מאת ד”ר גיא בכור
כאשר יזיד הראשון ירש את אביו, מועאוויה הראשון, והפך לח’ליף האומיי, מרד נגדו חלק מן האוכלוסיה האסלאמית בעיר כופה, שעל נהר הפרת (דרום עיראק של היום). הם היו נאמנים למנהיגות נכדו של הנביא מוחמד, חוסין בן עלי. לפיכך הם הזמינו את הנכד להצטרף אליהם בכופה, והבטיחו להכתירו כח’ליף האמיתי. חוסין ובני משפחתו עזבו את מכה, ויצאו לעבר כופה, תוך היערכות להכתרה חגיגית. הם לא צפו שום בעיות.
בינתים שלח יזיד את מושל בסרה להשליט סדר. כשחוסין הגיע לעיר כרבלא, אז עיירה קטנה מערבית לפרת, בדרום עיראק, הוא גילה לתדהמתו שמולו עומד צבא ענק. הוא נאלץ להילחם, תוך שהוא ממתין לתגבורת תומכיו מכופה הסמוכה. אך לרוע מזלו שום תגבורת לא הגיעה, והוא ו- 128 מבני משפחת הנביא מוחמד נטבחו באכזריות. היה זה ב- 10 באוקטובר 680.
כשהחדשות על המוות האלים של נכד הנביא הגיעו לכופה, אחזו צער וחרטה את אלה שהזמינו אתו, וכך נולדו השיעים, אלה הטוענים שרק צאצאיו של הנשיא מוחמד (“אהל אלבית”) ראויים לשלוט בעולם האסלאם, ולא אחרים. רצח חוסין הצית את אש השנאה בין הסונים לשיעים, ויום השנה של הרצח, 10 במוחרם, שהוא החודש הראשון לפי לוח השנה המוסלמי, הוא יום של אבל והלקאה עצמית. השיעים מענישים ומכים את עצמם, איך זה שלא יצאנו לעזור לחוסיין, והנחנו לו כך למות. זהו יום העשוראא.
1 וכך, 1300 שנים של שנאה ורצון לנקום מתנקזים עכשיו אל המציאות בת זמננו. שום דבר לא נשכח ולא נסלח מבחינת השיעים, שחייבים לנקום בסונים, וההיפך. האימפריה העות’מאנית הסונית הקפיאה את העוינות הזו, ומאה שנים של לאומיות מומצאת מזערו אותה. אבל עכשיו אין אימפריה, ואין מדינות לאום “ערביות” (עוד המצאה שנועדה לטשטש מחלוקות דתיות ועדתיות)), ושד הנקמה השתחרר. אך עדיין צריך לזכור: באסלאם 85% הם סונים, ורק כ- 12% הם שיעים, ולכן מצב של הגמוניה שיעית לאורך זמן אינו הגיוני.
לפנינו ולפניהם כמאה שנים של מלחמת עולם, בין הסונים לשיעים, מלחמה שהולכת ומתפשטת לכל רחבי המזרח התיכון, עם עשרות הרוגים כל יום, ולפחות 300 אלף הרוגים בשנים האחרונות, השנים “האביביות”. אפשר בהחלט לכנות זאת “מאה שנים של אביב”.
העימות הסוני-שיעי גלש אפילו לאירופה, והוא ההזדמנות שלנו לבנות את יחסינו עם המימשלים האירופים על בסיס חדש. אין לתת שום סיוע מודיעיני או ללמד דרכי טיפול בטרור – בלי תמורה מדינית לישראל. והם יסכימו, כי זה כבר מתחיל להיות גורלי, גם עבורם. פעם האירופים שלטו על הסונים והשיעים, ותמרנו אותם. מתקרב היום בו הסונים והשיעים ישלטו באירופים, ויתמרנו אותם.
2 עם תחילת מלחמת מאה השנים הסונית-שיעית, הוכרז אות הסיום של הסכסוך הישראלי ערבי, כפי שצפינו שיקרה כבר בראשית 2011. להלן סדרת מאמרי “אפקט פרח הצבעוני“, שעכשיו מגיע לבשלות. העניין ה”פלסטיני” לא באמת מעניין מישהו במזרח התיכון עוד. מדוע? משום שבעבר המציאו הסונים את הפלסטינים כדי לנגח את ישראל. כיום הם זקוקים לישראל, ולכן איבדו עניין בהמצאת הפלסטינים, המצאתם שלהם.
קשה להאמין, אך כיום היחסים האסטרטגיים בין ישראל לכמה גורמים סוניים גדולים באיזור כה איתנים, שאותם גורמים סוניים עוזרים לנו מול אירופה ואובמה. הסעודים, למשל, מרסנים את הצרפתים מבחינתנו. פעם היינו צריכים את המערב להגיע לערבים. היום אנחנו נעזרים בערבים כדי להגיע למערב.
בעוד המערב ממשיך את אחיזת ישראל כפונקציה, בגלל המיעוטים המוסלמים הגדלים שבו, למשטרים הערביים אין כבר את הלוקסוס למשחקים. הם מאוימים קיומית, ולכן פונים לשיתוף פעולה חשאי עם ישראל. בעוד שבאירופה נשף המסכות נמשך, במזרח התיכון הוא כבר נגמר.
3 השפעת האמריקנים במזרח התיכון היא כיום (2015) אפס. מי היה מאמין? לאחר הפלת סדאם חוסין לפני 12 שנים המזרח התיכון כולו רעד מן הנשיא ג’ורג’ בוש. זו היתה הסיבה, למשל, מדוע נאלץ בשאר אלאסד לעזוב את לבנון. אך כיום? האמריקנים רק נמלטים. הם נמלטו מלוב, מסוריה, מתימן, ממצרים, ובעיראק מצבם קשה. בעיראק, כאמור, הם מקבלים כיום הוראות מאיראן, דרך הצבא העיראקי. הקואליציה שהקימו התפרקה, והמדינות הסוניות לא משתפות כמעט פעולה עם האמריקנים, בשל תמיכת אלה בשיעים: אובמה וקרי יעשו כמעט הכל כדי להגיע להסכם עם האייתולות בטהראן, הם תומכים בח’ידר אלעבאדי השיעי, ראש ממשלת עיראק, הם ירדו מהפלת אסד בסוריה, והסירו את חזבאללה מרשימת האיומים שלהם. הם שיתפו פעולה בשקט עם החות’ים בתימן, עד שקלטו פתאום שהסיסמה המרובעת של החו’תים היא:
מוות לאמריקה,
מוות לישראל,
קללה על היהודים,
ניצחון לאסלאם.
רשמית ממשיכים האמריקנים להשלות את עצמם שדאעש או מורדים אחרים הם לא “אסלאם”. ממשל אובמה חי במציאות מדומיינת, והוא מתעקש שהוא צודק, ולא הקריסה החמורה ביותר בתולדות המזרח התיכון, מאז הכיבוש המונגולי. הרי רק לפני שבוע עוד קרא ממשל אובמה לתימן “הצלחה”, בדרך לדמוקרטיה.
בעיראק האמריקנים עם השיעים. בסוריה הם עם הסונים. בתימן הם היו עם השיעים, ועכשיו עם הסונים. ואולי לא.
השיעים לא שכחו ולא סלחו: הביטו בקאסם סולימאני, המפקד האיראני שכולם מדברים עליו, בוכה בכי תמרורים בעיראק או בסוריה. למה? על השהידים למען האל של אז, על השהידים למען האל של היום, והכל סביב הבגידה בחוסיין בן עלי. כרבלא פרק א’, כרבלא, פרק ב’. את הבגידה – מתקנים עכשיו.
4 בימים האחרונים, כנהוג בישראל ערב החגים, מלעיטים אותנו כתבים צבאיים בסכנות חיזבאללה על גבולנו הצפוני. זאת לאחר טענות מוזרות שחיזבאללה משתלט גם על גבול הגולן. צהל חייב להיות מוכן תמיד, אבוי אם לא יהיה מוכן, אך חיזבאללה נקרע עכשיו לגזרים, עד כדי סכנה לקיומו. איראן הפכה אותו לבשר תותחים בעיראק, בסוריה או בגבול לבנון, כשבכל פעם היא דורשת מאות לוחמים שלו, למלחמות השיעיות הרחוקות. זהו ארגון קטן, שמלחמת העולם הזו גדולה עליו בכמה מספרים. להערכתי, מספר ההרוגים שלו נמדד כבר ב 1500-1700 איש, וזה רק הולך ומתרחב. נסראללה פשוט נשאב למרחבי האינסוף של כרבלא הנצחית.
אנחנו הבעייה האחרונה שלו, עם כל הצורך שלנו לשמור ולהרתיע תמיד.
5 סעודיה מאויימת בידי השיעים משלושה כיוונים, והיא הולכת ונגררת למלחמה רחבה. ממזרח זו איראן העויינת אותה, מצפון עיראק השיעית, ומדרום החות’ים של תימן. זו הסיבה מדוע הסעודים עושים הכל כדי ששום עיסקה גרעינית לא תיחתם עם איראן. לא הגרעין מטריד אותם, אלא הפשרת כמאה מליארד דולר לאיראן וחזרת מכירות הנפט, שרק יגדילו את יכולת ההתפשטות השיעית-פרסית. הסיכויים של הסכם עוד החודש לכן נמוכים, בנוסף להתנגדות החשובה שלנו, ושל הקונגרס העוין את אובמה.
סעודיה כבר מרכזת כוחות גדולים על הגבול עם תימן, והמתח המלחמתי גובר. הפצצות מן האוויר כבר מתבצעות, ועוד גבול נעלם במזרח התיכון החדש.
“עניינים שבקדושה” (Res sacrae): מלחמות פעילות והפצצות אוויריות קשות בסוריה, בעיראק, בלוב, בתימן, במצרים (סיני), עם עשרות אלפי הרוגים, אבל כמעט שום מחאה בינלאומית. זו לא ישראל שהעולם כולו ישב על ההפצצות שלה בעזה, כאן לעולם בכלל לא אכפת. אין ועדות באו”ם, אין דרישה לועדות חקירה וכך גם ארגוני “זכויות האדם”. מתעניינים בבנייה בירושלים, אך לא במלחמת מאה השנים. מכאן רואים את האנטישמיות השמורה לישראל בלבד בתשומת הלב הבינלאומית, אנטישמיות שהופכת כבר לקדושה.
אך לא רק המזרח התיכון צועד אל חורבן, כמוהו לא ראינו מעולם, אלא גם המערב, שכן גלי ההדף, הפליטים והטרור כתוצאה מהחורבן הזה צפויים להיות אדירים. למעלה: המוזיקה להלווית המלכה מרי (הנרי פרסל), והמוזיקה הזו עובדה בצורה מפלצתית בסרט על הרוע המוחלט, “התפוז המיכני” (1972, שאותו ראיתי בקולנוע ההיותי צעיר מידי, וזה היה מבהיל). מתאים:
6 עוד שני כוחות גדולים סוניים עדיין לא נכנסו למלחמה, ואלה טורקיה ומצרים. שתיהן עוינות זו לזו, אך הן חוששות מן החתרנות השיעית. למזלן הן מעט מרוחקות עדיין ממרכז הבעירה, אך כניסה שלהן למערכה צפויה,הרי מדובר במאה שנות מלחמה, והן רק בתחילתה.
7 אין לשכוח שבמקביל למלחמה הסונית-שיעית האדירה מתנהלת עוד מלחמה איזורית עצומה: מלחמת האסלאם הקיצוני להשתלט על כל שטח שיוכל. היה ויתפנה שטח ביהודה ושומרון, ג’יהאדיסטים סלפים ישתלטו עליו תוך דקות, בדרך להפלת ממשלת עבאס השנואה שם. השיעים הפיקחים הבינו שהמערב אינו מבין דבר, ולכן הם מאחזים את עיניו, שהם נלחמים ב”טרור”, כלומר בדאעש. אך בפועל הם נלחמים בסונים, וכך הם גם מקבלים תמיכה מערבית במלחמה העדתית הזו. האמריקנים התמימים עושים כמעט כל מה שהשיעים מבקשים.
הרי היו אלה האמריקנים שהפילו את אבן הדומינו הסונית הראשונה, שבעקבותיה קרס המזרח התיכון כולו: סדאם חוסין.
8 מי מסוכן ממי? דאעש או השיעים? הסעודים כבר הכריעו: השיעים מסוכנים להם יותר, ולכן הם חזרו לתמוך בחשאי בג’בהת אלנוסרה, ודרכם בדאעש. גם טורקיה וגם סעודיה משחקות עכשיו משחק כפול: הן לכאורה בד הקואליציה האמריקנית, אך מאחורי הקלעים מסייעות לסונים, לג’בהת אלנוסרה ולכן גם לדאעש.
9 כפי שהיה צפוי בלהט הקרב הימי ביניימי הזה, אנחנו נשכחנו במזרח התיכון. למי יש זמן אלינו? אנחנו רק מאיטים ומפריעים, ולכן חיזבאללה לא טרח להתעסק איתנו, מאז אותה אי הבנה בחודש ינואר. הם נלחמים על חייהם, כאשר הסונים הבטיחו לפרוץ ללבנון ולהשמיד את השיעים הכופרים בעיניהם כולם. כאן אין מועצת ביטחון, כללים או משפט בינלאומי.
אותם סונים המכונים “פלסטינים” צריכים להודות לנו אלף פעם שאנחנו שומרים עליהם ממלחמת העולם הזו. רק בזכותנו הם לא אוחזים זה בגרונו של זה, כפי שעשו ברצועת עזה ב- 2007. אין פלסטינים שיעים, אך יש פלסטינים שתומכים בשיעים, חמאס ובעיקר הג’יהאד האסלאמי. גם ערביי ישראל מבינים בתוך תוכם איזה חוב הם חבים לישראל, דבר שפומבית רק מעטים יעזו להודות בו. מנהיגיהם מסיתים נגד ישראל, מדינה ששומרת עליהם מגורלם הפטאלי, וכך גם מנהיגי “הפלסטינים” ביהודה ושומרון: הם מסיתים נגד מי ששומרת בגופה על הלאומיות שלהם. בלי ישראל לא תחזיק הלאומיות “הפלסטינית” מעמד אפילו עשר דקות, כפי שקרסו הלאומיות הסורית, העיראקית, הלובית, התימנית, ועוד ועוד.
10 ואנחנו? בשום אופן לא להצהיר על תמיכה בצד, עדיף גם לא לסייע בחשאי. אנחנו לא סונים ולא שיעים, שניהם ממילא שונאים אותנו, והרי מדובר כאן על “ענייני קדושה” (Res sacrae), ומה לנו לקדושה האסלאמית? יש גם לזכור שהמלחמה הזו תימשך מאה שנים, ולנו בוודאי אין שום עניין להישאב לסכסוך שאינו הסכסוך שלנו.להרתיע, לאבטח את הגבולות שלנו, ולשמור מרחק. ולנו אין אלא לחזור ולצטט את נפוליון שקבע: “אני לעולם לא מפריע לאויבים שלי לתלות את עצמם”.
