 הוא עמד על 13.4 אחוזים מן האוכלוסיה, רובם ככולם מוסלמים. בבריסל שבעת השמות הפופולאריים ביותר לבן היו בשנת 2009: מוחמד, אדם, ריאן, איוב, מהדי, אמין, וחמזה. בחצי השני של המאה העשרים נוספו ל- 27 מדינות האיחוד האירופי באופן כולל חצי מליון איש כל שנה. אבל מאז שנת 2002 מספר המצטרפים אל האיחוד מבחוץ זינק ל- 1.6 עד 2 מליון איש בשנה, על פי נתוני נציבות האיחוד. תחזיות דמוגרפיות צופות שבמחצית המאה הזו יהיה רוב מוסלמי בצרפת ואולי בכל מדינות מערב אירופה. אוסטריה היתה 90% קתולים במאה העשרים, אך האסלאם צפוי להיות בה דת הרוב בשנת 2050, בקרב צעירים פחות מגיל 15. המוסלמים הם כבר מעל רבע מהאוכלוסייה במרסיי וברוטרדם, מעל 20 אחוזים במאלמו שבשבדיה, 15 בבריסל ובברמינגהם, ועשרה אחוזים בלונדון, פריז וקופנהגן, כל אחת.
כיוון שהמספרים כל כך מאיימים, מעדיפים הפוליטיקאים האירופים פשוט לא לדבר על כך. הנושא היה שולי בבחירות האחרונות בבריטניה, למשל. אבל בתוך תוכו, כל אירופי חושש מאוד.
באחת הסצנות המפורסמות והאהובות בתולדות הקולנוע, סצנת מזרקת טרווי שברומא, מגלמת אניטה אקברג (השבדית) את אירופה, על הנס הכלכלי שארע לה לאחר מלחמת העולם השניה. “מי את?” שואל מרצ’לו מסטרויאני את ההצלחה, את הזוהר, ואת החיים הטובים, כלא-מאמין למראה עיניו. “לַה דולצ’ה ויטה” (“החיים הטובים”, בימוי: פדריקו פליני, 1960).
ופתאום, המפל המלאכותי נסגר… ונשארו מי אפסיים.
האם אקברג נכנסת במקרה אל מזרקת המשאלות של טרווי, שעל פי האגדה כל מי שזורק אליה מטבע כשגבו מופנה אליה, זוכה להגשים את משאלתו? אלה היו הימים היפים והאופטימיים. לדהור על הוֶספָה אל העתיד.
5. הילודה האירופית המקורית שלילית. אירופה היא יבשת זקנה, והאירופים המקוריים מפסיקים לעשות ילדים. עיירות שלמות בצפון איטליה נראות כבתי אבות, לאחר שאין ילודה, והצעירים היגרו, מי לעיר, ומי לארצות הברית. חלק מהעיירות הן ממש עיירות רפאים. בעוד שבישראל אישה תלד בממוצע 3 ילדים, במדינות האיחוד השיעור הוא 2.1, בדיוק המספר השומר על הקיים. אך במדינות רבות, השיעורים נמוכים הרבה יותר. יוון עם 1.29 ילד, ספרד עם 1.32, איטליה עם 1.33, גרמניה עם 1.37 ילדים, הולנד עם 1.73, בריטניה עם 1.74, שבדיה עם 1.75, אילו מספרים מדאיגים מאוד לעתיד. אלא שהמספרים האלה כוללים גם את הילדים המוסלמים, כאשר מספר הילדים האירופיים נמוך בהרבה. אך גם ההגירה האירופית המקורית החוצה עולה. כיום זהו (שוב) חלום של צעירים אירופים רבים, בעיקר המוצלחים שבהם, לנטוש, ולהגר לארצות הברית. רבים גם מממשים זאת. למה להישאר בבית האבות?
6. תפיסת “המערב” מתפוגגת. אם אירופה הופכת במהירות למאחז מוסלמי ושל העולם השלישי, תמיד היתה ארצות הברית שתציל את המצב ברגע הנכון. האירופים אוהבים לבוז לאמריקה, אך תמיד ידעו שהקאובוי יבוא להצלתם, מול היטלר, מול ברית המועצות, ואפילו מול עצמם. אבל כיום גם ארצות הברית הולכת ומתפוגגת בים ההגירה והצרות, ואובמה והדמוקרטים שלו עמלים קשות לטשטש את הזהות “המערבית” של ארצות הברית, לקראת הפיכתה לעוד מדינה רב- לאומית, עם זהות לא ברורה. רעיון “המערב”, של רציונאליות, חילון והשכלה מתפוגג, וארצות הברית כבר אינה ברירת מחדל עוד. אין לאירופים על מי לסמוך עוד, בשעת צרה.
7. “הקדושים” נשארו מיותמים. בכניסה לכל עיירה באיטליה תמצאו את הקדוש המקומי, המגן על הכפר, אך הפסלים כבר דהויים, חלקם נמחקים. מדינות האיחוד האירופי פנו אל החילון במאות האחרונות, עם הפרדה מלאה בין הדת לבין המדינה. אלא שעיקור הדת ניתק את הכנסייה כמקור של אנרגיה וחיות חברתית. בדת יש סולידריות, תמיכה ועוצמה. בעוד ש- 59% מן האמריקנים אישרו שהדת “חשובה מאוד” בחייהם, רק 11% קבעו זאת בצרפת, 21% בגרמניה, ו- 33% מן הבריטים. כך מתרחש תהליך הפוך: בעוד שתושבי אירופה המקוריים מגדירים עצמם כ”אירופים” ולא עוד “נוצרים”, המהגרים המגיעים מן המזרח התיכון מפסיקים להגדיר עצמם כ”מצרים”, או כ”אלג’יראים”, והם מגדירים עצמם כ”מוסלמים”.
כיוון שגם מוסד המשפחה והנישואין הפך באירופה למיושן, אין לפרט מקורות של תמיכה מאחוריו. כל אחד לעצמו בעיר הגדולה. לעומת זאת, כאשר האסלאם מגיע, גם עם הדת, גם עם המשפחה וגם עם סולידריות חברתית חזקה, נותרים האירופים המקוריים מבוהלים ומיותמים.
8. המדינה התכווצה. עם תהליכי ההפרטה שלאחר מלחמת העולם השניה, כאשר המדינה הלכה וצעדה אחורה, והסקטור העסקי צעד קדימה, נותר כל אזרח לעצמו. פעם במדינות כמו צרפת, איטליה או ספרד, “המדינה” היתה ההתחלה והיתה הסוף. היא היתה ערך חברתי וכלכלי מקודש. ערך פילוסופי של גאווה. היום אילו חברות פרטיות, ועימן כוחות השוק, כשאת התהליך מובילה שם בריטניה. לפרט היתה פעם אמא, היום הוא לגמרי לבדו, וזה מפחיד, בעיקר בעיתות זיקנה, מחלה וחולשה אנושית.
9. אירופה המציאה את הסחר הימי לאחר שכבשה את העולם כולו, והתעשרה ממנו. כך הפכו ערי הסחר הימי כמו ונציה, לונדון, אמסטרדם ואחרות למעצמות אדירות של עושר ותרבות. אירופה המציאה את הדפוס. היא פיתחה את המהפכה התעשייתית והתעשרה ממנה. אך אירופה פספסה לגמרי את מהפכת האינפורמציה, שאנחנו חווים כיום, ואשר תהפוך את ישראל לאחת המדינות העשירות בעולם, שכן ישראל היא מבין בוני המהפכה הזו, שהעושר הנצבר בה הוא גדול מכל מה שידע העולם אי פעם. סטרט-אפ באירופה? פיתוחי אינטרנט? זה בארצות הברית ובישראל. אירופה נשארה עם המפעלים הכבדים של פוסט העידן התעשייתי. איזור מילאנו מלא במפעלים כאלה, שהרווח מהם הוא נאה, אבל בטור חשבונאי, לא בטור הנדסי כמו ההיי-טק. ולכן אירופה זקוקה מאוד לשיתוף פעולה עם המוח הישראלי. בפעם הראשונה בהיסטוריה המודרנית המוח היהודי עובד עבור עצמו, להעשיר את עצמו, ולא עבור הזרים, להעשיר אותם. את זה עשתה מדינת היהודים.
10. כל אלה הופכים את העתיד במדינות אירופה – לאיום. סין והמזרח, האסלאם, העתיד הטכנולוגי הלא-מובן, אילו שפות שאירופה מתקשה לדבר. אפילו ישראל כבר נתפסת באירופה כמדינה שזינקה, בעוד הם נשארים מאחור, וזה מרגיז, מעורר קינאה. בשנות החמישים והששים, רוב מוחץ של הורים אירופים היו בטוחים שלילדיהם יהיה עתיד טוב משלהם. היום הרוב, אבוי, סבורים, שלילדיהם יהיה קשה יותר מאשר היה להם, וזה אומר הכל.
