[face-book-like]
מאת ד”ר גיא בכור
ההיתקעות של הממשל האמריקני במלחמה מול דאעש במהלך השנה האחרונה, והעובדה שממשל אובמה חושש שיזוהה עם הכישלון, העלו את אותה תחבולה אצל המנהיגים המוסלמיים במזרח התיכון: להעמיד פנים שהם נלחמים בדאעש, לזכות בתמיכה אמריקנית, וכך לחסל את חשבונותיהם הפרטיים, עם לגיטימציה. כך דאעש הפך בעצם לכלי עבודה, להסוואה, דרכם משיגים את המטרות הנחשקות, ועוד זוכים במחיאות כפיים מערביות.
הטורקים נלחמים לכאורה בדאעש, אך בחסות התחבולה הזו הם מנסים לחסל את המובלעת הכורדית, שנולדה צמוד לגבול שלהם, במה שהיה פעם סוריה. הם לכאורה מאפשרים לאמריקנים גישה לשדה תעופה שלהם, אך בדרך הם מחסלים את הכורדים, שרק הם נלחמים בדאעש. כך הם דווקא מחזקים את דאעש.
האיראנים זכו בהסכם גרעיני, עליו לא העזו פעם אפילו לחלום, כי האמריקנים מקווים בסתר ליבם שהאיראנים יעשו עבורם את העבודה, ויילחמו בדאעש. מובן שאין לאיראנים שום כוונה להילחם בדאעש, כל עוד זה אינו תוקף אותם. בשום אופן הם לא יעבדו עבור האמריקנים, שנואי נפשם. כל העניין היה להפיל את האמריקנים בפח.
הירדנים צוברים תמיכה במערב, כי הם נלחמים בדאעש, אך הם אינם נלחמים בו כלל. תרגיל היחצ”נות שביצע המלך עבדאללה, כאשר הטייס הירדני שלו נשרף, החזיק מעמד אולי שלושה ימים. סעודיה הודיעה שהיא נלחמת בדאעש, כדי לקבל לגיטימציה לטבח האכזרי, שהיא מבצעת בתימן. למעשה היא דווקא מממנת את המחתרות הג’יהאדיסטיות בסוריה, כמו ג’בהת אלנוסרה, ואולי אפילו את דאעש עצמו. הסעודים מומחים בעסקאות אפלות, לפיהן הן יתמכו בארגון טרור, בתנאי שזה לא יפגע בהם. כך הם נהגו כל השנים עם הטרור הפלסטיני, ולמעשה עד היום. אסד ממהר להכריז שהוא נלחם בדאעש, ואכן האמריקנים ירדו מן המטרה להפיל אותו, אך בפועל הוא דווקא מחזק את דאעש, כאשר הוא קונה ממנו נפט, ומעשיר אותו. אסד כבר רימה את אובמה וקרי, כאשר פירק לכאורה את הנשק הכימי שלו, אך הסתיר, כמובן, כמויות אדירות ויכולות ייצור.
“המכונה”: תצפית מארצות הברית על שקיעה אמריקנית ועולמית
נשיא מצרים סיסי שוב זוכה בהתקרבות מצד ארצות הברית, הרי הוא נלחם בדאעש. אך הוא נלחם בצפון מערב סיני, ולא מעבר לכך. אם המצרים היו רוצים, המלחמה שלהם בסיני ובמדבר המערבי היתה חריפה בהרבה. כך גם חמאס מנסה לצבור הכרה, הוא הרי נלחם בדאעש, וכך גם אבו מאזן, שמעמיד פנים שרק הוא יכול לבלום את הארגון הקטלני. ברור שאין לו שום יכולת כזו, ואלמלא המעצרים הליליים הקבועים של צה”ל, לא היו כבר אבו מאזן וחבורתו. כך המלחמה המזוייפת בדעאש מזרימה תמיכה, כסף אמריקני ומתנות לרוב, והתרמית הקולקטיבית הזו רק תלך ותתגבר. כך יוצא שאף אחד לא ממש נלחם בדאעש.
מאמרים קצרים נוספים של ד”ר גיא בכור
זה שכולם מרמים, זה כבר ברור במזרח התיכון סביבנו, אך מה שעצוב הוא שהממשל האמריקני גם מאמין לכל הרמאויות האלה, במצוקת המלחמה בה הוא נתקע עם דאעש, תוך שהוא מייחל למישהו שייטול אותה על כתפיו, ויוריד ממנו את הנטל. ואכן, מאז החל הנשיא אובמה בהפצצות, דאעש רק גדל והתפשט: בסוריה, בעיראק, בלוב, בתימן, בסיני וברצועת עזה, עם שלוחות חדשות באפגניסטן, פקיסטן, ועם שאיפות גלובליות בלתי מוסתרות.
איך יתכן והממשל האמריקני מאמין לכל הולכת שולל של שליטים מוסלמים? איך הוא נופל כך בפח? האם אינו שם לב שרבים באיזור לועגים לתמימות שלו? ועל כך קיימת אימרה רומית ידועה: “יש אנשים, שרוצים שירמו אותם”.
[face-book-like]
מי שעדיין לא הצטרפו למועדון ג’יפלאנט מוזמנים להצטרף כאן: