מאת ד”ר גיא בכור
קרפדה אחת חיפשה מקום-מפלט בחום הקיץ הלוהט, לאחר שכל הבריכות כבר התייבשו. והנה, מצאה לשמחתה באר עמוקה, ובה מים קרירים ונעימים. נכנסה הקרפדה פנימה בשמחה, ומתוך הבאר היתה משוויצה בפני העוברים והשבים עד כמה שפר עליה מזלה וגורלה. “ראו איזה בית מפואר קריר ונעים מצאתי לעצמי”, היתה מתפעלת מעצמה, ומהמהלך המבריק שעשתה. עד שלא שמה לב שמפלס המים הלך וירד עם חלוף הימים, והיא עצמה נתקעה בתוךההבאר העמוקה, בלי יכולת לצאת משם עוד, לעולם.
משלי איזופוס
את סטירת הלחי שחטפו השבוע אבו מאזן ואנשיו הנדהמים אפשר היה לשמוע בכל רחבי המזרח התיכון, וזה כאב להם מאוד.
הם הופתעו מגל האנטי-ישראליות בעקבות מלחמת עזה האחרונה, ובעיקר לאחר דו”ח גולדסטון, ואז עלה בראשם רעיון: להוון את גלי המחאה נגד ישראל שגרם דו”ח אומלל זה, ועל גבי הרוח האנטי-ישראלית להכריז חד צדדית על מדינה פלסטינית, כאן ועכשיו. הם אמנם זכרו מה קרה כאשר הפלסטינים הכריזו כבר על מדינה עצמאית, היה זה בנובמבר 1988, על ידי ערפאת, אך הפעם היו משוכנעים שזה יעבוד. כל כך הרבה שנאה לישראל, כחומר ביד היוצר בידיהם, ואם לא יצליחו, לפחות יבודדו את ישראל.
בנוסף, הם התאכזבו מאוד מעמדת נשיא ארצות הברית אובמה, וכבר כתבתי במאמר קודם כיצד היו משוכנעים שיגיש להם מדינה על מגש של כסף, דבר שלא קרה. הם רצו ללמד אותו לקח עם הכרזת העצמאות החד-צדדית.
ואז הגיעה סטירת הלחי.
ארצות הברית הבהירה להם השבוע בצורה הצוננת והנוראה ביותר, שאין שום סיכוי שתתמוך במהלך נואל כזה, ואפילו שלא ינסו אותה. ונורא מבחינתם: גם האיחוד האירופי הבהיר באופן מפורש שלא יתמוך במהלך או במדינה חד צדדית שכזו. הוא מנוגד לכל תפיסת עולמם, של משא ומתן והכרה הדדית, ובצדק.
אבל, מה עם השנאה לישראל? גמגמו הפלסטינים, שלא הבינו ששנאה לישראל אין משמעה אהדת הפלסטינים דווקא. הם התבלבלו בין אנטי-ישראליות לפרו-פלסטיניות ואילו שני דברים שונים. הם אולי אינם מבינים שיש רבים ששונאים בעולם את ישראל, ומשתמשים בהם, בפלסטינים, כעלה התאנה לשנאה הזו. אבל זה לא אומר שאוהבים אותם ורוצים לעזור להם.
הפלסטינים גם נדהמו בימים האחרונים לראות את שדרוג היחסים בין ישראל לאירופה, מהלך שהם ניסו למנוע. “שר החוץ” הפלסטיני, ריאד אלמאלכי (בעברו, איש “החזית העממית לשחרור פלסטין”) , אף גינה את ההתקרבות לאירופה. הפלסטינים אינם מבינים: איך זה יכול להיות שמתקרבים לישראל? הם הקשיבו יותר מידי לשידורי השנאה והשטנה של מרבית הערוצים הערביים, המדגישים רק את השלילי בנוגע לישראל, ולכן מי שנסמך עליהם בדיווחיהם אינו מבין את התמונה האמיתית. השידורים האלה הפכו כבר להבעת תקווה, לא לדיווח עיתונאי אמיתי. כמוהם כמו המהלך הפלסטיני: וירטואליים.
עוד יותר מאכזב מבחינתם, (וזה מפתיע אותי כל פעם מחדש איך הם עוד לא הבינו זאת): שום גורם ערבי לא הביע תמיכה במהלך הפלסטיני החד צדדי. היו כאלה שהזכירו להם בסרקזם שכבר תמכו במדינה הפלסטינית עליה הכריזו ב 1988, רמז להכרזות הנישאות בידי הרוח. וכך נשארו הפלסטינים, שוב, לבד. כולם תומכים בהם סביב, ומתחרים בהכרזות התמיכה. אך ברגע האמת, כמו תמיד, הם לבד.
הם, שרצו לבודד את ארצות הברית ואת ישראל, בודדו את עצמם, הציגו את עצמם כסרבני שלום, כמי שמתנגדים לקשר אמיתי עם ישראל, כמי שרוצים לכפות את דעתם על העולם. הם הפכו עכשיו את מימשל אובמה לעוד יותר מסתייג מהם. באופן גורף הם הפסידו אותו. “המהלך החד-צדדי” הזה עלה לאבו מאזן ולאנשיו במחיר כבד.
עכשיו נשארו הפלסטינים עם ידיים ריקות, קרחים מכאן ומכאן. מה יעשו? להסתלק מן המהלך הכושל של מדינה חד-צדדית לא יוכלו לעשות בקלות, סוף סוף סאיב (איש הזעם, הוא תמיד “זועם”) עריכאת הסתער על כל במה אפשרית להכריז על המהלך, כולל ערוצי התקשורת הישראליים, שהתמסרו אליו בהנאה, כדרכם. ומן הצד השני, להמשיך עם זה אי אפשר. אז עכשיו הרעיון הוא להגיע למועצת הביטחון לא כדי להקים מדינה חד צדדית, אלא כדי לקבל “החלטה” על שתי מדינות בגבולות 1967, למען ה”עיקרון”, כאילו חסרים אנחנו מילים ועוד מילים. משמעות הדבר שהיוזמה הזו, שבקושי נולדה, גוועה.
“האירופים לא מבינים”, התבטא עריכאת, שאינו מחמיץ הזדמנות להשמיץ את ממשלת ישראל, גם מעל גבי התקשורת שלנו. “האירופים אינם מבינים את המהלך שלנו, כי נתניהו הוליך אותם שולל”. כרגיל, לא הם אשמים באי קריאת המפה, ישראל אשמה.
מאז 1948 לא נראה מצבה של המנהיגות הפלסטינית קודר, כפי שהוא היום, והרוב באשמתה. הפלסטינים מפוצלים לשתי “מדינות” עויינות, מאויימים על ידי בחירות בעוד חודשיים, שעלולות לרסק את הרשות של אבו מאזן לגמרי, וזוכים לתמיכה בינלאומית מקיפה, אך חסרת כל ערך ממשי. זה כואב להם לראות כיצד משמיצים בעולם את ישראל, וממשיכים לעבוד איתה, כאילו כלום. כל המהלך החד-צדדי הזה מעיד על הלחץ העצום בו הם נמצאים.
יש להם רק מזל אחד, וזו ישראל. כן, כן, זו המתוארת בעולם כזוללת פלסטינים. היחידים שנתנו להם אי פעם משהו היו אלה הישראלים, למשל באוסלו. הרי הגורם המחזיק כיום את אבו מאזן והממשל העויין שלו בחיים זו ישראל, למשל ברמה הצבאית. כמובן שהעברות הכספים מישראל לממשלת רמאללה וממנה לעזה נמשכות חודש בחודשו כמו שעון. אופס, לא בדיוק כמו שעון, הפלסטינים ביקשו החודש הקדמת התשלומים, במקום ב- 27 בנובמבר ל-22 בחודש, לכבוד עיד אלדחא, וקיבלו כמובן.
ואני שואל אתכם, האם יכולה להיות כפיות טובה מדהימה ומקוממת מזו: המדינה נגדה הם נלחמים בכל כוחם בכל פורום, להחלישה ולנסות לפגוע בעצם קיומה, היא זו המפרנסת אותם, מגינה עליהם, ומחזיקה אותם בחיים.
◄אני מבקש באופן אישי, ממי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לא לשכוח, ולחדש אותו. כדי לחדש את המנוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”, או – כ א ן.
◄כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, יש להירשם לשירות המאמרים בתשלום, Gplanet Prime. קוראים את כל המאמרים בתשלום שכבר פורסמו, וממשיכים לחודש, לחצי שנה, או לשנה-במחיר מבצע. ניתן להירשם – כ א ן. זיכרו, החברות שלכם תומכת באתר.
◄אם ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים, עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, כאן למטה.
◄למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת – כאן.
