מאת ד”ר גיא בכור, בודפשט
לפגוש את ז’ולייט גרקו במיטה, אחר הצהריים, עם מיילס דיוויס,
במלון זול בסן ז’רמן,
לראות אותם אחר כך מאוהבים, במועדון “הטאבו”,
רוח רפאים של ניו אורלינס.
ז’ולייט רוקדת עם החצוצרה של מיילס,
מיילים, ומיילים, ומיילים של מיילס דיוויס,
מהדהדים סביב החדר.
ז’ולייט מתייפחת ונוהמת את הפסוקים,
הלוויה של תשוקה נשגבת.
זו השנה השנייה מבצעת חברת הסקרים וניתוחי השווקים הבריטית הבינלאומית “מילווארד בראון”, שהמשרד הראשי שלה נמצא בניו יורק, את הסקר האירופי המקיף. לחברה יש 87 משרדים ב- 58 ארצות ברחבי העולם, ומזמין הסקר הוא מכון Századvág ההונגרי. עתיד אירופה מטריד מאוד את ההונגרים, אומה קטנה, המזכירה אותנו (אותו היקף אוכלוסייה, שפה ייחודית, פטריוטיות, קשר לדת ולתרבות, אך בהונגריה אין ילדים), והשואפת להמשיך ולהתקיים, בעידן של יאוש נשגב.
המתודולוגיה של הפרוייקט, המכונה “פרוייקט 28”: נשאלו טלפונית באופן אישי אלף איש מ- 28 מדינות האיחוד האירופי (עדיין כולל בריטניה), כלומר 28,000 נשאלים. השוני הסטטיסטי מכלל אוכלוסיית האיחוד האירופי – אחוז אחד. מרווח טעות סטטיסטית – 3.2 אחוזים. המחקר בוצע בחודשים אפריל ומאי 2017, והוא מתפרסם עכשיו.
את הסקר הכולל אפשר למצוא כאן באנגלית, כולל אפשרות ללחוץ על נתוני המדינות השונות.
1 התרחקות מן האליטות השולטות: הממצא המדכדך ביותר הוא שרוב תושבי “האיחוד האירופי”, 51 אחוזים, אינם סומכים “בכלל” על הממשלה שלהם. 37 אחוזים סומכים “במידת מה”, ורק 9 אחוזים סומכים “מאוד”. רק תשעה אחוזים.
המשמעות היא שאזרחי האיחוד חשים נטושים, מבולבלים, מובכים, מפוחדים ומדוכדכים, כפי שנראה בהמשך. מי יגן עליהם מהשלטון שלהם, ומפני עצמם? מי יגן עליהם מפני העתיד? מבין המדינות, חוסר האמון הגבוה ביותר כלפי הממשלה נמצא ביוון (82 אחוזים), באיטליה (69 אחוזים), בספרד (63 אחוזים), ובבריטניה ובצרפת (45 אחוזים). המדינות האלה נמצאות כבר במרחב המפלגת הפופוליסטיות, שרק תרגילי שיטת בחירות, כמו אחוז חסימה גבוה, או שיטת “המנצח לוקח הכל”, בולמים, לפי שעה.
המשמעות היא שלפני היבשת ממתינים מהפכים רבים ומסוכנים.
דרך טובה לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים בשני המקרים – קוראים ראשונים.
2 ההתפכחות מן התקשורת הממסדית: על השאלה כמה אתם סומכים על התקשורת הממסדית ענו 45 אחוזים שבכלל לא; 44 אחוזים ענו “במידה מסויימת”, ורק שמונה אחוזים ציינו שהם סומכים “מאוד” על התקשורת. אחוז חד ספרתי במרבית המדינות סומך על התקשורת, המשקף את הצניחה המוחלטת, עד כדי סכנת כיליון, של הנציגה המובהקת של אליטות ה- PC הישנות. רבים כבר הבינו שאלה לא כלי תקשורת, אלא כלי שליטה. לא כלים שמשקפים מציאות, אלא כלים שממציאים אותה.
מבין המדינות – המדינה שמרבית אזרחיה אינם סומכים “בכלל” על התקשורת היא יוון (67 אחוזים), בריטניה עם 63 אחוזים (פעם כינו אותה מדינת העיתונים), איטליה עם 57 אחוזים, וצרפת עם 51 אחוזים. כמעט כל המדינות סומכות “מאוד” על התקשורת רק במספר חד ספרתי, ורק הגרמנים סומכים “מאוד” על התקשורת שלהם, ברמה של 15 אחוזים. 32 אחוזים כלל אינם סומכים על התקשורת בגרמניה.
המספרים הגבוהים האלה מציינים את סופה המתקרב של התקשורת הממסדית, אלא אם כן היא תשנה צורה וגישה במהירות, אך ספק גדול אם היא תוכל להשתנות. היא העבר.
אלא שגם על המדיה החברתית, כלומר פייסבוק, טוויטר, יוטיוב ודומיהם, האירופים לא סומכים. 56 אחוזים “בכלל לא”, ורק ששה אחוזים “מאוד”. אז ממה הם ניזונים?
מן הפחדים שלהם. פעם הם טענו שאנחנו בישראל חברה החרדה לעתידה. היום אנחנו אומרים זאת עליהם.
3 היחס אל “האיחוד האירופי” הוא של זלזול ודאגה מפניו, אך האירופים מפחדים לחזור למצב הלאומי הקודם, מחשש שיהיה גרוע אף יותר. 48 אחוזים סבורים שהאיחוד עושה עבודה כלכלית גרועה, ורק 39 אחוזים סבורים שהוא מבצע עבודה כלכלית טובה. ששה אחוזים שלמים סבורים שהוא עושה זאת “מצוין”. הציונים שהאיחוד האירופי מקבל בנושא ההגירה הפראית ליבשת גרועים יותר: 76 אחוזים סבורים שבנושא הזה האיחוד מתנהל רע, ורק 16 אחוזים סבורים שההתנהלות היא טובה. רק שלושה אחוזים ציינו “מצוין”. מי המסתייגים ביותר מהאיחוד בנושא ההגירה? מטבע הדברים, המדינות שסובלות ממנה יותר: איטליה ויוון עם 89 אחוזים כל אחת, צ’כיה עם 86 אחוזים, ספרד עם 79 אחוזים, צרפת 75, שוודיה עם 74, גרמניה 75 ובריטניה עם 72 אחוזים.
שוודיה עם 74 אחוזים, ולכן בבחירות הבאות צפויים שם זעזועים.
האם האיחוד צריך להגן על גבולותיו החיצוניים טוב יותר? גם כאן התוצאות מוחלטות: 79 אחוזים סבורים שכן, ורק 14 אחוזים לא מסכימים.
וכאשר בריטניה תעזוב את האיחוד, מצבו של האיחוד יהיה: 9 אחוזים ציינו שהוא ייחלש מאוד, 34 שייחלש במידת מה, 10 אחוזים שיתחזק במידת מה, ורק 7 אחוזים שהוא יתחזק מאוד. זהו מסר ברור שתושבי האיחוד חוששים מעזיבת בריטניה, בסוג של חרדת נטישה וקינאה: היא בורחת, הם נשארים עם הצרות.
בשנה הבאה, נשאלו המשיבים, כיצד לדעתכם תיראה כלכלת האיחוד? 41 אחוזים ענו חלשה יותר; 22 אחזים חזקה יותר, ו- 31 ללא שינוי. מספר הפסימיסטים כפול ממספר האופטימיסטים. אלה לא רק נתונים דקלרטיביים, אלא גם נורמטיביים, כלומר יוצרים נורמה: מי שלא מאמין בעתיד הכלכלי, גם לא יוזם ומקדם. הוא גם לא עושה ילדים.
הפרדוקס הוא, שחוסר שביעות הרצון מן האיחוד אינו מתורגם באופן מיידי לרצון לעזוב אותו: 64 אחוזים מכלל נשאלי האיחוד האירופי ב- 28 מדינות, רוצים להישאר, ורק 27 אחוזים רוצים לעזוב. המדינה שבולטת ברצון לעזוב היא צ’כיה, עם 47 אחוזים (ו- 43 אחוזים להישאר), ואחריה בריטניה עם 49 אחוזים לעזוב, ו 48 להישאר.
הם לא יכולים עם האיחוד, אך גם לא יכולים בלעדיו. לימבוס.
האם האיחוד יתקיים בעוד עשר שנים, נשאלו המשיבים: 33 אחוזים סבורים שהוא לא יתקיים, שליש. הייתר, 54 אחוזים, סבורים שיתקיים. מבין המדינות: הפסימיסטיות ביותר הן יוון (58 אחוזים שלא יתקיים), בריטניה (עם 50 אחוזים) ואיטליה עם 41 אחזים שהאיחוד לא יתקיים. לאחר עשרות שנים של עתיד וורוד קוסמי, פתאום התברר לאירופים שהוא שחור:
מיילס דיוויס היה חצוצרן אגדי, והזמרת ז’ולייט גרקו היתה לזמן קצר בת זוגו. שניהם חיו בפריז, בעולם מר-מתוק של הזיות, וניתוק מן המציאות.
לא ידעתי שהוא שחור, אמרה ז’ולייט,
אני לא יודעת למה, פשוט לא ידעתי.
וכשגיליתי שהוא שחור
פשוט בכיתי ובכיתי.
ג’אז הוא פריז, ופריז היא ג’אז.
4 מילכוד ההגירה הפראית מטריף את האירופים, ומדיר שינה מעיניהם; הם מודאגים מאוד. עד כמה בעייתית ההגירה הלא חוקית לארצך? 59 אחוזים ענו שבעייתית מאוד. 31 אחוזים בעייתית “במידת מה”, 13 אחוזים ענו שהיא לא מאוד בעייתית, ו- 4 אחוזים שהיא בכלל לא בעייתית. במילים אחרות, הציבור האירופי מבין כבר, אך האליטות בולמות. הקנצלרית מרקל מתעקשת שהיא צדקה, וכי מדיניות השערים הפתוחים צריכה להישאר. היא הכניסה לגרמניה כבר ארבעה מיליון מוסלמים, וממשיכה.
מבין המדינות, המוטרדים ביותר מן הגירה הם תושבי אוסטריה, עם 64 אחוזים (ותוצאות הבחירות האחרונות היו בהתאם: ימין, וימין עמוק); גרמניה עם 57 (הם המשיכו להצביע למרקל, אך הימין העמוק זינק), יוון עם 56, רומניה עם 67, צרפת עם 54 אחוזים, שוודיה עם 49, ובריטניה עם מסר זהה. הציבור בשוודיה מתחיל להתעורר? בהחלט. כאשר זה כבר מאוחר מידי שם.
האם האירופים תומכים בעסקת בלימת הפליטים עם טורקיה? הרוב אינם מסכימים, בגלל שהעסקה שכרתה מרקל עם ארדואן נתפסת כעסקת כניעה אירופית, וכתשלום דמי פרוטקשן לאסלאם. רק 36 אחוזים תומכים בה.
אך מרבית האירופים כבר תופסים את ההגירה הפראית כעניין שאין עליו עוד שליטה, כמו סופות החורף וענייני מזג האוויר. הם הרימו ידיים.
האם תסכימו שטורקיה תצטרף לאיחוד האירופי? 73 אחוזים השיבו, כמו הצמרת הגרמנית, בתשובה שלילית, ורק 15 אחוזים ענו בחיוב. הנשיא ארדואן כבר השתלח בקנצלרית מרקל, וכינה את התנגדותה לצירוף טורקיה לאיחוד כ- “נאצית”.
העויינות ביותר לצירוף טורקיה הן המדינות שיש בהן כבר קהילה טורקית גדולה כמו אוסטריה עם 94 אחוזים מתנגדים. גרמניה עם 91, הולנד עם 85, ובריטניה עם 69. על פי הנתונים האלה, אין שום סיכוי לטורקיה להיכנס לאיחוד, והטורקים כבר מבינים את זה היטב.
האם אתם מסכימים לחלוקת ה”פליטים” בין המדינות השונות, לפי מפתח מדינתי? 48 אחוזים מסכימים, 41 אחוזים אינם מסכימים, ולייתר לא כל כך אכפת. המתנגדות באופן נחרץ הן מדינות מזרח אירופה (בהונגריה 77 אחוזים אינם מסכימים לקבל פליטים), והמסכימות באופן נחרץ הן מדינות הדרום, המלאות במהגרים. באמצע מוטלות מדינות מערב אירופה, המותשות כבר.
למי שקורא את המאמר בסלולארי: יש למעלה אפשרות שיתוף פשוטה לווטסאפ, לפייסבוק או למייל של החברים. למי שקורא את האתר במחשב נייח: האתר מותאם בצורה המיטבית לדפדפן כרום.
מי שהאותיות קטנות לו – יכול להגדילן ברזולוציית 110 אחוזים, או 125 אחוזים (זום). אני קורא את האתר במחשב הנייח שלי עם 125 אחוזים.
5 גם הדמוגרפיה המוסלמית המזנקת מטרידה מאוד את האירופים, למרות שאסור לדבר על כך בפומבי, בוודאי לא בתקשורת הממסדית. על השאלה עד כמה הגידול של האוכלוסייה המוסלמית מסוכן לאירופה: 41 אחוזים ענו שהוא “מסוכן מאוד” (לעומת 36 אחוזים שנה לפני כן, 2016), 31 אחוזים ענו שזה איום רציני במידת מה, 16 אחוזים ענו שזה לא איום מאוד רציני, ורק 8 אחוזים לא רואים בצמיחת האוכלוסייה המוסלמית בבחינת איום. יתכן ואלה הם המוסלמים עצמם, כבר כנשאלים “אירופים”.
מבין המדינות, המוטרדות ביותר בנושא היתרבות האוכלוסייה המוסלמית: בולגריה עם 79 אחוזים (האוכלוסיה הבולגרית המקורית הולכת ונכחדת, בהעדר ילודה ובהגירה נרחבת), צ’כיה עם 64, סלובקיה עם 57, אוסטריה עם 54 אחוזים, יוון 49, ספרד 37, הולנד 38 ובריטניה עם 39 אחוזים הרואים בכך איום רציני. שוודיה עם 30 אחוזים ואיטליה עם 28. האיטלקים מתלוננים על הכל, אך אינם מבינים את הקשר בין קליטה מטורפת של מסתננים לבין מצב הכלכלה.
אירופה רוקדת עם האסלאם,
אירופה מתייפחת, ונוהמת את הפסוקים,
הלוויה של תשוקה נשגבת.
6 הטרור (באירופה אסור לכתוב טרור מוסלמי, אך הכוונה ברורה). הרוב הגדול סבור שפיגועי ענק, כפי שכבר חוותה אירופה, יכולים להתרחש גם בארצו: 37 בסבירות גבוהה, 48 אחוזים בסבירות מסוימת, ורק 11 אחוזים בכלל לא.
מבין המדינות, וכאן רואים בבירור את מי שכבר הוכה: צרפת עם 62 אחוזים של “סבירות גבוהה”, שוודיה עם 58, בריטניה עם 51 אחוזים, ועוד 40 אחוזים בסבירות מסויימת. גרמניה עם 54 אחוזים לסבירות גבוהה, ובלגיה עם 57 אחוזים. בכלל, בלגיה מצטיירת כבר כמדינה בעייתית בכל הקטגוריות, כלומר אחוז המהגרים הולך ומזנק שם. אלה שלא חוששות מפיגועים הן מדינות מזרח אירופה, שלא חוו את מה שהמערב חווה כל הזמן, כיון שאין הרבה מוסלמים במדינות הקומוניסטיות לשעבר. הן יודעות מה זו תעמולה קומוניסטית (“הפוליטיקלי קורקט”), ונזהרים מכך מאוד. ספרד עדיין לא ידעה בתקופת הסקר הזה, שיתרחש בתחומה פיגוע מזוויע.
ומה נוגע לאיום דאעש על אירופה בחמש השנים הבאות? הרוב, 55 אחוזים, ציין שהאיום רציני ביותר, רציני באופן מסוים עם 33 אחוזים, לא רציני 9 אחוזים, ולא איום בכלל – שלושה אחוזים. הסקר הזה מעז להתייחס באותה קטגוריה גם ל”טרור” וגם ל”איום המוסלמי”, וזו התקדמות. אך גם כאן אין סיבה ומסובב בין הטרור למוסלמים. הטרור מוצג כטרור של “דאעש”, כלומר חיצוני וזר.
האם החדירה ההמונית של מהגרים לארצך תגביר את סכנת הטרור? 66 אחוזים מאשרים, אך עדיין 26 סבורים שלא.
תמונה: Renato Guttuso, 1945
7 הכלכלה גם היא מדאיגה – הנשאלים אינם מרוצים מן הכלכלה של ארצם, או זו של האיחוד האירופי, ויש תחושה של חוסר אונים ואיבוד שליטה. עד כמה בעיית חוסר השוויון היא חמורה בארצכם? הרוב, 56 אחוזים סבורים שהיא חמורה מאוד, עוד 30 אחוזים חמורה במידת מה, עשרה אחוזים אינם סבורים שבעיית חוסר השוויון חמורה, ושני אחוזים בלבד סבורים שאין בעיה כזו בכלל.
מבין המדינות, הדרומיות מוטרדות יותר, ואפשר להבין זאת, גרמניה שואבת את משאביהן האנושיים, בנוסף לבעיית המהגרים: יוון עם 81 אחוזים, הסבורים שזו בעייה חמורה מאוד, ספרד עם 68 אחוזים, איטליה עם 58 אחוזים וצרפת עם 64. בלגיה עם 61, אך שוודיה רק עם 27 אחוזים.
אין ילדים, אין תמריצים, והטבות סוציאליות מופלגות, מי יממן את זה?
8 הפשיעה, מכה אירופית יבשתית ומדינתית: האם זרם המהגרים מגביר את הפשיעה במדינתך? 64 אחוזים מתושבי האיחוד מסכימים, רק 27 אחוזים לא מסכימים. שוב, המוטרדות ביותר מן הפשיעה הן מדינות המזרח, והלא מוטרדות הן מדינות המערב.
ועוד: באופן כללי, לאיזה כיוון הולכים העניינים בארצך? (עם דגש על הכלכלה, המעניינת את כולם): 29 אחוזים טענו שהמדינה שלהם הולכת לכיוון הלא נכון באופן מודגש. עוד 31 אחוזים ענו על אותה שלה “במידת מה”. 25 אחוזים קבעו שהמדינה הולכת בכיוון הנכון במידת מה, ורק 6 אחוזים טענו שהעניינים מתנהלים בכיוון הנכון, באופן משמעותי.
מבין המדינות שוב, 61 אחוזים מתושבי יוון סבורים שהמדינה לא הולכת לכיוון הנכון, בספרד 41 אחוזים, בשוודיה 28, באיטליה 39, ובבריטניה רק 19 אחוזים.
9 זהות – האם זרם המהגרים עלול לשנות את התרבות המכוננת של ארצך? 59 אחוזים ענו על השאלה בחיוב, ו- 35 אחוזים ענו בשלילה. הרוב הגדול חרד לתרבות שבה גדל, ושאולי כבר לא תהיה לילדיו.
החרדות ביותר הן אוסטריה עם 76 אחוזים, הולנד 74, שוודיה 71, הונגריה, בריטניה וגרמניה עם 68, צרפת 54, וספרד 46. אז איך תושבי המדינות האלה ממשיכים לתמוך ב”איחוד האירופי”, השוקד על ההתערבבות התרבותית הזו? הם הרימו ידיים.
כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כמו זה, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כאן. חשבונית מס נשלחת לכל מנוי.
10 כנועים ומפוחדים: כתוצאה מכל השחור הזה, נשאלו תושבי כל מדינות האיחוד שאלה מסכמת: איך לדעתך יחיו ילדיך, או אנשי הדור הבא, באירופה, ו- 51 אחוזים, הרוב, סבור שהדור הבא יחיה רע יותר, 26 אחוזים ענו שבאופן זהה, ורק 15 אחוזים ענו שהדור הבא באירופה יחיה טוב יותר.
בחלוקה לפי מדינות, הפסימיים ביותר נמצאים בבלגיה עם 66 אחוז, צרפת 65, איטליה 62, גרמניה עם 55, יוון עם 62, אך בריטניה, שעוזבת את האיחוד, עם 45 אחוז.
ומה הנורא מכל? ראשית, שאסור לדבר, עדיין, על הסיבה לכל הפסימיות העמוקה הזו. יש מילה אחת שאוזכרה רק פעם אחת, אך כולם התכוונו אליה, והיא המילה “אסלאם”. הולכים סחור סחור, מדברים על הגירה, תרבות, התגברות של פשע, טורקיה, אך לשים את האצבע על הבעיה – אסור.
וזה הלקח הגדול ביותר של הסקר הזה: הם ויתרו. או שהם לא רוצים למרוד בכישוף המרדים ומשבית השמחה הזה, שהוטל עליהם, או שהם כבר לא מאמינים שהם יכולים.
“הלוויה של תשוקה נשגבת”.
עדיף להם להישאר בחיקו המטמטם והממית של “האיחוד האירופי”, לבחור בדיוק את אותן מפלגות הרסניות, את אותם מנהיגים, פחות או יותר, ולהיסחף בדממה אל העתיד השחור. אחרי הכל, הם הרי אירופים ומנומסים. הם לא עושים רעש.
הם לא יכולים.
“אז למה לא שרת את השיר הזה, ז’ולייט?” אמרתי.
“אני לא יכולה”, אמרה ז’ולייט, “אני שרה רק בצרפתית”.
לקרוא ברצף את מאמרי האתר על יבשת אירופה, ומה שלפני עשור נתפס כלא מציאותי, הוא כיום המציאות
