מאת ד”ר גיא בכור
לאחר שהובסו בווינה בשנת 1683, נהדפו הטורקים העות’מאנים מבלגראד, ומחלקים רחבים של מרכז אירופה, אך הם שבו והשתלטו על בלגראד בשנת 1697. הנסיך ההבסבורגי אויגן מסבוי (ממוצא צרפתי) החליט לעצור את ההתקדמות שלהם לעבר הונגריה.
כאשר הטורקים שמעו על כוונותיו של אויגן הם ויתרו על כוונתם לכבוש את העיר ההונגרית סגד (Szeged), ופתחו בנסיגה לעבר רומניה, לשהות שם בחודשי החורף. אך אויגן היה נחוש לכפות עליהם קרב, ובקרב גאוני והיסטורי הוא לכד את הצבא הטורקי על גדת נהר טיסה (Tisza),ליד העיר זנטה (Zenta). כיצד?
העות’מאנים חנו מאחורי מיגוני שדה שהקימו, עם גבם אל הנהר העמוק, אותו החלו לחצות על גשר אחד בלבד. ב- 12 בספטמבר 1697 פתח אויגן במתקפת פתע, וכך נלכדו הטורקים בין חייליו לבין הנהר. חייליו השתלטו על הגשר הבודד, והארטילריה שלו פשוט שחטה את הטורקים במרחץ דמים נורא. זה היה טבח. אלפים העדיפו לטבוע בנהר, מאשר להיהרג בכתישה הארטילרית.
זנטה היתה תבוסה מרה לטורקים, שאילצה אותם לחתום על הסכם קלרוביץ ב- 1699, שהעביר את הונגריה וטרנסילבניה לאוסטריה, את דלמאטיה לוונציה, וסיים, בעצם, את השאיפות העו’תמאניות לכבוש את מרכז אירופה.
האבידות באותו יום נמהר: מתוך 60,000 חיילים טורקים נטבחו בקרב כ- 30,000. מתוך 50,000 חיילים הבסבורגיים, נהרגו 1,500.
1 חודש אחרי הבחירות הכלליות בטורקיה, וכצפוי, אין אפילו שיחות קואליציה, משום שאין אפשרות לקואליציה. עבור המפלגה האסלאמיסטית של ארדואן (AKP), שהתרגלה לשלטון יחיד מוחלט, זהו סיוט, משום שבעתיד אולי לא יהיה שלטון בכלל. ארדואן מסתובב עצבני, ומבין שהוא ממולכד. החלום שלו להיות נשיא בעל סמכויות של ח’ליף נגוז, ובקרוב הממשלה שלו תסיים את כהונתה, ואין קואליציה.
החוק הבלתי כתוב של “מידה כנגד מידה” (Lex talionis) תמיד עובד בחיים: אם ארדואן התנשא על פני כולם, כולם רק חיכו להזדמנות להתנשא מעליו, וזו הגיעה עכשיו. כמו אצל היוונים במשאל העם, כך אצל שלוש המפלגות האחרות בטורקיה: האמוציות מנצחות את הרציו, והנקמה מעוורת.
אחוז החסימה של 10% העלה את האסלאמיסטים בטורקיה, אך עכשיו הוא פועל לרעתם, שכן אין להם עם מי לעשות קואליציה.
הבחירות בטורקיה: הח’ליף האחרון חוטף מהלומה לא צפויה, שוב
2 המפלגה האסלאמית חייבת עוד מפלגה כדי להקים ממשלה, אך כל השלוש האחרות לא מעוניינות. המפלגה הרפובליקנית עויינת את ארדואן ואת מפלגתו; המפלגה הימנית (MHP) סולדת מהאסלאמיזציה ומכל מה שארדואן מייצג; והמפלגה הכורדית (HDP) לא תסלח לו על הבגידה הכפולה שלו: גם נטש את “הסכם השלום” עם מחתרת ה- PKK (הם מבינים עכשיו שזה היה סוג של הונאה), וגם נטש את הכורדים בסוריה לטבח בידי דאעש, בו הוא תומך בחשאי.
האופציה היחידה שאפשר לחשוב עליה היא קואליציה (לא הגיונית) עם המפלגה הימנית, אך מנהיג המפלגה הזו כבר הציב תנאי השפלה מכוונים עבור ארדואן: הוא יהיה חייב לנטוש את הארמון שהקים לעצמו באנקרה, חייב לנטוש את המשא ומתן עם הכורדים, חייב לנטוש את האסלאמיזציה, חייב להגביל את עצמו לעניינים טקסיים, ועוד. רק לשמוע את התנאים האלה מטריף את ארדואן, שכידוע ניחן בעדינות ובנימוסים אציליים. Le Bourgeois gentilhomme.
לצפות ברצף בקריקטורות של מושיק גולסט
מאמרים קצרים של ד”ר גיא בכור
3 האופציה שהולכת ומתקרבת היא בחירות כלליות חדשות, אך התוצאה עלולה להיות אותה תוצאה, ואפילו גרועה יותר מבחינת ארדואן: הכורדים הרי חצו לראשונה בתולדותיהם, בבחירות לפני חודש, את אחוז החסימה של 10%, כאשר העזו ללכת באופן עצמאי. רבים לא האמינו שזה אפשרי. עכשיו, כשזה כבר הוכח כאפשרי, עוד יותר כורדים יצביעו למפלגה שלהם, אז מה יועילו בחירות חדשות? זה השינוי ההיסטורי שקרה עכשיו: הכורדים, שפעם הצביעו למפלגת ארדואן, משום שזה הדבר הכי פחות גרוע שעמד לרשותם, התאגדו עכשיו לבד, ובזה הצילו למעשה את המזרח התיכון משלטון יחיד מגלומאני של ארדואן.
ארדואן רצה להעלים את הכורדים. עכשיו הם מעלימים אותו. אם יפעל בסוריה- הכורדים נגדו. ואם לא יפעל בסוריה – הכורדים גם כן נגדו. סוריה היא המראה המקוללת שלו.
4 מה הוא יעשה? רבים בטורקיה מעריכים שהוא חושב על פלישה לתוך סוריה, בבחינת ניצחון קל, ובחסות הניצחון הזה, לגשת לבחירות. כך, הוא מאמין, יעביר אליו חלק ממצביעי מפלגת הימין הלאומית. התוכנית שלו היא לחדור לשטח סוריה בעומק שעוד לא נקבע, ולהקים שם רצועת ביטחון, אליה גם יוכלו לזרום מאות אלפי הפליטים הסורים, במקום להיכנס לטורקיה עצמה.
על פי העיתון הטורקי “יני ספק” (“שחר חדש”) התוכנית מדברת על 18,000 חיילים שייכנסו לסוריה דרך שני מעברים: קרקמיס ואונקופינאר, לאורך 110 ק”מ, ולעומק של 5-15 ק”מ, שיגובו בתותחי הוביצר,להגנת הכוח הפולש. על פי התוכניות הצבאיות, שהוצגו בחשאי, אם החדירה תהיה לעומק של 5 ק”מ, די בשתי חטיבות, ואם 15 ק”מ אז ארבע חטיבות.
יש סיבה נוספת למהלך: למנוע הקמת מדינה כורדית בצפון סוריה, כפי שארדואן בעצמו הזהיר, ש”טורקיה לא תתיר לעולם הקמת מדינה כורדית בצפון סוריה”. לאור העזרה היומית של האמריקנים בהפצצות על כוחות דאעש בצפון סוריה, הצליחו הכורדים בכמה נקודות טקטיות: קובאני, תל אל-אביאד ועוד. הטורקים חוששים שזה יעורר אצלם תיאבון להמשיך מערבה, עד לים התיכון, ולהקים מדינה משל עצמם. הפחד הוא שהם ימשכו בזה גם את הכורדים שלהם לעצמאות. במילים אחרות ארדואן לא מתכוון להילחם בדאעש, אם יפלוש לסוריה, אלא דווקא בכורדים. מובן שלאובמה הוא אומר את ההיפך.
השלטון בטורקיה טוען גם שהכורדים משנים את ההרכב הדמוגרפי באיזורים שהם כובשים בצפון סוריה, וכי הם מטהרים את הערבים ואת הטורקמנים, בבחינת הצדקה נוספת לפלישה “הומאניטרית”.
הטיעון של טיהור דמוגרפי הופיע גם בהודעת הצבא. “מועצת הביטחון העליונה” של המדינה התכנסה ב- 29 ביוני (כלומר הנשיא ארדואן וצמרת הצבא) ובהודעת הסיכום נמסר כי “המועצה מביעה דאגה מהניסיונות לשנות את ההרכב הדמוגרפי” בצפון סוריה. כלומר הצדקות ותוכניות, יש.
כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום (מאז שנת 2008), וממשיכים קדימה לתקופה הנוספת. חשבונית מס נשלחת לכל נרשם. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן.
5 אך הצבא מתנגד, לפי שעה. בשורה של התייעצויות בדרג הבכיר ביותר הצבא הזהיר את ארדואן, שמה שהוא רואה כניצחון מהיר עלולה להתברר כביצה טובענית, שבה תשקע טורקיה לשנים, שכן מי שמסתבך בסוריה, סוריה מסתבכת איתו. גרוע מזה, אמרו לו: זו עלולה להיות מטחנת בשר, עם הרבה מאוד נפגעים טורקים, שכן הצבא הטורקי לא ערוך למלחמת גרילה מול משאיות תופת. הם גם הזהירו אותו שאם יתנהלו קרבות בין הצבא הטורקי לכורדים, זה בעצמו עלול להצית מלחמת אזרחים בטורקיה עצמה. הויכוחים האם להיכנס או לא מתנהלים ממש בימים האלה. בכל מקרה הצבא, בהוראת ארדואן, כבר הציב עשרות אלפי חיילים ליד הגבול עם סוריה, אם תתגבש הכרעה.
לא קל לצפייה, אך זו המציאות: “המדינה האסלאמית” מבצעת מעשי רצח המוניים של כורדים בעיירה קובאני שבצפון סוריה, שסובלת מהתקפות חוזרות ונשנות של הג’יהאדיסטים, מאות מטרים מהצבא הטורקי, המוצב על הגבול, ואינו עושה דבר. מאות הנרצחים האלה מבעירים את זעם הכורדים בתוך טורקיה, והם מגיבים בהפגנות זעם נגד המשטר הטורקי. הם טוענים שהמשטר באנקרה מסייע לאויב שלהם, לדאעש ולייתר הג’יהאדיסטים, וכי על כך לא ישתקו.
רק אתמול התגאה אובמה שה”קואליציה” שלו שחררה את העיירה הכורדית קובאני. מה שהוא לא אמר שהעיירה הזו היא גל חורבות, קורבן למתקפות פתע מחודשות של “המדינה האסלאמית”, כך שחיים אי אפשר לנהל שם.
ושוב, הגבולות “הלאומיים” הולכים ומותכים בידי העדתיות והשבטיות. המזרח התיכון האמיתי מתנער מזה שזויף בידי המערב.
6 גם איראן מתנגדת לחדירה טורקית לסוריה, למרות שהטורקים הסבירו להם בשקט, שזה לא מכוון נגד אסד בהכרח, אלא נגד הכורדים. האיראנים כבר מבינים שארדואן משחק משחק כפול, ובעצם יש לו עניין שדאעש ימשיך לשלוט בצפון מרכז סוריה, ובכך לדחוק את הכורדים. אך מה שמחזק את דאעש הוא איום עליהם. זו הסיבה שהאיראנים הזהירו את ארדואן שפלישה לסוריה היא איום עליהם, וכי לא ישתקו על כך. גם הוטו האיראני הוא מחסום חזק, לפי שעה, מפני כניסה כזו.
מה שהטורקים עושים, בינתיים, זה לחזק את הג’יהאדיסטים הסונים בסוריה, כלומר את דאעש ובעיקר את ג’בהת אלנוסרה (שבה הם תומכים יחד עם הסעודים), ודרכם הם מתמרנים בעקיפין בתוך החור השחור הסורי.
7 הכורדים בטורקיה לחוצים מאוד מן ההתפתחויות, אך גם מבינים שהזמן שלהם מתקרב. היה ותקום קואליציה של המפלגה האסלאמיסטית עם זו הימנית, הם רואים בכך “קואליציית מלחמה”, שתילחם בהם, בבחינת Casus belli. המתח הכורדי בכל רחבי טורקיה מתעצם, והסיכון שהמדינה תיקלע למלחמת אזרחים כבר אינו בלתי הגיוני. הכורדים בסוריה ובעיראק רוצים עוד נשק מהאמריקנים וממדינות ערב, אך ממשל אובמה בולם אספקה כזו, בלחץ ארדואן. בתגובה טוענים הכורדים שארדואן הוא הפוגע בהם.
המשטר הטורקי מתקשה יותר ויותר לשמור על המובלעות הכורדיות הענקיות, שבמזרח טורקיה. הדור המבוגר טוען שהוא רוצה אוטונומיה כורדית בתוך טורקיה. הדור הצעיר כבר רוצה התנתקות, כך שהקרע הוא גם פנים-כורדי, לא רק מול אחרים.
הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים. אפשר גם לשלוח את המאמר הזה לחברים. יש כפתור לשם כך, בתחתית המאמר.
חדש: אתר ג’יפלאנט הותאם לקריאה נוחה בסלולארי
8 “האיש החולה”: המצב הכלכלי לא עוזר לארדואן. מצמיחה של 8-9 אחוזים לשנה בעבר, לשפל של 2-2.5% אחוזים השנה, והנתונים ממשיכים לרדת. בשנת 2010 עמדה הצמיחה הטורקית על 9.2%, בשנת 2011 על 8.8%, אך ב- 2014 היא כבר צנחה ל- 2.9, ועכשיו עוד פחות מכך. עוד בשנות השיא של הצמיחה אנו באתר טענו כי זו צמיחה מלאכותית, כתוצאה מבועת אשראי, והנה, הדברים מקבלים עכשיו אישור.
היצוא של המדינה מקרטע, ואם היו ציפיות שהשנה הוא יגיע ל- 173 מליארד דולר, ההערכות ירדו לכמות צנועה יותר של 158 מליארד.
מנוע חשוב של ההכנסה הלאומית, התיירות, מתכווץ במדינה, גם בשל היעלמות התיירים מרוסיה וגם בשל איומי הטרור. תיירים אירופים רבים מקישים ממרחץ הדמים בטוניסיה שעל הים התיכון לטורקיה שעל הים התיכון, ופחות באים. גם התיירות אצלנו סובלת מאותם משברים עולמיים, אך בטורקיה התיירות היא מרכיב דומיננטי בהכנסה, והתעשייה הזו כבר מפטרת עובדים רבים, שמצטברים למספר שיא של אבטלה במדינה (10.6%, אצל הצעירים – כפול).
הכלכלה משפיעה על המשבר הפוליטי, והוא משפיע על הכלכלה. המשקיעים הזרים מאוד לא אוהבים את הסחרור אליו נקלעה המדינה, והיא שוב מצטיירת כ”איש החולה שעל הבוספורוס”.
אך את המערב שום דבר מכל הזוועות האלה לא ממש מעניין. מבחינת העולם המדומיין של ה”פוליטיקלי קורקט” – המזרח התיכון הקורס אלה שמועות בלבד, שעלולות להפריע את מצג השווא שבו הוא חי, את יריד ההבלים. לפנינו יצירה של שני ענקים, מולייר, שכתב את העלילה לבאלט המשעשע ““Le Bourgeois gentilhomme (מילולית: “הבורגני המתחזה כבן אצילים”, תורגם אצלנו: “גם הוא באצילים”), והמלחין של המלך לואי ה- 14, ז’אן בטיסט לולי, שחיבר את המוזיקה ליצירה, ושניהם הופיעו בעצמם בבכורה (לולי הוא השחקן הרזה שעל הבמה, עם החרב, והדמות השנייה היא מולייר). הקטע המנוגן כאן בלעג הוא “מארש טורקי“, מסוף הבאלט, מה שמעורר פרצי צחוק בלתי נשלטים אצל “מלך השמש”. אך משהו לא בסדר (מתוך Le Roi dance, שיצא ב- 2000).
9 שוב אנו נאלצים לשמוע על “שיחות פיוס” בין ישראל לבין המשטר בטורקיה, אך לא זה הזמן. עוד כמה חודשים מצב המשטר הזה יהיה עוד יותר גרוע, ומחיר “עסקה” מבחינתנו יצנח, אם בכלל תישאר המפלגה האסלאמיסטית בשלטון יחיד. ברור שמבחינת גורמים בישראל הדגש הוא על השגת שקט בעזה, אך צריך להבין שהשחקן הטורקי נחלש: מבריון איזורי עולה, למימשל חולה, המדדה על קביים, והמאוים בעצמו בהתפרצות עדתית. המתינו. אני לא הייתי נכנס לשום עיסקה עם ארדואן.
10מבחינת ארדואן כל האופציות גרועות. אין לו אפשרות לקואליציה, ולכן הממשלה שלו לא תוכל להמשיך, ואם יכפה בחירות חדשות, התוצאה הזו לא צפויה להשתנות. אם יחדור צבאית לסוריה ישקע שם לשנים ארוכות, והכורדים בארצו ינקמו, ואם לא יעשה זאת, גם כאן הכורדים יבואו איתו חשבון שנטש אותם, ולכן ינקמו. אם ייכנס לסוריה יסתבך, ואם לא ייכנס לסוריה יסתבך. הוא נמצא עם הגב לנהר, והפעם אפילו גשר אחד, כנראה, אין לו.
ומי שרצה להשתלט על המזרח התיכון, בא המזרח התיכון והשתלט עליו. ומי שלא הבין שמול האיזור העתיק הזה, על שלל העדות, הדתות והקבוצות האתניות שלו, יש לנהוג בצניעות (זוכרים את “המזרח התיכון החדש” היהיר של שמעון פרס?), בא האיזור הזה ולימד אותו קצת דרך ארץ.
אז לחטוף ארטילריה ללא מחסה, או לקפוץ למי הנהר, בתקווה לשרוד?
